Traité Eruvin

37a

Étude de Eruvin 37a

Étude de la Guémara 37a

Guémara

[Celui qui achète du vin des Koutim à la veille de Chabbat] peut dire : « Les deux log [sur les cent log présents ici] que je séparerai par la suite, lorsque j'aurai fini de boire, seront la grande terouma [donnée au Cohen] ; dix log seront le premier maaser [maaser richon] ; et neuf log, qui sont le dixième des quatre-vingt-dix log restants, seront le second maaser [maaser cheni]. » Il rachète ensuite le maaser cheni avec de la monnaie — car, dans son état de sainteté, le maaser cheni ne peut être consommé qu'à Jérusalem — puis il peut immédiatement boire le vin, et le vin qui restera à la fin sera la terouma et les maasrot. On peut s'appuyer sur le principe de la désignation rétroactive (beréra) et dire que, lorsqu'il a fini de boire, le vin qui reste devient rétroactivement désigné comme terouma et maasrot, de sorte que le vin qu'il a bu était permis à la consommation. Telle est l'opinion de Rabbi Meir. Cependant, Rabbi Yehouda, Rabbi Yossi et Rabbi Chimon interdisent de boire le vin de cette manière. Il apparaît donc que Rabbi Yehouda rejette le principe de la désignation rétroactive, contrairement à la décision de la michna et conformément à l'opinion d'Ayo.

אוֹמֵר: שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.

Oulla, lui aussi, remarqua cette contradiction entre les enseignements de Rabbi Yehouda, mais il dit le contraire : L'enseignement d'Ayo ne doit pas être accepté, car il contredit ce qui est énoncé dans la michna. La Guemara soulève une difficulté : Mais ce qui a été enseigné [dans la Tossefta] : « Rabbi Yehouda, Rabbi Yossi et Rabbi Chimon interdisent de boire le vin de cette manière » indique, comme on l'a démontré plus haut, que Rabbi Yehouda rejette le principe de la désignation rétroactive [contredisant ainsi Oulla, pour qui Rabbi Yehouda l'admet].

עוּלָּא אָמַר: לֵיתָא לְאַיּוֹ מִמַּתְנִיתִין. וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין —

Oulla enseignait les noms des autorités mentionnées dans la Tossefta [traitant du vin] par paires (zouzé zouzé), de la façon suivante : la permission mentionnée dans la Tossefta est selon l'opinion de Rabbi Meir et de Rabbi Yehouda, tandis que Rabbi Yossi et Rabbi Chimon interdisent de boire le vin de cette manière. Par conséquent, Rabbi Yehouda s'accorde avec Rabbi Meir et admet le principe de la désignation rétroactive, conformément à la michna.

עוּלָּא זוּזֵי זוּזֵי קָתָנֵי: דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.

[Jusqu'ici on a admis que Rabbi Yossi interdit clairement le procédé décrit dans la Tossefta, et qu'il rejette donc apparemment le principe de la désignation rétroactive.] La Guemara demande à ce sujet : Rabbi Yossi tient-il réellement qu'il n'y a pas de désignation rétroactive (en beréra) ? N'avons-nous pas appris dans une autre michna que Rabbi Yossi dit : Si deux femmes ont acheté leurs nids [d'oiseaux] (kinim) — des paires de tourterelles ou de pigeons, comme offrandes de purification après un accouchement — conjointement, sans préciser quelle paire revenait à quelle femme ; ou bien si elles ont remis leurs nids au Cohen sans lui indiquer quels oiseaux étaient consacrés comme sacrifices pour le péché ('hatat) et lesquels comme holocaustes (ola) — alors celui que le Cohen veut, il peut l'offrir en holocauste, et celui qu'il veut, il peut l'offrir en sacrifice pour le péché. [Il s'ensuit que Rabbi Yossi admet le principe de la désignation rétroactive, car lorsque le Cohen offre l'un des oiseaux, il se clarifie rétroactivement que cet oiseau avait été choisi pour telle femme et pour tel sacrifice.]

וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין בְּרֵירָה? וְהָתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ אֶת קִינֵּיהֶן בְּעֵירוּב, אוֹ שֶׁנָּתְנוּ קִינֵּיהֶן לַכֹּהֵן — אֵיזֶהוּ שֶׁיִּרְצֶה כֹּהֵן יַקְרִיב עוֹלָה, וּלְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב חַטָּאת!

Rabba dit : Il n'y a aucune preuve à tirer de là au sujet de la désignation rétroactive, car la michna traite là-bas d'un cas particulier, où les femmes ont stipulé dès le départ que le Cohen déciderait quel oiseau serait offert pour quelle femme et en tant que quel sacrifice.

אָמַר רַבָּה: הָתָם — כְּשֶׁהִתְנוּ.

La Guemara demande : S'il en est ainsi, qu'y avait-il besoin d'énoncer ? Si elles ont fait une stipulation explicite à cet effet, alors le Cohen a certainement le pouvoir d'accomplir leur condition. La Guemara répond : La michna nous enseigne néanmoins que la loi est conforme à l'opinion de Rav 'Hisda, car Rav 'Hisda a dit : Les nids [d'oiseaux] (kinim) ne sont désignés comme holocaustes ou comme sacrifices pour le péché que

אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת.

Rachi

אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש תרומה - מן המאה:,הרי הן - בתוכו:,ומיחל - מעשר שני שהוא יכול לתקן מיד בלא הפרשה לאחר שקרא עליו שם יחללנו בכל מקום שהוא על המעות ושותה מיד ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר ואמרינן הוברר הדבר שזהו תרומה:,אוסרין - קס"ד השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה:

[זוזי - זוגי]:

בעירוב - בשותפות:,לאיזה - מן הקינין שירצה ב' הפרידות יקריב עולות לשתי הנשים ואת קן הא' יקריב שתיהן חטאות לשתי הנשים וכ"ש אם בא לחלק כל קן וקן פרידה לעולה ופרידה לחטאת דשפיר דמי אלמא מדקא אמר שמותר ליקח קיניהן בעירוב מכלל דיש ברירה דאמרינן הוברר הדבר שזו הפרידה שהקריב לשמה של זו שלה היא דשם בעלים בעינן דאי אין ברירה איכא למימר חטאת ועולה שהקריב לה לא שלה היו אלא של חברתה וקרבן הקרב בשנוי בעלים קי"ל בפסחים (דף ס:) ובזבחים (דף ב.) דאינו עולה לבעלים וכ"ש בחטאת שלא לשמה או שלא לשם בעליה לגמרי מיפסלא וקביעות שם בעלים אינו תלוי בכהן:

כשהתנו - הנשים ביניהן שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה:

אי הכי מאי למימרא - כיון דמדעת כהן תלוי:,קמ"ל כדרב חסדא - שאע"פ שהיה כל קן וקן בפני עצמו אלא שלקחום ביחד וסד"א על כרחו מכל קן צריך לעשות חטאת ועולה ולא יוכל לעשות מן הקן הא' שתי עולות לשתי הנשים ומקן השני ב' חטאות דלאו אדעתא דהכי יהבינהו קא משמע לן כיון דלא אקבעינהו בהדיא בשעת לקיחה לאמר פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה אפילו קבעום לאחר לקיחה יכול הכהן לעשות כמה שירצה:,אין הקינין - של כל מחוסרי כפרה מתפרשות איזו עולה ואיזו חטאת:

Tossafot

שני לוגין שאני עתיד להפריש - ואע"ג דע"ה לא נחשדו על תרומה גדולה כדאמרינן בסוטה (דף מח.) כותים אפילו תרומה גדולה אין מפרישין ואע"ג דבפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז:) אמרינן דכותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב מזהר זהירי ה"מ לאכול לעצמן אבל למכור לאחרים לא מעשרי דלא דרשי לפני עור לא תתן מכשול אלא כפשטיה ואע"ג דאינן חשודין על הגזל הכא לא חשיב ליה גזל דהוי ממון שאין לו תובעין ועוד דכל זמן שלא הופרש אינו דומה שיהא גזל שעדיין לא נתחייב ליתן לכהן או ללוי ותדע דע"ה לא נחשדו על הגזל וחשידי על המעשרות ועוד דסמכי אהא דדרשינן בבבא מציעא (דף פח:) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר:,עשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני - לאו דוקא עשרה ותשעה דאחר שהסיר שני לוגין לתרומה גדולה פשו להו מאה נכי ב':,מיחל - פ"ה מחלל על מעות ושותה מיד בלא הפרשה ואינו נראה דאינו יכול לחלל דדוקא בסיפא דהך מתני' גבי דמאי קתני ומחלל על מעות משום דקבע לו מקום דהוי כמו הפרשה דקתני התם מעשר שני בצפונו או בדרומו ובע"ש בין השמשות איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום ולכך בדמאי יכול לקבוע עליו מקום דספק חשיכה מעשרין את הדמאי אבל בכותים דודאי לא מעשרי הוי ודאי ולהכי לא קתני גבי כותים מעשר שני בצפונו או בדרומו כדקתני על דמאי ולא קתני נמי הכא ומחלל על מעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל פירוש מתחיל או כמו שפי' רבינו תם דמיחל כמו מיהל בה"א פירוש מזוג כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב) ואחר השבת מפריש מעשר ראשון ושני כדקתני בתוספתא עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין אחריהן דכיון שאין יכול לקבוע לו מקום אם היה שותה בלא הפרשה היה שותה טבלים למפרע:,דברי ר"מ - משמע דאית ליה לר"מ ברירה ולר' יהודה נמי קאמר רבה במסקנא דאית ליה ברירה והכא אסר משום דחייש לבקיעת נוד ואילו בפ' יש בכור (בכורות דף מח.) גבי נתנו עד שלא חלקו מוקי רבא ר"מ ור' יהודה כרב אסי דאמר האחין מחצה יורשין ומחצה לקוחות אלמא מספקא להו ויש לחלק בין הכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש לההיא דאחין שחלקו דאינו מברר דבריו כלום ובמרובה (ב"ק דף סט:) דפריך דר' יוחנן אדר' יוחנן דבההיא דכל המתלקט אית ליה ברירה ובההיא דאחין שחלקו שמעינן דלית ליה ברירה וחוזר בו הש"ס מדבריו מתוך קושיא זו הוה מצי לחלק כדפרי' אלא דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני במתניתין וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך כדפי' לעיל ועוד דלא מצי לחלק הכי דהא ר' יוחנן לית ליה ברירה אפילו היכא דמברר בריש כל הגט:,רבי יוסי ור"ש אוסרין - משמע דר' יוסי לית ליה ברירה וכן בסמוך גבי מעשר שני שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס וקשה דשמעינן לר' יוסי דאית ליה ברירה במי שאחזו (גיטין דף עג:) דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה דהכי דייקינן בריש כל הגט (גיטין דף כה:) לר"י ופ"ה התם אע"ג דתנאי הוא צריך ברירה כיון דאין בידו ובשעת התנאי ספק הוא והתנאי מתקיים מאליו ואי לאו משום ברירה לא הוי גט והכי נמי בשמעתא חשיב ברירה אם בא חכם למזרח כו' ואע"ג דמתנה וכן בריש כל הגט הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' והא דאמרי בשמעתין הרי זה תרומה על זה אם ירדו גשמים כו' ה"נ לא הוי תרומה דפשיטא ליה דהויא תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה קאמר ולמאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו לדעת אחרים ניחא אבל למאן דלא מחלק קשה וי"ל דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי שהרי יחיה או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה או לא יעלה סלע מן הכיס תימה למאי דסלקא דעתך דלר' יהודה לית ליה ברירה א"כ סבר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל כר' יוחנן וא"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דאין להן אלא קנין פירות ור' יהודה אית ליה בהחובל (ב"ק דף צ.) דלאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים ולר' יוסי נמי לא משכחת לה דס"ל דאין ברירה וגבי דין יום או יומים מספקא ליה אם קנין פירות כקנין הגוף דמי אם לאו וכה"ג דייק הש"ס בסוף השולח (גיטין דף מח.) ותירץ ר"י דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא דהתם כתב קרא כספו ותחתיו ולהכי לא מייתי בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה:

אוסרין - הקשה השר מקוצי דהכא משמע אי טעמא דר"י משום בקיעת הנוד ליתא לדאיו מקמי מתני' ואילו בפ"ק דחולין (דף יד:) בשמעתין דנסבין חברייא למימר דר"י היא מייתי דאיו בתר דמוקי טעמא דר"י משום בקיעת הנוד ושם פירשתי מה שנ"ל:

והתניא ר' יוסי אומר - הוה מצי לשנויי דהתם בתולה בדעת אחרים:,לאיזו שירצה כהן - פי' בקונטרס אלמא אית ליה ברירה דאי לית ליה ברירה איכא למימר חטאת שהקריב לא שלה היה אלא לחבירתה וקרבן הקרב בשנוי בעלים פסול ואין נראה להשר דהא מוכח בריש זבחים (דף ב:) דסתמא לשמה קאי א"כ בלא ברירה אפשר להקריב לו בסתם ונראה דמוכח דאי אין ברירה איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה וכל קן לאה הקריב למטה והקריב עולה למטה וחטאת למעלה:

כשהתנו - פי' הקונטרס שהתנו הנשים שכל שיקריב לשמה יהא שלה וקשה לפירושו דהיינו ברירה גמורה שתולה בדעת הכהן שאותו שיעשה יתברר שהוא שלה דכיון שנתערבו הקינין אי אפשר כלל בלא ברירה ונראה לר"י לפרש כשהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהיה שלי וזה יהיה שלך וכן בנתנו דמי קיניהן לכהן בעירוב ונתנם למוכר ופירש בשעת לקיחה קן זה לזו וקן זה לזו ונמצא שלא נתערבו הקינין אלא המעות ופריך אי הכי מאי למימרא דכיון שלא נתערבו הקינין פשיטא דשריא ומשני מהו דתימא דנגזור התנו אטו לא התנו דכיון שנותנין הדמים בעירוב יקחו גם כן הקינין בעירוב ואז אי אפשר בלא ברירה קמשמע לן דלא גזרינן וכדרב חסדא גרסינן פירוש וקמ"ל נמי כדרב חסדא ותרתי קמ"ל מדנקט שתי נשים ולא נקט באשה אחת משמע דאתא לאשמעינן דלא גזרינן התנו אטו לא התנו ואי לא אתא לאשמעינן נמי כדרב חסדא לא הוה ליה למתני לאיזה שירצה יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת דלא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת אלא יקריב של לאה ללאה ושל רחל לרחל:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 37a

100%

עירובין ל״ז אמַסֶּכֶת עֵירוּבִין