Guémara
Et les Sages tiennent que là-bas [à Roch haChana], le premier jour n'est pas observé comme Fête par la loi de la Torah, mais en vertu d'un décret rabbinique, afin que les gens ne traitent pas ce jour avec légèreté dans les années à venir et n'en viennent ainsi à profaner la Fête si les témoins [de la nouvelle lune] arrivaient à temps. Toutefois, selon la loi de la Torah, c'est un jour ordinaire de semaine ; c'est pourquoi l'on peut établir deux érouvin distincts pour les deux jours.
וְרַבָּנַן, הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלָא לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ.
Nous avons appris dans la Michna qu'en plus de sa décision concernant les érouvin pour les deux jours de Roch haChana, Rabbi Yehouda dit en outre [« ve-od amar Rabbi Yehouda »] que les deux jours peuvent être dissociés [« scindés »] aussi à l'égard d'un panier (kalkala) de produits tevel [non encore prélevés] et d'un oeuf pondu le premier jour de la Fête.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וְכוּ׳.
La Guemara observe : et il était nécessaire de nous enseigner les trois lois [séparément], car on n'aurait pu les déduire l'une de l'autre. Car s'il ne nous avait enseigné que la halakha relative à l'établissement d'un érouv pour les deux jours de Roch haChana, on aurait pu dire que c'est seulement dans ce cas que Rabbi Yehouda énonce sa décision [permissive], parce que dans ce cas on n'accomplit réellement aucun acte le jour de la Fête lui-même. Mais dans le cas d'un panier [de tevel], où il apparaît comme si l'on rendait apte (metaken) du tevel un jour de Fête, on aurait pu dire que Rabbi Yehouda concède aux Sages qu'il est interdit par décret.
וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִשּׁוּם דְּלָא קָעָבֵיד מִידֵּי. אֲבָל כַּלְכָּלָה, דְּמֶיחְזֵי כִּמְתַקֵּן טִיבְלָא — אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן.
Et s'il ne nous avait enseigné que ces deux halakhot [Roch haChana et le panier], on aurait pu dire que Rabbi Yehouda est permissif parce qu'il n'y a pas lieu d'édicter un décret à leur sujet, les interdits potentiels qu'elles comportent n'étant pas si graves. Mais dans le cas d'un oeuf pondu le premier jour d'une Fête, où il y a lieu d'édicter un décret à son sujet — comme cela est expliqué dans le traité Beitsa, à cause des fruits qui tombent de l'arbre (perot ha-nochrin) ou à cause des liquides qui ont suinté des fruits (machkin che-zavou) un jour de Fête, deux cas que les Sages ont interdits comme barrière de protection contre la transgression d'interdits de la Torah — on aurait pu dire que Rabbi Yehouda concède à l'avis des Sages, lesquels soutiennent que cet oeuf ne peut être mangé même le second jour de la Fête. Il était donc nécessaire de nous enseigner les trois cas.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי — מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר עֲלַיְיהוּ. אֲבָל בֵּיצָה, דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר בָּהּ מִשּׁוּם פֵּירוֹת הַנּוֹשְׁרִין וּמִשּׁוּם מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ — אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן, צְרִיכָא.
Il a été enseigné dans une baraita : Comment réalise-t-on ce que Rabbi Yehouda a dit, qu'une personne peut poser une condition au sujet d'un panier de produits tevel le premier jour de la Fête, puis manger ces produits le second jour ? S'il avait devant lui deux paniers de tevel, il dit ceci : « Si aujourd'hui est jour ordinaire et demain est jour saint — que ceci [ce panier] soit terouma pour cela [l'autre panier] ; et si aujourd'hui est saint et demain ordinaire — mes paroles sont sans valeur. » Et il confère [par cette condition] le nom [de terouma] sur le panier, et il le met de côté.
תַּנְיָא, כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי? הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכַּלּוֹת שֶׁל טֶבֶל, אוֹמֵר: אִם הַיּוֹם חוֹל וּלְמָחָר קֹדֶשׁ — תְּהֵא זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר חוֹל — אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וְקוֹרֵא עָלֶיהָ שֵׁם, וּמַנִּיחָהּ.
Et le lendemain il dit ceci : « Si aujourd'hui est jour ordinaire — que ceci soit terouma pour cela ; et si aujourd'hui est saint — mes paroles sont sans valeur. » Et il confère [à nouveau] le nom [de terouma] sur ce même panier, puis il peut manger les produits de l'autre panier, car la terouma a assurément été prélevée un jour ordinaire. Rabbi Yossi interdit cela. Et de même, Rabbi Yossi interdisait ce procédé même pour les deux jours de Fête de la Diaspora (galouyot), bien que le second jour ne soit observé qu'à cause d'un doute sur le jour exact où il convient d'observer la Fête.
וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר: אִם הַיּוֹם חוֹל — תְּהֵא זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ — אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וְקוֹרֵא עָלֶיהָ שֵׁם וְאוֹכְלָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת.
La Guemara rapporte qu'un certain faon (bar tavya) fut apporté à la maison de l'Exilarque (rich galouta). Le faon avait été pris au piège par un non-Juif le premier jour d'une Fête observée en Diaspora, et abattu le second jour de la Fête. La question se posa de savoir s'il était permis de le manger, étant donné que l'un de ces deux jours était assurément un jour ordinaire de semaine.
הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּאִתְּצִיד בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל גָּלִיּוֹת, וְאִשְׁתְּחִיט בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
Rav Na'hman et Rav 'Hisda en mangèrent, mais Rav Chechet n'en mangea pas. Rav Na'hman dit, sur le ton de la plaisanterie : « Que puis-je faire pour Rav Chechet, qui ne mange pas de viande de faon ? » Rav Chechet lui répondit : « Comment pourrais-je en manger, alors qu'Issi a enseigné — et certains le lisent comme une question — Issi n'a-t-il pas enseigné : Et de même, Rabbi Yossi interdisait ce procédé même pour les deux jours de Fête de la Diaspora ! »
רַב נַחְמָן וְרַב חִסְדָּא אֲכַלוּ, רַב שֵׁשֶׁת לָא אֲכַל. אָמַר רַב נַחְמָן: מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ לְרַב שֵׁשֶׁת דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא דְטַבְיָא? אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: וְהֵיכִי אֵיכוֹל דְּתָנֵי אִיסִי, וְאָמְרִי לַהּ אִיסִי תָּנֵי: וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת!
Rava dit : Et quelle est la difficulté ? Peut-être est-ce ceci qu'il a dit : Et de même, Rabbi Yossi interdisait ce procédé même pour les deux jours de Fête de Roch haChana en Diaspora — mais à l'égard des deux jours des autres Fêtes observées en Diaspora, lui aussi serait d'accord avec Rabbi Yehouda et le permettrait. Ils lui dirent : S'il en est ainsi, l'expression « de la Diaspora » (chel galouyot) est inappropriée ; il aurait fallu dire « en Diaspora » (ba-gola).
אָמַר רָבָא: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּגּוֹלָה! אִי הָכִי ״שֶׁל גָּלִיּוֹת״ — ״בַּגּוֹלָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
Rav Assi dit : Et quelle est la difficulté ? Peut-être est-ce ceci qu'il a dit : Et de même, Rabbi Yossi traiterait l'interdit d'un tel procédé pour les deux jours de Fête de la Diaspora comme [il le traite] pour les deux jours de Fête de Roch haChana selon l'avis des Sages, qui le permettent. En tout état de cause, la preuve tirée de cette baraita n'est pas concluante.
אָמַר רַב אַסִּי: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי עוֹשֶׂה אִיסּוּר שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת, כִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.
La Guemara rapporte en outre qu'ensuite Rav Chechet rencontra Rabba bar Chmouel et lui dit : « Le Maître a-t-il appris quoi que ce soit au sujet des deux saintetés (kedouchot) d'une Fête et de cas semblables ? » Rabba bar Chmouel lui répondit : « Nous avons appris que Rabbi Yossi concède à l'égard des deux jours de Fête de la Diaspora. » Rav Chechet lui dit : « Si tu rencontres Rav Na'hman et Rav 'Hisda [qui n'étaient pas de mon avis et ont mangé le faon dans la maison de l'Exilarque], ne leur dis rien de ceci » — de peur qu'ils ne se servent de cette source tannaïtique pour le confondre au sujet de son refus de manger.
אַשְׁכְּחֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ: תָּנֵי מָר מִידֵּי בִּקְדוּשּׁוֹת? אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת. אֲמַר לֵיהּ: אִי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ, לָא תֵּימָא לְהוּ וְלָא מִידֵּי.
Rav Achi dit : Ameimar m'a dit que ce faon (bar tavya) n'avait pas du tout été pris au piège [le jour de la Fête],
אָמַר רַב אָשֵׁי: לְדִידִי אֲמַר לִי אַמֵּימָר: הָהוּא בַּר טַבְיָא לָאו אִיתְּצוּדֵי אִיתְּצִיד,
Rachi
ורבנן - אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל' של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:
וצריכי - לר' יהודה לאורויי דב' קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה: ,הכי גרסינן אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא:
ביצה - שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי' בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה:
וקורא עליה שם - בתנאי כמו שאמרנו:
ולמחר הוא אומר - על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה:,וקורא עליה שם - על אותה של תרומה:,ואוכלה - לחברתה:,וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גלויות - כגון ב' ימים של פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מב"ד ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום ל"א ואף על גב דמשום ספק וחד מינייהו חול אפ"ה מחמיר בהו ר' יוסי והנך דר"ה לא קרי להו של גלויות מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין ב' ימים וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה:
בר טביא - צבי:,דאיתציד בי"ט ראשון של גלויות - ועל ידי נכרים:
רב נחמן ורב חסדא אכלו - ממה נפשך אי אתמול חול הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה:,לא אכל - משום דקא סבר קדושה אחת היא:,דתני איסי - בניחותא:,ואמרי לה איסי תני - ובלשון תימא כלומר איסי תני וכו' ואנא איכול:
ומאי קושיא - דילמא הך סיפא נמי אראש השנה קאי והכי קאמר וכן היה רבי יוסי אוסר בר"ה בגולה כל ראשי שנים כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה:,של גלויות - משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה:
אמר רב אסי ומאי קושיא דילמא - האי אוסר ה"ק וכן היה ר' יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גלויות קל כאיסור שני ימים של ר"ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל מודים חכמים לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר' יוסי דקי"ל ר' יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא:
תנינא מודה ר"י בשני ימים טובים של גלויות - דב' קדושות הן:,אי משכחת להו - לרב נחמן ורב חסדא:,לא תימא להו - להאי מילתא דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה פסק ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת ביצה (ד יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי"ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (ד' ד:) בב' ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות ממתין לערב בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר"ה ועוד קי"ל במסכת ביצה (ד' ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא ושרייא ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו' ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום. ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (עירובין דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו' אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי"ט שני בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע"כ פסק:
לאו איתצודי איתציד - דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני:
Tossafot
אי משכחת להו לא תימא להו - רש"י פסק דבדבר הניצוד או הנלקט ביו"ט ראשון של גליות דממתין בי"ט שני בכדי שיעשו ושרי דודאי קי"ל בשני י"ט של גליות דשתי קדושות הן כדמוכח הכא ובפרק קמא דביצה (ד' ד:) נמי פסקינן נולדה בזה מותרת בזה אלמא דשתי קדושות הן והא דפסיק רב פפא הלכתא בריש אין צדין (ביצה ד' כד:) דנכרי שהביא דורון לישראל כו' ולערב בכדי שיעשו פי' בקונטרס דהיינו לערב די"ט ראשון ומותר ממה נפשך דאי יום ראשון קדש יום שני חול דהא שרינן ביצה וצבי הניצוד בי"ט ראשון לאוכלו בי"ט שני ולקמן נמי גבי הנהו גננא דשרי להו רבינא לאורתא לאורוחי ביה לאלתר אלמא קסבר דכי בעינן בכדי שיעשו היינו מי"ט ראשון דטעם בכדי שיעשו מפרש הקונטרס באין צדין (שם ד' כד.) כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט ולפי טעם זה ודאי יש להתיר לעי"ט ראשון בכדי שיעשו דמה נפשך לא יהנה ממלאכת יו"ט כדפי' ולפי זה נמי אין צריך להמתין כשיעור שילך ויצוד ויביא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה לבד שהוא ברגע אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת י"ט ודוקא בדבר הנעשה בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו אבל בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל עצמו אין צריך בכדי שיעשו כדאמר בשבת בפ' שואל (שבת ד' קנא.) אם רוב נכרים בעיר במוצאי שבת רוחץ בה מיד ומבשל בשבת דאמר בשוגג יאכל (שבת ד' לח.) אע"ג דנהנה ממלאכת שבת כיון דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ובה"ג מפרש דצריך להמתין עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש משום שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר במוצאי יום טוב וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כדמשמע נמי בפרק שואל (שבת ד' קנא) וההיא בר טביא מיירי באיתציד מאליו על ידי שהיו מצודות פרוסות מערב יום טוב ולא נכרי שהביא דורון לישראל הוה ורבינא דשרי לאורוחי ביה לאלתר שמאלית ליה בכדי שיעשו כלל אפילו בי"ט ראשון או שמא אית ליה בי"ט ראשון שהוא מדאורייתא בכדי שיעשו במוצאי י"ט שני ומבשל בשבת אתי שפיר דיאכל דליכא למיגזר אטו שמא יבשל בשבת ולפי טעם זה היה צריך להמתין במוצאי י"ט שני כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא דאי כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא יאמר לנכרי בי"ט לתלוש כדי שיאכל במוצאי י"ט אחר שעה מועטת ושמא יש לומר דכולי האי לא החמירו חכמים וריצב"א אומר דבירושלמי דנדה משמע דטעם כדי שיעשו כדפרש"י דתניא התם לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ומפרש התם בתר הכי מפני שהניית שבת עליו וכיון דממתין בכדי שיעשו אינו נהנה ממלאכת שבת כלום ובשבת וי"ט אף לפרש"י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל ובדבר הניצוד והנלקט אפילו שלא בא בשביל ישראל יש לאסור בשבת וי"ט משום הכנה מידי דהוה אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן משמע בריש ביצה (ד' ד.) דמשמע התם דרב דאסר ביצה אסר נמי עצים שנשרו מן הדקל ושירי מדורה ושירי פתילה ושמן שכבה בשבת ומפרש בירושלמי דרב אוסר להדליק בי"ט ובהלכות גדולות בהלכות י"ט כתב דאע"ג דדבר הניצוד והנלקט בי"ט בשביל ישראל אסור עד מוצאי י"ט שני בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל שרי בי"ט שני מידי דהוה אביצה שנולדה בזה מותרת בזה ונראה שדקדקו מדקאמר באין צדין (שם ד' כד:) ולערב אסורים בכדי שיעשו אאם יש [במינו] במחובר ולא קאמר נמי על הבא מחוץ לתחום משמע דאין צריך בו בכדי שיעשו וטעמא משום דבתחום הקילו כעין שהקילו לענין הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומיהו לביצה ודאי לא מדמינן דבביצה לא שייך שמא יאמר לנכרי כמו בדבר הבא מחוץ לתחום:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.