[Suite de la michna de 87a :] ou [si le sang s'est mélangé] au sang de la bête sauvage [qui n'a pas coulé du cou lors de l'abattage et qui ne requiert pas de couverture], on considère ce sang [non soumis à la couverture] comme s'il était de l'eau [et l'on vérifie si l'apparence de sang subsiste dans le mélange]. Rabbi Yehouda dit : Le sang n'annule pas le sang [ein dam mévatel dam]. Par conséquent, même si le sang de la bête sauvage [soumis à la couverture] n'est plus reconnaissable dans ce mélange, on est néanmoins tenu de couvrir le mélange.
אוֹ בְּדַם הַחַיָּה – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הֵן מַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
Quant au sang qui a giclé [hors de la fosse dans laquelle l'animal a été abattu] ou sur un mur, et au sang qui est resté sur le couteau d'abattage, on est tenu de les couvrir. Rabbi Yehouda dit : En quel cas cette halakha s'applique-t-elle ? Lorsqu'il ne reste à cet endroit que ce sang [et aucun autre sang issu de l'abattage]. Mais s'il reste en ce lieu un autre sang issu de l'abattage [qui n'est pas ce sang], on est exempt de couvrir [le sang sur le couteau ou celui qui a giclé].
דָּם הַנִּיתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין – חַיָּיב לְכַסּוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא, אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא – פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
Guémara
GUEMARA : Nous avons appris dans une michna là-bas [dans le traité Zeva'him, 77b] : Dans le cas du sang d'une offrande [sacrificielle] apte à la présentation [sur l'autel] qui s'est mélangé à de l'eau, si le mélange a l'apparence de sang, il est apte à être aspergé sur l'autel, même si la majorité du mélange est de l'eau. Si le sang s'est mélangé à du vin rouge, on considère le vin comme s'il était de l'eau ; si cette quantité d'eau avait laissé au mélange l'apparence du sang, il est apte à la présentation. De même, si le sang [de l'offrande] s'est mélangé au sang d'un animal domestiqué non sacré ou au sang d'une bête sauvage non sacrée, on considère le sang non sacré comme s'il était de l'eau. Rabbi Yehouda dit : Le sang n'annule pas le sang [ein dam mévatel dam]. Par conséquent, le prêtre présente quand même le sang du mélange sur l'autel.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם, אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם – כָּשֵׁר. נִתְעָרֵב בְּיַיִן – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם. נִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְּדַם הַחַיָּה – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
La michna enseigne que si de l'eau s'est mélangée au sang d'une offrande, si le mélange a l'apparence du sang il est apte. À ce sujet, Rabbi 'Hiyya bar Abba dit au nom de Rabbi Yo'hanan : On n'a enseigné cette halakha que dans le cas où l'eau est tombée dans le sang [et non l'inverse]. Mais dans le cas où le sang est tombé dans l'eau, la première goutte de sang, puis la suivante [la « première » suivante], sont annulées dans l'eau [chaque goutte étant annulée au fur et à mesure]. Par conséquent, le mélange est inapte à la présentation [sur l'autel], même s'il a l'apparence du sang.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ מַיִם לְתוֹךְ דָּם, אֲבָל נָפַל דָּם לְתוֹךְ מַיִם – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל.
Rav Pappa dit : Mais pour ce qui est du commandement du kissouï hadam [couverture du sang des oiseaux ou des bêtes sauvages abattus], il n'en est pas ainsi. Dans ce cas, même si le sang est tombé dans l'eau, l'obligation du kissouï s'y applique, pour autant que le mélange ait l'apparence du sang. Le sang n'est pas annulé par l'eau, car il n'y a pas de rejet définitif [dé'houï] en matière de mitsvot [autres que celles relatives aux rites sacrificiels]. Par conséquent, son annulation n'était que temporaire ; mais une fois qu'il y a suffisamment de sang dans l'eau pour que le mélange retrouve l'apparence du sang, ce sang retrouve son statut de sang [et l'obligation de kissouï s'applique].
אָמַר רַב פָּפָּא: וּלְעִנְיַן כִּסּוּי אֵינוֹ כֵּן, אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת.
§ À propos des mélanges de sang et d'eau, Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : Tout mélange de sang et d'eau qui conserve une teinte rougeâtre [kol marat admoumit] est considéré comme du sang : il opère l'expiation [lorsqu'il est aspergé sur l'autel, il accomplit son effet sacrificiel], rend les aliments susceptibles de contracter l'impureté rituelle [makhchir], et est soumis à l'obligation de kissouï hadam [à condition que ce sang provienne de l'abattage d'une bête sauvage ou d'un oiseau]. La Guemara demande : Qu'est-ce que Rav Yehouda nous apprend ? S'il nous enseigne que de tels mélanges opèrent l'expiation, nous l'apprenons déjà de la michna du traité Zeva'him. Et s'il nous enseigne qu'ils sont soumis à l'obligation du kissouï hadam, nous l'apprenons déjà de la michna de notre traité.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל מַרְאֵה אַדְּמוּמִית – מְכַפְּרִין, וּמַכְשִׁירִין, וְחַיָּיבִין בְּכִסּוּי. מַאי קָמַשְׁמַע לַן? מְכַפְּרִין – תְּנֵינָא, חַיָּיבִין בְּכִסּוּי – תְּנֵינָא!
C'est donc la règle qu'il rend susceptibles à l'impureté rituelle [makhchir] qu'il était nécessaire d'enseigner, car cela n'avait pas été enseigné dans une michna. La Guemara objecte : Il est aussi inutile d'enseigner que de tels mélanges rendent les aliments susceptibles à l'impureté rituelle [makhchir]. Si le mélange a le statut de sang, il rend susceptibles [comme le fait le sang], et s'il a le statut d'eau, il rend susceptibles [comme le fait l'eau]. La Guemara répond : Non, cet enseignement est nécessaire dans le cas où le sang s'est mélangé avec de l'eau de pluie [meï gué'chamim], qui ne rend pas les aliments susceptibles à l'impureté sans l'intention ou le désir du propriétaire des aliments [car l'eau de pluie ne rend susceptible que si elle a été souhaitée — voir Makhchirine 1, 1]. Si le mélange est considéré comme du sang, il rend susceptibles.
מַכְשִׁירִין אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. מַכְשִׁירִין נָמֵי, אִי דָּם – אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר, אִי מַיָּא – אַכְשׁוֹרֵי מַכְשְׁרִי! לָא צְרִיכָא, שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמֵי גְשָׁמִים.
La Guemara objecte : Pour l'eau de pluie aussi, puisqu'on l'a prise et versée [dans le récipient contenant le sang], on lui a conféré de l'importance [a'hchavinha] et elle devrait être capable de rendre susceptibles. La Guemara répond : Non, cet enseignement est nécessaire dans le cas où l'eau de pluie s'est mélangée [au sang] d'elle-même [c'est-à-dire qu'elle n'a pas été recueillie et versée intentionnellement].
מֵי גְשָׁמִים נָמֵי, כֵּיוָן דְּשָׁקֵיל וְרָמֵי, אַחְשְׁבִינְהוּ. לָא צְרִיכָא, שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֲלֵיהֶן.
Rabbi Assi de Neharbil dit : La décision de Rav Yehouda se réfère au plasma sanguin [tsélalta dédama — le liquide clair qui entoure le sang coagulé] ; si ce plasma a une teinte rougeâtre due au sang, il a le statut de sang et peut rendre les aliments susceptibles à l'impureté rituelle. Rabbi Yirmeya de Difti dit : La consommation de ce plasma est passible de karet [extirpation divine], comme la halakha concernant celui qui consomme du sang (voir Vayikra 17, 14), à condition qu'il y ait au moins un olive-bulk ['kézayt] de sang réel. Il a été enseigné dans une baraïta : Le plasma sanguin qui émane d'un cadavre et qui présente une teinte rougeâtre communique l'impureté sous une tente ['toumeat ohel], à condition qu'il y ait au moins un quart-log [revi'it] de sang réel [qui est la quantité de sang d'un cadavre transmettant la toumah de tente].
רַבִּי אַסִּי מִנְּהַרְבִּיל אוֹמֵר: בִּצְלַלְתָּא דִּדְמָא. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אָמַר: עָנוּשׁ כָּרֵת, וְהוּא דְּאִיכָּא כְּזַיִת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל, וְהוּא דְּאִיכָּא רְבִיעִית.
Nous avons appris dans une baraïta là-bas (Tossefta, Oholot 4, 5) : Tous les liquides qui émanent d'un cadavre — comme les larmes ou le lait maternel — sont rituellement purs, à l'exception de son sang. Et tous les liquides qui émanent d'un cadavre et qui contiennent une teinte rougeâtre de sang communiquent l'impureté sous une tente ['toumeat ohel]. La Guemara demande : Mais les liquides qui émanent d'un cadavre sont-ils vraiment purs ? Et soulève une contradiction à partir d'une michna (Tévoul Yom 2, 1) : Quant aux liquides qui émanent de celui qui a immergé ce jour-là [tévoul yom — celui qui a immergé dans le mikvé mais dont l'impureté ne se terminera qu'au coucher du soleil], les liquides qui en émanent ont le même statut que les liquides qu'il touche [c'est-à-dire qu'ils transmettent l'impureté comme si c'était lui qui les touchait directement, suggérant que les liquides d'une personne impure sont eux-mêmes impurs].
תְּנַן הָתָם: כׇּל מַשְׁקֵה הַמֵּת טְהוֹרִין, חוּץ מִדָּמוֹ, וְכׇל מַרְאֵה אַדְּמוּמִית שֶׁבּוֹ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וּמַשְׁקֵה הַמֵּת טְהוֹרִין? וּרְמִינְהוּ: מַשְׁקֶה טְבוּל יוֹם, מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ כְּמַשְׁקִין שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן,
Rachi
או בדם החיה - בדם היקז של חיה:,רואין אותו - שאינו טעון כסוי:,כאילו הוא מים - ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה והעוף ניכר בו חייב לכסות:,אין דם מבטל דם - ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר מין במינו לא בטיל:
דם הניתז - חוץ לגומא:
גמ' תנן התם - בשחיטת קדשים:,כשר - לזריקה:,נתערב בדם הבהמה - של חולין:,או בדם החיה - ממש דסתמא חולין:,רואין אותו - לדם הפסול:,כאילו הוא מים - ואם היה דם הכשר ניכר בו כשר:
לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם - לפיכך כל טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך עד שלא תהא בו מראית דם כשרה:
אינו כן - שאפילו נפל דם לתוך מים חייב לכסות שאע"פ שבטל ונדחה ראשון ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות:
כל מראה אדמומית - כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי דם לכפרה ולזריקה ולהכשיר את הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא נמי אכשורי מכשרי:
שתמדו - שערבו עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא היכא דאחשבינהו לירד על הפירות והכא משום דם דהוי משקה אע"ג דלא אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שתחלתו לרצון שנחשב למאומה אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר:
ופרכינן מי גשמים נמי כיון דשקיל - במנא:,ורמי - לתוך הדם אחשבינהו לכך:
בצללתא דדמא - באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא:,ענוש כרת - האוכלו:,והוא דאיכא כזית - דם גמור:,ומטמא באהל - כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא:,והוא דאיכא רביעית - מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב (במדבר ו) על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה:
משקה המת - כגון דמעת עינו וחלב אשה:,כל מראה אדמומית שבו מטמא - כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא:,משקה טבול יום - אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן:
Tossafot
שנתמדו מאליהן - הוא הדין דהוי מצי למימר דתמדן במי פירות דלא מכשרי:
והוא דאיכא כזית. והוא דאיכא רביעית - אצללתא דדמא קאי כדפירש בקונטרס וקמ"ל דאע"פ שכולו דם לא מחייב כרת עד דאיכא כזית דם גמור ולא מטמא באהל עד דאיכא רביעית דם גמור דאי בדם שעם מי גשמים פשיטא דצריך כזית ורביעית:
תנן התם - תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל (במתניתין) תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו"ל לאתויי מתניתין דהכא ונראה דברייתא היא וה"נ אשכחן בהחולץ (יבמות דף לו:) דקאמר תנן רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום כו' ואינה משנה בשום מקום ובפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) גרסינן בכל הספרים תניא:,כל משקה המת טהורין - דלא גזרו עליהן כמו שגזרו על של הזב כדמפרש במסקנא משום דזב לא בדילי מיניה וא"ת והלא כשיוצאין מן המת נוגעין בו ומקבלים טומאה ממנו במגע דמדאורייתא דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה חשיבי משקין כדיליף בפ' דם הנדה (נדה דף נה:) מקראי ועוד קשה דקאמר התם דמטמא טומאת משקים ברביעית והלא משקין מטמאין בכל שהוא כדמוכח בפ"ק דפסחים (דף יד.) גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו לשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין על טומאתו כו' דמוקי לה דאיכא משקה בהדי בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ומסתמא אין באותם משקים רביעית ואמרינן נמי בההוא פירקא (שם דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא רביעית דחזי להטביל בהן מחטין וצנורות אבל בציר מרביעית טמאים ובברכות בפרק אלו דברים (ברכות דף נב.) שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וי"ל דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת ובעודן בגופו לא מקבלי טומאה דאין תורת משקין עליהם עד שיצאו לחוץ וכי נפקי דרך שפופרת טהורות מה"ת כיון שלא נגעו בו אלא מדרבנן גזרו ביצאו מן הזב היכא דאיכא רביעית אע"ג דלא נגעו בו אי נמי הנהו קראי דנדה אסמכתא בעלמא נינהו ומן התורה אין עליהן תורת משקין ולכך לא גזרו אלא ברביעית וא"ת דאמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) האשה שנטף חלב מדדיה לתוך התנור טמא ופריך במאי מתכשר א"ר יוחנן בטיפה המלוכלכת על פי הדד והשתא כיון דצריך הכשר אלמא חשיבא אוכל לפי שמיוחד לאכילת תינוק אם כן תנור אמאי טמא הא אין אוכל מטמא כלים אלא על כרחך מטמא מחמת הטיפה המלוכלכת ע"פ הדד שמתערבת עם שאר חלב שנוטף בתנור ששם משקה עליה ומשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה דזב וזבה כדאמר בפרק קמא דשבת (דף יד:) אלמא מטמאה הטיפה לתנור אע"ג דלית בה רביעית וכן באין דורשין (חגיגה דף כ.) באשה שבאתה לפני ר' ישמעאל ואמרה לו מפה זו ארגתי בטהרה ומתוך הדברים שבדקה אמרה לו נימא נפסקה וקשרתיה בפה הרי אע"פ שלא היה ברוק שבפיה רביעית נטמא מידים שהיו מסואבות וטימא את המפה וי"ל דתרומה וקדשים מטמו בפחות מרביעית ודוקא לחולין הוא דבעי רביעית:,משקה טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שנוגע בהן - אומר ר"ת דהני משקין שנגע בהן דקאמר לא מיתוקמא אלא במשקין דתרומה דאילו חולין לא מיטמא ואפילו במעשר נמי שרי כדאמרינן (יבמות דף עד:) טבל ועלה אוכל במעשר ובמשקין דקדש נמי לא קאמר דתנן בפ"י דנדה (דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח פירוש אבל לא נוגעת דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו כדמפרש בגמ' חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים פירוש דוקא לקדשים ולא לחולין דלאו כקדש דמו אלמא טבול יום הוה ראשון לקדשים כאילו נגע לטמא מת דיושבת על דם טוהר היא טבולת יום ארוך וא"כ משקים קודש שנגע בטבול יום הוי שני ומטמא את הקדשים לעשות רביעי והכא קתני אלו ואלו אין מטמאין והך משקה טבול יום על כרחך כחזרו לומר דהתם אתא מדקתני בסיפא התם ואם נפל מרוקה או מדם טהרה שלה על ככר של תרומה טהור וקאמר עלה בגמרא כדתנן משקה טבול יום כו' ואלו ואלו אין מטמאין ולא מצי נמי למימר דמיירי הכא במשקין דחולין שנעשו על טהרת הקדש דתורת חולין גמורין יש להם כחזרו לומר דאפילו נוגעת במים לא פסלי והכא קתני אין מטמאין קדשים אבל מיפסל פסלי אלא במשקין תרומה איירי והא דקתני ואלו ואלו אין מטמאין היינו אין מטמאים קדש אבל תרומה מיפסל נמי לא פסלי כדתנן התם נפל מרוקה או מדם טהרה על ככר של תרומה טהור וא"ת דהכא משמע דטבול יום מטמא משקה דקדשים לעשות רביעי בקדש ואם כן היכי בעי למימר בפ"ק דפסחים (דף יד.) גבי הא דהוסיף רבי עקיבא ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום להדליק בנר שנטמא בטמא מת ומוקי לה הש"ס בנר כלי מתכות דהוה כחלל חרב ואבי אבות הטומאה והיינו דמוסיף רבי עקיבא ופריך ונוקמא בכלי חרס ומאי הוסיף דאילו התם היינו הא דרבי חנינא דאמר לא נמנעו לשרוף הבשר טמא וטמא והכא שמן שנפסל בטבול יום פסול וטמא אמאי קרי פסול לשמן שנפסל בטבול יום הא אמר הכא דפוסל קדש ויש לומר דהתם מיירי מדאורייתא והכא מדרבנן ועוד י"ל דהכי קאמר התם שזה טמא למינו לקדש וזה פוסל בתרומה שהוא מינו ועוד נראה דהכא ומתניתין דנדה כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקדש ורבי עקיבא דפסחים כרבנן דמעילה (דף ח:) דטבול יום אפילו קדש לא מטמא אלא פוסל דתנן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ודייק ליפסל אין לטמויי לא מני רבנן היא כו' ובהדיא תניא בפרק (כשם דף כט) דרבי עקיבא כדרבנן הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטרת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משמע דדוקא פסל אבל מטמא לא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.