Traité Eruvin

34a

Étude de Eruvin 34a

Étude de la Guémara 34a

Guémara

Pourquoi faut-il réellement apporter le erouv à l'endroit où l'on souhaite établir sa résidence [chabbatique] ? Disons plutôt : puisque, s'il avait voulu y apporter [le erouv], il aurait pu l'y apporter, alors même qu'il ne l'y a pas apporté, c'est considéré comme s'il l'y avait apporté. Cela suit le même raisonnement que celui proposé par Rav Yirmeya dans le cas du panier : « puisqu'il peut l'incliner » [le contenu est réputé reposer au fond]. Le fait que ce raisonnement ne soit pas employé ici indique que le potentiel d'accomplir une chose ne suffit pas ; il faut au contraire que l'acte soit réellement accompli.

אַמַּאי? נֵימָא: כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי אַמְטוֹיֵי מָצֵי מַמְטֵי לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא אַמְטְיֵיהּ — כְּמַאן דְּאַמְטְיֵיהּ דָּמֵי!

Rabbi Zéira dit : le fait que l'on doive apporter son erouv la veille à l'endroit que l'on veut établir comme lieu de résidence — le simple potentiel de l'y apporter ne suffisant pas — est un décret [des Sages] à cause d'un Yom Tov qui tombe au lendemain du Chabbat. Dans ce cas, en effet, le erouv n'est valide pour le Yom Tov que s'il a été apporté là avant le Chabbat, car il ne peut être transporté là le Chabbat [même]. Puisqu'on ne peut alors réellement apporter le erouv là-bas, on ne peut pas dire : « c'est considéré comme s'il l'y avait apporté » au motif que, s'il l'avait voulu, il aurait pu l'apporter. En conséquence, les Sages ont décrété que, dans tous les cas, le erouv n'est valide que s'il a été réellement apporté à l'endroit désigné, de peur que l'on n'en vienne à penser que, même pour un Yom Tov tombant au lendemain du Chabbat, il n'est pas nécessaire de l'y apporter.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר שַׁבָּת.

Rav bar Chabba souleva une autre objection à partir d'une baraïta différente : à propos de celui qui avait l'intention d'établir sa résidence chabbatique dans le domaine public et qui plaça son erouv dans un mur situé à plus de quatre coudées de cet endroit — s'il plaça le erouv en dessous d'une hauteur de dix téfa'him [largeurs de main] au-dessus du sol, son erouv est un erouv valide ; mais s'il le plaça au-dessus de dix téfa'him, son erouv n'est pas un erouv valide, car lui se trouve dans un domaine public tandis que son erouv se trouve dans un domaine privé. Si quelqu'un avait l'intention d'établir sa résidence chabbatique au sommet d'un pigeonnier [chovakh] ou au sommet d'une grande armoire [migdal], s'il plaça le erouv dans le pigeonnier ou l'armoire au-dessus de dix téfa'him au-dessus du sol, son erouv est un erouv valide, car lui et son erouv se trouvent tous deux dans un domaine privé ; mais s'il le plaça en dessous de dix téfa'him, l'endroit où il a placé son erouv est considéré comme un karmélit, et son erouv n'est pas un erouv valide, car il ne peut transporter son erouv de là vers son propre domaine le Chabbat.

אֵיתִיבֵיהּ: נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בַּכּוֹתֶל, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בְּרֹאשׁ הַשּׁוֹבָךְ אוֹ בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.

Et pourquoi en serait-il ainsi ? Ici aussi, disons que son erouv devrait être valide même s'il a été placé en dessous de dix téfa'him, puisqu'on peut incliner l'armoire et l'amener à moins de dix téfa'him du sol, auquel cas lui et son erouv se trouveraient dans le même domaine ! Rabbi Yirmeya dit : ici, nous traitons d'une armoire qui est clouée au mur, de sorte qu'elle ne peut être inclinée.

וְאַמַּאי? הָכִי נָמֵי נֵימָא: הוֹאִיל וְיָכוֹל לִנְטוֹתוֹ וְלַהֲבִיאוֹ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָכָא בְּמִגְדָּל מְסוּמָּר עָסְקִינַן.

Rava dit : même si tu dis qu'il s'agit d'une armoire qui n'est pas clouée au mur, ici, nous traitons d'une armoire très haute, telle que, si l'on devait l'incliner un peu afin d'amener le sommet de l'armoire à moins de dix téfa'him du sol, le sommet de l'armoire dépasserait au-delà des quatre coudées qui constituent la résidence chabbatique [de la personne].

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמִגְדָּל שֶׁאֵינוֹ מְסוּמָּר, וְהָכָא בְּמִגְדָּל אָרוֹךְ עָסְקִינַן, דְּאִי מַמְטֵי לֵיהּ פּוּרְתָּא, אָזֵיל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת.

La Guemara demande : quelles sont, exactement, les circonstances [en cause] ? S'il s'agit d'un cas où l'armoire est munie d'une fenêtre [kavota] et où l'on a une corde [mitna] à portée de main, qu'il l'apporte au moyen de la fenêtre et de la corde ! Autrement dit, qu'il fasse descendre la corde par la fenêtre de l'armoire et qu'il en remonte le erouv, sans avoir à déplacer l'armoire entière. La Guemara répond : ici, nous traitons d'un cas où [l'armoire] n'a pas de fenêtre et où il n'a pas non plus de corde à portée de main.

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא כַּוְּותָא וּמִתְנָא — לַיְיתֵיהּ בְּכַוְּותָא וּמִתְנָא! דְּלֵית לֵיהּ כַּוְּותָא וּמִתְנָא.

Nous avons appris dans la MISHNA : si l'on a placé le erouv dans un puits [bor], même profond de cent coudées, son erouv est un erouv valide. La Guemara demande : ce puits, où se situe-t-il ? Si tu dis qu'il se situe dans le domaine privé…

נְתָנוֹ בְּבוֹר אֲפִילּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה וְכוּ׳. הַאי בּוֹר דְּקָאֵי הֵיכָא? אִילֵּימָא דְּקָאֵי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד —

Rachi

א"ר זירא - הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירובן למקום שביתתן גזירה משום יו"ט אחר השבת דאי בעי לאמטוייה בשבת לערב ליום המחרת לא מצי ממטי ליה וצריך להוליכו מערב שבת ואי אמרת בעלמא נשבקיה בביתיה משום הואיל הכי נמי אתי למיסמך עליה ונפיק על עירוב שביתתו ביו"ט אחר השבת והתם אפילו הואיל ליכא:

והניח עירובו בכותל - סמוך למקום שביתתו חוץ לארבע אמות קאמר וכדאוקימנא באילן דאי תוך ארבע אמות. אפילו למעלה מי' נמי עירובו עירוב דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות:,למטה מעשרה עירובו עירוב - ואע"ג דעירובו חוץ לארבע אמותיו מצי שקיל ליה ואיתויי פחות פחות מארבע אמות דהא אפילו בשבת לא אסיר כי האי גוונא אלא משום שבות דרבנן והכא דבין השמשות הוא לא גזור:,למעלה מעשרה אינו עירוב - דאי נפיק חוץ לארבע אמותיו קאי ברה"ר ולא מצי למשקליה מרה"י דהוא ברה"ר ועירובו ברה"י והכא ליכא למימר כמאן דמלי דהוא חוץ לארבע אמותיו הוא:,נתכוון לשבות שביתתו בראש המגדל - והוא גבוה הרבה והניח עירובו לתוכו:,אם למעלה מעשרה הניחו עירובו עירוב - ואע"פ שאינו יכול ליטלו משם ולהביאו למקום שביתתו דהא ממטי ליה מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר וקיימא לן במושיט דאפילו למעלה מי' חייב הרי יכול לירד ולאוכלו במקום שהוא מונח שם דכיון דלמעלה מעשרה הוא הוי כבמקום שביתתו ממש דכל למעלה מעשרה עד לרקיע חדא רשותא היא: ,למטה מי' - כגון שיש עליות למגדל זו למעלה מזו והניחו בעליה שלמטה מי' דהויא כרמלית:,אין עירובו עירוב - דהא לא מצי למישקלי מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם משום אויר רה"ר דממטי ליה דרך אויר רה"ר לרשות היחיד ואי נחית ואכל ליה התם נפיק ליה ממקום שביתתו ואנן סעודה הראויה מבעוד יום במקומו בעינן:

ואמאי - למטה מי' אינו עירוב נימא הואיל ויכול לנטות המגדל ולהשליכו למטה ונמצא מקום שביתתו מוטל לארץ ברשות הרבים ושקיל ליה מכרמלית ואכיל ליה במקום שביתתו דהא לא גזרו על השבות דהא על כרחך רבי היא מדתני רישא הניח עירובו בכותל למטה מעשרה עירובו עירוב ואע"ג דהוא ברה"ר ועירובו בכרמלית:,במגדל המסומר - תקוע במסמרות בכותל ואינו יכול לנטות:

במגדל ארוך - הרבה יותר מארבע אמות:,דכי ממטי ליה - למגדל עד דהוי ראשו למטה מי' נפיק ליה ראשו חוץ לד' אמות ממקום שהיה המגדל יושב בתחילה וכי שקיל ליה ואמטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה אישתכח דלא קאי בד' אמות שנתכוון לשבות בהן:

ואי איכא כוותא ומיתנא כו' - כוותא חלון מיתנא חבל אם ארובה בראש המגדל ויש חבל בידו וקשור בעירוב ואפילו כשהוא בכרמלית למטה מי' יביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל דהא מכרמלית לרשות היחיד הוא: ל"א שמעתי ועיקר נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך אהניח עירובו בכותל קאי וקתני דהשתא הוי איפכא דאי למעלה מי' הניחו בכותל עירובו עירוב שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו ואין הפסק ביניהן למטה מי' כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו והוי רה"ר אין עירובו עירוב דלא מצי מייתי ליה מרה"ר לרה"י ואמאי לימא הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך רה"ר דניהוי ראש המגדל כרמלית דרחב ד' ואינו גבוה י' נפק ליה מחוץ לד' אמות מרחיק ראש המגדל מן העירוב ארבע אמות ולא מצי למשקליה ולאיתויי לראש המגדל ונמצא מעבירו ד' אמות ברה"ר אי נמי נמצאת שביתתו מתרחקת ארבע אמותיו הראשונות ואין זה מקומו. מתנא חבל כוותא חלון אם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב שם ויש חבל קטן בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום אפילו כשהוא ברה"ר למטה מי' וראש השני יהא במגדל יביאנו אצלו דכיון דאיגודו בידו אינו אלא משום שבות כי מייתי ליה מרה"ר לרה"י כדתנן בריש המוצא תפילין היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש אלמא היכא דאיגודו בידו שבות בעלמא הוא ואתי אליבא דרבי דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות:

Tossafot

ואמאי נימא כיון דאי בעי לאמטויי מצי ממטי ליה כו' - פ"ה הא דנקט לאותוביה ממתניתין דיו"ט ושבת משום דלא תנא במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כדהכא ולר"י נראה דדוקא מי"ט פריך אבל מהא דבעיר הולכת עירוב להבא לערב בערב שבת לא מצי למיפרך דהא בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב לא מצי לאמטויי התם משום איסור הוצאה ואין ליישב דברי רש"י דודאי מהולכת עירוב של כל השנה [לא] היה יכול להקשות למה היה צריך להוליכו עד מקום השביתה לא היה צריך רק להוציאו מביתו ולהניחו ברשות הרבים במקום קרוב כשיעור שני תילתי מיל או שלשה רביעי מיל או חצי מיל שהם שיעורי בין השמשות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דאי בעי ממטי ליה פחות פחות מד' עד מקום השביתה דהא לרבנן דר' לא מצי לאמטויי פחות פחות מד' אמות הלכך צריך להוליכו עד מקום השביתה ולרבי נמי איכא למימר דהא דצריך להוליכו עד מקום השביתה היינו כששביתתו ברה"י הוא ויש רה"ר בין ביתו למקום שביתתו. ועוד נראה לר"י דאף כששביתתו ברה"ר צריך להוליכו גם לרבי עד מקום שביתתו דמודה רבי שיש להחמיר בשבות בפחות מארבע אמותיו כמו שמודה בקנה דגזר שמא יקטום משום דבקל יבא לידי איסור שבת דאורייתא וה"ה דבהאי שבות נמי יש להחמיר וכי משני גזירה משום יו"ט אחר שבת כו' הוה מצי לשנויי גזרינן אטו כל שבת דעלמא דבכמה דוכתין אמר גזירה יו"ט אטו שבת אלא דעדיפא למגזר יו"ט אטו יו"ט א"נ אע"ג דבעלמא גזרינן בעירוב דמקילינן טפי לא הוה גזרינן יו"ט אטו שבת:

גזירה אטו יו"ט שחל להיות אחר השבת - והא דאמר לעיל גבי אילן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ולא גזרינן משום יו"ט שחל להיות אחר השבת או לפני השבת דאז ממה נפשך אסור להשתמש באילן היינו משום דהתם היא גופא לא הויא אלא משום שבות ואינו אסור ליטלו אלא מדרבנן אבל הכא דביו"ט שחל להיות אחר השבת אי אפשר להוליכו משום איסור הוצאה דאורייתא גזרי' שאר יו"ט אטו הא:

או בראש המגדל למטה מעשרה אין עירובו עירוב - פי' בקונט' בלשון ראשון דלא מצי למשקלי' מכרמלית ולאיתויי לראש המגדל ששובת שם דממטי ליה דרך אויר רה"ר לרה"י וקשה דאמאי אינו עירוב הא ליכא איסורא דאורייתא וכרבי אתיא מדפריך בתר הכי אי איכא כוותא ומתנא ה"נ ואע"ג דבאגודו בידו איכא נמי איסורא דרבנן לכך נראה דלא הוי כרמלית אלא רה"ר כגון שהוא בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו או בחורי רה"ר דהוי כרה"ר וצ"ע דכי נמי הוי רה"ר אם בכה"ג הוי מושיט הואיל ואינו מושיט דרך קרקע רה"ר ואי לא הוי מושיט צ"ל דמיירי שאי אפשר להושיט מראש המגדל וליטול אלא דרך כוותא שכנגד העירוב צריך להביאו לתוך המגדל ומשם יביאנו למקום שביתתו:

הכי נמי נימא הואיל ויכול לנטותו - נראה לר"י דקסבר הש"ס דכי נמי יטה ראש המגדל הוי שביתתו בראש המגדל כ"ז שאין ראש התחתון זז ממקומו דאם בשמטה ראש המגדל שביתתו לעולם במקום שהיה ראשו בתחילה כשהיה זקוף דהיינו כנגד הראש התחתון א"כ מאי משני הכא במגדל ארוך עסקינן דאי ממטי ליה קא נפיק חוץ לד' אמות מה לנו במה שיצא ראש העליון חוץ לד' אמות כיון שאין שביתתו שם אלא ודאי שביתתו לעולם בראש המגדל ולהכי במגדל ארוך אי אפשר לנטותו דאי ממטי ליה נפיק ליה חוץ לד' אמות ונמצא מרוחק מעירובו ארבע אמות ולא יוכל להביא עירובו לראש המגדל אפילו לרבי כדפי' לעיל דמודה בשבות בפחות פחות מד' אמות דאסור אי נמי אינו עירוב כדפ"ה משום שנמצא שביתתו מתרחקת מד' אמות הראשונות ואין זה מקומו והוי כאלו מסיר כל המגדל ממקומו הראשון ומעמידו חוץ לד' אמות דהשתא שביתתו בקרקעית המגדל שהיה בתחילה והואיל ושקיל ליה כוליה האי ודאי לא אמרו:

אי איכא כוותא ומתנא - הא דלא פריך לעיל נמי הכי גבי אילן משום דאין דרך מתנא להיות גבי אילן ואין לומר דנייתי דכולי האי ודאי לא אמרינן הואיל אי נמי יש לומר דהשתא דוקא פריך מכיון דאמר הואיל ויכול לנטותו:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 34a

100%

עירובין ל״ד אמַסֶּכֶת עֵירוּבִין