Traité Eruvin

33b

Étude de Eruvin 33b

Étude de la Guémara 33b

Guémara

Et Rabbi Yehouda HaNassi tient l'opinion de Rabbi Méir, et il tient [également] l'opinion de Rabbi Yehouda.

וְרַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.

La Guemara précise : il tient l'opinion de Rabbi Méir, qui a dit ce qui suit dans le cas d'un portail en arche dont la partie inférieure, aux parois droites, mesure trois téfa'him de haut, et dont l'arche entière mesure dix téfa'him de haut : même si, à la hauteur de dix téfa'him, l'arche fait moins de quatre téfa'him de large, on considère [la chose] comme si l'on creusait l'espace pour la compléter [‘hokekin lehachlim], c'est-à-dire que l'arche a le statut légal d'un espace effectivement élargi à une largeur de quatre téfa'him. De même, dans notre cas, le panier est pris en compte et élargit l'arbre à une largeur de quatre téfa'him.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים.

Et il tient [également] l'opinion de Rabbi Yehouda, qui a dit : nous exigeons que le ‘érouv repose sur un emplacement de quatre téfa'him sur quatre, et ici il n'y a pas de largeur de quatre téfa'him sans prendre le panier en compte.

וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר בָּעִינַן עֵירוּב עַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה, וְלֵיכָּא.

La Guemara demande à présent : quelle est la source de la décision de Rabbi Yehouda ? Comme cela a été enseigné dans une baraïta, où Rabbi Yehouda dit : si l'on a planté une poutre (kora) dans le sol du domaine public et que l'on a placé son ‘érouv dessus, alors si la poutre est haute de dix téfa'him et large de quatre téfa'him — de sorte qu'elle a le statut d'un domaine privé — son ‘érouv est un ‘érouv valide ; mais sinon, son ‘érouv n'est pas un ‘érouv valide.

מַאי רַבִּי יְהוּדָה? דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נָעַץ קוֹרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ עָלֶיהָ, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה — עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְאִם לָאו — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.

La Guemara s'en étonne : au contraire, si la poutre n'est pas haute de dix téfa'him, pourquoi son ‘érouv ne serait-il pas valide ? Lui et son ‘érouv se trouvent au même endroit, c'est-à-dire dans le domaine public [et ainsi le ‘érouv devrait être d'autant plus valide] ! Il faut donc dire que voici ce qu'[il] a énoncé : si la poutre est haute de dix téfa'him, il est nécessaire que son sommet fasse quatre téfa'him de large, afin qu'elle puisse être considérée comme un domaine à part entière ; mais si elle n'est pas haute de dix téfa'him, il n'est pas nécessaire que son sommet fasse quatre téfa'him de large, car elle est considérée comme faisant partie du domaine public.

אַדְּרַבָּה, הוּא וְעֵירוּבוֹ בִּמְקוֹם אֶחָד! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּרֹאשָׁהּ אַרְבָּעָה, אֵין גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה — אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּרֹאשָׁהּ אַרְבָּעָה.

La Guemara s'interroge : selon quel avis Ravina a-t-il avancé son explication — laquelle soutient que nous avons affaire à un panier qui complète la dimension de l'arbre à quatre téfa'him et qui pourtant n'est pas traité comme un domaine privé ? Ce n'est pas conforme à l'avis de Rabbi Yossi, fils de Rabbi Yehouda, comme cela a été enseigné dans une baraïta, où Rabbi Yossi, fils de Rabbi Yehouda, dit : si l'on a planté un roseau (kané) dans le sol du domaine public, et que l'on a placé à son sommet un panier [teraskal] de quatre téfa'him sur quatre, et que l'on a lancé un objet depuis le domaine public et qu'il s'est posé dessus, on est passible [de la faute] d'avoir transporté d'un domaine public vers un domaine privé !

כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ בְּרֹאשׁוֹ טְרַסְקָל, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו — חַיָּיב!

La Guemara réfute [cette objection] et affirme que cette preuve n'est pas concluante : même si tu dis que l'explication de Ravina est conforme à l'avis de Rabbi Yossi, fils de Rabbi Yehouda, on peut établir une distinction : là-bas, dans le cas du panier reposant sur un roseau, les parois du panier constituent des cloisons (me'hitsot) qui entourent le roseau de tous côtés, et l'on peut invoquer le principe « abaisse la cloison » [goud a'hit], selon lequel les cloisons sont considérées comme se prolongeant jusqu'au sol. Par conséquent, une sorte de domaine privé se crée au sein du domaine public. Ici, dans le cas du panier suspendu à l'arbre, les cloisons du panier n'entourent pas l'arbre, et elles ne suffisent donc pas à créer un domaine privé.

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הָתָם — הָדְרָן מְחִיצָתָא. הָכָא — לָא הָדְרָן מְחִיצָתָא.

Rabbi Yirmeya a dit que l'opinion de Rabbi Yehouda HaNassi dans la Tossefta peut s'expliquer d'une manière tout à fait différente : un panier (kalkala) est différent, puisque l'on peut l'incliner et, de cette façon, l'amener à moins de dix téfa'him du sol. Sans déplacer le panier tout entier, on peut l'incliner et ainsi retirer le ‘érouv pour le manger, sans le transporter d'un domaine à un autre.

רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: שָׁאנֵי כַּלְכַּלָּה, הוֹאִיל וְיָכוֹל לִנְטוֹתָהּ וְלַהֲבִיאָהּ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה.

Rav Papa était assis et récitait cette halakha. Rav bar Chabba souleva une objection contre Rav Papa à partir de la michna suivante : que fait-on si une fête (yom tov) tombe un vendredi, et que l'on souhaite établir un ‘érouv valide à la fois pour la fête et pour Chabbat ? On apporte le ‘érouv à l'emplacement que l'on désire établir comme résidence, la veille du premier jour, c'est-à-dire la veille de la fête, et l'on y reste jusqu'à la tombée de la nuit — moment où le ‘érouv établit cet endroit comme résidence — puis on le reprend et on s'en va, afin qu'il ne se perde pas avant le début de Chabbat, auquel cas on n'aurait pas de ‘érouv pour Chabbat. La veille du second jour, c'est-à-dire le vendredi après-midi, on le rapporte au même endroit que la veille, et l'on y reste jusqu'à la tombée de la nuit, établissant ainsi sa résidence de Chabbat ; puis on peut alors manger le ‘érouv et s'en aller, si on le souhaite.

יָתֵיב רַב פָּפָּא וְקָא אָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רַב בַּר שַׁבָּא לְרַב פָּפָּא: כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? מוֹלִיכוֹ בָּרִאשׁוֹן וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו, וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ. בַּשֵּׁנִי, מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ, וּבָא לוֹ.

Rachi

וסבר לה כר' מאיר - דאמר גבי כיפה בפרק קמא (דף יא:) חוקקין להשלים ומיהו רשות היחיד גמורה לא הוי כיון דאין בתחתיתו של אילן רחב ד' אע"ג דבראשו רחב ארבעה דכלכלה משלימה לעשרה לא הוי רשות היחיד אא"כ מתחיל להיות רחבו ארבעה מתוך ג' הסמוכים לקרקע דהכי אמרינן בהזורק (שבת דף קא.) גבי בוצינייתא דמישן והן ספינות ששוליהן חדים ואין בשוליהן רוחב ד' ולמעלה הן הולכות ומרחיבות הרבה ומחיצתן גבוהות י' אין מטלטלין בהן אלא ארבע אמות דלאו רה"י נינהו ואע"ג דגבוהים עשרה ורחבין ארבעה מלמעלה הואיל ובשוליהן לא הוי ארבעה והכא גבי אילן נמי טעמא משום הכי הוא ותדע שזהו הטעם מדקאמר לקמן כמאן דלא כר' יוסי בר ר' יהודה וכו' ובהזורק נמי מותבינן עלה דההיא מהא דר' יוסי:

בעינן עירוב על גבי מקום ד' וליכא - בלא כלכלה:

ה"ג גבוהה עשרה ורחבה ד' עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב - גבוהה י' ורחבה ארבעה עירובו עירוב אע"ג דרה"י היא הך קורה והוא נתכוון לשבות ברשות הרבים הא אמרן הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות ורשות היחיד עולה עד לרקיע וגבי אילן הוא דלא הוי עירוב כדאוקימנא בנופה נוטה חוץ לד"א אבל הכא דליכא נוף שפיר דמי:,ואם לאו אין עירובו עירוב - קס"ד דהכי קאמר ואם לאו דאינה גבוהה עשרה או שאינה רחבה ארבעה אין עירובו עירוב ולהכי מתמהינן אינה גבוהה עשרה אדרבה כ"ש דעירובו עירוב דכשאינה גבוהה י' הויא כמאן דמנחה ברשות הרבים:

אלא - האי ואם לאו דקתני לאו אגובהה קאי אלא ארוחב קאי והכי קאמר גבוהה י' והניחה בראשה אם יש ברחבה ד' הוי מקום חשוב להנחת עירוב עירובו עירוב ומשום דהוא ברה"ר ועירובו ברה"י לא מיתסר כדאמר דהנותן את עירובו יש לו ד' אמות ואם לאו דגבוהה י' ואינה רחבה ד' אין עירובו עירוב דכיון דגבוהה עשרה ואין העירוב מונח על גבי מקום ד' הוה ליה כמונח באויר ומדוקיא שמעינן הא אינה גבוהה עשרה אפילו אינה רחבה ד' עירובו עירוב דכיון דלמטה מעשרה הויא לה כמאן דמנחה אארעא דמיא דכל למטה מי' קלוטה כמה שהונחה דמיא:,גבוהה עשרה - דמידלייא מרה"ר צריך שיהא ברוחבה ארבעה שיהא שם מקום חשוב:,אינה גבוהה עשרה אין צריך שיהא רוחבה ד' - דאפילו פחות מד' עירובו עירוב דכל למטה מעשרה כמאן דמנחה אארעא היא:

כמאן - מתרץ רבינא לעיל אע"ג דחוקקין להשלים ואיכא רוחב ד' לא הוי רה"י משום דאין בעיקרו ד' דלא כר' יוסי בר' יהודה:,טרסקל - סל רחב ד' וזרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב שהרי זרק מרשות הרבים לרה"י אלמא אע"ג דקנה אינו רחב ד' הוי רה"י הואיל ועליונו ד' דאמרינן גוד אחית והכי מפרש בהזורק:

התם הדרן מחיצות - הטרסקל סובבת את הקנה שהרי תחוב באמצעיתו וכי אמרינן גוד אחית מחיצות הטרסקל עד הקרקע נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה ותו ליכא למימר מידי:,הכא לא הדרן מחיצות - דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן וכי אמרינן גוד אחית אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי כלכלה בהדי אילן ותרתי לא אמרינן ואית דמפרשי כמאן דלא כר' יוסי אנעץ קורה קאי דקא"ר יהודה קורה שאין ברחבה ד' מלמעלה לא הוי רה"י ואמרינן הא דלא כר' יוסי דאמר טרסקל הוי רשות היחיד ומוקמית לה בשאין רחב ארבעה ולאו מילתא היא חדא דבהדיא מפורש בהזורק ומותבינן מינה אדרב הונא דאיירי בבוצינייתא דמישן שרחבות למעלה וקצרות למטה ואותבינן ונימא גוד אחית מחיצתא מי לא תניא ר' יוסי בר ר' יהודה כו' אלמא טעמא משום גוד אחית הוא ונמצא תחתונו של קנה מוקף מחיצות בחלל ארבעה ואי כשאין טרסקל רחב ד' כי אמרינן גוד אחית מאי הוי ועוד בכל דוכתא דאמר פחות מד' לאו רשות הוא אמאי לא אמרינן כמאן דלא כר' יוסי בר' יהודה כדאמר הכא:

רבי ירמיה אמר - לעולם מתניתין דלעיל רישא וסיפא ברוחב ד' ודקא קשיא לך כי נתנו בכלכלה מאי הוי:,שאני כלכלה - הואיל וארוכה היא יכול לנטותה ולא יעקרנה מתלייתה ויטה ראשה אחד עד שיהא לתוך י' ויטול את עירובו:

מתיב רב בר שבא כיצד הוא עושה - מתניתין היא ביו"ט שלפני השבת ורצה לערב לשני הימים כיצד הוא עושה מוליכו בראשון בערב יו"ט לסוף אלפים ועל ידי שלוחו קאמר דאי איהו גופיה בלא פת נמי קני ליה שביתה כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא:,ומחשיך עליו - עד שיקנה לו העירוב:,ונוטלו ובא לו - שאם יניחנו שם שמא יאבד ושוב אין לו עירוב ליום המחרת כדקתני מתניתין נאכל עירובו בראשון עירובו לראשון ואין עירובו לשני וחוזר ומוליכו בשני שהוא ערב שבת ומחשיך עליו ואוכלו שם אם ירצה דלהביאו אי אפשר דשבת הוא ואם יו"ט אחר השבת הוא על כרחו יניחנו שם ע"ש ולמחר ילך ויראה אם עדיין ישנו שם ויחשיך עליו יהא לו עירוב לשני ואם אבד ישב בביתו. קתני מיהת המערב צריך להוליך עירובו לסוף אלפים ואמאי צריך להוליכו משעשאו לשם עירוב נימא אף על גב דלא אמטייה כמאן דאמטייה דמי דהא אמרת הואיל ויכול לנטותה והא הכא כמאן דלא אמטייה היא דהא הוא ברה"ר ועירובו ברשות היחיד וקאמרת הואיל ויכול לנטותה ומה לי הואיל ויכול לנטותה ומה לי יכול להביאה והאי דנקט לאותובי מתניתין דיום טוב ושבת משום דלא תנן במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כי הכא:

Tossafot

ורבי סבר כר' מאיר דאמר חוקקין להשלים וכרבי יהודה דבעי עירוב על מקום ד' - וא"ת והך כלכלה היכי דמי אם היא שוה לגבי האילן או תלויה למטה בפחות מג' לגבי האילן אם היא שוה לגבי האילן א"כ אמאי צריך חקיקה ואם היא תלויה למטה מג' לגבי האילן א"כ היכי פריך לעיל ואי אית ביה ד' כי נתנו על הכלכלה מאי הוי הא לא חשיב רשות היחיד אפילו יש באילן ד' אם לא מטעם חקיקה דרחוקה מגב האילן וי"ל כגון שפי הכלכל"ה שוה לגבי האילן ומ"ה הוי חורי רה"י והעירוב מונח בשולי הכלכלה שהיא רחוקה ג' ולהכי צריך חקיקה והא דלא מוקי שהעירוב בפי הכלכלה או שהכלכלה רחבה ד' ומכל מקום לא הוי רה"י הואיל והגדיים בוקעין בו וי"ל דא"כ במאי דנקט כלכלה לא השמיענו מידי דלינקוט עמוד שיש בראשו ד' ואין בתחתיתו ג' ואף על גב דאשמעינן דצדדין אסורין לא הוי ליה למתנייה הכא כיון שבעירוב לא השמיענו כלום אלא ודאי נקט כלכלה לאשמעינן דחוקקין להשלים ובעינן עירוב על מקום ד' וא"ת אכתי למה ליה למימר כלל סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כר' יהודה לימא לעולם אימא לך דלא בעינן עירוב על גבי מקום ד' והכא כשהכלכלה שוה לראשו של אילן וקמ"ל דלא חשיב רשות היחיד אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה דחשיב טרסקל רשות היחיד משום דהתם הדרן מחיצתא ונראה לפרש דמשמע ליה דווקא נתנו על כלכלה הוי עירוב הא נתנו על גבי אילן לא הוי עירוב מדקתני נתנו בכלכלה ולא קתני תלאו לכלכלה באילן ונתן שם עירובו הלכך ע"כ אויר דשולי הכלכלה רחוק שלשה מגב האילן:

כמאן דלא כר' יוסי בר' יהודה - לספרים דגרסי בסמוך התם (כי) הדרן מחיצתא אבל בקורה לא הדרן מחיצתא דמשמע דקאי אברייתא דנעץ קורה ומשמע ליה דאיירי אפילו חוץ לארבע אמותיו דומיא דמתניתין אפילו הכי הוי עירוב דכיון דאין בתחתיתו ג' אע"ג דראשו ד' לא הוי רשות היחיד דגדיים בוקעים בו ולהכי קאמר דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

הואיל ויכול לנטותו ולהביאו תוך עשרה - פירש רבינו שמואל דהאי אמורא סבר לה כרבנן דאמרי בהמצניע (שבת דף צב.) אגד כלי שמיה אגד וכיון דאגד כלי למעלה מיו"ד כשנח העירוב למטה אין בהנחה זו איסור הוצאה (הואיל) ואחר שנח ברה"ר יכול ליטלו ולאוכלו ומיהו אפילו לא שמיה אגד אין כאן איסור הוצאה הואיל ונח בכלכלה למטה מעשרה דהוי כרמלית אם רוחב ד' ואין בהטייה זו איסור דאורייתא:

איתיביה רב בר שבא כו' - לפ"ה דפי' לעיל גבי אילן הנוטה חוץ לד"א דלמטה מיו"ד הוי עירוב הואיל ומצי לאתויי פחות פחות מארבע צריך לחלק בין הואיל דהכא לההוא:,מוליכו - פ"ה ועל ידי שלוחו קאמר דאיהו אפילו בלא פת קני ליה שביתה ופי' כן משום דבסוף מי שהוציאוהו (לקמן עירובין נא:) פסקינן כרב נחמן ואליבא דרבי יהודה דאחד עני ועשיר מערב ברגליו:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 33b

100%

עירובין ל״ג במַסֶּכֶת עֵירוּבִין