Guémara
…du pain grossier (pat kibar), fait d'une farine grossière qui n'a pas été tamisée à fond, de la bière nouvelle et des légumes. Cela indiquerait que les légumes sont nuisibles au bien-être. La Guemara répond : ce n'est pas une difficulté. Cet enseignement de Rav Houna parle de l'ail (toumé) et des poireaux (karaté), qui sont bénéfiques ; cette baraïta-là parle des autres légumes, qui sont nuisibles. Comme il a été enseigné dans une baraïta : l'ail est un légume sain ; les poireaux sont un demi-légume, c'est-à-dire deux fois moins salutaires. Si l'on a vu un radis (tzenon), on a vu un élixir de vie (sam 'hayim), tant il est bénéfique au corps.
פַּת קִיבָּר וְשֵׁכָר חָדָשׁ וְיָרָק. לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּתוּמֵי וְכַרָּתֵי, הָא — בִּשְׁאָר יַרְקֵי. כִּדְתַנְיָא: שׁוּם — יָרָק, כְּרֵישִׁין — חֲצִי יָרָק, נִרְאֶה צְנוֹן — נִרְאֶה סַם חַיִּים.
La Guemara objecte : n'a-t-il pas été enseigné dans une autre baraïta : si l'on a vu un radis (tzenon), on a vu une drogue mortelle (sam hamavet) ? La Guemara répond : ce n'est pas une difficulté. Ici, dans la baraïta qui dénigre le radis, il s'agit de ses feuilles (alin) ; là, dans la baraïta qui le loue, il s'agit des racines (imahot, littéralement « les mères »). Autre explication : ici, il s'agit de la saison chaude (yemot ha'hama), où le radis est bénéfique ; là, il s'agit de la saison des pluies (yemot hageshamim), où il est nuisible.
וְהָא תַנְיָא: נִרְאֶה צְנוֹן — נִרְאֶה סַם הַמָּוֶת! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בֶּעָלִין, כָּאן — בָּאִמָּהוֹת. כָּאן — בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּאן — בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
Au sujet des attributs des différents lieux, Rav Yehouda dit également au nom de Rav : toute ville où il y a beaucoup de montées et de descentes (maalot oumoradot), pénibles pour le corps, ses habitants et ses bêtes meurent à la moitié de leurs jours, c'est-à-dire de leur espérance de vie. La Guemara s'étonne : pourrait-il te venir à l'esprit que Rav ait voulu dire qu'ils meurent prématurément ? Même dans de telles villes, on sait qu'ils ont une espérance de vie normale. Dis plutôt : ils vieillissent (mazkinim) à la moitié de leurs jours, c'est-à-dire qu'ils vieillissent avant l'âge à cause de l'effort de gravir et de dévaler les pentes. De même, Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : les montées et descentes entre Bé Biré et Bé Naréch, le lieu de ma résidence, m'ont fait vieillir prématurément.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת, אָדָם וּבְהֵמָה שֶׁבָּהּ מֵתִים בַּחֲצִי יְמֵיהֶן. מֵתִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: מַזְקִינִים בַּחֲצִי יְמֵיהֶן. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הָנֵי מוּלְיָיתָא דְּבֵי בֵירֵי וּדְבֵי נָרֶשׁ אַזְקְנוּן.
Au sujet des mesures des limites d'une ville, nos maîtres ont enseigné la baraïta suivante : si, pour mesurer la limite du Chabbat (te'houm), on vient à carrer une ville (lerabea), c'est-à-dire à étendre ses limites afin d'englober toutes ses saillies à l'intérieur d'un carré imaginaire, on la carre de sorte que les côtés du carré s'alignent sur les quatre orients du monde. On place son côté nord en face du nord du monde, et son côté sud en face du sud du monde. Et ton signe (simanékha), pour reconnaître les orients du monde, est le suivant : la constellation de la Grande Ourse (Agala) est au nord, et le Scorpion ('Akrav) est au sud. Les orients de la ville se déterminent d'après ces constellations.
תָּנוּ רַבָּנַן: בָּא לְרַבְּעָהּ — מְרַבְּעָהּ בְּרִיבּוּעַ עוֹלָם, נוֹתֵן צְפוֹנָהּ לִצְפוֹן עוֹלָם וּדְרוֹמָהּ לִדְרוֹם עוֹלָם, וְסִימָנָיךְ: עֲגָלָה בַּצָּפוֹן, וְעַקְרָב בַּדָּרוֹם.
Rabbi Yossé dit : si l'on ne sait pas carrer la ville en alignement avec les quatre orients du monde d'après les constellations, on la carre d'après les saisons (ketzourat hatekoufa), bien que cela soit moins précis. Comment cela ? Là où le soleil se lève et se couche au jour le plus long de l'année, le solstice d'été, ce trajet du soleil est la face du nord (pené tzafon) : le soleil se lève au nord-est et se couche au nord-ouest, traversant ainsi d'est en ouest le côté nord du monde. À l'inverse, là où le soleil se lève et se couche au jour le plus court de l'année, le solstice d'hiver, ce trajet est la face du sud (pené darom). Tandis qu'à l'équinoxe de printemps (tekoufat nissan) et à l'équinoxe d'automne (tekoufat tichri), lorsque le jour et la nuit sont d'égale durée, le soleil se lève au milieu de l'est et se couche au milieu de l'ouest,
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְרַבְּעָהּ בְּרִיבּוּעַ שֶׁל עוֹלָם, — מְרַבְּעָהּ כְּמִין הַתְּקוּפָה. כֵּיצַד? חַמָּה יוֹצְאָה בְּיוֹם אָרוֹךְ וְשׁוֹקַעַת בְּיוֹם אָרוֹךְ — זֶה הוּא פְּנֵי צָפוֹן. חַמָּה יוֹצְאָה בְּיוֹם קָצָר וְשׁוֹקַעַת בְּיוֹם קָצָר — זֶה הוּא פְּנֵי דָרוֹם. תְּקוּפַת נִיסָן וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי — חַמָּה יוֹצְאָה בַּחֲצִי מִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בַּחֲצִי מַעֲרָב,
comme il est dit : « Une génération s'en va et une génération vient, mais la terre subsiste à jamais. Le soleil se lève et le soleil se couche, et il aspire à regagner le lieu d'où il se lève. Il va vers le sud et tourne vers le nord ; il tourne, tourne en allant, le vent, et sur ses circuits le vent revient » (Kohélet 1, 4-6). Le verset est compris comme décrivant les mouvements du soleil, ainsi : « Il va vers le sud » pendant le jour ; « et tourne vers le nord », de l'autre côté de la terre, pendant la nuit. « Il tourne, tourne en allant, le vent (roua'h) » — le mot roua'h peut aussi signifier orient ou côté. Rabbi Yossé explique que ce sont la face de l'est (pené mizra'h) et la face de l'ouest (pené maarav) : parfois le soleil les parcourt visiblement, et parfois il tourne autour d'eux sans être vu.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן״, הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם — בַּיּוֹם, וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן — בַּלַּיְלָה. ״סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ״ — אֵלּוּ פְּנֵי מִזְרָח וּפְנֵי מַעֲרָב, פְּעָמִים מְהַלַּכְתָּן וּפְעָמִים מְסַבַּבְתָּן.
Rav Mecharchya dit : ces règles établies par Rabbi Yossé n'ont aucune validité, car il a été enseigné dans une baraïta : jamais le soleil ne s'est levé, même en été, à l'angle nord-est du ciel pour se coucher à l'angle nord-ouest ; et jamais le soleil ne s'est levé, même en hiver, à l'angle sud-est pour se coucher à l'angle sud-ouest. Par conséquent, on ne peut établir les orients du monde d'après la course du soleil que durant l'automne et le printemps.
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי, דְּתַנְיָא: לֹא יָצְאָה חַמָּה מֵעוֹלָם מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְשָׁקְעָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, וְלֹא יָצְאָה חַמָּה מִקֶּרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית וְשָׁקְעָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.
Au sujet de la discussion précédente sur le calcul des orients du monde d'après les saisons, Chmouel dit : l'équinoxe de printemps (tekoufat nissan) ne tombe qu'à l'un des quatre quarts d'une journée : soit précisément au début du jour, soit précisément au début de la nuit, soit à la mi-journée ('hatzi hayom), soit à minuit ('hatzi halayla).
אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין תְּקוּפַת נִיסָן נוֹפֶלֶת אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה רִבְעֵי הַיּוֹם, אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
De même, le solstice d'été (tekoufat tamouz) ne tombe qu'à certaines heures de la journée : soit au terme d'une heure et demie, soit au terme de sept heures et demie, du jour comme de la nuit. Et l'équinoxe d'automne (tekoufat tichri) ne tombe qu'à certaines heures : soit au terme de trois heures, soit au terme de neuf heures, du jour comme de la nuit. Et le solstice d'hiver (tekoufat tévet) ne tombe qu'à certaines heures : soit au terme de quatre heures et demie, soit au terme de dix heures et demie, du jour comme de la nuit.
וְאֵין תְּקוּפַת תַּמּוּז נוֹפֶלֶת אֶלָּא אוֹ בְּאַחַת וּמֶחֱצָה, אוֹ בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְאֵין תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי נוֹפֶלֶת אֶלָּא אוֹ בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אוֹ בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְאֵין תְּקוּפַת טֵבֵת נוֹפֶלֶת אֶלָּא אוֹ בְּאַרְבַּע וּמֶחֱצָה אוֹ בְּעֶשֶׂר וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה.
Et tout cela repose sur le principe qu'il n'y a entre le début d'une saison (tekoufa) et la suivante que quatre-vingt-onze jours et sept heures et demie, car il a posé qu'une année compte exactement 365 jours et un quart. Et de même, chaque saison ne diffère de la précédente que d'une demi-heure planétaire (chaa). Il y a en effet sept corps célestes, chacun étant à l'ascendant pour une heure dans une rotation constante : Mercure (Kokhav), la Lune (Levana), Saturne (Chabtaï), Jupiter (Tzédek), Mars (Maadim), le Soleil ('Hama) et Vénus (Noga). Chaque saison commence une demi-heure plus tard que la précédente dans cette rotation.
וְאֵין בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶלָּא תִּשְׁעִים וְאֶחָד יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וְאֵין תְּקוּפָה מוֹשֶׁכֶת מֵחֲבֶרְתָּהּ אֶלָּא חֲצִי שָׁעָה.
Et Chmouel dit : il n'est pas d'équinoxe de printemps (tekoufat nissan) qui tombe à l'heure planétaire de Jupiter (Tzédek) sans qu'il ne brise les arbres par ses vents violents ; et il n'est pas de solstice d'hiver (tekoufat tévet) qui tombe à l'heure planétaire de Jupiter sans qu'il ne dessèche les semences. Et cela ne s'applique que lorsque la nouvelle lune (molad) est apparue soit à l'heure de la Lune (Levana), soit à l'heure de Jupiter (Tzédek).
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין לְךָ תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּצֶדֶק, שֶׁאֵינָהּ מְשַׁבֶּרֶת אֶת הָאִילָנוֹת. וְאֵין לְךָ תְּקוּפַת טֵבֵת שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּצֶדֶק, שֶׁאֵינָהּ מְיַיבֶּשֶׁת אֶת הַזְּרָעִים. וְהוּא, דְּאִיתְיְלִיד לְבָנָה אוֹ בִּלְבָנָה אוֹ בְּצֶדֶק.
Rachi
פת קיבר - שנודר' בלע"ז:,תומי וכרתי - לא מעלו כך שמעתי. ונראה בעיני תומי וכרתי מעלי והכי תניא (ב"ק דף עב.) חמשה דברים נאמרו בשום משביע משחין ומצהיל הפנים ומרבה את הזרע והורג כינה שבמעים וכרישין נמי תניא בברכות (דף מד:) דיפין לבני מעים:,שום ירק - אני שמעתי לגנאי ואני אומר לשבח:
עלין - קשין אמהות יפין אמהות שרשין:,בימות החמה - יפין שמצננין את הגוף בימות הגשמים קשין:
מזקינין - מפני הטורח:,בי בירי ובי נרש - ב' עיירות ויש בין זו לזו מעלות ומורדות והן מולייתא:,אזקנון - הזקינוני:
בריבוע של עולם - כדמפרש ואזיל:,נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם - ולא באלכסונו של עולם:,וסימניך - אם אינך יודע לכוין צפון ודרום:,עגלה בצפון ועקרב בדרום - מזלות הן:
אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם - שאינו מכיר במזלות הללו:,מרבעה כמין התקופה - לפי הילוך סיבוב החמה ניכר איזו רוח דרומית ואיזו רוח צפונית:,חמה יוצאה ביום ארוך - אותו רוח שאתה רואה שחמה יוצאה ביום ארוך של ימי תקופת תמוז יוצאה בצידו האחד ושוקעת באותו רוח עצמו בצידו האחר:,זהו פני צפון - לפי שהחמה לעולם ביום ממזרח לדרום מהלכת כדאמר קרא (קהלת א׳:ו׳) הולך אל דרום והליכת החמה ביום היא אבל בלילה אינו הולך אלא סובב מחוץ לכיפה וביום הארוך עומדת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח דרום ומערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית ובלילה סובבת פני צפון ולמחרת היום נקצר מעט ואינה יוצאה בקרן אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט ובלילה סובבת אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח יותר מליל של אמש וכן בכל יום עד שיוצאה בתקופת תשרי באמצע המזרח ושוקעת באמצע המערב לפיכך היום והלילה שוין ועדיין בכל יום נמשכת לצד דרום ויוצאה ובשקיעתה נמשכת לצד דרום ושוקעת עד שיוצאה ביום בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ומהלכת דרום לבדו ושוקעת בקרן מערבית דרומית והיינו דקאמר חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום:
פני מזרח ומערב פעמים מהלכתן - ביום בימים הארוכין פעמים מסבבתן בלילה בימי תקופת טבת:
ליתנהו להני כללי - דאמרן לעיל חמה יוצאה ביום ארוך כו':
או בתחלת היום או בתחלת הלילה כו'. לפי שהמאורות נתלו בתחילת ליל רביעי בשבת ובחדש ניסן וימות החמה שס"ה ימים ושש שעות חשוב אותן כולן בשביעית וישאר בידך יום ורביע נמצאת תקופת ניסן בשנה הבאה בחצי ליל חמישי לשנה השלישית בתחלת יום ו' ובשנה הרביעית בחצי יום שבת וכן לעולם יום ורביע בין תקופת שנה לתקופת שנה הבאה ולעולם הן כלות בא' מן הרביעיות הללו:
ואין תקופת תמוז נופלת אלא באחת ומחצה או בשבע ומחצה או ביום או בלילה - שכשתקופת ניסן נופלת בתחילת היום אותה של תמוז בשבעה ומחצה ביום וכשתקופת ניסן בחצי היום של תמוז בא' ומחצה בלילה לפי שז' שעות ומחצה יש בין תקופה לתקופה שבאותו יום שזו נופלת זו נופלת אלא נמשכת להלן משעה שנפלה זו ז' שעות ומחצה שהן ל' שעות לד' התקופות דהיינו יום ורביע ולפי זה החשבון אותה של תשרי נופלת או בג' או בט' אם נפלה תקופת תמוז בא' ומחצה של תשרי נופלת בט' ואם של תמוז בז' ומחצה של תשרי בג' וכן כולם וזהו סימן אזג"י ואט"ד כשתקופת ניסן בא' של תמוז בז' ומחצה ושל תשרי בג' ושל טבת בי' ומחצה ושנה שניה של ניסן בחצי היום דהיינו בו' שעות ושל תמוז בא' ומחצה ושל תשרי בט' ושל טבת בד' ומחצה ביום:
ואין בין תקופה לתקופה כו' - כדפרישית חשוב צ"א יום כולן שביעיות תמימות הן וז' שעות ומחצה היא נמשכת אחריהן שימי התקופות כך הם צ"א יום וז' שעות ומחצה הם שהן רביע של שס"ה ורביע:,ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה - סימן לחציו אז"ח גי"ח וא"ח טד"ח שמוש השעות כל"ש צמח"ן הוא סידורן והילוכן תחלת ליל א' בשבת משמש כוכב ואחריו לבנה ואחריו שבתי צדק מאדים חמה נוגה הרי ז' שעות וחוזרים חלילה נמצא שעה ראשונה ליום א' בשבת חמה ואחריו נוגה ועוד כל"ש צמח"ן תמצא סימני שעות ראשונות של ימות השבוע חל"מ כצנ"ש ימים וסימני שעות ראשונות של כל לילי השבוע כצנ"ש חל"מ ור' שבתי דטל"ו הרופא זצ"ל פירשו היטב בספר חכמוני שלו למה נסדרו הכוכבים בענין זה וכיון דאין בין תקופה לתקופה אלא ז' שעות ומחצה נמצא שאם נפלה תקופת ניסן בתחלת כוכב תקופת תמוז יפול בחצי כוכב תשרי בראש לבנה טבת בחצי לבנה וכן כולם כשתוציא ז' שעות ומחצה אחר נפילתה של זו תגיע לאותה שעה עצמה אלא שנמשכת חצי שעה לאחריה:
והני מילי דאתיליד - מולד לבנה של ניסן או של טבת בשעת לבנה או בשעת צדק:
Tossafot
כאן בעלין כאן באמהות כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - פ"ה דעלין קשין ואמהות יפין אמהות שרשין בימות החמה יפין שמצננין הגוף בימות הגשמים קשין משמע לפירושו דעלין לעולם קשין ואפי' אמהות אינן יפין אלא בימות החמה ותימה דבפרק קמא דע"ז (דף יא.) אמר גבי אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ונראה לפרש דכאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים כלומר עלין ואמהות חד מעלי בימות החמה וחד מעלי בימות הגשמים ואית ספרים דגרסי ואיבעית אימא הא והא בעלין אבל באמהות לעולם מעלו:
ואין בין תקופה לתקופה אלא צ"א יום ושבע שעות ומחצה - וקשה לר"י דאם יש לעולם בין ביום קצר ובין ביום ארוך י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה אם כן אין התקופות שוות ולעולם האחת ארוכה מהאחרת שאם תפול תקופת ניסן בתחלת ליל ד' תפול תקופת תמוז בז' שעות ומחצה בלילה ותקופת תשרי בג' שעות ביום הרי במקום ז' שעות ומחצה הקטנות שבליל תמוז שלא נפלה תקופת תמוז בתחלת לילה אנו משלימין לה צ"א יום וז' שעות ומחצה בלילי תשרי שהן בינוניות וגם בז' ומחצה שבסוף תקופת ניסן העודפות על צ"א היו קצרות ובתקופת תמוז היו בינוניות ואם נאמר שהשעות לעולם שוות וביום ארוך ובלילה ארוך י"ח שעות ובלילה קצר ו' או להפך לא משכחת הא דאמרת אין תקופת ניסן נופלת אלא כו' אין תקופת תמוז נופלת אלא כו' [וכן שארי התקופות כולן] וגם לא משכחת הא דאמרינן בפרק מפנין בסופו (שבת דף קכט:) דבתלתא בשבתא ובמעלי שבתא קאי מאדים בזוגי ובשאר יומי לא קאי ולפי זה משכחת לה נמי דבשאר יומי קאי ובהאי לא קאי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.