Guémara
Si tel est le cas, tu as aboli la catégorie halakhique du eirouv pour cette ruelle (mavoï) ! En effet, dès lors que, du point de vue de la halakha, c'est comme si une seule personne habitait cette ruelle, aucun eirouv n'est nécessaire. Par conséquent, lorsque les résidents y portent sans eirouv, ceux qui observent penseront à tort qu'il est permis de porter dans une ruelle même sans eirouv.
אִם כֵּן, בִּיטַּלְתָּ תּוֹרַת עֵירוּב מֵאוֹתוֹ מָבוֹי!
[On répond :] c'est qu'ils établissent malgré tout un eirouv. Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, répliqua : il est requis qu'ils établissent tout de même un eirouv, en guise de rappel des lois du eirouv, même s'il ne sert ici aucun but halakhique. Rava objecta que cela engendre à son tour un autre problème : ceux qui observent diront alors qu'un eirouv est efficace même en présence d'un non-Juif (bimqom goy), même s'il ne loue pas son domaine — ce qui est contraire à la halakha. Il [Rav Houna] répondit : nous faisons une proclamation (makhrezinan) annonçant qu'ils ne portent pas en vertu du eirouv, et que celui-ci ne sert que de rappel.
דִּמְעָרְבִי. יֹאמְרוּ עֵירוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם גּוֹי?! דְּמַכְרְזִינַן.
Rava rejeta également cette solution : peut-on faire une proclamation à l'intention des enfants (akhrazta ledardeqé) ?! Même si l'on est assuré que tous les adultes présents entendront la proclamation, comment les enfants — qui ne l'entendent ni ne la comprennent — connaîtront-ils la halakha plus tard, devenus grands ? Se souvenant que leurs pères ont établi un eirouv dans cette ruelle, ils penseront qu'un eirouv est efficace même en présence d'un non-Juif. On ne peut donc se fier à cette solution.
אַכְרָזְתָּא לְדַרְדְּקֵי?!
Plutôt, Rava dit que les voisins juifs du non-Juif doivent procéder ainsi : que l'un d'eux aille se lier d'amitié avec le non-Juif, lui demande la permission de faire usage d'un emplacement dans son domaine, et y dépose quelque chose — devenant ainsi comme l'employé (sekhiro) ou le métayer (leqito) du non-Juif. Et Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : non seulement le non-Juif peut lui-même louer son domaine aux fins du eirouv, mais même son employé, et même son métayer, s'il est juif, peut louer l'emplacement et contribuer au eirouv en son nom, et cela suffit (vedayo).
אֶלָּא אָמַר רָבָא: לֵיזִיל חַד מִינַּיְיהוּ, לִיקְרַב לֵיהּ, וְלִשְׁאוֹל מִינֵּיהּ דּוּכְתָּא וְלַינַּח בֵּיהּ מִידֵּי, דְּהָוֵה לֵיהּ כִּשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שְׂכִירוֹ וַאֲפִילּוּ לְקִיטוֹ — נוֹתֵן עֵירוּבוֹ וְדַיּוֹ.
Abayé dit à Rav Yossef : s'il y avait là cinq employés ou cinq métayers, quelle est la halakha ? La présence de plus d'un d'entre eux, s'ils sont tous juifs, entraîne-t-elle une rigueur (le'ha'hmir), de sorte qu'ils soient tous tenus de se joindre au eirouv, ou tous tenus de louer le domaine du non-Juif ? Rav Yossef lui répondit : si les Sages ont dit que l'employé ou le métayer du non-Juif tient sa place par allègement (lehaqel), diraient-ils que son employé ou son métayer tient sa place par rigueur ? Cette règle n'a été énoncée que comme un allègement à l'égard des lois de location aux fins du eirouv, et non pour introduire davantage de rigueurs.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָיוּ שָׁם חֲמִשָּׁה שְׂכִירוֹ וַחֲמִשָּׁה לְקִיטוֹ מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִם אָמְרוּ שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ לְהָקֵל, יֹאמְרוּ שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ לְהַחֲמִיר?
Le Talmud en vient à examiner l'enseignement cité au cours de la discussion précédente. Revenant à la chose elle-même (goufa) : Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : même l'employé du non-Juif, et même son métayer, peut contribuer au eirouv à sa place, et cela suffit. Rav Na'hman dit : combien cet enseignement (chemaeta) est excellent (mealya) ! Même Rav Na'hman approuvait cette affirmation et la tenait pour juste et bien fondée.
גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שְׂכִירוֹ וַאֲפִילּוּ לְקִיטוֹ, נוֹתֵן עֵירוּבוֹ וְדַיּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן: כַּמָּה מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא.
Toutefois, Rav Na'hman ne donna pas son approbation à tous les enseignements de Rav Yehouda. Ainsi, Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : celui qui a bu un reviit de vin ne doit pas rendre de décision halakhique (al yoré), car le vin est susceptible de troubler son raisonnement. À propos de ce second enseignement, Rav Na'hman dit : cet enseignement n'est pas excellent, car pour ce qui me concerne, tant que je n'ai pas bu un reviit de vin, mon esprit n'est pas clair (lo tsila daati). Ce n'est qu'après avoir bu du vin que je puis rendre des décisions appropriées.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן — אַל יוֹרֶה. אָמַר רַב נַחְמָן: לָא מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא, דְּהָא אֲנָא כֹּל כַּמָּה דְּלָא שָׁתֵינָא רְבִיעֵתָא דְּחַמְרָא — לָא צִילָא דַּעְתַּאי.
Rava dit à Rav Na'hman : pour quelle raison le Maître a-t-il dit cela, en énonçant une parole qui loue un enseignement et en rabaisse un autre ? Rabbi A'ha bar 'Hanina n'a-t-il pas dit : que signifie ce qui est écrit « mais qui fréquente les prostituées (zonot) dissipe sa fortune » (Michlé 29, 3) ? Cela fait allusion à ceci : quiconque dit « cet enseignement-ci est beau (zo naa) mais celui-là ne l'est pas » dissipe la fortune de la Torah. Il n'est pas conforme à l'honneur de la Torah de porter de tels jugements. Rav Na'hman lui dit : je me rétracte (hadari bi), et je ne ferai plus de tels commentaires sur des paroles de Torah.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי טַעְמָא אָמַר מָר הָכִי? הָאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְרוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״ — כׇּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה, וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה — מְאַבֵּד הוֹנָה שֶׁל תּוֹרָה! אֲמַר לֵיהּ: הֲדַרִי בִּי.
Au sujet de la consommation de vin, Rabba bar Rav Houna dit : celui qui a bu du vin (chatouï) ne doit pas prier ; mais s'il a malgré tout prié, sa prière est une prière, c'est-à-dire qu'il s'est acquitté de son obligation. En revanche, celui qui est ivre de vin (chikor) ne doit pas prier ; et s'il a prié, sa prière est une abomination (toeva).
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: שָׁתוּי אַל יִתְפַּלֵּל, וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. שִׁיכּוֹר אַל יִתְפַּלֵּל, וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
Le Talmud pose une question : quelles sont les circonstances où une personne est considérée comme ayant bu (chatouï), et quelles sont les circonstances où une personne est considérée comme ivre (chikor) ? Le Talmud répond que l'on peut l'apprendre de l'événement suivant : alors que Rabbi Abba bar Choumni et Rav Menachya bar Yirmeya, de Gifti, prenaient congé l'un de l'autre au gué (maabara) du fleuve Yofti, ils dirent : que chacun de nous dise quelque chose que son compagnon n'a pas encore entendu — car Mari bar Rav Houna a dit : un homme ne doit prendre congé de son compagnon qu'au milieu d'une parole de halakha, car, grâce à cela, il se souviendra de lui.
הֵיכִי דָּמֵי שָׁתוּי, וְהֵיכִי דָּמֵי שִׁיכּוֹר? כִּי הָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר שׁוּמְנִי וְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה מִגִּיפְתִּי הֲווֹ קָא מִפַּטְרִי מֵהֲדָדֵי אַמַּעְבָּרָא דִּנְהַר יוֹפְטִי. אֲמַרוּ: כׇּל חַד מִינַּן לֵימָא מִילְּתָא דְּלָא שְׁמִיעַ לְחַבְרֵיהּ, דְּאָמַר מָרִי בַּר רַב הוּנָא: לָא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרוֹ.
L'un d'eux ouvrit la discussion et dit : quelles sont les circonstances où une personne est considérée comme ayant bu (chatouï), et quelles sont les circonstances où elle est considérée comme ivre (chikor) ? « Celui qui a bu » désigne quiconque a bu du vin mais dont l'esprit demeure suffisamment clair pour qu'il soit capable de parler en présence d'un roi. « L'ivre » désigne quiconque est si désorienté par le vin qu'il a bu qu'il n'est pas capable de parler en présence d'un roi.
פְּתַח חַד וַאֲמַר: הֵיכִי דָּמֵי שָׁתוּי, וְהֵיכִי דָּמֵי שִׁיכּוֹר? שָׁתוּי — כֹּל שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. שִׁיכּוֹר — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
L'autre ouvrit alors une autre discussion et dit : celui qui a pris possession des biens d'un converti (ha-ma'haziq benikhsé ha-guer), que doit-il faire pour qu'ils lui demeurent acquis ? Les biens d'un converti mort sans enfants sont considérés comme sans propriétaire (hefqer), et sont acquis par la première personne qui accomplit sur eux un acte d'acquisition valide. Comme, dans ce cas, celui qui a pris possession des biens ne les a pas acquis par son propre labeur, sa propriété est précaire et il risque de les perdre, à moins qu'il ne les emploie pour une mitsva. Celui qui se trouve dans cette situation devrait acheter un Sefer Torah avec une partie du revenu : par le mérite de cet acte, il conservera le reste. Rav Chéchet dit : même
פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִתְקַיְּימוּ בְּיָדוֹ? יִקַּח בָּהֶן סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲפִילּוּ
Rachi
דמערבי - ביניהן אף על גב דלא מהני:,דמכרזינן - הוו יודעין שאין עירובנו מועיל כלום ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי ומה שאנו מטלטלין בתוכו בשביל שרה"י היא:
אכרזתא לדרדקי - וכי הכרזה זו מועיל לדורות הבאין שיראו אותן מטלטלין כאן ולא שמעו בהכרזה:
ליקריב לגביה - ישתדל עם הנכרי עד שיהא אוהבו וישאיל לו הנכרי מקום בחצירו לאתנוחי ביה מידי דכיון דהשתא דייר ישראל בחצר הנכרי הוה ליה האי ישראל כשכירו ולקיטו של נכרי:,ואמר רב יהודה אפילו שכירו ולקיטו - של נכרי אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני מבוי ודיו. שכיר לעבודת כל השנה ולקיטו לימות הקציר והאסיף:
היו שם - בבית הנכרי:,חמשה שכירים ולקיטין - דרין בחדרים ובעליות שאילו היתה רשות שלהן היו צריכין לתת כולן בעירוב כדתנן במתניתין ומודין בזמן שמקצתן שרויין בחדרים כו' והשתא דרשותא דנכרי מהו לתת כולן בעירוב אם שכח האחד ולא נתן אוסר על בני מבוי מי אמרינן כי היכי דשוינהו ליה לשכיר וללקיט כבעלים להקל ולהתיר עירובו במבוי זה הוו נמי בעלים להחמיר או דלמא לקולא שווינהו רבנן כבעלים אבל לחומרא לא דכל בעירובין להקל והני דירה ודאי לאו דידהו היא:
מאי טעמא אמר מר הכי - זו נאה וזו אינה נאה:,הונה - כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו:,רועה זונות - נוטריקון זו נאה וארענה ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי:,הדרי בי - לא אוסיף עוד:
המחזיק בנכסי הגר - מידי דתמיהה היא ותווהי בה אינשי לפי שבאו לו בלא יגיעה לפיכך אין מתקיימין אם לא על ידי מצוה:,יקח בהן ס"ת - במקצתם ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו:
Tossafot
אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי - אומר ר"י שבא מעשה לפני רש"י בחופה אחת ששכחו ולא עירבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתיר להם ע"י שביטלו רשותם לאחד ואומר ר"י דאם יועיל ביטול מבית לבית א"כ יהו מותרין כולן לטלטל מזו לזו גם אותן שביטלו להם שאע"פ שהמבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר התם הוא שיש להם חלק בחצר ונראה כחוזר ומחזיק ברשותו אפי' למ"ד לעיל בפ"ב (עירובין דף כו.) רשות ביתו ביטל אבל הכא כשביטלו כל השכונות רשותם לאחד אישתרו כולהו דאין דומה כלל כחוזר ומחזיק ברשותו כשמטלטל מביתו לבית חבירו ולא דמי למוציא מביתו לחצר שיש לו בחצר חלק וכיון דמישתרו כולהו על ידי ביטול אין לביטול להועיל כאן דא"כ ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי שלא יחושו לעשות עוד עירוב כיון דמישתרו כולהו בביטול ומיהו אור"י דאם יש חדרים בבית יכול לבטל כל הבית בלא החדרים שיהא עכשיו אסור להוציא מן החדר לבית כמו מבית לחצר ואין שייך כאן ביטלת תורת עירוב שהרי ישתכר בעירוב יותר מן הביטול ודווקא לרבי יוחנן דאמר לקמן יש ביטול רשות מחצר לחצר אבל לשמואל דאמר לקמן (עירובין דף סו:) אין ביטול רשות מחצר לחצר ה"ה מבית לבית דהא תשמישתיה לחוד ומיהו כר"י קי"ל ונראה דאין ראיה מכאן לחלוק על הוראת רש"י דשפיר דמי דחוזר בו מביטולו כשנוטל כליו והכניסם לתוך בית חבירו וחזר והחזירם לביתו שהיא רשות המיוחדת לו נראה כחוזר בו מביטולו וכיון שמפסיד בדבר לא ביטלת תורת עירוב ור"ת היה מדקדק מהא דאפליגו רי ושמואל לענין ביטול רשות מחצר לחצר ולענין ביטול רשות בחורבה משמע דמבית לבית אסור לכ"ע מדלא איירו ביה וכדפרישית שאם התרת תתיר לכולן וכיון דשרית לכולהו יבא לטלטל בלא ביטול ועוד הביא ראיה מההוא ינוקא דלקמן (עירובין דף סז:) דאשתפיך חמימיה שהתיר לומר לנכרי למייתי ליה חמין מגו ביתיה (דרבא) [צ"ל דרבה] אע"ג דלא עירבו מדלא מצאו תקנה בענין אחר. ואמאי ליבטלו כולהו רשותייהו לההוא ביתא דהוה ביה תינוק דמסתמא כר"י סבירא להו דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר כדאמר רבא בההוא שמעתא אנא כר"י סבירא לי אלא ודאי אפי' ר"י מודה דאין ביטול רשות מבית לבית ואומר ר"י דאין משם ראיה דעל כרחך הוו התם חצירות ומבוי כדאמרינן התם והא לא עירבנו והא לא שיתפנו והיו יכולין להביא חמין ע"י ביטול דרך חצירות ומבוי לבית שהיה בו קטן ומה שלא עשו כן משום שלא היו בעלים התם:
שתה רביעית יין אל יורה - יש ספרים שכתוב בהן אל יתפלל ולא יתכן כלל דא"כ מאי קאמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא דהא אנא כל] כמה דלא שתינא רביעתא לא צילא דעתאי מה ענין צילותא אצל תפלה אלא אל יורה גרסינן ברוב ספרים וכן אמר ר"ח וא"ת ומאי קאמר ר"נ לא מעליא הא שמעתתא הא פלוגתא דתנאי היא בכריתות בפרק אמרו לו (כריתות דף יג:) כדדריש התם ולהבדיל ולהורות ואיין ושכר אל תשת קאי דמוקמינן ליה התם ברביעית ועוד קשה דהא ר"נ גופיה קאמר לקמן בשמעתין דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין כששתה רביעית ש"מ דאסור ומיהו ההיא איכא לאוקומא כגון דלא רמא ביה מיא והכא דרמא ביה מיא כר"א בכריתות (דף יג:) (דתנן) התם ר"א אומר אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור ורב נמי פסיק התם הלכה כר"א אבל מ"מ קשיא דלא הוי ליה למימר לא מעליא הא שמעתא כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דר"א התם ואסרי אע"פ שנתן בו מים:
שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה - ולא יצא כיון שאינו יכול לדבר לפני המלך וצריך לחזור ולהתפלל וכן ההיא דברכות (דף כב:) שהיה מתפלל ונמצא צואה כנגדו דמסיק כיון שחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל וצ"ע אם יש להשוות ברכות לתפלה לענין צואה ושיכור וע"כ לאו לכל מילי דמיין דהא שתוי אל יתפלל עד שיפיג יינו ואפי' ביין מזוג אל יתפלל ביותר מרביעית דאפי' ר"א דכריתות (דף יג:) לא שרי ביותר מרביעית ואפי' לענין הוראה כדאמרינן התם ופשיטא דשתוי מברך ברכת המזון וכל הברכות כולן כדאמ' בירושלמי דברכות דמפיק ליה מואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם ומיהו משום מי רגלים פשיטא דא"צ לחזור ולברך אפי' א"ת דמשוינן ברכות לתפלה בצואה תניא ומי רגלים לא חמירי כמו צואה דהא אמר בסוף פ' מי שמתו (ברכות דף כה.) לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו בודאן אבל בספקן לא גזרו בהו רבנן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.