[La Guemara répond a l'objection de Rav Rehoumi — suite du folio 89a :] [Pour le chofar et le loulav,] nous exigeons une mesure minimale pour accomplir ces mitsvot [le chofar doit etre assez grand pour que, lorsqu'on le tient en main, il dépasse des deux cotés de la main ; le loulav doit mesurer au moins quatre palmes]. Or un objet d'idolatrie est voué a la destruction par le feu, et sa mesure requise pour la mitsva est donc considérée en halakha comme déja réduite en poudre. Puisqu'un chofar ou un loulav d'idolatrie est destiné a etre brulé, il est considéré comme s'il l'était déja — il lui manque donc la mesure minimale requise pour l'accomplissement de la mitsva. En revanche, ici, concernant les cendres utilisées pour la mitsva du recouvrement du sang [kissouï hadam], aucune mesure minimale n'est requise pour accomplir la mitsva ; bien au contraire, plus les cendres sont finement broyées, mieux elles conviennent pour recouvrir le sang.
שִׁיעוּרָא בָּעֵינַן, וַעֲבוֹדָה זָרָה כַּתּוֹתֵי מְכַתַּת שִׁיעוּרַאּ. הָכָא, כֹּל מָה דִּמְכַתַּת מְעַלֵּי לְכִסּוּי.
[Formule de cloture rituelle du traité :] Nous sommes revenus vers toi, chapitre de la couverture du sang [kissouï hadam].
הֲדַרַן עֲלָךְ כִּסּוּי הַדָּם.
Mishna 1
MICHNA : L'interdiction de manger le nerf sciatique [guid hanacheh] est en vigueur aussi bien en Erets Israël qu'en dehors d'Erets Israël, a l'époque du Temple et en l'absence du Temple, aussi bien pour les animaux non consacrés ['houline] que pour les animaux consacrés [mouqdachine]. Elle s'applique aux animaux domestiques [behema] et aux betes sauvages ['hayya], a la cuisse droite et a la cuisse gauche. Mais elle ne s'applique pas a l'oiseau [of] — parce que l'oiseau n'a pas de « creux » [kaf] [de la cuisse, tel que le verset (Berechit 32, 33) le décrit : « sur le creux de la cuisse »].
מַתְנִי׳ גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין וּבַמּוּקְדָּשִׁין, וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.(משנה)
Et l'interdiction s'applique au foetus [chalil] en gestation avancée [trouvé dans le ventre de la bete abattue]. Rabbi Yehouda dit : Elle ne s'applique pas au foetus ; et de meme, sa graisse [le 'helev du foetus] est permise.
וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.
Et les bouchers [tab'ha'him] ne sont pas dignes de confiance [ne'emanim] pour attester qu'ils ont retiré le nerf sciatique — telle est l'opinion de Rabbi Méïr. Et les Sages disent : Ils sont dignes de confiance concernant le nerf sciatique et concernant la graisse [interdite, le 'helev].
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
Guémara
GUEMARA : La michna enseigne que l'interdiction du nerf sciatique s'applique aussi aux animaux consacrés [mouqdachine]. La Guemara demande : Cela n'est-il pas évident ? Serait-il raisonnable de supposer que le fait de les avoir consacrés annule l'interdiction du nerf sciatique ?
גְּמָ׳ מוּקְדָּשִׁין – פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַקְדְּשֵׁיהּ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד מִינֵּיהּ?
Et si tu dis que les nerfs [guidin] ont la capacité de communiquer leur gout [notén ta'am] [a la viande dans laquelle ils cuisent], et que la michna enseigne que l'interdiction de manger la viande des animaux consacrés [issour mouqdachine] vient se superposer a l'interdiction du nerf sciatique — bien qu'elle soit déja soumise a cette interdiction — alors la michna aurait du formuler : « L'interdiction de manger la viande des animaux consacrés s'applique au nerf sciatique ». La Guemara propose donc : Plutot, le tanna de la michna estime que les nerfs n'ont pas la capacité de communiquer leur gout [ein baguiddine benotén ta'am], et la michna enseigne que concernant les animaux consacrés, l'interdiction du nerf sciatique s'applique, mais l'interdiction des animaux consacrés ne s'y applique pas [puisque le nerf n'a pas de gout, il ne confère pas le statut de « viande consacrée »].
וְכִי תֵּימָא יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאָתֵי אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין וְחָיֵיל אַאִיסּוּר גִּיד, הַאי ״מוּקְדָּשִׁין נוֹהֵג בְּגִיד״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וּבְמוּקְדָּשִׁין אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא, אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין לֵיכָּא.
La Guemara conteste cette explication : Et le tanna de notre michna estime-t-il vraiment que les nerfs n'ont pas la capacité de communiquer leur gout ? Mais n'avons-nous pas appris dans une michna [plus loin, 96b] : Dans le cas d'une cuisse que l'on a fait cuire avec le nerf sciatique en elle, si le nerf a communiqué suffisamment de gout [a la viande pour qu'on le perçoive], la cuisse entiere est interdite ! Il est donc clair que le tanna de la michna estime que les nerfs possèdent du gout.
וְסָבַר תַּנָּא דִּידַן אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם? וְהָתְנַן: יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה!
La Guemara répond : Plutot, ici dans la michna, nous traitons du cas des petits [embryons] d'animaux consacrés [valdot qadachim]. Et le tanna estime que l'interdiction du nerf sciatique s'applique au foetus, et il estime également que les petits des animaux consacrés sont consacrés déja dans le ventre de leur mère. Par conséquent, l'interdiction du nerf sciatique et l'interdiction des animaux consacrés entrent en vigueur simultanément — et les deux interdictions s'appliquent donc, sans qu'on puisse dire que l'une ne prend pas effet parce que l'autre existe déja.
אֶלָּא, הָכָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים עָסְקִינַן, וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
La Guemara conteste cette explication : Peut-on vraiment interpréter [la première clause de] la michna comme se référant a un foetus ? Du fait que la clause finale enseigne : « L'interdiction s'applique au foetus [chalil] » — et que Rabbi Yehouda dit qu'elle ne s'y applique pas — on déduit que dans la première clause nous ne traitons pas d'un foetus ! La Guemara explique : Voici ce que dit le tanna de la michna : Ce sujet enseigné dans la première clause [a savoir que l'interdiction s'applique aux animaux consacrés, ce qui sous-entend qu'elle s'applique aussi au foetus] est un point de controverse entre Rabbi Yehouda et les Sages.
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ בִּשְׁלִיל, וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּשְׁלִיל עָסְקִינַן! הָכִי קָאָמַר: דָּבָר זֶה מַחְלוֹקֶת דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
La Guemara conteste a nouveau : Et peut-on réellement affirmer que les deux interdictions naissent simultanément ? Mais n'avons-nous pas appris dans une michna [Nazir 49b] : Un nazir [naziréen] doit se raser [et recommencer son compte de nazirat] s'il est devenu impur suite aux sources d'impureté suivantes : pour l'impureté d'un cadavre [met] et pour l'impureté d'un volume d'olive [kézaïst] prélevé sur un cadavre.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ? וְהָתְנַן: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.
Et cette michna nous pose problème : s'il doit se raser pour l'impureté transmise par un volume d'olive d'un cadavre, n'est-il pas évident a plus forte raison qu'il doit se raser pour l'impureté transmise par un cadavre entier ? Et Rabbi Yo'hanan dit : [La michna du nazir] est nécessaire uniquement pour le cas d'un foetus avorté [nefél] dont les membres n'ont pas encore été rattachés [lit.: soudés] aux nerfs. Puisque la colonne vertébrale est déja formée, le foetus est considéré comme un cadavre complet — mais comme ses membres ne sont pas encore fixés aux nerfs [ils ne retiennent pas encore la chair], il ne contient pas un volume d'olive de chair en un seul endroit.
וְקַשְׁיָא לַן: עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ, עַל כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא (נקשרו) [נִתְקַשְּׁרוּ] אֵבָרָיו בְּגִידִין.
Rachi
שיעורא בעינן - בשופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן כדאמרינן בראש השנה (דף כז:) לולב מפרש במסכת סוכה (דף לב:) שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה. ועבודת כוכבים כיון דלשרפה קיימא כל העומד לישרף כשרוף דמי הלכך שיעורא הוא דכתותי מכתת אבל הכא כמה דשריף ומיכתת מעלי לכסוי ומשום הנאה ליכא דמצות לאו ליהנות ניתנו:
מתני' גיד הנשה:,ובמוקדשין - לקמן (חולין דף צ.) פליגי בה איכא למאן דאמר אפילו בעולה ואיכא למ"ד בקדשים הנאכלין:,שאין לו כף - בגמרא מפרש אית ליה ולא עגיל:,כף - פוליפ"א הנכרכת סביבות עצם הקולית העליונה סביב סביב בעיגול אבל עוף אינו כן שהבשר שעל הקולית ברוחב הוא ואינו דומה לכף:,כף - שעל גב הירך:
ונוהג בשליל - בן תשעה חי הנמצא בבהמה:,וחלבו - של שליל מותר:
ואין הטבחים נאמנים - לומר נטלנוהו מפני שטורח הוא להם לחטט אחריו:
גמ' איסור גיד - נוהג בבהמה משעה שנוצר:
יש בגידין בנותן טעם - בבשר ואשמעינן האי תנא דהאוכל גיד הנשה של מוקדשין לוקה שתים אחת משום גיד שאפילו עץ הוא התורה חייבה עליו ואחת משום מוקדשין שיש בו טעם ונהנה מן המוקדשין ושמעינן מינה תרתי חדא דיש בגידין בנותן טעם וחדא דאיסור חל על איסור ולאפוקי ממאן דאמר בהאי פירקא (לקמן חולין צט:) אין בגידין בנותן טעם: א"כ הכי איבעי ליה למתני מוקדשין נוהגות בגיד:,אלא - אשמעינן האי תנא דאין בגידין בנותן טעם והכי קאמר איסור גיד הנשה לבדו נוהג במוקדשין אבל איסור מוקדשין אין בו:
אם יש בו בנותן טעם - שיערו חכמים בששים כל נותן טעם סתם:
בולדות קדשים - בהמת שלמים שילדה ואשמעינן תנא דמתניתין דלא תימא איסור מוקדשין קדים וגיד אינו נוהג בשליל וכי מטי לידה לא אתי גיד חייל עליה דאין איסור חל על איסור אלא תרוייהו חיילי דקסבר ולדות קדשים משעת יצירתן במעי אמן הן קדושים וגיד הנשה נוהג בשליל ואשתכח דביצירת העובר חלו שניהם:
מכלל דרישא לאו בשליל עסקינן - דאי מרישא שמעינן דנוהג בשליל סיפא למה ליה למתנייה:,ה"ק כו' - כלומר רישא ודאי אשמעינן דנוהג בשליל דאי אין נוהג בשליל קדים ליה איסור מוקדשין ותו לא אתי איסור גיד וחייל עליה והדר תנא פלוגתא לאשמעינן דדבר זה שהשמיענו תחלה נוהג בשליל לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת רבי יהודה ורבנן:
הנזיר מגלח - שאם נטמא לאחר שמנה מקצת נזירותו סותר כל מה שמנה ומגלח וחוזר ומתחיל ומונה כדכתיב (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו:,על המת כו' - אבל לא על שאר טומאות כגון נבלה ושרץ דמת כתיב בפרשה (שם) וכי ימות מת עליו:
לנפל - שכולו קיים ועדיין לא נתקשרו איבריו בגידין שהרי כל איבריו נוצרים ועדיין אין עליו כזית בשר:
Tossafot
גיד הנשה:
מוקדשין פשיטא - כולהו נמי פשיטא אלא דצריך שיהא אחד לצורך ואגביה תני כולהו:
ואתי איסור מוקדשין וחייל על איסור גיד - ואע"ג דתנן (לקמן חולין דף ק:) ואינו נוהג בטמאה דאין איסור גיד חייל על איסור טומאה איסור מוקדשין דחמיר דאית בהו כרת אם אכלו בטומאה כדפרש"י לקמן (חולין דף צ.) חייל טפי אאיסור גיד:,אלא קסבר אין בגידים בנותן טעם - ולא היה יכול להקשות והתנן (לקמן חולין דף ק:) אינו נוהג בטמאה דמשמע אין גיד הנשה נוהג בטמאה דאין איסור גיד חל על איסור טומאה אלמא דיש בגידין בנ"ט דהוה מצי למימר דטעמא כדאמר רבי שמעון בגמרא (שם דף קא.) מי שגידו אסור ובשרו מותר ומה שמקשה רבי יהודה והלא אף לבני יעקב נאסר שפיר פריך דכיון דלבני יעקב נאסר אף בטמאה לא מסתבר למימר דאחרי כן כשנאסרו בטמאה פקע ממנו איסור גיד הנשה א"נ אפילו היה יכול לדקדק משם דיש בגידין בנותן טעם ניחא ליה למיפרך מירך שנתבשל בה גיד הנשה ששנויה קודם:,איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא - והכי פירושו איסור גיד הנשה לבדו נוהג במוקדשין ולא איסור אחר וא״ת ולימא דקסבר יש בגידין בנותן טעם ואפילו הכי לא אתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד דלית ליה איסור חל על איסור אף באיסור חמור ואיסור כולל וכי תימא משום דמתניתין כר״מ דאמר דנוהג בשליל ובסוף פירקין (חולין דף קא.) מחייב רבי מאיר שתים באוכל גיד הנשה של נבלה אלמא אית ליה איסור חל על איסור דהשתא נמי דקאמר אין בגידין בנותן טעם לא אתיא כרבי מאיר דהא רבי מאיר סבר יש בגידין בנותן טעם מדמחייב באוכל גיד משום נבלה וי״ל דאין נראה לו שתחלוק הך סתמא דמתניתין אסתמא דכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יג:) דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד דסברה דאיסור חל על איסור באיסור כולל אי נמי לא בעי לשנויי הכי משום דאכתי תקשה ליה דא״כ אין מוקדשין נוהג בגיד מבעי ליה והשתא דקאמר דקסבר אין בגידין בנותן טעם הוה מצי למפרך אין מוקדשין נוהג בגיד מבעי ליה אלא דעדיפא מיניה פריך:
אם יש בה בנותן טעם אסורה - תימה דילמא אסורה משום שמנו של גיד אבל בגידין אין בהן בנותן טעם ולפירוש הר' מאיר אתי שפיר דפירש דאין להחמיר ולאסור בשומן שבגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוסר ור"ת מפרש דלשמנו של גיד לא הוה קרי גיד סתמא וקשה לפירושו דלקמן (חולין דף צא.) גבי ההיא דגידין ישרפו לששה עשר מוקי לה רב אשי בשומן של גיד:
בולדות קדשים עסקינן - דבהדי הדדי קאתו וא"ת והיכי אתו בהדי הדדי הא איסור גיד אינו חל עד שיהא בן ט' חדשים כדאמר לקמן בפרקין (חולין דף צב:) א"ר אושעיא מחלוקת בבן ט' חי והלך רבי מאיר לשיטתו כו' וי"ל דהא דשרי ר"מ בגיד בשליל בן ח' היינו לאחר שנשחטה האם דניתר בשחיטת האם אבל כל זמן שלא נשחטה האם איכא איסור גיד בשליל ומיהו קשה דבפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עה.) איפליגו רבי יוחנן וריש לקיש בתולש חלב מבן ט' חי אבל מבן ח' חי משמע דלכולי עלמא אין בו איסור חלב וה"נ אין איסור גיד כי היכי דליכא איסור חלב וא"כ איסור מוקדשין קדים ויש לומר דדוקא איסור חלב אין בו משום דכתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ובן ח' לא מיקרי שור וכשב אבל איסור גיד יש בו אי נמי ניחא ליה למיפרך ממתניתין דנזיר דמשמע בהדיא דלאו בהדיא הדדי אתו וא"ת ואמאי לא פריך ממתניתין דאינו נוהג בטמאה אלמא דאיסור טומאה קדים וי"ל דהמ"ל דטעמא משום דבשרו אסור כדקאמר רבי שמעון כדפי' לעיל:
והא מדקתני סיפא דנוהג בשליל מכלל דרישא כו' - תימה מאי פריך הא סיפא בשליל שנשחטה אמו ורישא בשלא נשחטה ועוד דמאי קא משני דבר זה מחלוקת רבי יהודה ורבנן והלא אף רבי יהודה מודה דאסור כי לא נשחטה האם דדוקא בנשחטה פליגי דהא רבי יוחנן אית ליה בפרק בהמה המקשה (גם זה שם) דתלש חלב מבן ט' חי דחלבו כחלב בהמה אע"פ שאם נשחטה האם הכל מותר אפילו חלבו וגידו מכל בבהמה תאכלו:
ואמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנפל כו' - תימה דבנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נ.) גרסינן בכל הספרים כדא"ר יוחנן כו' משמע דרבי יוחנן לא אמר אההיא דנזיר ונראה דהכא נמי גרסינן כדא"ר יוחנן ודר' יוחנן אפשר דאיתמר אמתניתין דאהלות (פ"ב מ"א) דתנן אלו מטמאים באהל המת כו' ורבינו שמואל מיישב גירסת הספרים דהתם גרסינן כדאמר והכא גרסינן ואמר דהתם על פירכא דעל כזית מגלח על כולו לא כל שכן אמר רב יוסף לא נצרכה אלא למת שאין עליו אפילו כזית בשר והדר פריך ואכתי על אבר ממנו מגלח על כולו לא כל שכן ומשני כדאמר ר' יוחנן לא נצרכה פירוש כדאמר רבי יוחנן על פירכא קמייתא דעל כזית כו' דכיון שלא נתקשרו איבריו עדיין מסתמא אין עליו כזית הכא נמי כו' והכא דלא מייתי אלא פירכא קמייתא קאמר וא"ר יוחנן משום דאפירכא קמייתא איתמר מילתיה דרבי יוחנן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.