Guémara
[Continuation de la discussion sur les mesures et le terme « ad » :] [Voici les dimensions minimales d un tesson de poterie pour qu il soit susceptible d impurete :] leur mesure [pour etre susceptible d impurete] est qu ils peuvent contenir suffisamment d huile pour oindre un petit enfant. Et cette mesure ne s applique qu aux recipients dont la contenance initiale n excedait pas un log [mesure de volume] ; si leur contenance initiale etait superieure, ils doivent contenir davantage lorsqu ils sont brises [pour rester susceptibles d impurete]. Mais est-ce que [cela] n enseigne pas qu un recipient dont la contenance initiale etait exactement un log est traite comme s il contenait moins qu un log ? Si c est le cas, « jusqu a » [ad] inclut la mesure exacte. La Guemara repond : Non, si le recipient contenait exactement un log, il est traite comme s il contenait plus qu un log [et ses tessons doivent pouvoir contenir une mesure superieure pour etre susceptibles d impurete].
שִׁיעוּרָן בִּכְדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד לוֹג. מַאי לָאו לוֹג כִּלְמַטָּה? לֹא, לוֹג כִּלְמַעְלָה.
La Guemara suggere : Viens et entends une preuve de la suite de la meme michna : Si le recipient avait initialement une contenance allant d un log jusqu a une sea [mesure plus grande], [ses tessons doivent pouvoir contenir] un quart de log pour etre susceptibles d impurete. Mais est-ce que cela n enseigne pas qu un recipient dont la contenance initiale etait exactement une sea est traite comme s il contenait moins qu une sea ? La Guemara repond : Non, si sa contenance etait exactement une sea, il est traite comme s il contenait plus qu une sea [et ses tessons doivent pouvoir contenir une mesure superieure].
תָּא שְׁמַע: מִלּוֹג עַד סְאָה – בִּרְבִיעִית, מַאי לָאו סְאָה כִּלְמַטָּה? לָא, סְאָה כִּלְמַעְלָה.
La Guemara suggere : Viens et entends une preuve de la suite de la meme michna : Si le recipient avait initialement une contenance allant d une sea jusqu a deux sea, [ses tessons doivent pouvoir contenir] un demi-log pour etre susceptibles d impurete. Mais est-ce que cela n enseigne pas qu un recipient dont la contenance initiale etait exactement deux sea est traite comme s il avait une contenance inferieure ? La Guemara repond : Non, si sa contenance etait exactement deux sea, il est traite comme s il en contenait plus [et ses tessons doivent pouvoir contenir une mesure superieure].
תָּא שְׁמַע: מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם – בַּחֲצִי לוֹג, מַאי לָאו סָאתַיִם כִּלְמַטָּה? לָא, סָאתַיִם כִּלְמַעְלָה.
La Guemara demande : Comment peut-on interpreter la michna de cette maniere ? Car n est-il pas enseigne explicitement dans une baraita : Si le recipient avait initialement contenu exactement un log, il est traite comme s il avait une contenance inferieure ; si sa contenance etait exactement une sea, il est traite comme s il avait une contenance inferieure ; si sa contenance etait exactement deux sea, il est traite comme s il avait une contenance inferieure ? Il ressort clairement que le terme « ad » [jusqu a] signifie « jusqu a et y compris la mesure indiquee », ce qui contredit l opinion de Rav Na'hman selon laquelle il signifie « jusqu a mais sans inclure ».
וְהָתַנְיָא: לוֹג – כִּלְמַטָּה, סְאָה – כִּלְמַטָּה, סָאתַיִם – כִּלְמַטָּה.
La Guemara repond : Le terme « ad » est toujours interprete dans le sens le plus severe. En consequence, la [dans les lois d impurete des ustensiles], le terme « ad » est interprete comme incluant la mesure exacte, dans le but de statuer avec severite — car le recipient est alors plus facilement susceptible d impurete [il tombe dans la categorie inferieure meme si sa contenance est exactement a la limite]. Comme Rabbi Abbahu dit au nom de Rabbi Yo'hanan : Toutes les mesures des Sages doivent etre interpretees avec severite [c est-a-dire dans le sens qui aggrave la restriction], a l exception de la mesure d un gris [groat] comme critere pour les taches de sang [trouvees sur les vetements d une femme], qui s interprete avec indulgence [meme si la tache est exactement de la taille d un gris, la femme demeure pure]. Ici [pour la terefa], il est plus severe d interpreter « ad » comme incluant la mesure exacte, car l animal est alors plus facilement declare terefa.
הָתָם לְחוּמְרָא, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל שִׁיעוּרֵי חֲכָמִים לְהַחְמִיר, חוּץ מִכִּגְרִיס שֶׁל כְּתָמִים לְהָקֵל.
La Guemara note : La formulation [de la michna sur le lit a cordes] est elle aussi precise [confirmant que le terme « ad » se lit toujours dans le sens de la severite], car la michna (Kelim 19:2) enseignait que si une corde depassant d un lit a cordes mesure jusqu a cinq tepahim, elle n est pas susceptible d impurete, mais si elle mesure de cinq jusqu a dix tepahim, elle l est. Et une baraita enseigne a propos de cette michna : Si la corde mesurait exactement cinq tepahim, elle est traitee comme si elle etait superieure [a cinq tepahim et est donc susceptible d impurete] ; si elle mesurait exactement dix tepahim, elle est traitee comme si elle etait inferieure [a dix tepahim et est donc encore susceptible d impurete]. Dans les deux cas, la mesure est interpretee dans le sens de la severite.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא: חֲמִשָּׁה – כִּלְמַעְלָה, עֲשָׂרָה – כִּלְמַטָּה.
La michna dit : « [L animal est casher] si la rate a ete retiree [nital ha-te'hol]. » Rav Avira dit au nom de Rava : Les Sages n ont enseigne que [l animal reste] casher que lorsque la rate a ete retiree [entierement], mais si elle a ete perforee [nikvah], l animal est terefa.
נִיטַּל הַטְּחוֹל, אָמַר רַב עַוִּירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִיטַּל, אֲבָל נִיקַּב – טְרֵפָה.
Rabbi Yossi bar Avin — et certains disent Rabbi Yossi bar Zevida — souleve une objection a partir d une michna du prochain chapitre (68a) : Si, avant d abattre un animal, on coupe des morceaux d un fœtus se trouvant dans la matrice [et qu on les y laisse], leur consommation est permise grace a l abattage de la mere [comme si c etait un organe du corps de la mere]. En revanche, si on coupe des morceaux de la rate ou des reins de l animal et qu on le abat ensuite, leur consommation est interdite [car un organe sectionne d un animal vivant n est pas rendu permis par l abattage ulterieur de cet animal]. On peut en deduire que l animal lui-meme est permis [a la consommation] meme lorsqu une partie de sa rate a ete sectionnee. Il ressort donc clairement qu un tel animal n est pas terefa.
מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא: חוֹתֵךְ מֵעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ – מוּתָּר בַּאֲכִילָה, מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת – אָסוּר בַּאֲכִילָה. הָא בְּהֵמָה גּוּפַהּ שַׁרְיָא!
La Guemara repond : Il en va de meme pour l animal, et meme l animal est interdit [a la consommation dans ce cas]. Mais puisque la michna avait enseigne dans sa premiere partie, a propos des morceaux du fœtus : « leur consommation est permise », elle a enseigne dans sa derniere partie, a propos des morceaux de la rate : « leur consommation est interdite » — pour les mettre en contraste. Ou bien, si vous preferez, dites plutot que [la loi de] la rate perforee [nikav] est un cas a part [ou l animal est terefa], et que [la loi de] la rate sectionnee [ne'htak] est un cas a part [ou l animal n est pas terefa].
הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּהֵמָה נָמֵי אֲסִירָא, אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״מוּתָּר בַּאֲכִילָה״, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״אָסוּר בַּאֲכִילָה״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: נִיקַּב לְחוֹד, וְנֶחְתַּךְ לְחוּד.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : § The mishna states: If the kidneys were removed the animal remains kosher. Rakhish bar Pappa said in the name of Rav: If an animal was diseased in even one kidney, the animal is a tereifa. In the West, Eretz Yisrael, they say: And this applies only in a case where the disease reached
נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת. אָמַר רָכִישׁ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לָקְתָה בְּכוּלְיָא אַחַת – טְרֵפָה. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: וְהוּא דִּמְטַאי לָקוּתָא
Rachi
עד לוג - שיעור זה ניתן לשברי כלים שלא היה תחלתן אלא עד לוג דאם היה תחלתן יותר מלוג הוי שיעור שבריו ברביעית הלוג כדלקמן:
מלוג עד סאה - כלי שהיה תחלתו יותר מלוג כגון שנים או שלשה לוגין או יותר על סאה שיעור שבריו ברביעית הלוג:,סאה כלמעלה - ושיעור שבריו בחצי לוג כדלקמן:
סאתים כלמעלה - ושיעור שבריו בתורת כהנים ובמסכת כלים (פ"ב מ"ב) בלוג שלם:
והתניא לוג כלמטה כו' - אלמא בכולהו עד ועד בכלל:
התם לחומרא - משום הכי אמרינן בהו עד ועד בכלל דאזלינן לחומרא דמטמינן לשברים בשיעור זוטא אבל כסלע וכאיסר דרב נחמן אי הוה אמרינן בהו עד ועד בכלל הוי קולא לאכשורה ואשמועינן רב נחמן דכל היכא דקתני עד זיל ביה לחומרא ואי עד ועד בכלל קולא היא אימא עד ולא עד בכלל:,כל שיעורים של חכמים להחמיר - אי מצומצם חומרא הוא שערינהו במצומצם ואי מצומצם קולא שערינהו בשוחק:,חוץ מכגריס של כתמים - ששנינו בנדה (דף נח:) דהרואה כתם של דם בבגדה כגריס טמא דמספקינן לה בדם נדה אע"ג דכי משערת ליה במצומצם חומרא הוי לא הויא טמאה אלא ביותר מכגריס אבל כגריס עצמו מחזקינן ליה בדם מאכולת והיינו להקל דאע"ג דכגריס שעורו בעינן כגריס ועוד והכי תניא בהרואה כתם (שם נח:) וטעמא משום דכתמים עצמן דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מגופה כדכתיב (ויקרא טו) דם יהיה זובה בבשרה:
דיקא נמי - דהא דקתני לוג כלמטה סאה כלמטה משום חומרא הוא ולאו דנימא נמי במקום קולא עד ועד בכלל:,דקתני עלה דההיא - דחבל היוצא חמשה טפחים כלמעלה טמא דעד דקתני עד חמשה טהור ולא עד בכלל:,עשרה כלמטה - דהאי עד דקתני ועד עשרה טמא ועד בכלל קאמר אלמא בתר חומרא אזיל:
חותך מעובר - שבמעי הבהמה ולא יצא מתוכה:,מותר - אבר באכילה וניתר בשחיטתה כעובר עצמו וטעמא מפרש בבהמה המקשה (לקמן חולין סט.) מכל בבהמה תאכלו:,מן הטחול ומן הכליות - של בהמה אם נחתך מהם אף על פי שלא הוציא החתיכה מתוכה אסור באכילה משום אבר מן החי והתם קא יליף טעמא מאותה תאכלו שלמה ולא חסרה כלומר כשהיא שלמה הוא דקאמינא לך כל בבהמה תאכלו להתיר דבר אחר שבגופה אבל כשהיא חסרה דהנמצא בתוכה מחסרונה הוא לא שרינא לך כל בבהמה דהיינו הנמצא בה. ומכל מקום שמעינן מינה דהיא עצמה שריא אף על גב דנחתך מן הטחול ואין חיתוך בלא נקב דכל נקב משום חיתוך הוא:
הוא הדין דבהמה נמי אסירא - דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה:,איידי דתנא רישא מותר - בחתיכה עצמה דאיצטריך לאשמועינן דלאו אבר מן החי הוא תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה:
לקתה בכוליא - כגון מליא מוגלא:,בכוליא אחת - וכ"ש בשתיהן:
Tossafot
שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג - אבל אם היה תחלתן יותר מלוג בעינן שיעור גדול לשברים יותר מכדי סיכת קטן ואפילו יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם ואין יחודו יחוד דאין דרך ליחד שברים הבאים מכלי גדול לצורך סיכת קטן וכן נראה דע"י יחוד מיירי הכא דהיאך יקבלו שברים טומאה אם לא ע"י יחוד הא אמרינן בסוף המצניע (שבת צה:) דכלי חרס שניקב כמוציא זית טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים ושם פירש בקונטרס כלומר טהור הוא מלקבל טומאה עוד משום סתם כלי חרס ששיעורו בזיתים וגם אם היתה עליו טומאה נטהר ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים שאם יחדו שוב לרמונים מקבל טומאה מכאן ולהבא או אם מתחלה היה מיוחד לרמונים לא נטהר אלמא בעינן יחוד וא"ת דתנא בתוספתא דכלים בשלהי פרק מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודופנותיהם [מאחוריהן] אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין מהן וכו' שפן ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר' מאיר וחכ"א כל כלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ואי בעינן יחוד לקבל בו רמונים כשניקב כמוציא זית הא מיד כשניקב נטהר וכשיחדו לרמונים אחר כך איך יקבל טומאה מכאן ולהבא אבל אי לא בעינן יחוד אתי שפיר דלא נטהר כל זמן שהוא ראוי לרמונים וי"ל דההיא דתוספתא מיירי בדלא חזי על ידי יחוד בלי תיקון ולהכי בשברים הפחותין מכשיעור המפורש כאן בשמעתין דמחמת גריעותא לא מהני יחוד אבל היכא דלא בעי תיקון דאין מחוסר אלא יחוד לא אמרן דכיון שטיהר שוב לא יקבל טומאה לעולם והא דתנן במסכת כלים (פ"ה מ"ח) חתכו חוליות פחות מארבעה טפחים טהור מירחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו לאפות בו סופגנין משמע דאתא ביה טומאה ע"י תקון שאני התם דחשיב כלי גמור ע"י שנעשה אחר כך שלם כמתחילה ע"י תקון אבל שברים קטנים אין נחשבים להיות עוד כלים ע"י שום תקון וא"ת לפי מה שפירש דלא מהני ראויות לשברים לקבל טומאה עד שיחד הא בפרק כל הכלים (שבת דף קכד:) פליגי ר"מ ור' יהודה בכלי שנשבר בשבת וראוי למלאכה אחרת לענין טלטול דר' יהודה אוסר לטלטל משום נולד ור"מ שרי דלית ליה נולד אבל כ"ע מודו שאם נשבר מערב שבת דלא הוי נולד ושרי לטלטולי בשבת הואיל וראוי למלאכה אחרת אלמא מנא הוא לענין שבת ואם כן לענין טומאה נמי מנא הוא כדאמר רבא בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) גבי מחט של יד מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא ועוד מוכח התם דלא בעינן יחוד לענין שבת גבי רבא דאיתווס מסאניה בטינא ואתא שמעיה ושקל חספא וקא מכפר ליה ומפרש טעמא משום דאילו הוה בחצר חזי לאיכסויי ביה מנא וי"ל דלעולם בעינן יחוד לענין טומאה והא דקאמר רבא מדלענין טומאה לאו מנא הוא היינו אפילו ע"י יחוד דכיון דניטל חודה או עוקצה לא מהני בה יחוד והא דתנן במסכת כלים פרק י"ג (מ"ה) מחט שניטל חודה או עוקצה טהורה ואם התקינה למיתוח טמאה לאו יחוד בעלמא קאמר אלא שעשה שום תיקון אבל היכא דהוי מנא לענין טומאה ע"י יחוד לענין שבת לא תקנו יחוד וכן משמע התם בההיא דתרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי דזימנין דמימליך עלייהו ומשוי להו מנא משמע דאע"ג דטהורה היא דאכתי לא מימלך עליה אפילו הכי מותר לטלטלה הואיל וראויה להיות כלי ע"י יחוד ומיהו קשה מההיא דאמר בפרק במה אשה יוצאה (שבת דף נח:) העושה זגין למכתשת ולעריסה ולמטפחת תינוקות יש להם עינבל טמאים אין להם עינבל טהורים נטלו עינבליהן עדיין טומאתן עליהם ומפרש ר' יוסי בר' חנינא הואיל וראוי להקישו ע"ג כלי חרס רבי יוחנן אמר הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק אלמא בראויות בעלמא בלא יחוד מקבל טומאה אע"פ שלא יחדו לגמוע דעל כרחך בלא יחדו מיירי מדפליג עלה ר' יוסי בר' חנינא ולא מטמא משום גימוע דבעינן מעין מלאכה ראשונה ועוד אי יחדו מה לי לא היה לו עינבל מעולם מה לי היה לו עינבל וניטל ועוד מדפריך עליה ורבי יוחנן לא בעי מעין מלאכה ראשונה והא תניא יכול כפה סאה וישב עליה כו' וא"ר אלעזר אומרים במדרסות עמוד ונעשה מלאכתנו ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו ורבי יוחנן אמר אף אומר בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו וההיא ע"כ בלא יחוד דומיא דכפה סאה וישב עליה דאיירי כשלא יחדו לישיבה דממעט ליה מדכתיב אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו וי"ל דשאני גבי זגין דכיון שגם הדיוט יכול להחזיר העינבל כדקאמר התם אית לן למימר דחשיב כלי ע"י דבר מועט שעדיין ראוי לגמוע קודם חזרת עינבל ואפילו בלא יחוד ולמ"ד הואיל וראוי להקישו על גבי כלי חרס ניחא ממה נפשך אי בעלמא בעי מעין מלאכה ראשונה הכא נמי לא מהני לגמוע מים דהיינו מלאכה אחרת ואפילו את"ל דבעלמא טמא בלא יחוד הכא שעומד למלאכה ראשונה ע"י חזרת העינבל אי לא דראוי להקישו לא הוי טמא ולא סגי ליה בגימוע מים דהוי כמו עמוד ונעשה מלאכתנו:
התם לחומרא - השתא חוזר בו מכל מה שתירץ והוי כמו אלא:,כל שיעורי חכמים להחמיר - וא"ת בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) דקאמר רבי יהודה עד ד' שעות ובעי בגמרא אי עד ועד בכלל אי לא עד ועד בכלל ופשיט דעד ועד בכלל דומיא דההיא דקאמר רבי יהודה גבי תפלת המוספים עד ו' שעות דהוי עד ועד בכלל כדמוכח התם והיינו קולא שיכול להמתין ולהתפלל עד סוף ארבע וי"ל דאיכא נמי חומרא דלא אמרינן עבר זמנו וחייב עדיין להתפלל כל שעה רביעית וא"ת והיכי פשיט ליה דעד ארבע שעות מתפלת המוספין דלמא האי עד ועד בכלל והאי עד ולא עד בכלל כדקאמר הכא גבי ההיא דחבל היוצא מן המטה דחמשה כלמעלה ועשרה כלמטה וי"ל דשאני הכא דשניהם שוים דתרוייהו לחומרא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.