Guémara
[C'est-à-dire que le scribe écrit le nom en] deux mots [distincts : bat / ya'ana] — on en déduit donc que ce sont deux noms [désignant deux réalités distinctes : l'oiseau et son œuf], ce qui justifie l'interdiction de l'œuf.
בְּתַרְתֵּי תֵּיבוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ תְּרֵי שֵׁמוֹת נִינְהוּ.
La Guemara objecte : Si c'est ainsi [et que l'on tire une conclusion du fait que le scribe sépare un nom en deux mots], que dire du nom « Kedorlaomer » (Berechit 14, 4), que le scribe sépare en deux mots [Kedor / Laomer] ? Est-ce que là aussi ce seraient deux noms distincts [alors qu'il s'agit clairement d'un seul personnage] ? [Les Sages] répondent : Là, concernant Kedorlaomer, le scribe peut séparer le nom en deux mots [sur une même ligne], mais il ne peut pas le couper en deux lignes [si la première partie est en fin de ligne] ; or ici [pour bat ya'ana], le scribe peut couper le nom même en deux lignes, ce qui indique qu'il s'agit de deux entités totalement distinctes.
אֶלָּא מֵעַתָּה ״אֶת כְּדׇר לָעֹמֶר״ דְּפָסֵק לְהוּ סָפְרָא בִּתְרֵי, הָכִי נָמֵי דִּתְרֵי שְׁמֵי נִינְהוּ? אָמְרִי: הָתָם בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת פָּסֵיק לְהוּ, בִּשְׁנֵי שִׁיטִין לָא פָּסֵיק לְהוּ, אֲבָל הָכָא אֲפִילּוּ בִּשְׁנֵי שִׁיטִין נָמֵי פָּסֵיק לְהוּ.
La michna dit : Mais les Sages ont déclaré que tout oiseau qui attrape sa proie avec ses serres [et la mange] est non-cascher. Il est enseigné dans une baraïta : Rabban Gamliel dit : Un oiseau qui saisit sa proie et la mange est assurément non-cascher [doresh — prédateur]. S'il possède un doigt supplémentaire [la griffe arrière surnuméraire], un jabot [zefek], et que son gésier peut être pelé — il est assurément cascher. Rabbi Elazar, fils de Rabbi Tsadok, dit : On étire une corde [et on y fait percher l'oiseau]. S'il répartit ses pattes sur la corde [avec] deux doigts d'un côté et deux de l'autre — il est non-cascher. S'il en place trois d'un côté et un de l'autre — il est peut-être cascher. Rabbi Chimon ben Elazar dit : Tout oiseau qui attrape sa nourriture en plein vol [dans les airs] est non-cascher.
אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל עוֹף. תַּנְיָא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דּוֹרֵס וְאוֹכֵל – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא טָמֵא, יֵשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא טָהוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מוֹתְחִין לוֹ חוּט שֶׁל מְשִׁיחָה, אִם חוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שְׁתַּיִם לְכָאן וּשְׁתַּיִם לְכָאן – טָמֵא, שָׁלֹשׁ לְכָאן וְאַחַת לְכָאן – טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל עוֹף הַקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר – טָמֵא.
La Guemara l'interrompt : Mais la tziparta [un oiseau cascher connu] attrape aussi sa nourriture en plein vol, or elle est cascher ! Abayé dit : [Rabbi Chimon] parle d'un oiseau qui [non seulement] attrape [sa nourriture] mais [aussi] la mange [encore] en l'air [sans la poser à terre]. La tziparta, elle, pose ce qu'elle a attrapé avant de le manger.
צִיפַּרְתָּא נָמֵי מִקְלָט קָלְטָה! אָמַר אַבָּיֵי: ״קוֹלֵט וְאוֹכֵל״ קָאָמְרִי.
La baraïta conclut : D'autres disent : [Un oiseau] qui cohabite avec des oiseaux non-caschers est non-cascher ; [un oiseau] qui cohabite avec des oiseaux caschers est cascher.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: שָׁכֵן עִם טְמֵאִים – טָמֵא, עִם טְהוֹרִים – טָהוֹר.
La Guemara demande : Conformément à quelle opinion [s'inscrit] cette dernière déclaration ? Peut-être est-ce selon l'opinion de Rabbi Eliezer, comme il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Eliezer dit : Ce n'est pas pour rien que le zarzir [l'étourneau] alla cohabiter avec le corbeau — c'est parce qu'il est de la même espèce [et donc non-cascher]. La Guemara rejette cela : Tu peux même dire que l'opinion introduite par les mots « D'autres disent » est celle des Rabbins [qui sont en désaccord avec Rabbi Eliezer et considèrent le zarzir comme cascher]. La déclaration s'entend ainsi : nous disons qu'un oiseau est non-cascher uniquement lorsqu'il cohabite avec un oiseau non-cascher ET qu'il lui ressemble [physiquement]. Le zarzir, lui, ne ressemble pas au corbeau.
כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ. אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, שָׁכֵן וְנִדְמֶה קָאָמְרִינַן.
La michna dit : Et en ce qui concerne les sauterelles ['hagavim], toute sauterelle qui possède [les signes de cacheroute listés dans la michna] ... La Guemara demande : Qu'entend-on par « la plus grande partie » [rubo — les ailes doivent recouvrir la plus grande partie du corps] ? Rav Yehoudah dit au nom de Rav : La plus grande partie de sa longueur. Et certains disent qu'il a dit : La plus grande partie de sa circonférence [son périmètre]. Rav Pappa dit : Par conséquent [puisque les deux versions sont rapportées], on exige les deux [conditions simultanément] : les ailes doivent recouvrir la plus grande partie de sa longueur, et aussi la plus grande partie de sa circonférence.
וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוּ׳. מַאי רוּבּוֹ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: רוֹב אׇרְכּוֹ, וְאָמְרִי לַהּ: רוֹב הֶקֵּיפוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ בָּעֵינַן רוֹב אׇרְכּוֹ, וּבָעֵינַן רוֹב הֶקֵּיפוֹ.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta : [Une sauterelle] qui n'a pas [de pattes sauteuses] à présent mais en développera après un certain temps — comme le za'hal [larve de sauterelle] — est permise [à la consommation]. Rabbi Elazar, fils de Rabbi Yossei, dit : Le verset dit [en hébreu] : « Que ceux d'entre eux qui ont [lo] des pattes articulées au-dessus de leurs pieds, pour bondir sur la terre » (Vayikra 11, 21). Le mot lo [lui, à lui] est écrit avec un alef [signifiant « non »], de sorte que l'on peut lire : « ceux qui n'ont pas » de pattes articulées [et en développeront après un temps]. Cela enseigne que même si [la sauterelle] n'a pas de pattes articulées maintenant mais en développera plus tard, elle reste cascher. La Guemara demande : Qu'est-ce que le za'hal ? Abayé dit : C'est ce qu'on appelle askarin en araméen.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַזַּחַל – מוּתָּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לֹא כְרָעַיִם״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן. מַאי זַחַל? אָמַר אַבָּיֵי: אַסְקְרָא.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta que le verset dit : « Ceux-ci d'entre eux vous pourrez manger : l'arbeh selon ses espèces, le solam selon ses espèces, le 'hargol selon ses espèces, et le 'hagav selon ses espèces » (Vayikra 11, 22). L'arbeh est l'insecte appelé govai. Le solam est le racon. Le 'hargol est le nippoul. Le 'hagav est le gadyan. Pourquoi le verset dit-il « selon ses espèces », « selon ses espèces », « selon ses espèces » et « selon ses espèces » — quatre fois ? C'est pour inclure quatre espèces similaires supplémentaires [également caschers] : l'oiseau des vignes [tziporet keramim], la yo'hana de Jérusalem, l'artzouvya et la razbanit.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה וְגוֹ׳״. אַרְבֶּה – זֶה גּוֹבַאי, סַלְעָם – זֶה רָשׁוֹן, חַרְגּוֹל – זֶה נִיפּוּל, חָגָב – זֶה נַדְיָאן. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינוֹ״ ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵהוּ״ אַרְבַּע פְּעָמִים? לְהָבִיא צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים, וְיוֹחָנָא יְרוּשַׁלְמִית, וְהָעַרְצוּבְיָא, וְהָרַזְבָּנִית.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The school of Rabbi Yishmael taught: These appearances of the phrase “after its kinds” in the verse are generalizations, and these species mentioned explicitly are details. The verse must be understood in light of the previous verse, which offers general signs of a kosher grasshopper. The two verses together are a generalization, and a detail, and a generalization, in the following manner: The first verse is a generalization, arbeh is a detail referring to the species govai, and the phrase “after its kinds” is another generalization. According to Rabbi Yishmael’s hermeneutical principles, the second generalization serves to include a case similar to the detail. In this case, the phrase “after its kinds” serves to include
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: אֵלּוּ כְּלָלֵי כְלָלוֹת, וְאֵלּוּ פְּרָטֵי פְרָטוֹת. ״אַרְבֶּה״ – זֶה ״גּוֹבַאי״, ״לְמִינוֹ״ לְהָבִיא
Rachi
בתרתי - בשתי תיבות:
בשני שיטין - בת מכאן ויענה מכאן:
הכי גרסינן יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור - וארישא סמיך דתנא ליה כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין דהוו להו ארבעה בידוע שהוא טהור:,את רגליו - אצבעותיו:,הקולט מן האויר - שכשזורקין לו מאכל קולטו לתוך פיו ומקבלו מן האויר:
ציפרתא - מכירין היו שהיא טהורה וזה שמה:,קולט ואוכל - שאינו מניחו לארץ עד שלא יבלענו:
שכן - כמו שוכן:
ונדמה - דומה להם במראיתו:
הלכך - הואיל ואמרינן הכי בעינן תרוייהו:
זחל - מין חגב בלשון ארמי:,אשר לא כרעים - כתיב ואשר לו קרי:,איסקרא - ואין לו קרצולים בקטנותו וגדלים לאחר זמן:
רשון ניפול גדיאן יוחנא ירושלמית - כך שמם:,צפורת כרמים - מין ארבה דאין לו גבחת וכן לארבה כדלקמן:,יוחנא - מין סלעם דיש לו גבחת:,ערצוביא - מין חרגול דיש לו זנב ולשנים הראשונים אין זנב:,הרזבנית - מין חגב ואינו דומה לאלו במראה:
דבי ר' ישמעאל תנא - הנך למינהו לאו פרטי נינהו כדאמרת דלא מרבי אלא מינא דכל חד אלא כללי נינהו ויש כאן כללי כללות ופרטי פרטות כלומר כללות הבאין אחר כללות שלא לצורך ואתו לדרשה ופרטין הבאין שלא לצורך אחר פרטות ולדרשה באו על כרחך ולקמן מפרש להו ואזיל דסלעם וחגב הן הפרטות שלא הוצרכו ולמינהו הכתובין עמהם הם הכללו' שלא הוצרכו:
Tossafot
רבי יוסי אומר ושמו חגב - אומר היה הריב"ם דרבי יוסי מפרש מילתא דתנא קמא ולא פליג כדמוכח בגמרא דתנא דבי רבי ישמעאל דדריש כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט כל דאית ליה ד' סימנין ודריש חגב לשמו חגב ותנא דבי רב לא דריש חגב לשמו חגב אלא קאמר חגב זה גדיאן ולא מרבה מידי מכעין הפרט ובעי ה' סימנין הנך ארבע ואין ראשו ארוך ופסיל ראשו ארוך ותנא דמתניתין דקתני ארבעה סימנין ולא קתני אין ראשו ארוך ש"מ דסבר כתנא דבי רבי ישמעאל דמכשיר אפילו ראשו ארוך וא"ת ל"ל דכתב רחמנא חגב לשמו חגב תיפוק לי מכעין הפרט כמו הנך ד' סימנין וי"ל לפי שאין סימן זה דשמו חגב חשוב כשאר סימנין ולא הוה מצרכינן ליה כי היכי דלא בעינן אין ראשו ארוך ומרבינן אע"פ דראשו ארוך ומהאי טעמא נמי איצטריך לאשמועינן בקרא כרעים בהדיא אי נמי כרעים איצטריך לכדדרשינן בגמרא אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן א"נ לכלל ופרט כדקאמר בגמרא אשר לו כרעים כלל אבל אין לפרש שיש באחד ממיני ארבה או ממיני סלעם וחרגול שאין שמו חגב ואין להם כרעים ואי לאו דכתבינהו קרא בהדיא הוה מכשרינן להו דבכלל ארבה וסלעם וחרגול נינהו דא"כ כי קאמר בגמרא דתנא דבי ר"י ותנא דבי רב איכא בינייהו ראשו ארוך לימא דאיכא בינייהו דאין שמו חגב דלתנא דבי רב שרי ולתנא דבי ר"י אסור וכן מכרעים קשה דקאמר בגמרא אשר לו כרעים כלל ארבה סלעם וחרגול פרט אדרבה הני פרטי מרבה יותר מן הכלל דכללא ממעט כל ארבה סלעם וחרגול שאין להם כרעים ופרטי מרבה וכי האי גוונא לא אשכחן דעביד כלל ופרט:
אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן - מדכתיב לא באלף קדריש ולא מצי למימר לא שאין לו כרעים כלל קאמר דאדרבה סלעם ארבה וחרגול יש להם קרצולים כדקתני בהדיא בהצד השוה שבהן וכו' וכן אשר (אין לו) חומה דגבי ערי חומה דריש אע"פ שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן בפ' קמא דמגילה (דף ג:) ולא מצי למימר שאין לו כלל קאמר דבערי חומה מישתעי קרא וכן אשר לא יעדה והפדה ומתרגמינן דקיימי ליה פי' שהיה לו לקיימה וליעדה דמצות יעידה קודמת ומהאי קרא דרשי' ליה בפ"ק דבכורות (דף יג.) דמצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר אשר לא יעדה והפדה ואע"ג דכתיב באל"ף דרשינן כאילו כתיב בוי"ו כלומר שהיה לו ליעדה ואינו רוצה והפדה והיינו טעמא דלמה ליה למכתב אשר לא יעדה פשיטא דבלא יעדה מישתעי קרא דאם יעדה היתה צריכה גט וגם לא היתה צריכה פדיית אב שבשעת ייעוד פקע שעבוד שפחות מינה וא"ת בפרק כשם (סוטה לא.) דפריך וכל היכא דכתיב לא באל"ף ממש הוא והא כתיב בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם ואמאי לא מייתי מכל הנך קראי ויש לומר דבכל הני איכא הוכחא מגופיה דקרא שרוצה לומר אשר לו בוי"ו אע"ג דכתיב באל"ף דאדרבה סלעם וחרגול יש להם קרצולים וערי חומה ביש להם חומה מיירי וגבי יעדה כדפרישית מדכתיב כלל אבל צרתם לא צר לא מוכח מגופיה דקרא שהקב"ה כביכול מיצר בצרתם של ישראל אלא מקרא אחר דכתיב עמו אנכי בצרה וא"ת והיכי דרשינן הכא וגבי ערי חומה מדכתיב לא באלף דבעי למימר קרא אע"פ שאין לו עכשיו והא מסקינן בפרק כשם (גם זה שם) דאל"ף משמע הכי והכי הן או לאו ויש לומר דמ"מ דרשינן מדשני למכתב באל"ף יותר מכל אותם לו שרוצין לומר הן שכתובין בוי"ו ש"מ לדרשה ולא צר נמי דרשינן במדרש דכתיב באל"ף דכל צרה שאינה לישראל מאומות אינה צרה:
אלו כללי כללות ופרטי פרטות - כדדרשינן בסמוך דאשר לו כרעים כלל ארבה סלעם וחרגול פרט למינהו חזר וכלל ולאו דוקא נקט תנא דבי ר' ישמעאל סלעם לכלל ופרט וכלל דסלעם קרא יתירא למישרי ראשו ארוך כדמסקינן בסמוך ולמינהו דסלעם מפרש הריב"ם דאיצטריך דאי לא כתיב למינהו הוה אמינא דוקא במין סלעם שרי ראשו ארוך אבל בשאר לא להכי כתיב למינהו לרבויי בכולהו א"נ הוה אמינא דסלעם אתא לאסור מינו קמ"ל ולא קאמר כללי כללות למימר דכל אלו ראויין לדונם בכלל ופרט וכלל אלא ה"ק אלו כללות הבאין אחר כללות ופרטות הבאין אחר פרטות וצריך לדורשם כולם כפי הראוי וארבה וחרגול בלבד הם דבאים בכלל ופרט כדמוכח בשמעתא וסלעם למישרי ראשו ארוך כדמסקינן וחגב להצריך ששמו חגב ולמינהו דחגב להצריך כדמפרש בהדיא בברייתא ולמינהו דסלעם כדמפרש ליה מסברא דנפשיה כדפרישית וא"ת למה הוצרך לכתוב למינהו בכל אחד בארבה וסלעם וחרגול לכתוב למיניהן ויהיה די בכל אחד לשלשתן בסוף ויש לומר משום דארבה וחרגול הם הם לבדם שבאין בכלל ופרט וכלל כדפרישית וראויין היו ליכתב זה אצל זה והפסיק בסלעם וכתבו באמצע בין ארבה וחרגול לשום דרשה דלא על חנם הוא שכתבו שלא במקומו וכיון שהוצרך לכותבו באמצע בשביל שום דרשה שוב אינו יכול לכתוב למיניהן לבסוף כי זה לא יתכן שלמיניהן יהיה עומד על ארבה וחרגול להיות להן כלל אחרון בפני עצמם ועל סלעם לא יהא עומד לכלל אלא לדרשה אחרת כמו שאנו דורשים עכשיו למינהו דסלעם ולפי שיש לארבה וחרגול לכל אחד כלל בפני עצמו ואין שניהם נידונים יחד בדין אחד של כלל פרט וכלל אלא בשנים שכל אחד ואחד נידון לבדו בכלל ופרט צריך לעשות בנין אב משניהם מארבה וחרגול וללמד משניהם בהצד השוה בשניהם ומה שאומר הרי אתה דן בנין אב משלשתן זה לפי שלא פירש עדיין דסלעם קרא יתירא הוא והכי פירושא דברייתא לפי המסקנא הרי אתה דן בנין אב משלשתן בהצד השוה והואיל וכן הוא לא מצריך רק ארבעה סימנין דכי מעיינת ביה שפיר בארבה וחרגול סגי לעשות בנין אב משניהם ואייתר ליה סלעם לרבויי ראשו ארוך והא דמרבינן ראשו ארוך ולא אמרינן דמרבינן ואע"ג דלית ליה חד מהנך ד' סימנין ואין ראשו ארוך ניבעי בהדי הנך שלשה סימנים משום דסברא הוא לרבויי סימן דגרוע מכולהו וריב"א מפרש שאין שום מין חגב שהוא חסר מהנך ארבעה סימנים דמתני' שלא יהא חסר כמו כן או ראשו ארוך או סימן אחר בהדיה אבל אפשר שחסר סימן של ראשו ארוך ויהיה לו ארבעה סימנים דמתניתין וא"ת דהשתא משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל ולתנא דמתניתין שרי ראשו ארוך ובמסכת שבת בשלהי פרק רבי עקיבא (שבת דף צ:) נמי אמרינן דרב כהנא מעבר שושיפא אפומא א"ל רב שקליה כי היכי דלא נימרו מיכל קא אכיל ליה וקא עבר משום אל תשקצו את נפשותיכם משמע דליכא איסור משום חגב טמא ולא אסר ליה אלא מפני שהוא חי ושושיפא הוא ראשו ארוך כדאיתא פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז.) גבי העיד יוסי בן יועזר על איל קמצא דכן שמפרש רב פפא דאיל קמצא הוא שושיפא ופליגי יוסי בן יועזר ורבנן בראשו ארוך ורב חייא בר אמי אמר סוסבל ופליגי בכנפיו חופין את רובו אי בעינא רובא דמנכר אבל בראשו ארוך דכ"ע לא פליגי דאסור וזהו תימה דכיון דקי"ל דראשו ארוך שרי אמאי קאמר התם רב חייא בר אמי דאסור לכולי עלמא ונראה לר"ת דגרס התם דכולי עלמא לא פליגי דשרי וכן מצא בספר ישן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.