Guémara
[Suite du sujet précédent — la difficulté des résidus de graisse sur le couteau d'avodah zara.] La Guemara répond : [Rav Na'hman parle d'un couteau] neuf [sur lequel il n'y a aucun résidu].
בַּחֲדָשָׁה.
La Guemara conteste : [S'il est] neuf — tant selon Rabbi Ichmaël que selon Rabbi Akiva [qui divergent sur le moment à partir duquel une idole est interdite, mais s'accordent sur ce point] — ce couteau relève de la catégorie des ustensiles servant au culte idolâtre [michamsheï avodah zara], et les ustensiles servant au culte idolâtre ne sont interdits [à l'usage] qu'une fois qu'ils ont été utilisés pour ce culte ! La Guemara explique : Si tu veux, dis que l'on parle d'un cas où [on] a coupé une branche [guevaza] pour [préparer] le culte idolâtre avec ce couteau [ce qui le rend interdit sans y laisser de résidu de graisse]. Et si tu veux, dis plutôt que Rav Na'hman parle d'un couteau ancien que l'on a chauffé au feu jusqu'à l'incandescence [ce qui élimine tout résidu absorbé].
חֲדָשָׁה, בֵּין לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיֵּעָבֵדוּ! אִיבָּעֵית אֵימָא, דִּפְסַק בֵּיהּ גְּוָוזָא לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בִּישָׁנָה שֶׁלִּיבְּנָהּ בָּאוּר.
§ Il fut enseigné [par les Amora'im] : [En ce qui concerne] celui qui effectue la che'hita avec un couteau appartenant à un non-Juif [goï] — Rav dit : Il doit peler [qolef] une couche de chair à l'endroit où le couteau a touché la chair [car les résidus interdits présents sur le couteau ont été absorbés par la chair]. Et Rabba bar bar 'Hana dit : Il suffit de rincer [média'h] l'endroit où le couteau a touché la chair. La Guemara suggère : Peut-être divergent-ils [sur le point suivant] : un Maître [Rabba bar bar 'Hana] estime que l'espace de la che'hita [la gorge au moment de l'abattage] est froid [et n'absorbe donc pas les résidus — un simple rinçage suffit], et un Maître [Rav] estime que l'espace de la che'hita est chaud [et absorbe donc les résidus — il faut peler].
אִתְּמַר: הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין שֶׁל גּוֹיִם, רַב אָמַר: קוֹלֵף, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: מֵדִיחַ. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: בֵּית הַשְּׁחִיטָה צוֹנֵן, וּמָר סָבַר: בֵּית הַשְּׁחִיטָה רוֹתֵחַ.
La Guemara rejette cette suggestion : Non — il est possible que tout le monde s'accorde que l'espace de la che'hita est chaud. Pour celui qui dit qu'il faut peler, c'est bien [cohérent avec le fait que la chair absorbe]. Et pour celui qui dit qu'il suffit de rincer — [il estime que] puisque les simanim [la trachée et l'œsophage] sont occupés à évacuer le sang [au moment de l'abattage], ils n'absorbent pas les résidus.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה רוֹתֵחַ הוּא; מַאן דְּאָמַר קוֹלֵף – שַׁפִּיר, וּמַאן דְּאָמַר מֵדִיחַ – אַיְּידֵי דִּטְרִידִי סִימָנִין לְאַפּוֹקֵי דָּם לָא בָּלְעִי.
Il en est d'autres qui disent [une version alternative] : tout le monde s'accorde que l'espace de la che'hita est froid. Pour celui qui dit qu'il suffit de rincer, c'est bien [cohérent]. Et pour celui qui dit qu'il faut peler — [il estime que] malgré le froid, c'est en raison de la pression du couteau sur la gorge [dou'hqa desakkina] que la chair absorbe les résidus.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה צוֹנֵן. מַאן דְּאָמַר מֵדִיחַ – שַׁפִּיר, מַאן דְּאָמַר קוֹלֵף – אַגַּב דּוּחְקָא דְסַכִּינָא בָּלַע.
§ [En ce qui concerne] un couteau ayant servi à la che'hita d'une bête terefa [bête abattue mais dont la lésion préexistante la rendait interdite à la consommation] — Rav A'ha et Ravina divergent [sur la façon de le purifier]. L'un dit : [Il faut le purifier] dans l'eau chaude [haguala — ébullition pour faire ressortir les sucs absorbés]. Et l'autre dit : [Il suffit de] le rincer dans l'eau froide. Et la halakha est : on peut le rincer même dans l'eau froide. Et s'il existe un chiffon en lambeaux de rideau [bliata defarsah] pour essuyer le couteau, il n'est même pas nécessaire de le rincer.
סַכִּין טְרֵיפָה, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: בְּחַמִּין, וְחַד אָמַר: בְּצוֹנֵן, וְהִלְכְתָא: אֲפִילּוּ בְּצוֹנֵן, וְאִי אִיכָּא בְּלִיתָא דִּפְרָסָא לְמִיכְפְּרֵיהּ, לָא צְרִיךְ.
Et selon celui qui dit [qu'il faut le purifier] dans l'eau chaude — quelle est la raison ? Est-ce parce qu'il a absorbé des résidus interdits [de la terefa] ? Cette logique devrait s'appliquer également à un couteau avec lequel on a effectué la che'hita d'un animal casher [car lui aussi aurait absorbé des résidus] — depuis l'avar min ha'haï [la chair d'un membre arraché d'un animal vivant, qui est interdite] — avant la conclusion de la che'hita ! La Guemara répond : Quand le couteau absorbe-t-il [les sucs de la gorge] ? C'est lorsque la gorge se réchauffe [dans les derniers instants de l'abattage]. Et quand se réchauffe-t-elle ? C'est lorsque la che'hita est achevée. Or, à cet instant [précis], [l'animal est déjà] casher.
וּלְמַאן דְּאָמַר בְּחַמִּין, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּקָא בָלְעָה אִיסּוּרָא? דְּהֶיתֵּירָא נָמֵי בָּלְעָה אֵבֶר מִן הַחַי! אֵימַת בָּלְעָה? לְכִי חָיְימָא. אֵימַת קָא חָיְימָא? לְכִי גָמְרָה שְׁחִיטָה, הָהִיא שַׁעְתָּא הֶיתֵּירָא הֲוָה.
§ Rav Yehouda dit au nom de Rav : Le boucher [tabba'h] a besoin de trois couteaux : un avec lequel il effectue la che'hita, un avec lequel il découpe la viande [cashere], et un avec lequel il découpe les graisses interdites ['halav]. [On ne peut pas utiliser le même couteau pour la viande et pour les graisses interdites, en raison des résidus qui s'y déposent après la découpe des graisses.]
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה סַכִּינִין, אַחַת שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ חֲלָבִים.
La Guemara suggère : Et pourquoi ne lui désignerait-on pas un seul [couteau] [pour la viande et les graisses], afin qu'il découpe d'abord la viande puis les graisses ? La Guemara explique : Les Sages ont édicté un décret rabbinique interdisant [de n'utiliser qu'un seul couteau] de peur qu'il ne découpe les graisses et découpe ensuite la viande [dans le mauvais ordre]. La Guemara conteste : Mais maintenant aussi [avec deux couteaux], ne risque-t-il pas de les confondre et d'utiliser le couteau des graisses pour la viande ? La Guemara répond : Puisque les Sages lui ont imposé deux couteaux [distincts], il dispose d'un signe distinctif [hekera] sur l'un d'eux [et ne les confondra pas].
וְלִיתַקֵּן לֵיהּ חֲדָא, וְלִיחְתּוֹךְ בָּהּ בָּשָׂר, וַהֲדַר לִיחְתּוֹךְ בַּהּ חֲלָבִים? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹךְ חֲלָבִים וְאַחַר כָּךְ בָּשָׂר. הַשְׁתָּא נָמֵי מִיחַלַּף לֵיהּ! כֵּיוָן דְּאַצְרְכִינְהוּ תְּרֵי – אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא.
Et Rav Yehouda dit au nom de Rav : Le boucher a besoin de deux récipients d'eau, un avec lequel il rince la viande et un avec lequel il rince les graisses interdites. La Guemara suggère : Et pourquoi ne lui désignerait-on pas un seul récipient pour rincer la viande et ensuite rincer les graisses [dans la même eau] ? La Guemara explique : Les Sages ont édicté un décret rabbinique interdisant cela de peur qu'il ne rince les graisses et rince ensuite la viande [dans la même eau imprégnée de graisse]. La Guemara conteste : Mais maintenant aussi [avec deux récipients], ne risque-t-il pas de les confondre ? La Guemara répond : Puisque les Sages lui ont imposé deux récipients [distincts], il dispose d'un signe distinctif qui prévient toute confusion.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם, אֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים. וְנִיתַקֵּן לֵיהּ חֲדָא, וּנְדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר וַהֲדַר נְדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָדִיחַ חֲלָבִים וְאַחַר כָּךְ בָּשָׂר. הַשְׁתָּא נָמֵי מִיחַלְּפִי לֵיהּ? כֵּיוָן דְּאַצְרְכִינֵּיהּ תַּרְתֵּי אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא.
§ Ameïmar dit au nom de Rav Pappa : Une personne ne doit pas placer [lis'hof] les flancs [keflaï — parties contenant les graisses de rognons] d'un animal par-dessus d'autre viande, de telle sorte que les graisses interdites attachées aux flancs soient en contact avec l'autre viande — car la graisse interdite se liquéfie, s'écoule et est absorbée par la viande. La Guemara soulève une objection : Si tel est le cas, lorsque les flancs sont disposés dans leur orientation habituelle [teritzi — la graisse au-dessus de la chair du flanc], la graisse se liquéfie également et la chair du flanc l'absorbe ! La Guemara explique : La membrane [qrama] entre la graisse interdite et la chair du flanc fait obstacle par le bas [et empêche l'absorption de la graisse]. La Guemara conteste : Si tel est le cas,
אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: לָא לִיסְחוֹף אִינִישׁ כַּפְלֵי עִילָּוֵי בִּישְׂרָא, דְּדָאֵיב תַּרְבָּא וּבָלַע בִּישְׂרָא.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara raises an objection: If so, and that is a concern, when the flanks are placed in their typical manner [teritzi] as well, with the forbidden fat above the meat of the flanks, the forbidden fat flows and the meat of the flanks absorbs it. The Gemara explains: The membrane between the forbidden fat and the meat of the flanks interposes from below and prevents absorption of the forbidden fat. The Gemara challenges: If so,
אִי הָכִי, כִּי תְּרִיצִי נָמֵי דָּאֵיב תַּרְבָּא וּבָלַע בִּשְׂרָא? קְרָמָא מַפְסֵיק מִתַּתַּאי! אִי הָכִי
Rachi
בחדשה - שלא חתכו בה מעולם:
חדשה - אמאי מיתסרא משום עבודת כוכבים דהא האי סכין לאו עבודת כוכבים עצמה היא אלא משמשי עבודת כוכבים ובין לרבי ישמעאל ובין לר"ע דפליגי בפרק רבי ישמעאל (ע"ז נא:) בעבודת כוכבים עצמה איכא למ"ד אסורה מיד ואיכא למ"ד לכשתעבד כולהו מודו בכלים דאינם אסורים עד שיעבדו עד שיעשו בהם שימוש לעבודת כוכבים:,גווזא - חתיכות עצים:,ואיבעית אימא אפילו בישנה - וכגון שליבנה באור ואין כאן איסור שמנונית:
קולף - בית השחיטה מפני שבלעה שמנונית הסכין:,מדיח - במים:,צונן - כלומר אין חום בית השחיטה חזק לבלוע ומיהו הדחה בעי שהרי נתקנח בה שמנונית ואע"פ שלא נבלע בבשר הרי הוא בדפנות בית השחיטה שא"א לדופני הסכין בלא שמנונית:,בית השחיטה רותח - ובלע:
טרידי סימנים לאפוקי דם - כלומר בהוצאת דם הם עסוקים ולא בבליעה:
דוחקא דסכין - שמשפשפו בבשר בדוחק בלעה. וכיון דלא איפסיק הלכתא ואיסורא דאורייתא הוא עבדינן לחומרא דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דהא השוחט קאמר:
סכין טריפה - ששחט בה טריפה:,בחמין - צריך להגעילה לסכין מפני שבלעה שמנונית הטריפה:,בצונן - קסבר בית השחיטה צונן ולא בלע הסכין דלא נתחמם:,והלכתא אפילו בצונן - וגבי סכין של היתר הוא דפסק הלכתא להיתרא דלא איתסר בבליעה זו וקשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה אבל גבי סכין דאיסורא של עובדי כוכבים בפלוגתא דלעיל לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע:,בליתא דפרסא למיכפריה - חתיכת בגד ישנה קשה אשפר"א בלעז ויפה לקנח:,בליתא - חתיכה בלויה:,דפרסא - כדמתרגמינן מסך הפתח פרסא (שמות לה):,למיכפריה - לקנחו וחבירו בגיטין (דף נו.) בנבוזראדן ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ובעזרא קרי למזרקים כפורי זהב על שם שמקנח בם באצבעו מן הדם:
משום דקא בלע - שמנונית דטריפה אבל אבליעת דם לא חייש שהסכין קשה הוא ואין דם נבלע בו אלא שמנונית שהיא נבלעת בין ברך בין בקשה:,דהיתירא נמי - כי שחיט בה בהמה כשרה נבעי הגעלה דהא בלעה שמנונית דאבר מן החי קודם גמר שחיטה:
אחת ששוחט בה - ולא יחתוך בה דבר אחר שלא תפגם ותתקלקל ופעמים שיבא לידי איסור שישחט בלא בדיקה:,חלבים - למכור בשוק:
ונתקן חדא - לחלבים ולבשר ויחתוך בשר ואח"כ חלבים:,ואחר כך - יחתוך בה בשר בבהמה אחת מחמת שהוא טרוד במלאכתו וישכח ולא יקנח ואתי לאיחלופי של חלבים בשל בשר ויחתוך בלא קינוח שסבור הוא שהוא סכין של בשר:,היכירא אית ליה - עושה בה סימן:
שמא ידיח חלבים - תחלה ויהיו המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים ואע"ג שהוא צונן ואחר כך ידבק בדפנות הבשר ואע"ג שאין נבלע בו נדבק הוא מבחוץ:
לא ליסחוף איניש כפלי - כל הכסלים שחלב הכליות דבוק שם לא יהא כופה אותם על גבי בשר אחר שהחלב מוטל על הבשר ומתחמם וזב על הבשר:
כי תריצי נמי - כשהן מונחים על הדף כדרכן החלב למעלה הא בלעי כפלי גופייהו מחלב הדבוק בהן:,קרמא - קרום טיל"א:,מפסיק - בין חלב לבשר והוא אותו קרום שאנו נוטלין מן הכסלים שקורין פלאנק"ש ועב וחזק הוא לכך אסור שחלב נבלע בו אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו:
Tossafot
שלבנה באור - הא דתנן בסוף מסכת ע"ז (דף עה:) סכין שפה בקרקע והיא טהורה דסגי בנעיצה בקרקע עשר פעמים ולא בעי ליבון היינו לחתוך בה צונן כדאמר התם בגמרא והכא דמוקי לה כשליבנה באור כדי ליישב אפילו יהא בית השחיטה רותח ותימה דמשמע הכא דבעי ליבון וכן משמע נמי התם בתוספתא דמסכת ע"ז (פ"ט) דקתני השפודים והאסכלאות והסכינים מלבנן באור ותימה דבפרק כל שעה (פסחים דף ל:) משמע דסגי בהגעלה דקאמר הני סכיני דפיסחא היכי עבדינן להו ומסקינן הלכתא אידי ואידי ברותחין ואור"ת דיש לחלק גבי חמץ משום דהיתירא בלע דבענין זה מחלק בסוף מסכת ע"ז (דף עו.) אע"ג דהשתא דבליעי הוי איסורא מ"מ בשעת בליעה הוי התירא אע"ג דרב אשי גופיה מחלק כן במסכת ע"ז (דף עו.) ובפסחים (דף ל:) קאמר רב אשי לדידי חדתי עבדי לי מחמיר על עצמו היה ונראה דהא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין הוי מסקנא דמילתא דרב אשי ועוד אור"ת דהכא ובתוספתא איירי בסכינין גדולים שצולין בהן בשר והוי תשמישן על ידי האור ולהכי בעי ליבון ודיקא נמי דקא חשיב להו בתוספתא בהדי שפודין ואסכלאות אבל סכיני דפיסחא מיירי בקטנים והסכינים ישנים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים היה אומר הר"י בן ה"ר מאיר שצריכין ליבון מפני שדרך העובדי כוכבים לתקן בהן נר שדולק בהן חלב וגם מהפכין בהן בשר על גבי גחלים וחותכין ור"ת היה אומר כיון דאין עיקר תשמישן לכך לא חיישינן דלמא אתרמי ועבד הכי ועוד אפילו אתרמי ואשתמש בו על ידי האור סגי בהגעלה דכל מה שסופו לפלוט על ידי רותחין פולט בהגעלה ראשונה ואין זה דיוק דדילמא כיון שנשתמש בו על ידי האור אין יוצא מידי דופיו לעולם בהגעלה בלא ליבון ופולט תמיד בכל הגעלותיו מידי דהוה אכלי חרס דלא סגי ליה בהגעלה ולא אמר כל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה אלא אינו יוצא מידי דופיו לעולם:
השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף - צריך להעמיד ביודעין בה שהיא בת יומא דאי לאו הכי אמאי קולף לרב הא סתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן וגבי עכברא בשיכרא בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סח:) מסופק ליה לגמרא אם סבר רב נותן טעם לפגם מותר או אסור וראיה דסתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן משמן של עובדי כוכבים דתנן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לה:) דאסור ומפרש שמואל בגמרא משום דזליפתן של כלים אוסרתן וקאמר דרבי יהודה נשיאה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום דקסברי נותן טעם לפגם מותר וטעם לפגם דקאמר היינו משום דאינן בני יומן דאין לומר דאפילו הוה השמנונית בעין הוא נותן טעם לפגם בשמן דא"כ קשיא מתני' דהתם דשריא דבש ומפרש בגמרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרי סרי ואי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר וגבי שמן אסורה אלא היינו טעמא דגבי דבש אפילו שמנונית בעין נותן טעם בדבש לפגם אבל השמן אין הפגם אלא משום שאינו בן יומו ועוד דמפרש התם טעמא דקורט של חלתית דאסור משום דמפסקי ליה בסכינא אע"ג דנותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחילתית מחליא ליה ומשויא ליה לשבח ואי סתמייהו בני יומא נינהו לא הוה צריך לאותו טעם:
אגב דוחקא דסכינא בלעה - הר' יצחק בר מאיר היה מצריך מתוך כך לאחר שנקרו החלב מן הבהמה לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך בסכין משום דבלע מן החלב אגב דוחקא דסכינא וכן כשמביאין בשר מטבחי עובדי כוכבים מצריך לקלוף בכל מקום שחתך עובד כוכבי' בקופיץ שלו או בסכינו ויש למצוא טעם על המנהג שלנו שנהגו להקל ודילמא בית השחיטה דוקא שרותח קצת מהני דוחקא דסכינא תדע מדדייקינן בסמוך דהתירא נמי קא בלע מאבר מן החי ומשני לאימת קא בלע לכי חיימא כו' והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תקשי ליה הכי דהתירא נמי אגב דוחקא דסכינא קא בלע דלא מצי לשנויי הכי אלא ודאי אגב דוחקא דסכינא נמי לא בלע אלא בסוף השחיטה דחיימא ועוד אמר בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיא:) צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפא דצנון פליט הסכין ובלע צנון אבל משום דוחקא לא:
סכין טריפה פליגי כו' - משמע דסכין כשרה לכולי עלמא בצונן והיינו דוקא לענין לשחוט בה פעם אחרת ואע"פ דמלוכלך הסכין בדם הרבה בלאו הכי יש דם הרבה בבית השחיטה מן הבהמה עצמה ולא בלע ליה משום דטרידי סימנין לפלוט דם אבל לחתוך בה רותח אפילו שחט בה כשרה אסור ואמר בפרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח:,והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא כו' - והא דבעי בסוף מסכת ע"ז (דף עו: ושם ד"ה אמר) נעיצה י' פעמים בקרקע לחתוך בה צונן בסכין של עובדי כוכבים לא דמי לסכין טריפה דהכא דבאקראי בעלמא אבל בסכין של עובדי כוכבים מתוך שחותכין בו איסור תמיד נדבק בו השמנונית ואין יוצא ממנו בלא נעיצה ור"ת פירש משום דהתם חותך בו איסור רותח אבל הכא קסבר בית השחיטה צונן וקשה לפירושו דבפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיא:) אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח ואפילו הדיחה כדמשמע בתר הכי דקאמר לחתוך בה צונן אמרי לה בעי' הדחה פירוש הסכין ולא כפי' הקונטרס דפירש התם דאבשר קאי מדנקט בעיא לשון נקבה ועוד דתקנת סכין אתא לאשמועינן כדקאמר אסור לחתוך בה רותח וכן לחתוך בה צונן אלמא קסבר בית השחיטה רותח אפילו הכי לחתוך בה צונן לא בעי נעיצה ויש לומר שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ודם (צונן) לא בלע כל כך דדם משרק שריק ומכל מקום אסור לחתוך בה רותח או אפילו צונן בלא הדחה או קינוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משום שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עילוי בישרא דאסור לכתחלה ולא אמר משרק שריק לפי שיש רוב דם בכבד:
וליתקן חדא ולחתוך בה בשר כו' - ופעם אחרת כשירצה לחזור ולחתוך בשר יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך דסכין ששוחטין בה רגילין לשומרה שלא תתקלקל ולענין שבת נמי אמר דכיתד של מחרישה דמי:
לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא - היינו לאחר ניתוח מיד קודם שנצטנן הבשר אבל לאחר שנצטנן אין לחוש כדכתיב (ויקרא ט) וישימו את החלבים על החזות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.