Guémara
[Suite de la liste de la baraïta :] Les espèces akunas, afunas, kesaftiyas, akhsaftiyas et atunas [— poissons qui perdent leurs écailles en sortant de l'eau —] sont permises [à la consommation].
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Nous avons appris dans une michna [ailleurs, à traité Nidda 51b] : Tout poisson qui possède des écailles [kaskécet] possède certainement des nageoires [senappir], mais il existe des poissons qui ont des nageoires et n'ont pas d'écailles. Tout poisson qui a des écailles et des nageoires est un poisson casher [tahor]. Tout poisson qui a des nageoires mais pas d'écailles est un poisson non-casher [tamé].
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
La Guemara demande : Puisque c'est sur les écailles [kaskécet] que nous nous appuyons [pour déterminer la cacherout d'un poisson — car tout poisson à écailles possède nécessairement des nageoires], que le Miséricordieux écrive simplement « écailles » [comme seul signe du poisson casher] et n'écrive pas « nageoires » du tout ! La Guemara répond : Si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « écailles [kaskécet] » et n'avait pas écrit « nageoires [senappir] », j'aurais pu dire : Que signifie « kaskécet » ? [Peut-être] ce sont les nageoires — et j'en viendrais alors à permettre même des poissons non-casher [qui ont des nageoires mais pas d'écailles]. C'est pourquoi le Miséricordieux a précisé : « senappir vekhaskécet » [nageoire et écaille], afin d'éviter toute confusion.
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
La Guemara reprend : Et maintenant que le Miséricordieux a bien écrit « senappir vekhaskécet », d'où sait-on que « kaskécet » désigne un vêtement [c'est-à-dire des écailles, qui recouvrent le poisson comme un vêtement], plutôt que des nageoires ? Car il est écrit [en Chemouel Aleph 17, 5] : « Et il était revêtu d'un manteau d'écailles [kaskassim] » — [ce verset prouve bien que kaskécet désigne des écailles et non des nageoires.] Si c'est certain que « kaskécet » désigne des écailles, la question revient : que le Miséricordieux écrive seulement « kaskécet » et n'écrive pas « senappir » !
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
Rabbi Abbahu a dit, et de même l'a enseigné le tanna de l'école de Rabbi Yichmael : Le Saint, béni soit-Il, a voulu accorder Sa bonté au peuple juif ; c'est pourquoi Il a rendu leur Torah abondante [et glorieuse], comme il est écrit : « L'Éternel a voulu, pour Sa justice, rendre la Torah grande et glorieuse » (Yesha'yahou 42, 21). Il a donc élargi certains aspects de la Torah au-delà de ce qui était strictement nécessaire.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta : La Torah formule l'interdiction des poissons non-casher à la fois positivement et négativement [Vayikra 11, 9-10] : « Ces [animaux] que vous mangerez parmi tout ce qui est dans les eaux : tout ce qui a des nageoires et des écailles… vous pouvez les manger. Mais tout ce qui n'a pas de nageoires et d'écailles… c'est une chose abominable pour vous. » De la formulation positive — mangez [les poissons qui ont ces signes] —, j'aurais déduit son inverse : ne mangez pas [ceux qui n'en ont pas]. Et de la formulation négative — ne mangez pas [ceux qui n'en ont pas] —, j'aurais déduit son inverse : mangez [ceux qui en ont]. Si tel est le cas, pourquoi la Torah les a-t-elle tous deux enseignés [les deux formulations] ? C'est afin d'indiquer que celui qui mange un poisson non-casher transgresse, de ce fait, à la fois un commandement positif [michvat aseh] et une interdiction [lo taaseh].
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
Le verset dit : « Vous en mangerez de tout ce qui est dans les eaux » — quel enseignement apporte-t-il ? Car [à première vue,] on aurait pu penser : puisque [la Torah] a explicitement permis [certaines créatures aquatiques sans signes distinctifs] et les a également permises implicitement [dans d'autres formulations], de même que lorsqu'elle a permis explicitement [de telles créatures], elle ne les a permises que dans des récipients [et non dans les eaux libres], de même lorsqu'elle les a permises implicitement, peut-être ne les a-t-elle permises que dans des récipients. D'où sait-on [qu'on peut boire l'eau de] puits, fosses et grottes [sans crainte de fautes liées aux créatures aquatiques], en se penchant et buvant de leur eau sans retenue ? C'est que le verset dit : « Vous en mangerez de tout ce qui est dans les eaux » — indiquant que c'est permis.
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
La Guemara développe : Où [dans la Torah] a-t-elle permis [les créatures aquatiques qui n'ont pas de signes] dans des récipients ? Dans le verset suivant, car il est écrit [Vayikra 11, 9] : « Ces [animaux] que vous mangerez parmi tout ce qui est dans les eaux : tout ce qui a des nageoires et des écailles dans les eaux, dans les mers et dans les rivières, vous pouvez les manger. » Il aurait suffi d'écrire simplement « dans les eaux ». L'ajout de « dans les mers et dans les rivières » indique que c'est seulement dans les mers et dans les rivières que, s'il a des nageoires et des écailles, vous pouvez le manger, et que vous ne pouvez pas manger celui qui n'en a pas. Mais pour une créature aquatique trouvée dans des récipients, même si elle n'a pas de nageoires et d'écailles, vous pouvez la manger.
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
La Guemara objecte : Pourrait-on dire le contraire — qu'on ne peut manger un poisson qui a ces signes que lorsqu'il est dans les mers et les rivières, mais que dans des récipients, même s'il a des nageoires et des écailles, on ne peut pas le manger ? La Guemara répond : Cette idée ne doit pas t'effleurer l'esprit, car il est écrit [Vayikra 11, 10] : « Tout ce qui n'a pas de nageoires et d'écailles dans les mers et dans les rivières, parmi tout le fourmillement des eaux » — le verset indique que c'est seulement dans les mers et dans les rivières qu'il est interdit de manger un poisson qui n'a pas de nageoires et d'écailles. Mais pour une créature trouvée dans des récipients, même si elle n'a pas de nageoires et d'écailles, vous pouvez la manger.
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
La Guemara objecte à nouveau : Mais peut-être faut-il interpréter autrement : « dans les eaux » [dans le verset] est une généralisation [kelal], et « dans les mers et dans les rivières » est un détail [perat]. En cas de généralisation-et-détail, la généralisation ne comprend que ce qui est spécifié dans le détail. Ainsi, dans les mers et les rivières — oui [les règles de signes s'appliquent] —, mais dans les canaux d'eau et les tranchées [qui ne sont ni mers ni rivières], non [elles ne s'appliquent pas]. Et par conséquent, la clause « Vous en mangerez de tout ce qui est dans les eaux » serait superflue.
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
La Guemara répond : Cette déduction n'est pas valide. Le terme « dans les eaux » [bammayim] apparaît deux fois dans le verset. En répétant cette formule, le verset a regénéralisé une seconde fois. Il y a donc bien deux généralisations et un détail dans le verset, ce qui constitue un cas de généralisation-détail-généralisation [kelal ouperat oukelal], qui inclut tous les cas analogues au détail — y compris les puits, fosses et grottes — indiquant que la restriction s'y applique également. C'est pourquoi la clause « Vous en mangerez de tout ce qui est dans les eaux » est nécessaire pour enseigner que tous les poissons dans les puits, fosses et grottes sont permis.
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
La Guemara demande : Comment ce verset peut-il constituer un cas de généralisation-détail-généralisation ? Ce sont deux généralisations adjacentes l'une à l'autre [et toutes deux précèdent le détail, de sorte que le verset est en réalité : généralisation-généralisation-détail]. Ravina dit : Comme on le dit en Occident [Erets Yisraël] : Partout où vous trouvez deux généralisations juxtaposées l'une à l'autre, [suivies d'un détail, intercalez le détail entre elles et interprétez-les comme une généralisation-détail-généralisation — ainsi la discussion se poursuit au début du folio suivant (67a)].
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
Rachi
אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס - כולן לשון פרסי הן:
תנן התם - במס' נדה:
אקשקשת סמכינן - דהא אינה בלא סנפיר כדתני תנא ואסנפיר לא סמכינן דהא דג טמא נמי יש לו סנפיר:,הוה אמינא - קשקשת הוא הפורח בהן ואתי לאכשורי דג טמא כתב [רחמנא] תרוייהו למימרא דעל כרחך חד מינייהו הוי הנך דקבועין בו:
ופרכינן והשתא - דכתיבי תרוייהו מנלן דקשקשת לבושא הוא דמפרש תנא דמתניתין קשקשין אלו הקבועין בו על כרחך מהאי קרא מישתמע ושריון קשקשים וגו' וכיון דפשיטא לן דקשקשת הוא לבושא ליכתוב קשקשת לחודא דהא עלה סמכינן והשתא ליכא למימר הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר:
כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים אותם תאכלו אותם משמע מיעוטא הא אם אין לו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:
תאכלו מכל אשר במים מה ת"ל - והא מאותם תאכלו דסיפיה דקרא נפקא לן התירא ביש לו ואיסור עשה באין לו ותאכלו קמא למאי אתא ליכתוב מכל אשר במים כל אשר לו וגו':,שיכול וכו' - ואי קשיא תאכלו דרישא הוה ליה למישבק לגופיה ובתרא לדרשא דכל אורחא דדרשא הכי הוא א"כ תו לא משכחת מידי למידרש מתאכלו דסיפא דהא דרשא דדרשינן מהאי בסמוך לא משתמעא מיניה:,הואיל והתיר - שרץ המים בלא סימני טהרה בשני מקראות אחד סתום ואחד מפורש כדמפרש להו לקמיה והוה אמינא ילמד סתום מן המפורש:,מה כשהתיר במפורש לא התיר - בלא סנפיר וקשקשת אלא שקצים הגדלים במים שבכלים כגון תולעים שבהן. ולקמן מפרש מנא לן דמישתרו:,אף כשהתיר כו' לא התיר אלא בכלים - אבל כל שאר מימות כגון חריצין ונעיצין שהן נובעין ודומין לימים ונחלים האמורין בפרשה או בורות שיחין ומערות שאינן דומין להם שאינן נובעין לא התיר בהן בלא סנפיר וקשקשת:,מנין להתיר בורות שיחין ומערות - שאינו נמנע לשתות עם התולעים שבהם הואיל ואין דומין לימים ונחלים שהסימנין אמורין בהן:,ת"ל תאכלו מכל אשר במים - ומתאכלו דסיפא לא מצי למדרש התירא אלא איסורא דהא אותם תאכלו כתיב וקאי אסנפיר וקשקשת אבל מתאכלו קמא מצי למידרש באנפי נפשיה וסנפיר וקשקשת אימים ונחלים דסיפא קאי והכי קאמר תאכלו מכל אשר במים אפי' בלא סימנין וכגון בשאר מימות שאינן ימים ונחלים כל אשר לו סנפיר וקשקשת [במים] בימים ובנחלים אותם תאכלו ולא בלא סנפיר וקשקשת דבימים ונחלים בעי סימנין:
היכן התיר בכלים - מאיזה מקרא אתה למד:,בימים ובנחלים הוא - דכתבתי לך אותם למעוטי מי שאין לו הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול:
ואימא בכלים אע"ג דאית ליה לא תיכול - דהא גבי התירא כתיב ומשמע דמהתירא ממעט להו דהכי משמע בימים ובנחלים הוא דתאכלם אבל בכלים לא תאכלם:,לא ס"ד - דהא גבי איסורא דאל תאכלו את אשר אין לו כתיב נמי ימים ונחלים למעוטי כלים והכא על כרחך מאיסורא ממעט להו הלכך על כרחך רישא נמי כי כתיב ימים ונחלים ולא כלים מאיסורא ממעט להו ואותם תאכלו דממעט אמי שאין לו קאי והכי קאמר ימים ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא מי שאין לו אבל כלים אפי' אין לו אכול והיינו שני מקראות סתום ומפורש דלעיל שהותרו בהם כלים ולקמן בעי הי קרי סתום והי קרי מפורש:
ואימא במים כלל - דכל שרץ המים בעינן סימנין:,חריצין ונעיצין לא - וכ"ש בורות ולמה לי תאכלו מכל אשר במים לאתויי בורות להיתרא:
במים חזר וכלל - תרי במים כתיבי גבי הדדי מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים:
Tossafot
כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר - וא"ת מנין היה להם זה לחכמים וכן לעיל (חולין דף סג:) דתניא שאין במיני דגים טמאים אלא ז' מאות מנין היה להם שהתירו בכך את השאר וליכא למימר מאדם שקרא להם שמות קים להו הכי שמסר לדורות כך שהם טמאין שכן הוא הכיר את כולם דהא לא משמע במקרא שקרא שמות אלא לבהמות ולעופות שאע"פ שידע שמו של הקב"ה כדדרשינן (במ"ר בראשית פי"ז) אני ה' (הוא) שקרא לי אדם הראשון בדגים מיהא לא אשכחן ויש לומר מכל אשר יקרא לו האדם יש לרבות אפי' דגים ואיכא למימר דמאדם קים להו ואם תמצא לומר שלא קרא להם שמות יש לומר דהכי קים להו הלמ"מ:
הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר - בפ"ק (לעיל חולין דף כב: סד"ה איצטריך) פירשתי דלא שייך כאן לאקשויי וכי איצטריך קרא לכתוב כדי שלא נטעה כדפריך התם גבי איצטריך קרא למעוטי ספיקא:
יגדיל תורה ויאדיר - הרבה אמר לנו טעמים לידע מהו קשקשת:
אימא בכלים אע"ג דאית ליה לא תיכול - וא"ת א"כ את זה תאכלו מאי אהני ליה יש לומר שלא תאמר מה הפרט מפורש מים נובעין ונאסור בורות שיחין ומערות דדרשינן לאיסורא כתב רחמנא תאכלו למימר מה הפרט מפורש גדלים על גבי קרקע להתיר יש לו בבורות שיחין ומערות כימים וכנחלים והא דקאמר בסמוך איפכא היינו למאי דדרשינן להתירא:,לא ס"ד דכתיב כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת - תימה מאי ראיה היא זו אימא דהאי קרא בתרא קאי אדיוקא דבימים ובנחלים כי לית ליה לא תיכול הא אית ליה אכול אבל בכלים אע"ג דאית ליה לא תיכול ותהוי השתא קרא קמא כפשטיה דמה ראית דתימא קרא קמא אדיוקא וקרא בתרא כפשטיה וי"ל דבקרא קמא אין לחוש אי קאי אדיוקא משום דכתיב ביה אותם תאכלו דמשמע אותם ולא אחרים והרי הוא כמו שכתוב בהדיא ולא אחרים וא"ת והיכי משמע מהאי קרא דשרי בכלים אימא למעוטי מלאו אתא כלומר בכלים ליכא לאו אבל עשה מיהא איכא כדמוכח קרא קמא אפי' ביש לו וי"ל דבהאי קרא בתרא לא כתיב לאו והכי כתיב וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם ובאידך קרא דבתריה הוא דכתיב הלאו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ועוד דאין זה סברא שיהא בכלים חמורים מימים ונחלים דביש להם סנפיר וקשקשת נמי אסירי ובאין להם סנפיר וקשקשת קילי טפי דליכא בהו אלא עשה והאי שינויא בתרא ניחא טפי דלמה ליה להתיר בכלים מקרא דיש לו לישתוק ביה מימים ונחלים ואנא ידענא היתר כלי מקרא דאין לו וצריך לומר דהוה אמינא דקרא דאין לו אתא למעוטי כלי מלאו אבל עשה איכא ויש לו אפי' בכלים נמי שרו להכי איצטריך קרא קמא למשרי כלים לגמרי אע"ג דאין לו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.