Traité Eruvin

33a

Étude de Eruvin 33a

Étude de la Guémara 33a

Guémara

…et il avait l'intention d'établir sa résidence chabbatique (chevita) à sa base [au pied de l'arbre]. Et quel est le sens des termes « au-dessus » (lemaala) et « en dessous » (lematta) ? Car nous avons dit que cet arbre s'incline horizontalement sur le côté, ce qui indique qu'il demeure à une hauteur uniforme [et alors les notions de haut et de bas ne s'appliqueraient pas]. La réponse : après que l'arbre se soit incliné à l'horizontale au-delà de quatre coudées (amot) depuis l'emplacement de ses racines, il se redresse de nouveau en position verticale (dahadar zakeif), et c'est pourquoi les termes « au-dessus » et « en dessous » sont applicables.

וְנִתְכַּוֵּין לִשְׁבּוֹת בְּעִיקָּרוֹ. וּמַאי ״לְמַעְלָה״ וּמַאי ״לְמַטָּה״ — דַּהֲדַר זָקֵיף.

La Guemara objecte : N'est-il pas vrai que, même si le erouv se trouve au-dessus de dix tefahim, s'il le veut, il peut le retirer de l'endroit où il a été déposé et l'amener par le chemin du feuillage de l'arbre (derekh alav), c'est-à-dire par ses branches qui sont au-dessus de dix tefahim, jusqu'à moins de quatre coudées du lieu où il avait l'intention d'établir sa résidence chabbatique ? Dès lors, le erouv devrait être valide alors même qu'il est au-dessus de dix tefahim.

וְהָא אִי בָּעֵי מַיְיתֵי לַהּ דֶּרֶךְ עָלָיו!

La Guemara répond : Nous traitons d'une situation particulière où la section horizontale de l'arbre est utilisée par la multitude (rabbim) pour y charger leurs fardeaux sur l'épaule (mekhatfin), c'est-à-dire pour y poser temporairement leurs charges afin de les ajuster et de les soulever à nouveau aisément ; et la halakha dans ce cas est conforme à l'opinion de Oulla. Car Oulla a dit : S'agissant d'un pilier (amoud) haut de neuf tefahim et situé dans le domaine public (rechout ha-rabbim), et dont la multitude se sert pour y charger ses fardeaux sur l'épaule, et que quelqu'un a lancé un objet depuis un domaine privé et qu'il est venu se poser dessus — il est passible [de sanction], car ce pilier a le statut de domaine public. Par conséquent, dans le cas de l'arbre, on ne peut amener le erouv par le chemin des branches, car la section horizontale de l'arbre a le statut de domaine public, et il est interdit de transporter d'un domaine privé à un autre en passant par un domaine public.

כְּשֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, וְכִדְעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא: עַמּוּד תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו — חַיָּיב.

La Guemara a précédemment cité l'opinion de Rabbi Yehouda HaNassi selon laquelle tout ce qui est interdit le Chabbat en vertu d'un décret rabbinique n'est pas interdit durant la période du crépuscule (bein ha-chemachot). La Guemara cherche maintenant à clarifier la chose : Quelle est la source qui cite à l'origine l'opinion de Rabbi Yehouda HaNassi, et quelle est la source qui cite l'opinion des Sages (Rabbanan) ?

מַאי רַבִּי, וּמַאי רַבָּנַן?

La Guemara cite la source de la controverse : Comme il a été enseigné dans la Tossefta : Si quelqu'un a placé son erouv dans un arbre au-dessus de dix tefahim du sol — son erouv n'est pas un erouv valide. S'il l'a placé en dessous de dix tefahim — son erouv est un erouv valide, mais il lui est interdit de le prendre le Chabbat pour le manger, car il est interdit de se servir de l'arbre le Chabbat. Toutefois, si le erouv se trouve à moins de trois tefahim du sol — il lui est permis de le prendre, car il est considéré comme s'il était sur le sol et non dans un arbre. Si quelqu'un a placé le erouv dans un panier (kalkala) et l'a suspendu à un arbre, même au-dessus de dix tefahim — son erouv est un erouv valide ; telle est la parole de Rabbi [Yehouda HaNassi]. Et les Sages contestent et disent : En tout lieu où il est interdit de le prendre — son erouv n'est pas un erouv valide.

דְּתַנְיָא: נְתָנוֹ בְּאִילָן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְאָסוּר לִיטְּלוֹ. בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה — מוּתָּר לִיטְּלוֹ. נְתָנוֹ בְּכַלְכַּלָּה וּתְלָאוֹ בְּאִילָן, אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לִיטְּלוֹ — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.

La Guemara précise : À propos de quelle déclaration les Sages ont-ils énoncé leur opinion ? Si tu dis qu'ils se référaient à la clause finale (seifa), relative au panier suspendu à l'arbre — disons donc que les Sages tiennent que se servir même des côtés (tsedadin) d'un arbre est interdit, puisque faire usage du panier est considéré comme un usage des côtés de l'arbre [or cela ferait d'eux une preuve dans une controverse encore ouverte]. Plutôt, la déclaration des Sages doit se référer à la clause initiale (reicha), dans laquelle Rabbi Yehouda HaNassi dit que si l'on a placé le erouv en dessous de dix tefahim, son erouv est valide, mais qu'il lui est interdit de le déplacer.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא — לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן, צְדָדִין אֲסוּרִין?! אֶלָּא אַרֵישָׁא.

La Guemara précise encore : Cet arbre, quel est son cas de figure ? S'il n'a pas quatre tefahim par quatre tefahim de large — c'est un domaine exempt (mekom petour), c'est-à-dire un lieu neutre au regard des lois du transport le Chabbat, depuis lequel un objet peut être transporté vers n'importe quel autre domaine chabbatique. Dans ce cas, le erouv devrait être valide même s'il a été placé à plus de dix tefahim dans l'arbre [et la reicha est difficile]. Et s'il a quatre tefahim par quatre tefahim de large, alors lorsqu'on le place dans un panier, qu'en est-il ? Quelle différence cela fait-il ? De toute façon il se trouve dans un domaine privé [et la seifa est difficile].

הַאי אִילָן הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה — מְקוֹם פְּטוּר הוּא. וְאִי דְּאִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, כִּי נְתָנוֹ בְּכַלְכַּלָּה מַאי הָוֵי?

Ravina dit : La clause initiale (reicha) traite d'un cas où l'arbre a quatre tefahim par quatre tefahim de large. Le erouv n'est pas valide s'il a été placé au-dessus de dix tefahim, parce que l'arbre, à cette hauteur, constitue un domaine privé, et que le erouv ne peut être amené vers le domaine public en contrebas, où l'on souhaite établir sa résidence chabbatique. La clause finale (seifa), en revanche, traite d'un cas où l'arbre n'a pas quatre tefahim par quatre tefahim de large, et où le panier complète la largeur de l'arbre à cet endroit jusqu'à quatre [tefahim].

אָמַר רָבִינָא: רֵישָׁא דְּאִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, סֵיפָא דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה וְכַלְכַּלָּה מַשְׁלִימָתוֹ לְאַרְבָּעָה.

Rachi

והוא נתכוון לשבות בעיקרו - הלכך למטה מי' עירובו עירוב דמצי נפיק ליה חוץ לד' אמותיו כמה דבעי ולמשקליה ואייתוייה פחות מד' אמות עד לתוך ד' אמותיו ואע"ג דמשוינן להו ניהליה רשות היחיד לגבי קניית עירוב להקל לאו רה"י גמורה היא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דהא לאו מחיצה איכא ולא חילוק רשות איכא ומאן קא משוי להו בית עירוב הוא דמשוי ליה וכי איכוון לבית דהיתרא איכוון ולא לשוויה בית דאיסורא למעלה מי' אין עירובו עירוב דהא כי נפיק ושקליה מייתי מרה"י לרה"ר ולקמן פריך הא אי בעי מייתי ליה דרך עליו:,ומאי למעלה ומאי למטה - בדבר הנוטה שוה הוא ואי למעלה אית ביה למטה לית ביה ולא שייך ביה לשון מעלה ומטה אלא לשון גבוה ונמוך והכי איבעיא ליה למיתני נתנו באילן גבוה י' אין עירובו עירוב אין גבוה עשרה עירובו עירוב ומדתני מעלה ומטה משמע דזקוף ויכול להניח למעלה בגובהו או למטה בשיפולו:,דהדר זקיף - בסוף נטייתו ומשכחת ביה מעלה ומטה בזקיפתו כגון דנטייתו כולה למטה מי' דאי למעלה מי' לא משכחת בזקיפתו מעלה ומטה:

והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו - כי הוי חוץ לד' אמות נמי ולמעלה מי' כיון דד' אמותיו עולות עד לרקיע רה"י הרי יכול לעלות לאילן עד למעלה מעשרה וליטלו דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רה"י ומביאנו למקום שביתתו:

כשרבים מכתפין - על נטיית הנוף שחוץ לד' אמותיו הנמוכה מי' דהויא רה"ר כדעולא וכי מייתי ליה למעלה מעשרה דרך אוירה של נטייה עובר באויר רה"ר וקיימא לן במושיט מרשות היחיד לרה"י דרך אויר רה"ר אפילו למעלה מי' חייב דתנן בפרק הזורק (שבת דף צו.) היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור המושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים:,עמוד ט' - דוקא נקט ט' כדאמר ביציאות השבת (דף ח.) דפחות מג' ארעא סמיכתא היא דדרסי לה רבים מג' עד ט' לא מדרס דרסי לה מפני גובהה ולא כתופי מכתפי עלה מפני שנמוכה לכתף הלכך לאו רה"ר היא אלא כרמלית ט' חזיא לכתופי והוי רה"ר עשרה רה"י:,וזרק - מתחילת ארבע לסוף ד':,ונח על גביו חייב - דהויא לה עקירה והנחה מתחילת ד' לסוף ד' ברה"ר אבל אין רבים מכתפין עליו אע"ג דזרק ד' אמות ברה"ר כיון דלא הויא הנחה ברה"ר פטור:

למעלה מעשרה אין עירובו עירוב - וכדאוקימנא מתניתין בנתכוון לשבות בעיקרו ונופו נוטה חוץ לארבע אמות והדר זקיף:,ואסור ליטלו - אפילו האי דלמטה מעשרה אסור ליטלו למחר בשבת אם רצה לאוכלו משום דמשתמש באילן ואפילו הכי קני ליה עירוב בין השמשות דכיון דשמוש אילן שבות דרבנן הוא לא גזרו עליו בין השמשות ואי הוה בעי למשקליה ההיא שעתא מצי שקיל כל איסור שבת ויו"ט דהוי מדרבנן קרי שבות:,בתוך ג' - הניח עירובו באילן למטה משלשה סמוך לקרקע:,מותר ליטלו - בשבת דכל למטה משלשה אפילו באילן לא גזרו עליו דהוי כארעא סמיכתא והכי נמי תנן בפרק בתרא (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג' לא ישב עליהן:,נתנו בכלכלה כו' אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב - לקמן מפרש בשאין האילן רחב ד'. ואסור ליטלו לא גרסינן. דאי גרסינן אמאי מתמה לקמן אדרבנן ואמר לימא קא סברי רבנן צדדין אסורין ואדרבי לא מתמה ומשום דקיימי רבנן עליה ואמרין כל מקום שאסור ליטלו כו' לפיכך נכתב בספרים ואי גרסינן ליה טעמא משום דקסבר צדדין אסורין:

אילימא אסיפא - דקאמר רבי נתנו בכלכלה עירובו עירוב ואמרי ליה רבנן הואיל וסוף סוף אסור ליטלו בשבת משום שימוש אילן אין עירובו עירוב דגזרו על השבות בין השמשות:,נימא קסברי רבנן צדדין דאילן אסורין - כגון הכא דאינו משתמש באילן עצמו אי הוה שקיל לעירובו אפילו בשבת בכלכלה הוא דמשתמש שהוא צידי אילן ופלוגתא היא בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד:) איכא למ"ד אסור ואיכא למ"ד מותר והשתא נימא מהכא צדדין אסורין וניהוי ההוא דשרי כיחיד במקום רבים ותיהוי הך מתניתא סייעתא למאי דפסקינן התם הלכתא צדדין אסורים:,אלא ארישא - קיימי רבנן דקאמר רבי נתנו באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ואסור ליטלו ואמרי ליה רבנן אע"ג דהוא ועירובו ברה"ר כיון דאסור ליטלו בשבת משום אילן אסור ליטלו בין השמשות שהוא ספק ואין עירובו עירוב:

אי דלית ביה ארבעה - רוחב:,מקום פטור הוא - דכל פחות מרוחב ד' קי"ל ביציאות השבת דלא הוי רשות בפני עצמו ובטל אצל רה"ר ואצל רה"י אם עומד ביניהן כדאמרינן (שם דף ו.) עומד אדם על האסקופה נוטל מן העני ונותן לו מבעל הבית ונותן לו ואפילו איסורא דרבנן ליכא והכא כי נתנו למעלה מעשרה לאו ברה"י הוא ואמאי אין עירובו עירוב הרי יכול ליטלו לרשות הרבים:,ואי דאית ביה ד' - ומשום הכי קאסר ליה רישא סיפא אמאי מהני ליה כלכלה הא רשות היחיד הוא ואסור:

רישא דאית ביה ד' - ומשום הכי למעלה מי' אין עירובו עירוב דהוא ברה"ר ועירובו ברה"י:,סיפא דלית בה ד' - ומשום הכי לאו רה"י היא וכלכלה דנקט משום דרבי סבר לה כר' יהודה דאמר עירוב המונח למעלה מי' לא הוי עירוב ואפילו נתכוין לשבות למעלה אלא א"כ מונח על גבי מקום ארבעה הלכך אי לאו כלכלה ליכא עירוב על גבי מקום ארבעה אלא כלכלה משלימתו לארבעה:

Tossafot

דהדר זקיף - וא"ת והיכי חשיב למעלה מעשרה רה"י הא גדיים בוקעין בו תחתיו ואפילו ר' יוסי בר' יהודה לא שרי אלא בהדרן מחיצות וי"ל דמיירי כגון שסתום תחת הזקיפה דלא מצי בקעי אי נמי כגון שיש גובה י' באותו זקיפה דחשיב רה"י אע"ג דגדיים בוקעין כמו עגלות כדאמר בהזורק (שבת צח.) דהוי רה"י אע"ג דתחתיהן הוי רה"ר:

והא אי בעי מייתי לה דרך עליו - פ"ה דיכול לעלות באילן עד למעלה מעשרה וליטלו דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רה"י ויביאנו אצלו למקום שביתתו יש סבורים שר"ל שגם האויר שהוא למעלה מי' אפילו כנגד הנטייה שהיתה פחותה מי' הוי רה"י ולא עלה זה על דעת רש"י דלא הוי רה"י אלא כרמלית ומה שפירש ויביאנו למקום שביתתו אין לומר דהיינו לעיקרו של אילן דהא רה"ר גמורה ואע"ג דד' אמותיו חשבינן כרה"י היינו דוקא למהוי הוא ועירובו במקום אחד אבל להתיר להביא שם מרה"י או לאסור מרה"ר שם לא חשיב רה"י דהא לית ליה מחיצות ולא חלק רשות ומשני כשרבים מכתפים עליו על נטיית הנוף הנמוכה מי' דהוי רה"ר כדעולא וקיימא לן במושיט מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר אפילו למעלה מעשרה חייב דתנן בהזורק (שם דף צו.) היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים ונראה דלאו מושיט הוא אלא מעביר את העירוב רחוק חוץ לד' אמות וחייב אפילו זה כנגד זה כדאי' בהזורק (שם דף צז.) א"ר אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת ומקום עקירתו והנחתו הוי רה"י וקשה אכתי אי בעי זריק ליה עד נגד מקום השביתה דזורק פטור ור"י מפרש והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו היינו שיניחנו על הנטייה שהיא כרמלית ויחזור ויביאנו לעיקרו של אילן שהוא מקום שביתתו ממש ומשני כשרבים מכתפין עליו דהשתא לא מצי מנח ליה על נטייה דהוי מוציא מרה"י לרה"ר והואיל ואי בעי זריק ליה עד נגד מקום השביתה ליכא למימר דכי זריק ליה נמי אכתי לא הוי עירוב אלא משום דד' אמות חשיבי רה"י ועולה עד לרקיע וכולי האי וודאי לא אמרינן הואיל אך קשה דאכתי משכחת לה דאינו חייב כגון בזה עוקר וזה מניח אי נמי דכי מטי ליה עד מקום הנטייה יניח על ידו או על כתיפו למעלה מי' דהא דמחייב בהזורק מעביר למעלה מעשרה היינו דוקא בדלא נח למעלה מעשרה דהכי מוקי לה ההיא דפ"ק דשבת (דף ח:) גבי אסקופה דאם נטל ונתן שלשתן פטורין ופריך נימא תהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ כו' ומשני התם לא נח הכא נח ונראה לי דבכל הנהו כיון דבקל יבא לידי איסור דאורייתא אפילו רבי מודה דגזרו עליו בין השמשות כדאמרינן לקמן (עירובין דף לד:) גבי קנה דרכיך דגזר שמא יקטום:

אי דאית ביה ארבעה כי נתנו בכלכלה מאי הוי - דכיון דהאילן רשות היחיד הויא ליה כלכלה חורי רה"י ובחורי רשות היחיד אין לחוש אם גדיים בוקעים בו:

וכלכלה משלימתו לד' - פירש"י אף על גב דבראשו הוי ד' לא הוי רה"י הואיל ואין בתחתיו רוחב ד' ולא הוי רה"י אלא אם כן מתחיל להיות רחב ארבעה בתוך ג' הסמוכין לארץ ולא נראה דבשלהי פ' הזורק (שבת דף קא.) אמר עמוד גבוה י' ובראשו רחב ארבע אם למטה רוחב כותל שלשה זרק ונח על גביו חייב כיון דרוחב שלשה לא בקעי גדיים וצריך לומר באין בתחתיתו ג':

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 33a

100%

עירובין ל״ג אמַסֶּכֶת עֵירוּבִין