Traité Chullin

Étude de Chullin 9b

Étude de la Guémara 9b

Guémara

[Suite de la discussion sur le loup qui a perforé les entrailles, et comparaison avec un autre cas :] [Dans le cas de la figue ou du melon où un oiseau ou une souris les a piqués,] on craint que l'oiseau ou la souris ait perforé [la figue ou le melon] à l'endroit d'une perforation préexistante causée par un serpent [laissant son venin] — et il est interdit de consommer la figue ou le melon [en raison du danger mortel que représente le venin du serpent qui aurait pu être déposé dans la perforation initiale].

חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נָקַב.

Rav Houna lui dit : Es-tu en train de comparer un interdit [issour] à un danger [sakkanat nefachot] ? Le danger est différent [et l'on tranche de façon stringente dans les cas de danger, même face à un doute qu'on ne prendrait pas au sérieux pour un simple interdit] ! Rava dit alors [à Rav Houna] : Quelle est la différence [justifiant cette distinction] ? Si le doute en matière de danger est tranché de façon stringente — le doute en matière d'interdit l'est également de façon stringente !

אֲמַר לֵיהּ: מִי קָא מְדַמֵּית אִיסּוּרָא לְסַכַּנְתָּא? סַכָּנָה שָׁאנֵי! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי שְׁנָא? סְפֵק סַכַּנְתָּא לְחוּמְרָא? סְפֵק אִיסּוּרָא נָמֵי לְחוּמְרָא!

Abayé dit à Rava : N'y a-t-il vraiment pas de différence entre un interdit et un danger ? Voici [une preuve qu'il en existe une] : dans le cas d'un doute d'impureté rituelle dans le domaine public [rechout harabim], ce doute laisse [la personne ou l'objet] pur [tahour] ; alors que dans le cas d'une incertitude portant sur une eau exposée [à découvert, susceptible qu'un serpent y ait déposé son venin] — cette eau est interdite [à la consommation] !

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלָא שָׁאנֵי בֵּין אִיסּוּרָא לְסַכַּנְתָּא? וְהָא אִילּוּ סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – סְפֵיקוֹ טָהוֹר, וְאִילּוּ סְפֵק מַיִם מְגוּלִּין – אֲסוּרִין!

Rava lui dit : Là [dans le cas de l'impureté en domaine public], les Sages ont appris cette halakha par tradition à partir du cas de la sota [la femme soupçonnée d'adultère] : de même que la sota [n'est interdite à son mari que lorsque la mise à l'écart — seter — a eu lieu] dans le domaine privé [rechout haya'hid] [car la seclusion ne survient pas en public], de même [la présomption de] l'impureté [en cas de doute] s'applique dans le domaine privé [uniquement — non en domaine public].

אֲמַר לֵיהּ: הָתָם הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ מִסּוֹטָה, מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – אַף טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

Rav Chimi soulève une objection à l'opinion de Rava depuis une michna (Toharot 4:2) : [Si] la carcasse d'un chéretz [reptile impur] se trouvait dans la gueule d'une belette ['houlda], et que cette belette marchait sur des pains de térouma [offrande de prémices, particulièrement sensible aux lois d'impureté] — s'il y a incertitude quant au fait que le chéretz ait touché les pains et incertitude quant au fait qu'il ne les ait pas touchés — ce doute les laisse purs [tehour]. Alors que dans le cas d'une incertitude portant sur une eau exposée [à découvert] — cette eau est interdite [en raison du danger] ! [Cela semble prouver qu'il y a bien une différence entre danger et impureté, comme l'a dit Abayé contre Rava.]

מֵתִיב רַב שִׁימִי: שֶׁרֶץ בְּפִי חוּלְדָּה, וְחוּלְדָּה מְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה – סָפֵק נָגַע, סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵיקוֹ טָהוֹר, וְאִילּוּ סְפֵק מַיִם מְגוּלִּין אֲסוּרִין!

La Guemara répond : Là aussi [dans le cas de la belette et des pains], la halakha est dérivée par tradition à partir du cas de la sota [mais par une autre analogie] : de même que [l'incertitude de] la sota [concerne] un être doué de conscience [da'at lichael — la femme peut être interrogée pour savoir si elle a péché], de même [l'impureté en cas de doute s'applique] uniquement à un être doué de conscience [la chose incertaine ou la personne incertaine doit être en mesure d'être interrogée]. La belette, elle, n'est pas douée de cette conscience.

הָתָם נָמֵי הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ מִסּוֹטָה: מָה סוֹטָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דַּעַת לִישָּׁאֵל, אַף הָכָא נָמֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל.

Rav Achi dit : Viens et entends [une preuve supplémentaire que le danger est plus sévère que l'interdit rituel] de cette michna (Para 11:1) : [Dans le cas] d'une fiole [tselouhit] d'eaux de purification [maï 'hattat — eau mêlée de cendres de la vache rousse, utilisée pour la purification des porteurs d'impureté cadavérique] que l'on a laissée exposée [à découvert] et que l'on revient trouver couverte — elle est impure [rituellement] [car] je dis qu'un homme impur [adam tamé] est entré là et l'a couverte [l'ayant ainsi rendue impure en la touchant]. [Et dans le cas d'une fiole] que l'on a laissée couverte et que l'on revient trouver exposée [à découvert] — si une belette aurait pu boire dedans, ou un serpent selon la formulation de Rabban Gamliel [qui ajoute le serpent à la liste de la michna de Massekhet Para], ou si de la rosée est tombée dedans durant la nuit — [les eaux de purification] sont invalidées [pessoulot — pour l'usage de purification]. Et Rabbi Yehochoua ben Lévi dit : Quelle est la raison [pour laquelle la fiole trouvée couverte est déclarée impure, et non pas simplement invalidée comme dans le cas de la fiole exposée] ?

אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: צְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ מְגוּלָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְכוּסָּה – טְמֵאָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָמֵא נִכְנַס לְשָׁם וְכִיסָּהּ.

Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : In a case where one left the vessel covered and came back and found it exposed, if it is in a place where a weasel could drink from it, or a snake according to the statement of Rabban Gamliel, or if there is concern that dew fell into it at night, the purification waters are disqualified for sprinkling in the process of purification of a person impure with impurity imparted by a corpse, due to the concern that the saliva of the weasel or the dew, which are unfit for sprinkling, intermingled with it. Nevertheless, the water is not impure.

הִנִּיחָהּ מְכוּסָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְגוּלָּה, אִם יְכוֹלָה חוּלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה, אוֹ נָחָשׁ לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ שֶׁיָּרַד בָּהּ טַל בַּלַּיְלָה – פְּסוּלָה.

Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : And Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the reason that there is no concern that a ritually impure person exposed the waters and rendered them impure?

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מָה טַעַם?

Rachi

שמא במקום נקב - של נחש נקב ואסור משום סכנת נפשות:

ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור - כדמפרש לקמן:,ספק מים מגולין - מים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש ספק לא שתה וקיימא לן דאסירי:

הלכתא גמירי ליה מסוטה - דברה"ר ספקו טהור וגזרת הכתוב הוא דהא ברה"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא נמי לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור:,מה סוטה - שקינא לה בעלה אל תסתרי עם פלוני ונסתרה כתיב ונטמאה ב' פעמים אחד לבעל כו' שנאסרת עליו בסתירה זו עד שיבדקוה המים וכל סתירה אינה אלא ברה"י והתם הוא דאסר רחמנא מספיקא אבל ברה"ר שריא דלאו סתירה היא וטומאה מהתם גמרינן דטומאה קרייה רחמנא:

שרץ - מת:,ספק נגע - השרץ המת בתרומה:,ספקו טהור - ואפילו ברה"י ואילו ספק גלוי אסור אלמא שאני איסורא מסכנתא:

שיש בה דעת לשאל - אם נטמאה אם לאו ואסורה מן הספק ברה"י:,אף - כל ספק טומאות המאורעות במי שיש בהן דעת לישאל כגון אדם שעבר אבל שרץ או נבלה ספק נגע ספק לא נגע ברה"י ספקו טמא אבל ככרות שאין בהן דעת לישאל לא:

צלוחית - שמלאוה מים חיים למי חטאת ועדיין לא נתקדשו באפר דאם נתקדשו טמאה דקתני למאי אי לאיפסולי ליתני פסולה אי לטמויי אחריני בלאו הכי מי חטאת מטמאין אפילו במשא:,טמאה - ומטמאה אוכלין ומשקין וכ"ש דפסולה לקידוש דהא כל מעשיה במעלות טהרה הם דחטאת קרייה רחמנא:

אם יכולה חולדה לשתות ממנה - דתנן (פרה פ"ט מ"ג) כל השרצים אינן פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא (מקיאה רבן גמליאל אומר אף הנחש) דכל המקיא פוסל דהואיל והפרישו מהן לשתות הרי נעשה בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאות פוסלות את הראשונות דמי חטאת נפסלו במלאכה אחרת כדאמרינן במסכת גיטין (דף נג.). ואית דתלי טעמא משום דמים חיים בעינן דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי שלא ימלא כלי זה ויערה בכלי אחר קודם קידוש זה שמעתי והגון הוא:,אם יכולה חולדה לשתות - שאין תלוי באויר:,או נחש לדברי ר"ג - שהוא אומר אף הנחש כחולדה:,או שירד בה טל בלילה - דרך טל לירד בלילה:,פסולה - דלאו מים חיים נינהו אבל בטומאה לא מספקינן לה ואינה מטמאה אחריני:

ואמר רבי יהושע בן לוי מה טעם - לא חיישינן שמא אדם טמא גילה אותה ותטמא אחרים:

Tossafot

התם הלכתא גמירי לה מסוטה - תימה דמשמע הכא דהא דמטהרין ספק טומאה ברה"ר מסוטה גמרינן לה וקשה דבפרק ב' נזירים (נזיר נז. ושם) תנן אמר להם אחד ראיתי א' מכם שנטמא שניהם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ופריך בגמרא דהני ב' נזירים והך דקאי גבייהו הרי תלתא והוה ליה ספק טומאה ברה"ר וספקו טהור ולא היה להם להביא כלל קרבן טומאה אלא קרבן טהרה ומשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם ואכתי מאי תירץ דהשתא הוה ליה ספק טומאה ברה"י והוה ליה ודאי טמא כדמוכח בריש נדה (דף ב: ושם) גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דקאמר ר' שמעון ברה"י תולין ופריך הש"ס ואי מסוטה גמרינן לה אמאי תולין ואם כן תרוייהו לייתי קרבן טומאה ולא קרבן טהרה כמו מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר דפריך דלייתי קרבן טהרה אלא ודאי היינו טעמא דלא מייתו קרבן טומאה גרידא כי הוי רה"י משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמו סוטה וזה ודאי שלא נטמאו שניהם אבל מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר ניחא דמייתו שניהם קרבן טהרה אע"ג שודאי האחד מהן נטמא דלאו מסוטה גמרינן להו אלא מטהרין להו מכח דמוקמינן כל חד וחד בחזקת טהרה וי"ל דמסוטה גמרינן לטהר ברה"ר היכא דליכא חזקה לטהרה כי ההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דליכא חזקה לטהרה דאי משום העמד המקוה בחזקת שלם אדרבה העמד טמא על חזקתו ומטהר ר' שמעון ברה"ר משום דגמרינן מסוטה והשתא דבעי למימר דלא מוקמינן באיסור אחזקתיה כמו בסכנתא אפילו היכא דאיכא חזקה ילפינן מסוטה והיכא דלא אפשר למילף מסוטה כי ההיא דשני נזירים (דף נז.) לא נטהר מספק מכח חזקה וההיא פרכא דהתם הוי לפי המסקנא דהכא דאזלינן בתר חזקה וכן דבר שאין בו דעת לישאל דהוי ספקו טהור דילפינן מסוטה היינו היכא דליכא חזקה כי ההיא (טהרות פ"ג מ"ח) דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר רבי מאיר משום דאין בו דעת לישאל מטעם סמוך מיעוטא לחזקה והויא ליה פלגא ופלגא כדאמרינן ביבמות (דף קיט:) ואם תאמר ומסוטה היכי מצי למילף והא סוטה אית לה חזקת טהרה וי"ל כיון דקינא לה ונסתרה יש רגלים לדבר ואתרע לה חזקתה ואם תאמר כל ספק טומאה ברה"י מנא לן דטמא היכא דאיכא חזקת טהרה אי מסוטה הא אתרע לה חזקה וי"ל דגמרינן שפיר מסוטה דעשאה הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתיה דאע"ג דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות ודאי טמאה והא דקאמרינן בפרק כשם (סוטה כט. ושם) דאיצטריך סוטה לטהר ברה"ר דאי מדרב גידל ה"א דבר שיש בו דעת לישאל אפילו ברה"ר ספקו טמא ה"מ למימר דאיצטריך לטומאה ברה"י אפילו היכא דאיכא חזקה דטהרה דאי מדרב גידל דילמא היינו היכא דליכא חזקה דטהרה:

טמאה שאני אומר כו' - פירוש גם הצלוחית דאע"ג שכל מעשה פרה בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כדאיתא בריש יומא (דף ב.) ובריש פרק הישן (סוכה כא.) היינו קודם שריפת הפרה כדתנן במסכת פרה (פ"ג מ"א ב) ז' ימים קודם שריפת הפרה היו מביאין כו' לפי שכל מעשיה בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אבל לאחר שריפת הפרה היו מקדשים בכל הכלים כדתנן במסכת פרה פרק המביא כלי חרס לחטאת (מ"ה) בכל מקדשין ואפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה משמע דכ"ש בשאר כלים והנך איצטריך סד"א לאו כלים נינהו כדאמרינן בפ"ק דשבת (דף טז:):,שאני אומר אדם וכו' - וא"ת דהכא תלינן באדם טמא וכן בפ"ק דפסחים (דף י:) גבי קרדום שאבד בבית ואילו בפ"ק דנדה (דף ד.) גבי ככר הנתונה על גבי הדף תלינן באדם טהור ואומר ר"ת דהיינו טעמא דהכא ודפסחים משום דגזרו על ספק כלים הנמצאים אבל על ספק אוכלים לא גזרו ועוד י"ל דההיא דנדה שמדף טמא מונח תחתיה ואי אפשר לככר ליפול אלא אם כן נגע למדף טמא שייך לתלות באדם טהור שנטלה במתכוין שלא תטמא הככר אבל אדם טמא למה היה נוטלה וכן בההיא דכסוי הדם (לקמן חולין פו.) דרוב תינוקות מטפחין לפי מה שמפרש ר"ת מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ותלינן באדם טהור שנתן לו לפי שהיה חושש שלא יטמא התינוק את העיסה:

אם יכולה חולדה לשתות - פירוש בקונטרס בלשון (אחד) דכל המקיא פוסל הואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאה פוסלת הראשונות וקשה לפירושו וכי מה מלאכה שייכא בשתייה ונראה לומר דאי קודם קידוש איירי מפסלי משום דלא הוי מים חיים אל כלי שיהא חיותן בכלי שלא ימלא כלי זה ויערה בכלי אחר קודם קידוש כדפירש בקונטרס בלשון אחר ואי אחר קידוש איירי ונקט טמאה משום כלי או כמו שאפרש אחר כך מיפסלי משום רוק שבפיהן המעורב במים וקסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור ודלא כר' אליעזר דפרק התערובת (זבחים פ.) דאמר יזה שתי הזיות אי נמי פסולה בהזאה אחת קאמר כמו לר' אליעזר דר' אליעזר נמי איירי בה שהוא מוסיף אף העכבר ה"נ מפרש בתוספתא טעמא דר' יהושע דאמר במים מקודשין לא פסל כשיטה כמו שאמר ר' אליעזר אלא כשישתה ומפסלי משום משקה פיו המעורב במים ולכך אם גירגר כשר היינו ששופך המים תוך גרונו שאין שם משקה פיו והשתא הוי דומיא דירד בה טל בלילה דמפסלי מטעם תערובת:,או נחש לדברי ר"ג - משנה היא במסכת פרה (פ"ט מ"ג) כל השרצים אין פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא מקיאה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא ר"א אומר אף העכבר והא דלא תנא הכא אף העכבר לדברי ר"א משום דר' אליעזר שמותי הוא:,או שירד בה טל בלילה פסולה - ברייתא היא זו דבמשנה במסכת פרה ברישא נמי קתני פסולה ותימה שלא הביא כאן המשנה ושמא ניחא ליה להביא הברייתא שמפורש בה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ובמשנה אינו כן ואע"ג דבמשנה תני ברישא נמי פסולה ובברייתא קתני ברישא טמאה משום דאיכא למ"ד בפרק דם חטאת (זבחים צג.) מי חטאת שנטמאו מטהרין אי נמי לפי שהפסול בא מחמת טומאה קתני ברישא טמאה ועוד משום דגם הצלוחית עצמה טמאה כיון דתלינן באדם טמא אבל בסיפא הצלוחית טהורה ועוד יש חילוק בין מי חטאת שנטמאו למי חטאת שנפסלו כדתנן במסכת פרה פרק תשיעי (מ"ח):

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Chullin 9b

100%

חולין ט׳ במַסֶּכֶת חוּלִּין