AccueilÉtudeLa GmaraTanakhBibliothèqueSujetsParachaDivrei TorahRabbanimSagesHistoireÀ proposMes favorisFaire un don
Accueil

Traité Eruvin

Eruvin 54a

Choisissez un passage pour l’étudier — sa source, sa traduction et ses commentaires s’ouvriront ici.

  1. Guémara
Eruvin 54a
100%
עירובין נ״ד אמסכת עירובין
גמרא בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב ״ערוכה בכל ושמורה״, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך — משתמרת, ואם לאו — אינה משתמרת. תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו. תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום. אמרו: הניחו לו אדם גדול שמש. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר: ״כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא״, אל תקרי ״למצאיהם״ אלא ״למוציאיהם בפה״. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי. אמר ליה רב לרב המנונא: בני אם יש לך — היטב לך, שאין בשאול תענוג, ואין למות התמהמה. ואם תאמר אניח לבני — חוק בשאול מי יגיד לך: בני האדם דומים לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין. אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה — יעסוק בתורה, שנאמר: ״כי לוית חן הם״. חש בראשו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״כי לוית חן הם לראשך״. חש בגרונו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״וענקים לגרגרותיך״. חש במעיו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״רפאות תהי לשרך״. חש בעצמותיו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״ושקוי לעצמותיך״. חש בכל גופו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״ולכל בשרו מרפא״. אמר רב יהודה ברבי חייא: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם: אדם נותן סם לחבירו — לזה יפה, ולזה קשה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: נתן תורה לישראל — סם חיים לכל גופו, שנאמר: ״ולכל בשרו מרפא״. אמר רב אמי: מאי דכתיב ״כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך״, אימתי דברי תורה נעימים — בזמן שתשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך — בזמן שיכונו יחדו על שפתיך. רבי זירא אמר מהכא: ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״, אימתי שמחה לאיש — בזמן שמענה בפיו. לשון אחר: אימתי שמחה לאיש במענה פיו — בזמן שדבר בעתו מה טוב. רבי יצחק אמר מהכא: ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״, אימתי קרוב אליך — בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא: ״תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה״, אימתי תאות לבו נתתה לו — בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא רמי: כתיב ״תאות לבו נתתה לו״. וכתיב ״וארשת שפתיו בל מנעת סלה״. זכה — תאות לבו נתתה לו. לא זכה — וארשת שפתיו בל מנעת סלה. תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: כל מקום שנאמר ״נצח״ ״סלה״ ״ועד״ — אין לו הפסק עולמית. נצח, דכתיב: ״כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף״. סלה, דכתיב: ״כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה״. ועד, דכתיב: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״. (סימן: ״ענקים״ ״לחייו״ ״לוחות״ ״חרות״). אמר רבי (אליעזר): מאי דכתיב ״וענקים לגרגרותיך״, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה — תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו — אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר רבי אליעזר: מאי דכתיב ״לחיו כערוגת הבושם״, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה — תלמודו מתקיים, ואם לאו — אין תלמודו מתקיים. ואמר רבי (אליעזר): מאי דכתיב ״לוחות אבן״, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית — תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו — אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר רבי (אליעזר): מאי דכתיב ״חרות על הלוחות״, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות — לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר: אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר: ״חרות״ — אל תיקרי ״חרות״, אלא חירות. אמר רב מתנה: מאי דכתיב ״וממדבר מתנה״, אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו — תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו — אין תלמודו מתקיים בידו. רבא בריה דרב יוסף בר חמא הוה ליה מלתא לרב יוסף בהדיה, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר: איזיל ואפייסיה. אזל, אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא. אמר: הב לי ואימזגיה אנא. יהב ליה, מזגיה. כדטעמיה אמר: דמי האי מזיגא למזיגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא. אמר ליה: אנא הוא. אמר ליה: לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי. מאי דכתיב: ״וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא״? אמר ליה: אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו — תורה ניתנה לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה — נחלו אל, שנאמר: ״וממתנה נחליאל״. וכיון שנחלו אל — עולה לגדולה, שנאמר: ״ומנחליאל במות״. ואם מגיס לבו — הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר: ״ומבמות הגיא״. ואם חוזר בו — הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר: ״כל גיא ינשא״. אמר רב הונא: מאי דכתיב: ״חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים״, אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת, ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת — תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו — אין תלמודו מתקיים בידו. ואם עושה כן — הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה בעצמו, שנאמר: ״תכין בטובתך לעני אלהים״. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ״נוצר תאנה יאכל פריה״, למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו
Traité Eruvin 54a — Atelier d'étude — Omeq