Guémara
[La baraïta continue, reprenant l'enumeration des substances pouvant servir a recouvrir le sang :] … de la fine sciure de charpentiers, de la chaux, de l'argile pilée, d'une brique ou du couvercle d'un tonneau d'argile que l'on a broyés ? [Pour inclure toutes ces substances,] le verset dit : « Il le recouvrira » [formulation large qui englobe toute substance convenablement couvrant le sang]. On aurait pu penser que j'inclus meme du fumier grossier, du sable grossier, des copeaux de récipients métalliques, une brique ou un couvercle non broyés, de la farine, du son [soubine] et du son grossier [moursan]. C'est pourquoi le verset précise : « avec de la terre [be'afar] » [indiquant que toutes ces substances, qui ne sont pas de nature terreuse, ne peuvent pas etre utilisées pour recouvrir le sang].
וּנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין דַּקָּה, וְסִיד, וְחַרְסִית לְבָנָה וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִסָּהוּ״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף זֶבֶל הַגַּס, וְחוֹל הַגַּס, וּשְׁחִיקַת כְּלֵי מַתָּכוֹת, וּלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁלֹּא כְּתָשָׁן, וְקֶמַח, וְסוּבִּין, וּמוּרְסָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בֶּעָפָר״.
La Guemara demande : Et qu'est-ce qui vous a conduit [les auteurs de la baraïta] a inclure ces substances-ci [comme le sable fin] et a exclure celles-la [comme le sable grossier] ? La Guemara répond : Apres avoir constaté que le verset a simultanément élargi [avec « Il le recouvrira »] et restreint [avec « avec de la terre »], j'inclus ces substances qui sont un type de terre [dans lesquelles les plantes poussent], et j'exclus ces substances qui ne sont pas un type de terre [dans lesquelles les plantes ne poussent pas].
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהֵן מִין עָפָר, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מִין עָפָר.
La Guemara interroge : Pourquoi interpréter le verset de cette façon ? Dis plutot que « Il le recouvrira » est une généralisation [klal] et « avec de la terre » est un particulier [perat]. Une généralisation suivie d'un particulier — selon le principe herméneutique correspondant — ne comprend dans la généralisation que ce qui est mentionné explicitement dans le particulier. Par conséquent, seule la terre serait admise, mais aucune autre substance, meme si les plantes y poussent !
אֵימָא: ״וְכִסָּהוּ״ – כָּלַל, ״עָפָר״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, עָפָר – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא!
Rav Mari répond : On ne saurait proposer une telle interprétation, car « Il le recouvrira » est une généralisation qui a besoin du particulier pour clarifier sa nature [c'est-a-dire que le terme « recouvrir » a lui seul est ambigu — il pourrait meme désigner le fait de poser un récipient par-dessus le sang], et toute généralisation qui a besoin d'un particulier pour clarifier sa nature n'est pas interprétée selon le principe herméneutique de généralisation et particulier [klal oufrat]. En effet, le verset doit préciser que le sang doit etre recouvert de terre pour indiquer que la mitsva exige une substance qui absorbe le sang, et qu'il ne suffit pas de poser un récipient par-dessus.
אָמַר רַב מָרִי: מִשּׁוּם דְּהָוֵה כְּלָל הַצָּרִיךְ לִפְרָט, וְכׇל כְּלָל הַצָּרִיךְ לִפְרָט – אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט.
§ Rav Na'hman bar Rav Hisda enseigna : On ne peut recouvrir [le sang d'une bete sauvage ou d'un oiseau] qu'avec une substance dans laquelle on seme et qui germe. Rava dit : C'est une absurdité [burkha] ! [Car la michna et la baraïta enseignent toutes deux que l'on peut utiliser des substances dans lesquelles les semences ne germent pas — comme la chaux ou l'argile pilée.]
דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: אֵין מְכַסִּים אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁזּוֹרְעִין בּוֹ וּמַצְמִיחַ. אָמַר רָבָא: הַאי בּוּרְכָא!
Rav Na'hman bar Yits'hak dit a Rava : En quoi est-ce une absurdité ? C'est moi qui lui ai communiqué cet enseignement, et je le lui ai transmis a partir de cette baraïta : Si quelqu'un voyage dans le désert [une terre aride ou rien ne pousse] et souhaite abattre une bete sauvage ou un oiseau, mais n'a pas de terre pour recouvrir le sang, il peut broyer un dinar d'or en poudre et recouvrir le sang avec celle-ci. Si quelqu'un voyage en bateau et veut abattre une bete sauvage ou un oiseau mais n'a pas de terre pour recouvrir le sang, il peut bruler son vetement [talit] et recouvrir le sang avec les cendres. [Il est donc évident, d'apres la premiere clause de la baraïta, que le sable du désert — qui ne permet pas la germination — ne peut pas etre utilisé pour recouvrir le sang d'une bete sauvage ou d'un oiseau.]
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: מַאי בּוּרְכָתֵיהּ? אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ, וּמֵהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לוֹ אֵפֶר לְכַסּוֹת – שׁוֹחֵק דִּינַר זָהָב וּמְכַסֶּה. הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְאֵין לוֹ עָפָר לְכַסּוֹת – שׂוֹרֵף טַלִּיתוֹ וּמְכַסֶּה.
La Guemara analyse la baraïta : Certes, il est compréhensible que l'on brule son vetement et recouvre le sang avec les cendres, car nous avons trouvé une source scripturaire établissant que les cendres [efer] sont désignées sous le terme « terre » [afar] [comme la Guemara le prouvera bientot] — l'utilisation des cendres est donc conforme au verset : « avec de la terre ». Mais en ce qui concerne le dinar d'or — d'ou déduisons-nous qu'on peut le broyer en poudre pour s'en servir pour recouvrir le sang ? Rabbi Zeira répond : [On l'apprend du verset :] « Et il a de la poussiere [afrot] d'or » (Iyov 28, 6), indiquant que l'or est désigné sous le terme « poussiere ».
בִּשְׁלָמָא שׂוֹרֵף טַלִּיתוֹ וּמְכַסֶּה, אַשְׁכְּחַן אֵפֶר דְּאִיקְּרִי עָפָר, אֶלָּא דִּינַר זָהָב מְנָלַן? אָמַר רַבִּי זֵירָא: ״וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ״.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta connexe : On ne peut recouvrir [le sang] qu'avec de la terre — telle est l'opinion de Beit Chammaï. Et Beit Hillel dit : Nous trouvons que les cendres sont désignées sous le terme « terre » [afar], car il est dit [a propos de la para adouma — la vache rousse] : « Et pour le [rituellement] impur, on prendra de la cendre [me'afar] de la combustion [de l'offrande pour le péché] » (Bamidbar 19, 17). Et Beit Chammaï répond : Les cendres sont appelées « terre de la combustion » [afar sereïfa], mais elles ne sont pas appelées « terre » tout court [afar sétam].
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְכַסִּין אֶלָּא בְּעָפָר, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מָצִינוּ אֵפֶר שֶׁקָּרוּי עָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵיפַת״. וּבֵית שַׁמַּאי: עֲפַר שְׂרֵיפָה אִיקְּרִי, עָפָר סְתָמָא לָא אִיקְּרִי.
Il est enseigné [dans une autre baraïta] : Les Sages ont ajouté a la liste [des substances admises dans la michna pour recouvrir le sang] les suivantes : la poudre de charbon de bois [ha-chahor], le stibium [khol — fard noir utilisé pour les yeux], et les éclats de taille [fragments détachés au burin]. Et certains disent : meme l'arsenic [zarnikh].
תָּנָא: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַשְּׁחוֹר, וְהַכְּחוֹל, וְנִקְרַת פִּיסּוּלִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַזַּרְנִיךְ.
§ La Guemara cite des récits aggadiques en lien avec la mitsva du kissouï hadam : Rava dit : En récompense de ce qu'a dit Avraham notre Patriarche — « Et moi je ne suis que poussiere [afar] et cendres [efer] » (Berechit 18, 27) — ses descendants ont mérité deux mitsvot : les cendres de la vache rousse [efer para] (cf. Bamidbar, chap. 19) et la terre [afar] utilisée pour [la procédure de] la sota [la femme soupçonnée d'adultere, cf. Bamidbar 5, 17].
אָמַר רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: אֵפֶר פָּרָה, וַעֲפַר סוֹטָה.
La Guemara questionne : Mais que Rava compte aussi la terre utilisée pour la mitsva du recouvrement du sang [kissouï hadam] ! La Guemara répond : La, la terre sert d'accessoire a la mitsva du recouvrement du sang, mais elle n'apporte aucun bénéfice [hana'a] [en elle-meme]. Elle est utilisée apres que la bete a déja été abattue et ne rend pas elle-meme la viande permise a la consommation. En revanche, les cendres de la vache rousse et la terre de la sota procurent un véritable bénéfice : les premieres purifient celui qui est rituellement impur [sans lesquelles il ne retrouverait jamais la pureté], et les secondes apportent la paix entre mari et femme lorsque la boisson de l'eau [de la sota] prouve qu'elle n'a pas commis d'adultere.
וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי עֲפַר כִּסּוּי הַדָּם? הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא, הֲנָאָה לֵיכָּא.
Et Rava dit encore : En récompense de ce qu'a dit Avraham notre Patriarche [au roi de Sodome — la suite est sur le folio 89a] :
וְאָמַר רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ
Rachi
נסורת - שמגררין נגרים במגירה פגומה וקוצצים בה עצים והיא משרת נסורת דקה כעפר:,ת"ל וכסהו - בפני עצמו נדרש מדלא כתיב ושפך דמו ובעפר יכסנו דהוי משמע עפר ולא דבר אחר דלא כתיב כסוי אלא לבתר עפר אבל השתא מדריש וכסהו באנפי נפשיה:,ושחיקת כלי מתכות - דלא איקרי עפר:,סובין - שהנפה קולטת:,מורסן - קליפה היוצאת כשכותשים במכתשת:
לאחר שריבה הכתוב ומיעט - שכתב לך שני מקראות אחד לרבות ואחד למעט אמרת מעתה יש לך לומר כל הנך דלעיל מין עפר נינהו מה עפר מיוחד שמגדל צמחין אף כל שמגדל צמחים וכל הנך קים להו לרבנן שמגדלין צמחין:
מידי אחרינא לא - ואע"ג דמגדל צמחין:
כלל הצריך לפרט - דלא סגי ליה לכלל בלאו פרטא דאי הוה כתיב וכסהו הוי משמע יכפה עליו את הכלי כדקתני רישא ואיצטריך עפר להורות שאין כסוי זה אלא בדבר המתערב ונבלע בו כגון עפר וכיוצא בו וכי דיינינן ליה בכלל ופרט היכא דכללא לא משתמע אלא בחד עניינא ומרבי מילי טובא והדר אתי פרט למעוטי כל מילי דכלל אבל הכא דמשתמע כללא בתרי ענייני ב' כסויין שאין דומים זה לזה כגון כסוי דבר שלם כגון כלי וכסוי דבר דק כגון עפר תו לא אתי פרטא אלא לפרושי כסוי קמא דלאו בדבר שלם הוא ולאו למעוטי לגמרי:,כלל הצריך לפרט - ללמוד כלל מן הפרט כדאמרי' (מו"ק דף כא.) רבים צריכין לו תלמיד וצריך לו רבו (ב"מ דף לג.) ודוגמתו שנינו בבכורות (דף יט.) מכלל הצריך לפרט כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע ת"ל זכר אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו הוה ליה בכור לזכרים תלמוד לומר פטר רחם הרי פרט שהכלל צריך ללמוד הימנו:
אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח - למעוטי ארץ מליחה:,האי בורכא - אינו עיקר. לשון בור:
במדבר - ארץ ציה שאינה מצמחת:,דינר זהב - לקמיה יליף ועפרות זהב לו: שחיקה אין אבנים לא לא גרסינן:
אשכחן אפר דאיקרי עפר - מעפר שריפת החטאת:
השחור - פחמין כתושין:,נקרת פיסולין - עפר שמנקרין מן הרחיים:,הזרניך - אורפימנ"ט:
הנאה ליכא - במצוה זו דבלאו כסוי נמי הוה משתרי בשר אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דאי לאו אפר אין לו טהרה עולמית. עפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע:
Tossafot
שחיקת כלי מתכות - וא"ת והא מגדל צמחים הוא דתנן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשית זבל ובשל מתכות איירי דמייתי עלה קרא דעגל וי"ל דבפ"ע אין מגדל צמחים אלא שמועיל לזבל ור"ת תירץ דע"י שרפה מגדל צמחים דהתם ע"י שרפה איירי דכל עבודה זרה תחלתה בשרפה דומיא דעגל:
כלל הצריך לפרט - פי' בקונטרס לפי שיש לפרש הכלל בשני דרכים כמו בכלי או בדבר המתערב ובא הפרט ומפרשו וכן בסוף פרק שני דבכורות (דף יט.) תניא מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה ת"ל זכר אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו דהוה ליה בכור לזכרים ת"ל פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו אחר יוצא דופן ת"ל בכור והשתא זכר לאו פירוש הכלל הוא דכלל ופרט גמור הוא דבכור כלל זכר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא פרט דפטר רחם הוא מפרש את הכלל שיש לפרש כלל לכמה צדדין בכור לכל הולדות או בכור לרחמים אע"פ שאינו בכור לולדות כגון שיצא דרך רחם אחר יוצא דופן או בכור לזכרים אע"פ שיצאת נקבה לפניו דרך הרחם בא הפרט דלא הוי בכור ביצאה נקבה לפניו אלא שיהא בכור לרחמים ולאביי דאית ליה התם בכור לדבר אחד לא הוי בכור עד שיהא בכור לכל הולדות מכ"מ צריך לפרט הוא דאי לאו פרט הוה אמינא דאפילו יוצא דופן חשיב בכור כיון דהוי בכור לולדות אע"ג דלא הוי בכור לרחמים ועוד נראה לפרש דלאביי בכור ופטר רחם תרווייהו כלל ותרווייהו פרט דתרווייהו צריכי להדדי ובכל אחד אתה מוצא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכל אחד סותם דבר אחד ומפרש דבר אחד דבכור משמע אפילו יוצא דופן ופטר רחם ממעט ליה ופטר רחם משמע ליה אפילו יוצא אחר יוצא דופן ובכור ממעט ליה ורבינו תם מפרש דהכא והתם חשוב כלל ופרט גמור כמו בעלמא דבכור משמע בין הכי ובין הכי ואתא פרטא למעוטי וכסהו נמי משמע בין כסוי כלי בין כסוי עפר במה שירצה ופרטא משמע עפר דוקא ומה שחושבו צריך לפרט לאו אכפיית כלי דהך ברייתא קאי אלא אהא דדרשינן לעיל (חולין דף פג:) מבעפר צריך שיתן עפר למעלה ולמטה דמוכסהו לא משמע למטה אלא למעלה ומשום הכי חשיב ליה צריך לפרט ובבכורות לאו לפרש כלל הצריך לפרט אתא אלא לפרושי פרט הצריך לכלל כדקתני סיפא אי פטר רחם יכול אפילו יוצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור אע"ג דקתני מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד דמשמע דאתא לפרושי תרוייהו עיקרא דמלתא לא נקטיה אלא משום פרט הצריך לכלל:
אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח - למעוטי עפר מדבר קאתי דלא שמעינן ממתני' דצמחין גדלין בו מאליהן אלא דמה שזורעין בו אינו מצמיח א"נ אי ממתניתין ה"א דמכסין בו כיון דהוי ממין המגדל צמחים וא"ת ומאי פריך רבי יוסי לרבנן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) מואת חטאתכם אשר עשיתם וגו' שאני התם דבמדבר הוו דמה שזורעין בו אינו מצמיח וי"ל דשמא אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח:
שוחק דינר זהב ומכסה - ולעיל דאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות היינו בכל שאר מתכות חוץ מזהב דאיקרי עפר מדכתיב ועפרות זהב לו ואע"ג דלא מגדל צמחין כיון דאיקרי עפר מכסין בו דאי הוה מגדל צמחין לא צריך לטעמא דאיקרי עפר וכן אפר טלית וחטאת וא"ת וכיון דעפר דקרא איירי אפילו בעפר דלא מגדל צמחין אם כן יש לרבות מוכסהו אפילו הנך דלא מגדלי צמחין דאין למעטן מפרט דעפר וי"ל דעפר דקרא לא איירי אלא בסתם עפר דמגדל צמחין ומרבויא דוכסהו מרבינן כל מידי דמגדל צמחין או מידי דאיקרי עפר אע"ג דלא מגדל צמחין ועפרות זהב ואפר טלית אע"פ שנקראו עפר לא הוה מרבינן להו אי לאו רבויא דוכסהו והשתא א"ש הא דאיבעיא לן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה דף טז.) אין שם עפר מהו שיתן אפר לב"ה דחשיבי ליה עפר לגבי כסוי ת"ש דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקרת את המקרא בכסוי התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר רבי ישמעאל פליג אברייתא דהכא דמפיק בכל דבר מוכסהו ואיהו אית ליה דהוי מהלכה וקאמר ואם איתא לחשוב נמי האי ואי ממשמעות עפר נפיק היכי קאמר ליחשוב נמי האי בין הנהו דהלכה בכל דבר אלא ודאי מוכסהו נפיק לברייתא דהכא ולרבי ישמעאל מהלכה:
מצינו אפר שקרוי עפר - וא"ת דהכא פליגי ב"ש ובפ"ק דביצה (דף ב. ושם) תנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא ואומר ר"ת דאפר כירה שבא מן העצים מגדל צמחין ולא דמי לאפר אוכלין וטלית דלא מגדל צמחין ורבינו שמואל מפרש דפריך התם בגמרא אפר כירה מאן דכר שמיה וקאמר חסורי מחסרא והכי קתני ואפר כירה מוכן הוא ומילתא באפיה נפשיה היא ולא אתיא כב"ש:
ונקרת פיסולין - פירש בקונטרס עפר שמנקרים מן הרחיים ואין זה שחיקת אבנים דהא בברייתא לעיל חשיב לה שחיקת אבנים והאי הוסיפו קאי אברייתא דלעיל ולא אמתניתין מדלא חשיב הכא כל הנהו דחשיב בברייתא דלעיל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.