Guémara
Et Rav Yossef dit : En réalité, nous traitons ici d'une seule et même ruelle [maboï], et Rabbi Chimon et les Sages sont en désaccord sur le même point que celui qui oppose Rabbi Yo'hanan ben Nouri aux Sages. Comme nous l'avons appris dans une michna : Si de l'huile [de terouma] flottait à la surface du vin, et qu'un homme qui s'était immergé le jour même [tevoul yom] toucha l'huile, il n'a rendu impropre [passoul] que l'huile seule. En revanche, il n'a pas rendu le vin impropre, car celui-ci est considéré comme distinct de l'huile : seule l'huile est disqualifiée, et elle ne transmet pas d'impureté rituelle à d'autres aliments. Et Rabbi Yo'hanan ben Nouri dit : Les deux sont reliés l'un à l'autre et sont considérés comme un seul ensemble — de sorte que le vin est lui aussi rendu impur.
וְרַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי. דִּתְנַן: שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּשֶׁמֶן — לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן בִּלְבַד, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן חִיבּוּרִין זֶה לָזֶה.
La Guemara explique : L'opinion des Sages dans notre michna correspond à l'opinion des Sages dans l'autre michna, qui soutiennent que le vin et l'huile ne sont pas reliés et ne peuvent donc pas être utilisés ensemble pour un erouv ; et l'opinion de Rabbi Chimon correspond à celle de Rabbi Yo'hanan ben Nouri, qui considère que le vin et l'huile sont reliés, et peuvent être utilisés ensemble pour un erouv.
רַבָּנַן — כְּרַבָּנַן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
Il a été enseigné dans une baraïta : Rabbi Eliezer ben Tadaï dit : Dans l'un et l'autre cas — celui du vin avec du vin, comme celui du vin avec de l'huile — ils doivent établir un erouv. La Guemara s'en étonne : A-t-il dit cela même si l'association [chitouf] se fait avec l'un par du vin et avec l'autre également par du vin ? Pourquoi de tels partenariats ne suffiraient-ils pas à considérer les biens comme réunis ?
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְעָרֵב. וַאֲפִילּוּ לָזֶה בְּיַיִן וְלָזֶה בְּיַיִן?
Rabba dit : S'ils se sont associés de la manière suivante — celui-ci est venu avec sa cruche [laguine] pleine de vin et en a versé le contenu dans un tonneau, et l'autre est venu avec sa propre cruche et a versé son vin dans ce même tonneau —, tout le monde s'accorde à dire que c'est un erouv valable, et ce même s'ils n'ont pas agi spécifiquement dans ce but.
אָמַר רַבָּה: זֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ, וָזֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוֵי עֵירוּב.
Là où ils sont en désaccord, c'est dans le cas où ils ont acheté un tonneau de vin en association [choutafout]. Rabbi Eliezer ben Tadaï considère : Il n'existe pas de principe de clarification rétroactive [ein berera], c'est-à-dire qu'il n'y a pas de présomption halakhique selon laquelle le statut halakhique indéterminé de biens puisse être clarifié rétroactivement. Par conséquent, une fois le vin consommé, il n'est pas possible de déterminer rétroactivement quelle part du vin appartenait à chacun ; ils ne peuvent donc être dits posséder chacun une portion précise du vin, ce qui le rend impropre à un erouv. Mais les Sages considèrent qu'il existe une clarification rétroactive [yech berera], et ils peuvent donc s'appuyer sur cette association pour établir un erouv.
כִּי פְּלִיגִי כְּגוֹן שֶׁלָּקְחוּ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּשׁוּתָּפוּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי סָבַר: אֵין בְּרֵירָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ בְּרֵירָה.
Rav Yossef dit que ce désaccord doit être compris autrement : Rabbi Eliezer ben Tadaï et les Sages divergent sur la question de savoir si l'on peut s'appuyer sur une fusion de ruelle [chitouf] au lieu d'un erouv [de cours] — c'est-à-dire si la fusion de la ruelle, qui permet de porter dans la ruelle, dispense les cours qui débouchent sur cette ruelle d'avoir à établir un erouv pour pouvoir porter d'une cour à l'autre.
רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי וְרַבָּנַן בְּסוֹמְכִין עַל שִׁיתּוּף בִּמְקוֹם עֵירוּב קָמִיפַּלְגִי.
Car l'un des Maîtres, Rabbi Eliezer ben Tadaï, considère que l'on ne peut pas s'y appuyer dans ce cas : porter dans les cours requiert spécifiquement un erouv [de cours], et la fusion des ruelles ne suffit pas. Et l'autre Maître, à savoir les Sages, soutient que l'on peut s'appuyer sur la fusion des ruelles et l'utiliser pour permettre de porter aussi entre les cours.
דְּמָר סָבַר: אֵין סוֹמְכִין, וּמָר סָבַר: סוֹמְכִין.
Rav Yossef dit : D'où est-ce que j'affirme cela — que tel est l'objet de leur désaccord ? Car Rav Yehouda dit au nom de Rav : La halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Meïr — laquelle sera détaillée plus loin —, selon laquelle on ne peut pas s'appuyer sur une fusion de ruelles au lieu d'un erouv. Et Rav Berona dit au nom de Rav : La halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Eliezer ben Tadaï, selon laquelle, dans les deux cas, ils doivent établir un erouv. Quelle en est la raison [pour avoir tranché ainsi] ? N'est-ce pas parce que le fondement des deux décisions est un seul et même [principe] ?
אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְאָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּחַד טַעְמָא הוּא?
Abaye lui dit : Mais s'il s'agit d'une seule et même raison, pourquoi me faut-il deux décisions [halakhiques] ? Au contraire, il aurait suffi de trancher dans un seul cas, d'où l'on aurait pu inférer l'autre également. [Rav Yossef répondit :] Il y a néanmoins une raison aux deux décisions, car cela vient nous enseigner que l'on n'agit pas selon deux rigueurs [' houmrot] d'un même tana en matière d'erouv. Si Rav n'avait tranché que selon Rabbi Meïr, nous n'aurions su que la halakha suivait son opinion sur un seul détail précis du cas. Il a donc tranché selon deux Sages : Rabbi Eliezer ben Tadaï à propos d'une fusion de ruelles avec du vin, et Rabbi Meïr à propos d'une fusion de ruelles avec du pain — chacun étant rigoureux sur un détail différent du cas.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְאִי חַד טַעְמָא, תַּרְתֵּי הִילְכְתָא לְמָה לִי?! הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי בְּעֵירוּבִין.
Ayant mentionné Rabbi Meïr, la Guemara demande à présent : Quel est l'énoncé de Rabbi Meïr, et quel est l'énoncé des Sages ? Comme il a été enseigné dans la baraïta suivante : On établit un erouv avec du pain entre des cours qui débouchent l'une sur l'autre ; mais si l'on voulait établir un erouv avec du vin, on ne peut pas établir d'erouv de cette manière. On fusionne avec du vin les cours qui débouchent sur une ruelle [chitouf maboï], et si l'on voulait établir une fusion de ruelles avec du pain, on peut fusionner les cours des ruelles de cette manière.
מַאי רַבִּי מֵאִיר וּמַאי רַבָּנַן? דְּתַנְיָא: מְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת בְּפַת, וְאִם רָצוּ לְעָרֵב בְּיַיִן — אֵין מְעָרְבִין. מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי בְּיַיִן, וְאִם רָצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּפַת — מִשְׁתַּתְּפִין.
Pourquoi établit-on un erouv entre les cours tout en fusionnant aussi les cours qui débouchent sur la ruelle ? C'est afin que la catégorie halakhique de l'erouv ne soit pas oubliée des enfants — car si l'on n'utilisait qu'une fusion de ruelles, les enfants finiraient par dire plus tard : « Nos pères n'ont jamais établi d'erouv. » L'erouv est donc établi à des fins éducatives ; telle est la parole de Rabbi Meïr. Et les Sages disent : On établit soit un erouv, soit une fusion de ruelles.
מְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֲבוֹתֵינוּ לֹא עֵירְבוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹ מְעָרְבִין אוֹ מִשְׁתַּתְּפִין.
Rabbi Na'houmi et Rabba ont divergé à ce sujet. L'un d'eux dit : Dans le cas du pain — qui peut servir aussi bien pour un erouv que pour une fusion de ruelles —, tout le monde s'accorde à dire que l'un des deux, erouv ou fusion de ruelles, suffit. Lorsqu'ils divergent, c'est dans le cas du vin — qui ne peut servir que pour une fusion de ruelles et non pour un erouv — : Rabbi Meïr soutient qu'un erouv est en outre nécessaire, tandis que les Sages soutiennent qu'il n'est pas requis.
פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי נְחוּמִי וְרַבָּה, חַד אָמַר: בְּפַת דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבַחֲדָא סַגִּי, כִּי פְּלִיגִי בְּיַיִן.
Rachi
ורב יוסף אמר - לעולם במבוי אחד כדמעיקרא ודקאמרת לר"ש היכי הוי חד עירוב ר"ש כר' יוחנן ס"ל:,שמן שצף כו' - ושל תרומה הן:
ואפי' לזה ביין ולזה ביין - בתמיה:
זה בא בלגינו ושפך - וכן זה עד שמלאו חבית ואפי' שלא לשם שיתוף עשו מתחילה סומכין עליו שהרי הביא כל אחד יין אבל לקחו חבית יין בשותפות ס"ל לבן תדאי אין ברירה והוי להו כמי שנשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל אחד וא':
בסומכין אשיתוף במקום עירוב קמיפלגי - ובן תדאי מודה דמבוי מותר ובחצירות פליגי רבנן סברי כיון דנשתתפו במבוי אין צריכין לערב חצירות זו עם זו ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר ובן תדאי סבר אין סומכין:
מנא אמינא לה - דבהכי פליגי:,הלכה כר"מ - דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב:
מ"ט - ס"ל לרב בתרוייהו לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי:,ואי חד טעמא הוא תרתי הילכתא למה ליה - לרב למימר בתרוייהו בשלמא הלכה כר"מ איצטריך דאי מדר"א הוה אמינא טעמא דר"א לאו משום דאין סומכין על שיתוף אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין כדקאמר ר"מ לקמן והאי שיתוף דבן תדאי דיין הוא כדקתני מתניתין לזה ביין ולזה ביין הלכך לא סמכינן עליה בחצירות אבל היכא דנשתתפו בפת סומכין קמ"ל הלכה כר"מ דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת ואפ"ה אסר ר"מ אלא כיון דאמר הלכה כר"מ דאפי' בפת לא סמכינן עליה הלכה כר"א ל"ל:,הא קמ"ל דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין - מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין ור"מ תרי חומרי אמר אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין ופליגי רבנן עליה בפת ומודו ליה בשנשתתפו ביין ורבנן דמתני' דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין אשתכח דמחמיר תרי חומרי ורב ס"ל כוותיה בתרוייהו ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין וכי הדור איפלוג ר"מ ורבנן בפת אשמעינן הלכה כר"מ:
ואם רצו לערב ביין אין מערבין - דעירוב משום דירה הוא לערב דירתן לעשותן אחת כדאמר בפ' מי שהוציאוהו (לעיל עירובין דף מט.) ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו:,ומשתתפין במבוי ביין - דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בית דירה הוא וכ"ש פת דחשיב טפי:
מערבין בחצירות - הפתוחות מזו לזו אע"פ שעירבו דרך פתחיהן צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי ואם לאו חצירות מותרות מזו לזו ומבוי אסור דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן שאם יסמכו על זה תורת עירוב ישתכח אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי אע"פ שלא עירבו חצירות זו עם זו שיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים דתנן שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים מה עירוב החצר משוי לבתים חדא אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא:
דבחדא סגיא - דהא פת חזי הכא והכא ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב:,כי פליגי ביין - כשנשתתפו ביין במבוי דלר"מ לא סמכינן עליה בעירובי חצירות דאין מערבין לחצירות ביין ולרבנן שרי ואע"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשיתוף סמכינן עליה בחצר דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות שהוא לעולם של פת:
Tossafot
שמן שצף על גבי יין כו' - השתא משמע דשמן חשיב משקה מדקאמר ר' יוחנן בן נורי שניהם מחוברין דאי חשיב אוכל כיון דטבול יום אינו אלא פוסל לא הדר שמן ומטמא ליין דאין סברא לומר דפליגי רבנן ור"י בן נורי בהכי אם יכול להבדיל זה מזה או לא ועוד דתניא בפ"ק דפסחים (דף יז.) הדם והמים והשמן והיין משקה בי מדבחיא כו' וקרא דחגי נמי ואל היין ואל השמן מוכח דהוי משקה ועוד תנן התם (דף יד.) הוסיף ר"ע מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום [בנר שנטמא בטמא מת אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו] וקאמר בגמרא קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והקשה ר"ת מההיא דאמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף לא.) ר"מ אומר שמן טבול יום תחילה לעולם וחכ"א אף הדבש ר"ש שזורי אומר יין ומסיק יין דוקא ולא שמן ומשמע התם דהלכה כר"ש שזורי ואומר ר"ת דהתם בקרוש איירי כדקתני רישא במסכת טהרות (פ"ג מ"א) השמן והחלב והמקפה של גריסין בזמן שהן לחין הרי הן ראשון קרשו הרי הן שניים פי' דהוי אוכל ר"מ אומר שמן תחלה לעולם כלומר לעולם אפי' קרש ולא כמו שפירש בקונט' במנחות לעולם בין נטמא באב הטומאה בין נטמא בולד הטומאה:
רבי אלעזר בן תדאי אומר אין ברירה - אין זה כעין ברירות דבכל דוכתא כדפי' בקונט' דהוו להו כאילו נשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל אחד ואחד:
דלא עבדינן כתרי חומרי בעירוב - כך היא גירס' הקונטרס ור"ח גריס דעבדינן כתרי חומרי בעירוב כלומר הכא עבדינן כתרי חומרי ומיהו לשון בעירוב לא יתכן כל כך דמשמע בכל עירוב:
משתתפין במבוי ביין - משמע קצת דלכתחלה ביין מצוה יותר מבפת מדלא תניא דומיא דרישא משתתפין במבוי בפת ואם רצו להשתתף ביין משתתפין ושמא ביין מינכר טפי שהוא שיתוף ומיהו בכל דבר מהני כדתנן בפרק בכל מערבין ומשתתפין (לעיל עירובין דף כו:) ובפ' חלון (לקמן עירובין דף פ.) נמי תניא כיצד משתתפין במבוי מביאין חבית של יין ושל שמן ושל תמרים ושל גרוגרות וכל מיני פירות:
בפת כ"ע לא פליגי דבחד סגי - משום דפת סגי הכא והכא ופירש בקונטרס דבין למר ובין למר סומכין במבוי על עירובי חצירות שהוא לעולם בפת ולפיכך הא דקתני מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי לא בעי למימר דאחר שעירבו בחצירות יהיו עדיין זקוק להשתתף במבוי אלא כלומר מערבין בחצירות בפת אע"פ שנשתתפו במבוי ביין ואין הלשון משמע כן ועוד תנן לקמן בפירקין (עירובין דף עג:) ה' חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצירות ואסורין במבוי וקאמר בגמרא מני ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף מיהו איכא לאוקמי ההוא סוגיא כמ"ד בפת פליגי ומ"ד בפת ל"פ סבר לה כרב דלא תני פתוחות זו לזו ור"י מפרש דאשיתוף דפת קאי דכיון דסגי ביין והם דחקו לעשות בפת ואלמוה טפי מועיל אף לחצירות ועוד שהשיתוף לכל הבתים והחצירות שכולם משתתפין יחד אבל עירובי חצירות דפת אין לו להועיל כל כך במבוי ולפי מה שפירש שאפי' למ"ד בפת לא פליגי מודה הוא דבעירובי חצירות דפת פליגי אם מועיל למבוי [אומר ר"י דמצינו לפרש תרי חומרי בעירובין דלעיל דאי אמר הלכה כר"א בן תדאי לא הוה ידעינן מאי טעמיה ואי אמרינן הלכה כר"מ הוה אמינא בחדא בהא דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף כדמשמע לישנא דר"מ דאמר מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי דמשמע דאף ע"פ שעירבו צריכין עדיין להשתתף אבל על שיתוף במקום עירוב סומכין קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב דמסתמא בא לגלות דהלכה כר"מ לגמרי ומיהו פי' הקונטרס דלעיל גבי תרי חומרי ניחא טפי] וא"ת כשעירבו בחצירות בפת והניחו עירובן בבית אחד מן החצירות למה לא יועיל לכ"ע למבוי אי משום דתניא בכיצד משתתפין (לקמן עירובין דף פה:) עירובי חצרות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי והאי כיון דאנחיה בבית לא שמיה שיתוף אלא עירוב הא פירש בקונטרס לקמן בפירקין גבי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר דהא דאמרינן שיתופי מבואות בחצר שבמבוי וכ"ש שבביתו וכן פירש בריש סוכה (דף ג:) ואע"פ שפירש כאן בקונטרס דלכ"ע סומכין במבוי על עירובי חצירות שהיא לעולם בפת מכל מקום למ"ד בפת פליגי קשה דלמה לא יועיל עירוב החצירות למבוי כיון שתורתו נמי להניח בבית דאטו השם גורם שנקרא עירוב שיש לו להועיל לחצירות ולא למבוי ולמאן דאמר ביין נמי פליגי ומפרש ברייתא דבסמוך או משתתפין במבוי ביין ומותרין כאן וכאן אבל עירובי חצירות ביין לא מהני ואמאי כיון דשיתוף מהני לא תקראנו עירוב אלא תקראנו שיתוף דתימה הוא לומר דמה שקראהו עירוב לבטל תורת שיתוף מעליו ודוחק ר"י לפירוש הקונט' שבתחילת העירוב לא עירבו אלא בני חצר אחת יחד או שתי חצירות יחד ולא היו סבורים שכל בני המבוי ישתתפו יחד נמצא שלא נתנו עירובן לשם שיתוף ולכך כשניתוספו עליהם כל בני המבוי אין לחושבו שיתוף כיון שהראשונים לא היו שם ולא ידעו מעולם שעליהם ניתוספו כל האחרים ונראה לר"י דכולה מלתא דוקא עירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות דוקא בחצר שבמבוי ולא בבית משום דבחצר מינכר טפי לשם שיתוף דשייכא טפי למבוי וקרובים תשמישם דמבוי זה לזה והשתא הא דקאמר לקמן במסובין בבית בפת שעל השולחן סומכין משום עירוב לאו אף משום עירוב קאמר אלא משום עירוב דוקא ולא משום שיתוף והא דאמר בריש סוכה (דף ג.) בית שאין בו ארבע על ארבע אין מניחין בו עירובי חצירות אבל מניחין בו שיתופי מבואות דלא גרע מחצר שבמבוי ומשמע דכל שכן אם היה בית גמור שהיו מניחין בו שיתופין אור"י דודאי בית גמור גרע לענין שיתוף והא דנקט בהא דלא גרע שלא תאמר כי היכי דיוצאין מכלל בתים לענין עירוב יוצאין נמי מכלל חצר לענין שיתוף לפי שיש מחיצות מפסיקות וחצר בעי ד' אמות ובהאי בית ליכא ד' אמות והשתא הך דבעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין וההיא נמי דלעיל (עירובין דף סח.) דליקני מר רביעתא דחלא צריך לומר דבחצר היה אותו חבית דבשיתופי מבואות איירי דאילו עירובי חצירות בעי פת ובירושלמי משמע כפי' הקונט' דכ"ש בית דאמר בפ' מי שהוציאוהו עירוב צריך בית שיתוף מהו שיצטרך בית מלתא דשמואל אמרה שיתוף צריך בית ומסיק רבי אבהו בשם רבי יוחנן נותנו בין באויר דחצר ובין באויר דמבוי משמע בהדיא דכ"ש בית:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.