Guémara
[Rav dit que la psoukot ha-gargueret (coupure de la trachee) rend l'animal terefa si elle atteint] la majorite de son epaisseur [c'est-a-dire l'epaisseur de la paroi de la trachee elle-meme, dont l'epaisseur est inegale]. Et d'autres disent que Rav dit : la majorite de son espace vide [c'est-a-dire la surface interieure en coupe transversale, sans compter l'epaisseur des parois].
רוֹב עוֹבְיָהּ, וְאָמְרִי לַהּ: רוֹב חֲלָלָה.
La Guemara rapporte l'incident suivant : un certain animal presentant une coupure de la trachee fut apporte devant Rav pour examen [afin de determiner s'il etait casher]. Rav s'assit et examina la trachee en mesurant la majorite de son epaisseur. Rav Kahana et Rav Assi dirent a Rav : « Ne nous as-tu pas enseigne, notre maitre, qu'une coupure de la trachee se mesure selon la majorite de son espace vide ? » Rav envoya alors l'animal devant Rabba bar bar Hana, qui l'examina selon la majorite de son espace vide et le declara casher ; il acheta ensuite de la viande de cet animal au prix de treize issteri peshitei [monnaies simples].
הָהִיא פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, יָתֵיב וְקָא בָּדֵיק לַהּ בְּרוֹב עוֹבְיָהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: לִימַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ בְּרוֹב חֲלָלָהּ! שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, בַּדְקַהּ בְּרוֹב חֲלָלָהּ וְאַכְשְׁרַהּ, וּזְבַן מִינַּהּ בִּתְלֵיסַר אִיסְתֵּירֵי פְּשִׁיטֵי בִּישְׂרָא.
La Guemara demande : comment Rabba bar bar Hana a-t-il pu agir ainsi — c'est-a-dire declarer permis un animal que Rav s'appretait a declarer interdit ? N'est-il pas enseigne dans une baraïta : « Si un autorite halakhique a declare un objet impur, un autre autorite n'a pas le droit de le declarer pur ; s'il l'a interdit, un autre n'a pas le droit de le permettre » ? La Guemara repond : ici c'est different, car Rav n'a pas reellement interdit l'animal — il envisageait seulement de le faire, mais il l'a envoye a Rabba bar bar Hana avant de rendre une decision formelle.
וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתַנְיָא: חָכָם שֶׁטִּימֵּא – אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְטַהֵר, אָסַר – אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְהַתִּיר! שָׁאנֵי הָכָא, דְּרַב לָא אֲסַר מֵיסָר.
La Guemara demande : et du moment qu'un autorite halakhique a statue sur l'animal — meme pour le permettre — comment Rabba bar bar Hana a-t-il pu en manger ? N'est-il pas ecrit : « Alors je dis : Helas, Seigneur Dieu ! Mon ame n'a pas ete souilee, et depuis ma jeunesse jusqu'a maintenant je n'ai mange ni nevela ni terefa, et aucune viande de piggoul n'est entree dans ma bouche » (Ye'hezkel 4, 14) ?
וְכֵיוָן דְּאוֹרִי בַּהּ חָכָם, הֵיכִי אֲכַל מִינַּהּ? וְהָא כְּתִיב: ״וָאֹמַר אֲהָהּ ה׳ אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״.
Les Sages interpreterent le verset comme suit : « Mon ame n'a pas ete souilee » signifie : je n'ai pas eu de pensees licencieuses pendant le jour qui auraient pu entrainer une impurete seminale nocturne. « Je n'ai mange ni nevela ni terefa » signifie : je n'ai jamais mange la viande d'un animal en danger de mort imminente, ce qui pousse a dire : « Egorge-le ! Egorge-le vite ! » avant qu'il ne meure. « Et aucune viande de piggoul n'est entree dans ma bouche » signifie : je n'ai jamais mange d'un animal au sujet duquel un autorite halakhique avait du statuer [meme pour le permettre]. Les Sages ont dit au nom de Rabbi Natan : cette formule signifie : je n'ai jamais mange d'un animal dont les matanat kehounna [dons sacerdotaux — epaule, machoire et caillette] n'avaient pas ete separes. — Tous ces actes sont techniquement permis mais inconvenants. Comment alors Rabba bar bar Hana a-t-il pu consommer cette viande ?
״הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה״ – שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה, ״וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר ״כּוֹס כּוֹס״ מֵעוֹלָם, ״וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
La Guemara repond : cette mise en garde [contre le fait qu'un autorite s'appuie sur sa propre decision pour consommer la chose qu'il a declaree permise] s'applique seulement a une question qui depend du raisonnement [sekhel]. [Mais] Rabba bar bar Hana s'appuyait sur sa tradition [gemara] recue [selon laquelle la psoukot se mesure par la majorite de l'espace vide]. Il n'y a rien d'inconvenant a s'appuyer sur une tradition recue.
הָנֵי מִילֵּי – מִילְּתָא דְתַלְיָא בִּסְבָרָא, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אַגְּמָרֵיהּ סְמַךְ.
La Guemara objecte : mais n'y a-t-il pas lieu de s'abstenir en raison du soupcon [qu'il a favorablement statue pour en tirer profit] ? Car il est enseigne dans une baraïta : « Celui qui a juge un litige, acquitte ou condamne, declare pur ou impur, interdit ou permis, ainsi que les temoins qui ont temoigne — tous ont le droit d'acheter l'objet en question. » Mais les Sages ont dit : « Eloigne-toi de l'inconvenient et de tout ce qui lui ressemble. » Donc Rabba bar bar Hana n'aurait pas du acheter la viande qu'il venait lui-meme de declarer permise.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲשָׁדָא, דְּתַנְיָא: דָּן אֶת הַדִּין, זִיכָּה וְחַיָּיב, טִימֵּא וְטִיהֵר, אָסַר וְהִתִּיר, וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ – כּוּלָּן רַשָּׁאִין לִיקַּח, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הַרְחֵק מִן הַכִּיעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ.
La Guemara repond : cette restriction s'applique seulement a un objet vendu sur la base d'une estimation [et non d'un poids precis], car les observateurs pourraient soupconner que le juge recoive un prix favorable en echange de son jugement. Mais ici, la balance [montrant le poids exact paye] prouve qu'il n'y a pas eu de favoritisme. Il en est ainsi dans cet incident ou Rabba declara casher un animal possiblement terefa et acheta de la viande de cet animal. La fille de Rav Hisda [son epouse] lui dit : « Pere [Rav Hisda] permettait un bechor [animal premier-ne] [en declarant son defaut corporel] mais ne lui achetait pas de viande. Pourquoi agis-tu differemment ? »
הָנֵי מִילֵּי מִידֵּי דִּמְזַבֵּין מִשּׁוּמָא, הָכָא מַתְקְלָא מוֹכַח, כִּי הָא דְּרַבָּה שְׁרָא טְרֵפְתָּא וּזְבַן מִינַּהּ בִּישְׂרָא, אֲמַרָה לֵיהּ בַּת רַב חִסְדָּא: אַבָּא שָׁרֵי בּוּכְרָא וְלָא זָבֵן מִינֵּיהּ בִּישְׂרָא.
Rabba lui repondit : cette restriction s'applique au bechor qui est vendu par estimation [et non au poids]. Ici, la balance prouve que je paie le prix normal et que je ne beneficie pas injustement de mon jugement. Quel soupcon y aurait-il ? Dirait-on que j'ai recu un morceau de choix [oumtza mealyeta] ? Chaque jour on me vend des morceaux de choix [car on me rend cet honneur de toute facon].
אֲמַר לַהּ: הָנֵי מִילֵּי בּוּכְרָא דְּאַשּׁוּמָא מִזְדְּבַן, הָכָא מַתְקְלָא מוֹכַח, מַאי אִיכָּא – מִשּׁוּם אוּמְצָא מְעַלַּיְיתָא? כֹּל יוֹמָא אוּמְצָא מְעַלַּיְיתָא זַבִּנוּ לִי.
Rav Hisda dit : qui est un talmid 'hakham [veritable erudit] ? C'est celui qui peut voir sa propre terefa [c'est-a-dire, quand le statut d'un animal qui lui appartient est douteux, il le declare interdit sans tenir compte de sa perte financiere]. Et Rav Hisda dit encore : qui est vise par le verset « Celui qui deteste les cadeaux vivra » (Michlei 15, 27) ? C'est celui qui peut voir sa propre terefa [il est scrupuleux pour ne pas tirer avantage de ce qui n'est pas le sien, et meme de ses propres biens lorsque leur statut est douteux].
אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם? זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵיזֶהוּ ״שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה״? זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ.
Mar Zutra enseigna au nom de Rav Hisda : tout homme qui lit [la Torah] et etudie [la Michna], qui peut voir sa propre terefa, et qui a servi [appris aupres de] des talmide 'hakhamim [pour apprendre les voies du jugement halakhique] — c'est de lui que le verset dit : « Lorsque tu manges le travail de tes mains, tu seras heureux et il t'ira bien » (Tehilim 128, 2). Rav Zevid dit : un tel homme merited d'heriter de deux mondes — ce monde-ci et le monde-a-venir. Quand le verset dit : « tu seras heureux », c'est dans ce monde ; et quand il dit : « il t'ira bien », c'est pour le monde-a-venir.
דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: כׇּל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ, וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ״. רַב זְבִיד אָמַר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, ״אַשְׁרֶיךָ״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְטוֹב לָךְ״ – לָעוֹלָם הַבָּא.
La Guemara rapporte : Rabbi Elazar — quand on lui envoyait un cadeau de la maison du Nassi [le Patriarche], il ne le prenait pas ; et quand on l'invitait, il n'y allait pas. Il [leur] disait : « Le Maitre ne desire-t-il pas que je vive ? Car il est ecrit : “Celui qui deteste les cadeaux vivra” (Michlei 15, 27). » En revanche, Rabbi Zeira — quand on lui envoyait un cadeau, il ne le prenait pas, mais quand on l'invitait, il y allait. Il dit [en explication] :
רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה מִידֵּי, לָא שָׁקֵיל, וְכִי הֲווֹ מְזַמְּנִי לֵיהּ, לָא אָזֵיל. אָמַר: לָא קָא בָּעֵי מָר דְּאֵיחֵי? דִּכְתִיב: ״וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״. רַבִּי זֵירָא, כִּי מְשַׁדְּרִי לֵיהּ, לָא שָׁקֵיל, כִּי הֲווֹ מַזְמְנִין לֵיהּ, אָזֵיל. אֲמַר:
Rachi
רוב עוביה - יש אומרים רוב עובי הדופן אע"פ שלא הגיע לחלל ושיבוש הוא דאם כן חמור הקנה מן הוושט דאילו וושט ניקב עור החיצון בלא עור הפנימי כשר עד שינקב לחלל. רוב עוביה כלומר כי משערינן רובה ברוב עוביה משערינן ועובי הקנה היינו מן העור ולצואר דאילו מן הראש ולחזה הוי אורך ולרוחב הצואר הוי רוחב הקנה ולעובי הצואר קרי נמי עובי הקנה בשיעור זה נמדד עובי התנוך וקודם שיגיע לחצי חלל הוי רוב עוביה עם הדפנות והחלל מפני שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק וסתמא כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק ומהני עובי התנוך לאשלומי לרובא ובמיעוט התחתון הוי חצי החלל או רובו:,רוב חללה - אינה טרפה עד שיפסק רוב החלל ועובי התנוך אינו משלים לרוב:,ואמרי לה ברוב חללה - אליבא דרב פליגי אמוראי:
שדרה - רב לקמיה דרבה:,בתליסר איסתרי פשיטי - איסתרי סלעי מדינה שהם פשוטים וקלים. איסתרי סתם היינו סלעין צורי שהסלע ארבע דינרים ואיסתרי פשיטי הוא סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר כדאמרינן בהחובל את חבירו (ב"ק צ:) איסתרא פלגא דזוזא וקרי ליה התם סלע מדינה:
לא מיסר אסר - דהכי הוה בעי למיבדקיה ברוב עוביה ולא שבקוה תלמידים ושדרוה לקמיה דרבה:
דתליא בסברא - דהתם איכא לספוקי דלמא לא הוי סברא מעליא והכא רבה אגמריה סמוך דהכי גמיר מרביה דפסוקת הגרגרת ברוב חללה. מלתא דתליא בסברא כגון מקיפין בריאה דאיכא למימר דלמא לא מידמו חזותא שפיר וכגון דמיא לבשרא ודמיא לכבדא ודמיא לביעתא ודמיא למוריקא דאיכא מינייהו כשרות ואיכא מינייהו טרפות ופעמים שאדם טועה במראותיהן:
משום חשדא - דלא לימרו משום דשריא ניהליה מוזיל גביה ונראה כנוטל שכר על הוראתו:,דן את הדין - על שדה או על טלית בין זה לזה:,וכן עדים שהעידו - על שדה או על טלית שהן של פלוני:,כולן רשאים ליקח - אותו חפץ:,הרחק מן הכיעור - שלא יאמרו בשביל כך זיכהו לזה שיתננה לו בזול:
שרי בוכרא - כשהיה כהן מביא לפניו בכור לראות מומו והיה מתירו לא היה לוקח ממנו מבשר אותו בכור. בכור נוהג בזמן הזה וכשהוא תם אינו ראוי לכלום דשוחט קדשים בחוץ:,רב חסדא כהן הוה כדאמרינן בגיטין בהניזקין (גיטין דף נז) שמונים זוגים אחים כהנים נשואין שמונים זוגות אחיות כהנות:,בכור נמכר באומד ולא במשקל כדאמרינן בבכורות (דף לא.) כל פסולי המוקדשין נשחטין ונמכרין באיטליז ונמכרין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר:
מתקלא מוכח - שהכל רואין שהוא שוקל ליטרא בדינר כמותו לאחרים ונותן המעות מיד:,מאי איכא - במה יכולין לחשדני:,משום אומצא מעלייתא - ששוקלין לי הליטרא ממיטב הבשר:,כל יומא נמי - חולקין לי כבוד ומוכרין לי מן המיטב:
זה הרואה טרפה לעצמו - כשנולד ספק טרפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר ואינו חס עליה ואוסרה:,הרואה טרפה לעצמו - ודאי שונא מתנות אחרים הוא שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר:
ושמש תלמידי חכמים - גמר לתרץ טעמי המשנה ומשניות הסותרות זו את זו והיינו גמרא:,יגיע כפיך כי תאכל - דכיון דעל שלו אינו חומד כל שכן שאינו חומד בשל אחרים לגנוב ולגזול:
מזמני ליה - לאכול אצלם:
Tossafot
היכי עביד הכי והא תניא חכם שטימא כו' - וא"ת דלקמן (חולין דף מט.) גבי ההוא מחטא דאישתכח בסמפונא דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשיר וי"ל דהתם אגמריה סמיך כדאמרינן בסוף פ"ב דנדה (דף כ:) גבי ילתא דאייתית דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה ואייתית קמיה דרב יצחק בר' יהודה ודכי לה ופריך עליה מחכם שטימא כו' ומשני דמעיקרא טמי טמוי לה כיון דאמרה כל יומא הוה דכי לי רבה בב"ח כה"ג וההוא יומא חש בעיניה הוה דכי לה ובעי התם כזה התיר לי פלוני חכם מהו פירוש נאמנת או אינה נאמנת ובעי למיפשט מעובדא דילתא דנאמנת ומשני רב יצחק בר' יהודה אגמריה סמך ופירש שם בקונטר' דהדר ביה מאידך שנויא דשני מעיקרא טמויי טמי לה דכיון דאגמריה סמך רשאי להתיר מה שאסר חבירו וכי אמר דאין חבירו רשאי להתיר היינו מסברא ולפירושו בשמעתין נמי למאי דמסיק דאגמריה סמך לא צריך למאי דמשני רב לא אסר ולא מידי אלא דהאמת מתרץ ולכאורה היה נראה פשט ההלכה דנדה אגמריה סמך ולכן האמין לדבריה ולעיל צריכין לשנוייא קמא דמעיקרא טמויי טמי לה וההיא עובדא דלקמן (חולין דף מט.) דמחט שנמצאת בסמפונא דכבדא שמא היו שניהם בבית המדרש ונשאלה השאלה לפניהם לשניהם אי נמי לא ידע שאסר חבירו:
וכן העדים שהעידו כולם רשאין ליקח כו' - דשנים אינם חשודים כדאמרינן בפ"ב דיבמות (דף כה:) ומ"מ לבעל נפש טוב להרחיק ואם תאמר ועדים היאך רשאין ליקח כו' בשלמא חתומים על גט אשה או על שטר מקח לא חשו חכמים למעשה דמעשה לא עבדי אבל דבורא אמרי כדאמרינן בפרק התקבל (גיטין דף סז.) אמר לעדים אמרו לסופר לכתוב ולעדים ויחתמו לא תעשה בישראל כזאת דחיישינן שמא תשכיר עדים וכן מיאנה או שחלצה בפניו היאך ישאנה הא לא עבדי התם מעשה ויש לומר דכל דבר שנגמר על פיהם חשיב מעשה אבל התם שאינו אלא דבור בעלמא שאומר מן הבעל אל הסופר לכתוב ולעדים לחתום ואפשר שהם לא יעשו ולא תתגרש וגם אם אין גומרין הדבר אינם חוששין ואם תאמר דן את הדין דהכא היאך רשאי ליקח והלא יחיד הוה מדקתני דן דמכח מתני' דבכורות (דף כח:) דתנן דן את הדין מייתי בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) דשנים שדנו דיניהם דין ולאו דוקא ב' אלא ה"ה אחד ואין לומר דדיין לא חשיד דהא אמרינן בפ"ב דיבמות (דף כה:) החכם שאסר את האשה בנדר דלא ישאנה ושמא חיישינן התם טפי שמא עיניו נתן בה ועוד יש לומר דההיא דבכורות מוכחא טפי דביחיד איירי דקתני רישא מי שאינו מומחה וראה את הבכור כו' בפרק עד כמה (בכורות דף כח:) ולהכי דייק מינה בסנהדרין:
איזהו תלמיד חכם - דמהדרי ליה אבידתו בטביעת עין זה הרואה טרפה לעצמו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.