Guémara
Si une personne est familière avec les oiseaux non-cachères [c'est-à-dire les vingt-quatre espèces interdites] et leurs noms [et sait en particulier identifier le péress et l'ozniyya, qui ne possèdent qu'un seul signe de pureté], alors tout oiseau qui se présente devant elle avec un seul signe est casher [car elle peut s'assurer qu'il ne s'agit pas du péress ni de l'ozniyya]. Si elle n'est pas familière avec eux et leurs noms, tout oiseau qu'elle trouve avec un seul signe est impur [car il pourrait s'agir du péress ou de l'ozniyya]. Mais si elle trouve un oiseau avec exactement deux signes, il est casher — à condition qu'elle sache reconnaître le corbeau [car le corbeau est le seul oiseau non-casher possédant exactement deux signes de pureté].
הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לֹא הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – בְּסִימָן אֶחָד טָמֵא, בִּשְׁנֵי סִימָנִין טָהוֹר, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עוֹרֵב.
La Guemara demande : doit-on uniquement savoir reconnaître le corbeau, et rien de plus ? N'est-il pas enseigné dans une baraïta : le verset dit « Tout 'orev [corbeau] selon son espèce » (Vayikra 11, 15) — pour l'orev, il s'agit du corbeau bien connu ; quant à l'expression « selon son espèce », Rabbi Éliézer dit : elle est écrite pour inclure le zarzir [un type de corbeau], et enseigner qu'il est non-casher. Les Sages dirent à Rabbi Éliézer : mais les gens de Kefar Temarta en Judée n'en mangeaient-ils pas, parce qu'il possède un jabot [signe de pureté] ? Rabbi Éliézer leur dit : eux aussi seront jugés [pour leur transgression] en temps voulu.
עוֹרֵב וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״לְמִינוֹ״ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי כְּפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זֶפֶק! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
Autre interprétation [de « selon son espèce »] : elle est écrite pour inclure la snounit lévana [hirondelle blanche] et enseigner qu'elle est non-cachère — c'est là la position de Rabbi Éliézer. Les Sages lui dirent : mais les gens de la Galilée supérieure n'en mangent-ils pas, parce que son gésier est pelable [signe de pureté] ? Rabbi Éliézer leur dit : eux aussi seront jugés en temps voulu pour leur transgression. [La Guemara conclut donc :] en tout état de cause, la baraïta indique que d'autres oiseaux non-cachères existent avec deux signes, à l'instar du corbeau. La Guemara répond : Rav Na'hman devait vouloir dire qu'il faut pouvoir identifier le corbeau bien connu et toutes les autres espèces de corbeau.
דָּבָר אַחֵר: ״לְמִינֵהוּ״ לְהָבִיא סְנוּנִית לְבָנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי גָּלִיל הָעֶלְיוֹן אוֹכְלִים אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁקֻּרְקְבָנוֹ נִקְלָף! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. אֶלָּא עוֹרֵב וְכׇל מִין עוֹרֵב.
Ameimar dit : la halakha est que tout oiseau qui se présente avec un seul signe est casher — à condition qu'il ne saisisse pas sa nourriture avec ses griffes [car tout oiseau qui agrippe ainsi sa proie est impur, et ce signe écarte d'emblée la catégorie des oiseaux de proie]. Rav Achi dit à Ameimar : que [pense-t-on de] l'enseignement de Rav Na'hman [selon lequel si un oiseau ne possède qu'un seul signe, on ne peut le manger que si l'on connaît tous les oiseaux non-cachères de la Torah, pour s'assurer qu'il n'en est pas un] ? Ameimar lui dit : je n'ai pas entendu cet enseignement — c'est-à-dire : je ne m'y conforme pas. Quelle préoccupation y aurait-il ? Serait-on préoccupé par le péress et l'ozniyya, qui ne possèdent qu'un seul signe ? Ils ne se trouvent pas dans les zones habitées.
אָמַר אַמֵּימָר: הִלְכְתָא, עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד – טָהוֹר, וְהוּא דְּלָא דָּרֵיס. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הָא דְּרַב נַחְמָן מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי. מַאי אִיכָּא? מִשּׁוּם פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? לֵיתַנְהוּ בַּיִּשּׁוּב.
§ Rav Yehouda dit : l'oiseau connu comme le « mésarétt » [l'oiseau gratteur] est apte à être utilisé lors de la purification du métsora' [lépreux], c'est-à-dire qu'il est casher [car seuls les oiseaux cachères sont valides pour ce rite, comme il est dit : « Alors le cohen commandera de prendre pour celui qui se purifie deux oiseaux vivants et purs » (Vayikra 14, 4)]. Et c'est là la snounit lévana [hirondelle blanche] à propos de laquelle Rabbi Éliézer et les Sages ont débattu dans la baraïta.
אָמַר רַב יְהוּדָה: עוֹף הַמְסָרֵט – כָּשֵׁר לְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וְזוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים.
Ameimar dit : il existe deux types de snounit lévana. En ce qui concerne la snounit au ventre blanc, tout le monde s'accorde pour dire qu'elle est autorisée à la consommation. Leur désaccord porte sur celle au ventre jaune [litt. « verdâtre »]. Rabbi Éliézer l'interdit, et les Sages l'autorisent. Et la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Éliézer [qui l'interdit].
אָמַר אַמֵּימָר: בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשַׁרְיָא, כִּי פְּלִיגִי – בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Mar Zoutra enseigne l'énoncé d'Ameimar de cette manière : en ce qui concerne la snounit au ventre jaune, tout le monde s'accorde pour dire qu'elle est interdite. Leur désaccord porte sur celle au ventre blanc. Rabbi Éliézer la déclare interdite, et les Sages la déclarent autorisée. Et la halakha est conforme à l'opinion des Sages, qui l'autorisent.
מָר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי: בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בִּדְחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.
La Guemara demande : certes, selon celui qui dit qu'ils débattent à propos de la snounit au ventre blanc, cela s'accorde avec ce que Rav Yehouda enseigne : « c'est là la snounit lévana [blanche] à propos de laquelle Rabbi Éliézer et les Sages ont débattu ». Mais selon celui qui dit qu'ils débattent à propos de la snounit au ventre jaune, que signifie l'expression « c'est là la snounit lévana » ? La Guemara répond : l'expression « snounit lévana » [hirondelle blanche] sert uniquement à exclure la snounit des maisons, qui est noire.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ פְּלִיגִי – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּדִירוּקָּא פְּלִיגִי, מַאי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״? לְאַפּוֹקֵי דְּבָתֵּי דְּאוּכַּמְתִּי.
§ Ra'hava dit au nom de Rabbi Yehouda : un tassil [oiseau ressemblant à une colombe] immature est inapte au sacrifice en tant que torr [tourterelle — qui doit être adulte pour le sacrifice], mais apte au sacrifice en tant que ben-yona [pigeon — qui doit être immature pour le sacrifice]. En d'autres termes, le tassil est considéré comme une espèce de pigeon et non de tourterelle. Les datzifi adultes, et les tourterelles de Re'hava adultes, sont aptes [au sacrifice] en tant que torrim, mais inaptes en tant que benei-yona, car ce sont des types de tourterelles. Rav Daniel bar Rav Katina soulève une objection à partir d'une Michna (Para 9, 3) : Tous les oiseaux [fin du folio ; la suite est au recto suivant].
אָמַר רַחֲבָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּסִיל פָּסוּל מִשּׁוּם תּוֹרִין, וְכָשֵׁר מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה, דָּאצִיפִי וְתוֹרִין שֶׁל רְחָבָה כְּשֵׁרִין מִשּׁוּם תּוֹרִין, וּפְסוּלִין מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה. מֵתִיב רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא: כָּל הָעוֹפוֹת
Rachi
היה בקי בהן - בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה:,עוף הבא בסימן אחד טהור - אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא:,בסימן אחד טמא - שמא פרס ועזניה הם:,בב' סימנים טהור - דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב:
הזרזיר - הוא אישטורני"ל:,מפני שיש לו זפק - ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [בהחובל] (ב"ק צב:) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
סנונית - ארונדייל"א:
עוף הבא בסימן אחד טהור - ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות:,והני מילי דלא דריס - כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס. ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוא"ה:,הא דרב נחמן מאי - דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה:,מאי איכא - למאי ניחוש:
המסרט - אשגרטנ"ר בלע"ז:,לטהרת מצורע - שהוא צפור האמור בתורה:
מר זוטרא מתני הכי - להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב:
הכי גרסינן היינו דקתני סנונית לבנה ולא גרסינן שנחלקו בה - דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני' דקתני למינהו להביא סנונית לבנה:,לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן:
תסיל - מין יונה הוא:,ופסול משום תורין - אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל חולין כב.) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה:,דאציפי - מין תורין:,תורין של רחבה - כך שמן:
Tossafot
בקי בהן ובשמותיהן - תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי:,בסימן אחד טמא - הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה:
רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר - בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן:,מפני שיש להם זפק - מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א"כ אינו מינו וה"ר יצחק בה"ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א"כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א"כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב"ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א"כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש"מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי"ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי"ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א"כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה"ק בא בב' סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א"כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א"כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ"מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי' זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר"ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא"ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא"כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב"ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ"מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה:
והוא דלא דריס - פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא:
אמר רחבה אמר רבי יהודה - היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (חולין דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג: ושם): [וע"ע תוס' ביצה יא: ד"ה אמר]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.