Guémara
…à moins qu'il n'y ait des maisons et des cours qui s'ouvrent sur lui [le passage]. Cette formulation implique qu'il faut au moins deux cours, dont chacune contient au moins deux maisons. À défaut de ces conditions, en revanche, ce n'est pas considéré comme une ruelle (mavoy) que l'on puisse rendre permise au moyen d'un montant latéral (le'hi) ou d'une poutre transversale (kora). Et Chmouel dit : même une seule maison sans cour et une seule cour avec une seule maison suffisent. Et Rabbi Yo'hanan dit : même une ruine ('hourba) et une cour avec une maison suffisent pour qu'un montant latéral ou une poutre transversale rendent permis le fait de porter dans une ruelle.
עַד שֶׁיְּהוּ בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת פְּתוּחִין לְתוֹכוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בַּיִת אֶחָד וְחָצֵר אַחַת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חוּרְבָּה.
Abayé dit à Rav Yossef : Rabbi Yo'hanan a-t-il dit que même un sentier de vignes (chevil chel keramim) et une cour avec une maison suffisent pour permettre qu'un montant latéral ou une poutre transversale rendent permis le fait de porter dans la ruelle ? Il lui répondit : Rabbi Yo'hanan n'a énoncé sa décision que dans le cas d'une ruine, laquelle est apte à servir de résidence (di'ra). Mais un sentier de vignes, qui n'est pas apte à servir de résidence, ne suffit pas.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים? אֲמַר לֵיהּ: לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בְּחוּרְבָּה, דַּחֲזֵי לְדִירָה. אֲבָל שְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים, דְּלָא חֲזֵי לְדִירָה — לָא.
Rav Houna bar 'Hinnana dit : et Rabbi Yo'hanan suit ici sa propre ligne de raisonnement, comme nous l'avons appris dans une michna où Rabbi Chimon dit : les toits, les enclos (karpefot) et les cours sont tous considérés comme un seul et même domaine s'agissant des ustensiles (kelim) qui y reposaient à l'entrée du Chabbat. Il est donc permis de porter d'une de ces aires à une autre les ustensiles qui s'y trouvaient à l'entrée du Chabbat. En revanche, ils ne sont pas considérés comme le même domaine s'agissant des ustensiles qui reposaient dans la maison à l'entrée du Chabbat : si les propriétaires n'ont pas joint la cour au moyen d'un érouv, il est interdit de porter des ustensiles depuis leurs maisons vers le toit, l'enclos ou la cour.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דִּתְנַן (אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן): אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת — רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן, וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
Et Rav dit : la halakha est conforme à l'avis de Rabbi Chimon. Et cela uniquement dans le cas où les habitants des cours n'ont pas établi d'érouv pour chaque cour, de sorte qu'ils ne peuvent porter que les ustensiles laissés dans les cours, mais ne peuvent pas sortir les ustensiles de leurs maisons vers leurs cours. En revanche, s'ils ont établi un érouv pour chaque cour, nous décrétons l'interdiction de porter même les ustensiles qui se trouvaient dans la cour à l'entrée du Chabbat, de peur qu'ils n'en viennent à sortir des objets de leurs maisons vers la cour. Cela conduirait à l'erreur de porter ces objets d'une cour à une autre, ce qui est interdit.
וְאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהוּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. אֲבָל עֵירְבוּ, גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְבָתִּים לְחָצֵר.
Et Chmouel dit : [la halakha est conforme à l'avis de Rabbi Chimon], qu'ils aient établi un érouv pour chaque cour ou qu'ils n'en aient pas établi. Et de même Rabbi Yo'hanan dit : la halakha est conforme à l'avis de Rabbi Chimon, qu'ils aient établi un érouv pour chaque cour ou qu'ils n'en aient pas établi. Apparemment, Rabbi Yo'hanan soutient que nous ne décrétons pas l'interdiction de porter les ustensiles qui ont commencé le Chabbat dans la cour, de peur qu'ils n'en viennent à sortir des objets de leurs maisons vers la cour. Ici aussi, s'agissant d'une ruelle qui contient une ruine, nous ne décrétons pas l'interdiction de porter dans la ruelle, de peur qu'ils n'en viennent à sortir des objets de la cour vers la ruine en les portant à travers la ruelle. Bien que la ruine ne soit pas incluse dans l'érouv, puisqu'elle n'a pas d'habitants et qu'on ne peut y porter d'objets, Rabbi Yo'hanan ne craint pas que l'on en vienne à porter de cette manière interdite.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּין עֵירְבוּ וּבֵין לֹא עֵירְבוּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, בֵּין עֵירְבוּ וּבֵין לֹא עֵירְבוּ. אַלְמָא: לָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְבָתִּים לְחָצֵר, הָכָא נָמֵי לָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְחָצֵר לְחוּרְבָּה.
Rav Berouna siégeait et récitait cette halakha énoncée par Chmouel, selon laquelle une ruelle contenant une seule maison et une seule cour peut être rendue permise pour y porter au moyen d'un montant latéral ou d'une poutre transversale. Rabbi Elazar, un élève d'une académie de Torah (bar bé rav), lui dit : Chmouel a-t-il vraiment dit cela ?! Rav Berouna lui répondit : oui, il l'a dit. Il lui dit : montre-moi son logis [et j'irai le lui demander moi-même], et il le lui montra. Rabbi Elazar vint devant Chmouel et lui dit : le Maître a-t-il réellement dit cela ? Chmouel lui répondit : oui, je l'ai dit.
יָתֵיב רַב בְּרוֹנָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בֵּי רַב: אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! אֲמַר לֵיהּ: אִין, אֲמַר לֵיהּ: אַחְוִי לִי אוּשְׁפִּיזֵיהּ, אַחְוִי לֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ: אֲמַר מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
Rabbi Elazar souleva l'objection suivante : n'est-ce pas le Maître lui-même qui a dit, à propos d'une autre question : s'agissant des lois de l'érouv, nous n'avons que la formulation de notre michna ? Or la michna énonce que la ruelle est à ses cours ce qu'une cour est à ses maisons, ce qui indique qu'une ruelle doit avoir au moins deux cours pour être considérée comme une ruelle et être rendue permise pour y porter au moyen d'un montant latéral ou d'une poutre transversale. Chmouel garda le silence et ne lui répondit pas.
וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: אֵין לָנוּ בְּעֵירוּבִין אֶלָּא כִּלְשׁוֹן מִשְׁנָתֵינוּ, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים. אִישְׁתִּיק.
La Guemara demande : le silence de Chmouel indiquait-il qu'il avait accepté l'objection de Rabbi Elazar et s'était rétracté de sa parole, ou bien ne l'avait-il pas acceptée de lui ? La Guemara tente d'apporter une preuve à partir de l'incident suivant. Viens et entends : il y avait une certaine ruelle dans laquelle habitait Ivout bar Ihi, laquelle ne contenait qu'une seule maison et une seule cour. Il y érigea un montant latéral, et Chmouel lui permit d'y porter,
קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ, אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּהָהוּא מְבוֹאָה דַּהֲוָה דָּיַיר בֵּיהּ אַיְבוּת בַּר אִיהִי, עֲבַד לֵיהּ לִחְיָיא, וּשְׁרָא לֵיהּ שְׁמוּאֵל,
Rachi
בתים וחצירות פתוחות לתוכו - בתים לחצירות שני בתים לכל חצר ושתי חצירות למבוי והנך כיון דכולן פתוחין זו לזו ומערבות יחד דרך פתחיהם חדא תשיב להו ולית ליה לרב הא דתניא לעיל אב ובנו מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה דכל היכא דלא בעי לערובי אי נמי בעי לערובי ומצי לערובי בלא שיתוף מבוי לא משתרי ההוא מבוי בלחי וקורה עד שתהא שם חצר אחת שאינה פתוחה לחברותיה או שתי שורות של חצירות אחד לצידו זה ואחת לצידו אחר והמבוי ביניהן שאינן יכולות להתערב אלא על ידי מבוי:,בית אחד וחצר אחת - בית בלא חצר וחצר שבית אחר פתוח לה:,אפילו חורבה - מכאן וחצר מכאן דאין חצר בלא בית:
אפי' שביל של כרמים - פתוח למבוי מכאן וחצר מכאן:
אחד גגות כו' - כולן רשות אחת לטלטל כלים ששבתו בגג זה לגג חבירו ולא אמרי' כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה וכלים ששבתו בחצר זו מוציאין לחברתה וכן לקרפף וכן לחצר ולקרפף מן הגגין הואיל וכולן רשות שאינה דירה היא ואין צריך לערב מחצר לחצר אלא בשביל כלים ששבתו בבית שבחצר זו להוציאם לחצר אחרת:
הלכה כר"ש - שהחצירות מוציאין מזו לזו בלא עירוב:,והוא שלא עירבו - בני החצירות כל אחת לעצמה ואסור להוציא מן הבתים לחצר דכיון דאין מצויין כלי הבית בחצר ליכא למיגזר אי מפקת כלים ששבתו בחצר לחברתה אתו לאפוקי נמי כלים ששבתו בבית שהוציאן מחצר זו לחצר אחרת:,דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים - שבחצר זו לחצר אחרת:
הכא נמי לא גזור דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה - דרך מבוי והרי רשות אחרת היא שיש לה בעלים ובמבוי לא נשתתפו שהרי אינה אוסרת כדתניא לעיל בפירקין אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד דהיינו מקום פיתא או מקום לינה:
להא שמעתא - דאמר שמואל לעיל אפילו בית וחצר:,אחוי לי אושפיזיה - דאיזיל ואישייליה לשמואל:
שהמבוי לחצירות - דייקינן לישנא דחצירות ולא חצר קבלה מיניה שמואל והדר ביה לגבי רב אי לא:
קבלה מיניה - שמואל והדר ביה לגבי רב אי לא:
Tossafot
עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו - ומערבין יחד דרך פתחיהן חדא חשיב להו ולית ליה לרב הא דתניא לעיל אב ובנו מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה דכל היכא דלא בעי עירוב אי נמי בעו עירוב ומצי לערובי בלא שיתוף מבוי לא משתרי ההוא מבוי בלחי וקורה עד שתהא שם חצר אחת שאינה פתוחה לחברותיה או שתי שורות של חצירות אחת לצידו אחד ואחת לצידו אחר והמבוי ביניהם שאינן יכולות להתערב אלא ע"י מבוי ע"כ לשון הקונט' וקשה לר"י דלא מסתבר למימר דפליג רב אברייתא דלעיל דהא קי"ל בהא כרב מדאמר רב נחמן בפ"ק (לעיל עירובין דף יב:) נקיטינן איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה וכו' ופי' ר"י דלא חשבינן בתים וחצירות דאב ובנו חדא כיון שאין הבתים פתוחים זה לזה ולא החצירות פתוחות זו לזו אלא למבוי דכי היכי דבעירבו ונשתתפו להיות מותרים להוציא מחצר לחצר דרך המבוי חשובות החצירות שתים ולא משוי להו שיתוף חדא חצר לענין בתים וחצירות פתוחים לתוכו כיון שאין פתוחין זו לזו אלא למבוי הכא נמי כי במה שהם של אב ובנו אין לחושבם אחת יותר מבשל נכרים ועירבו דטפי מעירוב לא מהני מה שהם של אב ובנו להחשב אחת ולהחשב המבוי כאילו אין בתים וחצירות פתוחין לתוכו ואם תאמר כיון דמשוי להו כחדא כשפתוחות זו לזו משמע דיכולין לערב יחד בלא מבוי אם כן היכי משכחת לה שעירבו בחצירות ומותרין לרבנן כאן וכאן ולר' מאיר אין מותרין אלא בחצירות ובכל החצירות מיהא מותרין וכשעירבו ונשתתפו מותרים כאן וכאן אע"פ שסתם מבוי דמשנה וברייתא משמע שהכשירו בלחי וקורה דלהכי לא תני פתוחות זו לזו דבעי לאוקומי במבוי הניתר בלחי וקורה הא כיון דבעירוב לחודיה סגי לרבנן בין בחצירות בין במבוי א"כ עירבו כל החצירות יחד ומאחר שרבי מאיר אוסרו למבוי ומתירן כולן מזו לזו שהרי אינו אוסרן אלא המבוי לבדו אם כן פתוחות כולן זו לזו והואיל וכן היאך מותר המבוי בלחי וקורה לרב שאוסר כשיכולין לערב דרך פתחיהן מזו לזו ואף על פי שלא עירבו וכל שכן כאן שעירבו כולן יחד דרך. פתחיהן עצמן בלא פתחיהן הפתוחות למבוי ויש לומר דמשכחת לרב כגון שעירבו חצירות זו לזו דרך סולמות דלא חשיבי בהכי פתוחות זו לזו דהא אמרינן בכיצד מעברין (לעיל עירובין דף נט:) דסולם תורת מחיצה עליו להקל אף בשעה שיש עליו תורת פתח להקל ועוד יש למצוא כגון שמערבין דרך חלונות הפתוחות מחצר לחצר בתוך עשרה כיון דהוי כוליה חלון למעלה מארבעה טפחים אין ראוי לאסור אפי' פתח שעשוי ליציאה וכניסה ואין פתח אחר לצאת שם אינו אוסר כיון שיש שם דקה ד' ואפילו אם נפשך לומר שכשהיה פתח והיה עושה לפניו דקה נראה שם הסילוק יותר מכאן לפי שהיה כאן פתח וביטלו אבל בחלון למעלה מד' לא חשיב גובהו ביטול פתח כיון שלא פתח מעולם ולא דמי לפתח המתבטל מ"מ כיון שחלון שמחצר לחצר אינו עשוי ליציאה וכניסה כמו פתח שישנו מזו לזו לא עדיף מסולם לחושבו אחת וגם אם לא יהיה החלון למעלה מד' אלא יהיה למעלה מג' דכיון דלא מידריס יש סברא לומר כן ועוד דאפי' פתח גמור כיון שאינו רגיל אינו אוסר כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל עירובין דף מט.) וכיון דתורת מחיצה עליו שלא לאסור גם לענין זה שבכאן בחלון שאין רגילות כניסה ויציאה דרך חלון כמו בפתח גמור יהא בחלון שבין חצר לחצר (יש עליו) תורת מחיצה כמו בסולם שלא להחשיב החצירות אחת ע"י עירוב שמערבין יחד דרך חלונותיהם מזו לזו ולא דמו לפתחים שבין זו לזו דמשוו להו חדא אע"פ שאין בני כל חצר וחצר רגילין בהן כמו בפתחי המבוי כי מה שאין רגילין בהן כמו בפתחי המבוי זה לפי שרשויות החצירות חלוקות ואין עיקר תשמיש ודירה של כל חצר וחצר אלא לבני החצר עצמה ולא לבני האחרת ולהכי חשיב כרגיל לשוינהו חדא על ידי עירוב אבל חלון יהא עליו תורת מחיצה דלא לשוינהו חדא ע"י חלון כיון דלא חזי למיהוי רגיל כפתח הפתוח למבוי אפי' היו כל החצירות של אדם אחד:,ושמואל אמר אפי' בית וחצר - פי' בקונטרס בית בלא חצר ובית וחצר למעלה פי' באופן אחר בפ"ק (לעיל עירובין דף יב:) גבי הא דאמר ר"נ נקיטינן איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה שאורכו יתר על רוחבו ובתים וחצירות פתוחין לתוכו:
הכא נמי לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה - תימה מאי קאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמיה כי סבר כרב נמי דאמר והוא שלא עירבו אבל עירבו גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר מכל מקום הכא אין לו לגזור דהא בחצר שעירבו לעצמה לא אסרינן לה לאפוקי מאני דבתים לתוכה דילמא אתי לאפוקינהו לחצר אחרת ה"נ כשעירבו במבוי לא אסרי' לאפוקי מאני דבתים למבוי דילמא אתי לאפוקינהו לחורבה דהא לא אשכחן דגזר מקום המותר דילמא אתי לאפוקי אותם כלים עצמן משם למקום האסור ואור"י דהכי פי' דלרב כשגזר כשעירבו לאסור כלים ששבתו בחצר לאפוקינהו לחצר אחרת אע"פ שכל החצרות רשות אחת לר"ש לכלים ששבתו בתוכה אפי' הכי אסר רב כשעירבו דילמא אתי לאפוקי לחצר אחרת כלים ששבתו בתוך הבית ומצויין באותה חצר ה"נ כשעירבו במבוי היה אוסר כלים ששבתו במבוי לאפוקינהו לחורבה דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו בתוך הבית לחורבה שהם מצויין במבוי וכיוון דאסור להוציא מן המבוי לחורבה אם כן אין לחורבה להתיר המבוי אבל רבי יוחנן דלא גזר הכי נמי לא היה אוסר להוציא כלים ששבתו במבוי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה ומש"ה מהני שפיר חורבה להתיר את המבוי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.