Traité Eruvin

25b

Étude de Eruvin 25b

Étude de la Guémara 25b

Guémara

La Guemara réfute cet argument : si le toit de la partie couverte du karpef avait été fait à la manière d'une véranda fermée [akhsadra] dont le toit est horizontal, en effet, tant Rava que Rabbi Zéira conviendraient que le bord du toit « descend et ferme » [pi tikra yored ve-sotem] l'espace jusqu'au sol, le clôturant ainsi. De quoi traitons-nous donc ici ? Nous traitons d'un cas où le toit est fait comme un hamac [ourzila], c'est-à-dire incliné ; dès lors on ne peut pas dire que le bord du toit descend jusqu'au sol et enclôt l'espace.

אִי דַּעֲבִידָא כִּי אַכְסַדְרָה הָכִי נָמֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּעַבְדַהּ כִּי אוּרְזִילָא.

Rabbi Zéira dit : et je suis d'accord avec Rava au sujet d'un karpef entièrement ouvert [niprats bi-mlo'o] sur une cour — c'est-à-dire que toute la paroi entre eux est abattue — qu'il est interdit d'y porter. Quelle en est la raison ? Parce que l'espace supplémentaire de la cour vient s'ajouter au karpef et le rend supérieur à deux beit séa. Par conséquent, il est interdit d'y porter.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּמוֹדֵינָא בְּקַרְפֵּף שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר שֶׁאָסוּר. מַאי טַעְמָא? הוֹאִיל וַאֲוִיר חָצֵר מְיַיתְּרוֹ.

Rav Yossef objecte fortement à cette explication : un espace où il est permis de porter — la cour — rendrait-il interdit le karpef ? Puisqu'il était permis auparavant de porter de la cour vers le karpef, pourquoi dire que maintenant que la cloison entre eux est abattue, l'espace supplémentaire — lui-même permis — rendrait interdit de porter dans le karpef ?

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְכִי אֲוִיר הַמּוּתָּר לוֹ אוֹסְרוֹ?

Abayé lui dit : selon qui [dis-tu cela] ? Apparemment, selon l'avis de Rabbi Chimon, qui tient qu'il est permis de porter d'une cour vers un karpef. Mais même selon Rabbi Chimon, il y a [encore] l'espace où se tenaient les parois désormais abattues [aviyr mekom me'hitsot]. Cet espace n'avait pas été apte au port dès l'origine, même selon Rabbi Chimon ; aussi, si le karpef avait été à l'origine exactement de la superficie de deux beit séa, il serait interdit d'y porter dans sa totalité à cause de l'espace supplémentaire des parois tombées.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כְּמַאן, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, הָא אִיכָּא אֲוִיר מְקוֹם מְחִיצוֹת.

C'est ce qu'a dit Rav 'Hisda au sujet d'un karpef entièrement ouvert sur une cour : dans la cour, il est permis de porter, et dans le karpef, il est interdit de porter.

דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: קַרְפֵּף שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לְחָצֵר — חָצֵר מוּתֶּרֶת וְקַרְפֵּף אָסוּר.

La Guemara demande : quant à la cour, quelle est la raison pour laquelle [le port] y est permis ? Est-ce parce qu'elle conserve les vestiges des parois d'origine [guipoufé] de part et d'autre de la brèche, ce qui permet de traiter celle-ci comme une entrée ? Mais parfois tu trouves justement l'inverse : si la cour était plus étroite que le karpef et que la cloison entre eux a été entièrement abattue, c'est le karpef qui conserve les vestiges des parois d'origine de part et d'autre de la brèche, tandis que la cour, elle, est ouverte sur toute sa largeur.

חָצֵר מַאי טַעְמָא? דְּאִית לֵיהּ גִּיפּוּפֵי? וְהָא זִמְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אִיפְּכָא.

Au contraire, c'est parce que nous disons que pour celui-ci — le karpef, qui n'a pas été entouré en vue de l'habitation et où il n'est permis de porter que s'il ne dépasse pas deux beit séa — l'espace des parois tombées le rend supérieur à deux beit séa. En revanche, pour celle-là — la cour, qui a été entourée en vue de l'habitation et où il n'existe aucune limite de superficie au-delà de laquelle il serait interdit de porter — l'espace des parois tombées ne la fait dépasser aucune limite.

אֶלָּא, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זֶה — אֲוִיר מְחִיצוֹת מְיַיתְּרוֹ, וְזֶה — אֵין אֲוִיר מְחִיצוֹת מְיַיתְּרוֹ.

La Guemara rapporte un incident lié : un certain verger [boustana] était attenant à la muraille d'un manoir [apadna]. Le verger dépassait deux beit séa et avait été entouré en vue de l'habitation par une enceinte dont une partie était la muraille du manoir. Un jour, la muraille extérieure du manoir, qui servait aussi de paroi au verger, s'effondra. Rav Bivaï songea à dire que l'on peut se fonder sur l'une des parois intérieures du manoir pour qu'elle serve de cloison au verger, permettant ainsi d'y porter à l'avenir également.

הָהוּא בּוּסְתָּנָא דַּהֲוָה סְמִיךְ לְגוּדָּא דְּאַפַּדְנָא. נְפַל אֲשִׁיתָא בָּרַיְיתָא דְּאַפַּדְנָא. סָבַר רַב בִּיבִי לְמֵימַר לִיסְמוֹךְ אַגּוּדָּא גַוּוֹיָאתָא.

Rav Papi lui dit : parce que vous descendez de gens « tronqués » [moula'é], vous tenez des propos « tronqués » [moulyata]. La famille de Rav Bivaï faisait remonter sa lignée à la maison de Éli, dont tous les descendants étaient destinés à vivre peu — voir « Il n'y aura plus de vieillard dans ta maison » (I Samuel 2, 31). [Tu tiens donc des propos boiteux,] car cette paroi intérieure ne peut nullement servir de point d'appui. En effet, ces parois ont été faites pour l'intérieur du manoir, et non pour l'extérieur ; autrement dit, elles n'ont pas été conçues dès l'origine pour servir de cloisons au verger.

אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיאתָא. הָנָךְ מְחִיצוֹת, לְגַוַּאי — עֲבִידָן, לְבָרַאי — לָא עֲבִידָן.

La Guemara relate : l'Exilarque [Réch Galouta] avait dans son verger un pavillon de banquet [abvarneka] qui dépassait deux beit séa et qui n'avait pas été entouré dès l'origine en vue de l'habitation. L'Exilarque dit à Rav Houna bar 'Hinnana : que le Maître prenne quelque disposition afin que demain, Chabbat, nous puissions manger du pain là-bas — c'est-à-dire afin qu'il nous soit permis de porter mets et ustensiles de la maison jusqu'au pavillon, à travers le verger.

הָהִיא אַבְּווֹרַנְקָא דַּהֲוָה לֵיהּ לְרֵישׁ גָּלוּתָא בְּבוּסְתָּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: לֶיעְבֵּיד מָר תַּקַּנְתָּא, דְּלִמְחַר נֵאכוּל נַהֲמָא הָתָם.

Rav Houna bar 'Hinnana alla et dressa une haie de roseaux, chaque roseau séparé du suivant par moins de trois téfa'him. C'est-à-dire qu'il dressa deux telles cloisons entre la maison et le pavillon, avec un passage entre elles par lequel l'Exilarque et ses gens pouvaient porter ce dont ils avaient besoin, ces cloisons étant édifiées de la manière requise en vue de l'habitation. Rava, cependant, alla

אֲזַל עֲבַד קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֲזַל רָבָא

Rachi

ה"נ - אפי' רבה מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם:,והכא - דפליג רבה דעביד קירוי כי אורזילא יציע גג משופע דליכא פה:

ומודינא בקרפף - בית סאתים:,שנפרץ במלואו לחצר - שאויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתים ואסור וגבי קירוי דשרינא משום פי תקרה יורד וסותם:

וכי אויר המותר לו אוסרו - והרי חצר זו מתחילה היתה מותרת לטלטל הימנה לקרפף כר' שמעון ועכשיו שנפרץ למקום המותר לו נאסר לו ומשום ייתור ליכא למימר דהא כל חצר מוקפת לדירה הוי:

כמאן - הוי אויר המותר לו כר"ש:,לר"ש נמי - מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על האויר ועושהו יותר מבית סאתים שבתחילה היתה בית סאתים מצומצם: ונפרצה חצר כנגדו לא גרס בכולה שמעתתא:

דאיכא גיפופי - ואי לאו הכי אסרי אהדדי וכרבנן דפליגי אדר' שמעון נקט לה ובשאין הפרצה יתירה על עשר אמאי נקט היתר בחצר ואיסור בקרפף והא מצי למימר נמי איפכא כגון שקרפף גדול מן החצר דהוי לחצר מילואה ובקרפף איכא גיפופי:

אלא - מדנקט איסור בקרפף ש"מ כר"ש ס"ל דמשום שתי רשויות לא מיתסר וטעמא משום ייתור בית סאתים הוא דמקום מחיצות מייתרן דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למינקט איפכא דכי הוי חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרוייהו משתרו דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן וייתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי:,זה אויר מחיצות מייתרו - וקרפף ייתור קאסר ביה ייתור דמקום מחיצה ואילו ייתור דאויר חצר לא אסר ליה דחצר מוקפת לדירה הוי ולא הוי ייתור:,וזה - חצר:,אין אויר מחיצות מייתרו - כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר אית ביה דיורא הלכך אי נקיט איפכא לא מיתסר חצר כר"ש:

בוסתנא - פרדס דהוי נטוע אילנות:,דהוי סמוך לגודא דאפדנא - והיא היתה לו היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד פרדס סמכו היקף הפרדס דהוי מוקף לדירה ויותר מבית סאתים הוה:,אגודא גוואי - הרי יש עוד מחיצות פנימות לבית והן יהו מחיצות לפרדס:

ממולאי - מקוטעים מבית עלי דאביי אבוה דרב ביבי מבית עלי אתא כדאמרי' במסכת ר"ה (דף יח.) מולייתא קטועות בלא רגלים:,לבראי לא עבידן - ונהי דפירצה ליכא היקף דירה מיהא ליתא בפרדס דהוי יותר מבית סאתים:

אבוורנקי - אילן שצילו מרובה ונוטעין אותו השרים ועושין אצטבאות תחתיו סביבותיו להתלונן תחתיו בימות החמה ולשמח שם:,בבוסתנא - ויותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה היה הפרדס:,נאכול נהמא התם - תחת האילן:

עבד קנה קנה פחות משלשה טפחים - היקף כגון מחיצות קנים ד' מחיצות כחדר להניח שם בלילה המאכל ולדור שם השומר ולמחר יטלטלנו בכל הפרדס דהא אית ביה שומירה ובית דירה:

Tossafot

אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי - פירוש שהיתה מוקפת משלש או משתי רוחותיה:,הכא במאי עסקינן דעביד כי ערסלא - שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דתרגום כמלונה במקשה כערסלא (ישעיהו א׳:ח׳) והם חבלין המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלו ביום ורש"י גרס כי ארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרי' פי תקרה יורד וסותם:

וכי אויר המותר לו אוסרו - הרי נפרץ במלואו למקום המותר לו ויתור נמי ליכא דהא כל חצירות מוקפות לדירה הם א"ל אביי כמאן כר' שמעון דלרבנן דאמרי שתי רשויות הן נפרץ במלואו למקום האסור לו ולדידהו נמי אויר החצר האסור לו מייתרו אע"ג דחצר מוקף לדירה דהיינו למה שבתוכו אבל לקרפף שהוא רשות אחרת לא חשיב מוקף לדירה ומייתרו אבל לר"ש שפיר דמי דחדא רשותא היא והוי אויר מותר וא"ת מדקאמר כמאן כר"ש לר"ש נמי כו' משמע דמילתיה דר' זירא אתי בפשיטות כרבנן ואי אתי כרבנן אמאי נקט הואיל ואויר חצרו מייתרו תיפוק ליה משום דנפרץ במלואו למקום האסור לו וי"ל דאשמעינן דאסור נמי משום דאויר חצר מייתרו ונפקא מינה שאם נפרץ מצד אחד לרה"ר צריך צורת הפתח מכאן ולחי מכאן אבל מטעמא דנפרץ במלואו למקום האסור לו לא הוה צריך אלא לחי לצד רה"ר כדמשמע בפ"ק (דף ז:) דמבוי שנפרץ במלואו לחצר אין צריך כלום אפי' לא עירבו אי נמי אשמעינן דמייתרו והוי כרמלית ואם נפרץ לכרמלית אחר מותר לטלטל ב' אמות מזה וב' אמות מזה אבל אם לא היה מייתרו אע"ג דנפרץ למקום האסור לו לא חשיב כרמלית ואסור לטלטל הימנו לכרמלית אחר כו' וכן פי' רש"י פרק כל גגות (לקמן עירובין דף צ:) גבי הא דפריך לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג לקרפף:

קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור - ושלא נפרץ ביתר מעשר דביתר מעשר חצר נמי אסורה וקשה למהר"י דעל כרחך בקרפף בית סאתים איירי מדקאמרי' הואיל ואויר מחיצה מייתרו א"כ הוה ליה ארכה יותר הרבה על פי שנים ברחבה וזה לא מצינו שום תנא דמתיר וי"ל דבמקום שנפרצה לא הוי יותר מעשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת א"נ בית סאתים לא שרינא ארכה יותר על פי שנים ברחבה אבל במשהו פחות מבית סאתים שרי טפי:

זימנין דמשכחת לה איפכא - אי אתי כרבנן וכגון שהקרפף גדול מן החצר ומדנקט איסור בקרפף ש"מ דכר"ש אתיא דמשום שתי רשויות לא מיתסר אלא משום ייתור אויר דבמקום מחיצות דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למנקט איפכא דאי הוה בחצר מלואו ובקרפף גיפופי תרויהו משתרו דר"ש סבר דכולהו רשות אחד הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי כך פי' רש"י וא"ת ולוקמה לעולם כרבנן והא דלא אמרי' איפכא משום דבחצר ליכא איסור משום ייתור אלא פירצת מלואו וי"ל דא"כ היה לו לפרש דקרפף אסור משום דאויר חצר מייתרו אי כרבנן אתי ולא מצי למימר איפכא ולכך הוצרך לאתויי דרב חסדא דהוי כר"ש דממילתיה דר' זירא אין להוכיח דהוי כר"ש מדלא אמרינן איפכא משום דבעי למימר אע"ג דבקירה בה בית סאה לא הוי ייתור מודינא הכא דהוי ייתור משום הכי לא מצי למימר איפכא:

ההוא בוסתנא דהוה סמוך לאגודא דאפדנא - והוקף ולבסוף פתח והרחיקו ד' ועשו אשיתא והיה בה נמי פתח לבוסתנא נפל אשיתא וסבר רב ביבי דכיון דפעם אחת היתה מוקפת לדירה אע"פ שנפלה שרי הואיל ופתוחה נמי לאפדנא ואע"ג דפתח דאפדנא הוי לאחר שהוקף דלא יצא מהיתרו ומסיק דגודא דאפדנא אינו מועיל ורש"י לא פירש כן:

ההוא אבוורנקא - פירש רש"י לשון שני שמצא בהלכות גדולות ונראה לו עיקר דאבוורנקא כמין אכסדרה או קובה שעושין למלכים בתוך הפרדס אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות משלשה ולא רצה לסמוך אאבוורנקא משום דהוקף ולבסוף ישב ומשום דהויא מחיצה העשויה לנחת ולצניעות כדמסיק ועביד שביל דקנה קנה פחות מג' מפתח הבוסתנא עד אבוורנקי אם האבוורנקא היתה עומדת בתוך הפרדס אבל אם היתה עומדת מצד הפרדס לא היה צריך לעשות שביל אלא לחלק הבוסתנא ולמעטה מסאתים אע"ג דהיקף האבוורנקי היה עשוי לנחת ולצניעות היה מותר לטלטל כלים ששבתו בו והנהו פירי דבי תורי היו יותר מבית סאתים משום הכי הוצרכו לערב ערסייתא או לא יכלו לערב יחד לכלים ששבתו בבית ורבא שלפינהו והיה סבור שהיקף האבוורנקי חשוב כמוקף לדירה אף על גב דהוקף ולבסוף ישב וצריך לומר שידעו שרבא היה מתיר מחמת האבוורנקי ולא מחמת שהוקף ולבסוף פתח מהני כיון דהקשו לו מאדרכלין והמחיצות העשויות לנחת דהא לא שייך למיפרך אהוקף ולבסוף פתח או שמא לא היה פתוח שם שום בית א"נ נוכל לומר אבוורנקא ישב ולבסוף הוקף היה והם לא ידעו אם רבא סמך על הוקף ולבסוף פתח ובית היה פתוח לו או על האבוורנקא והקשה לו מעיר חדשה דהוקף ולבסוף ישב לא מהני כל שכן הוקף ולבסוף פתח ואחרי כן הקשה לו (דאם כן) דאבוורנקא לא חשיב מחיצה משום דעשוי לנחת ולצניעות ורבינו נתנאל מפרש דעביד קנה קנה פחות משלשה היינו שהרחיק מן הכותל ארבע להתיר כל הבוסתנא והיה הבית פתוח לו דהשתא הוי כפתח ולבסוף הוקף ורבא סבר דלא צריך כלום משום אבוורנקא אע"ג דהוקף ולבסוף פתח לא מהני הוקף ולבסוף ישב מהני:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 25b

100%

עירובין כ״ה במַסֶּכֶת עֵירוּבִין