[Suite de la discussion :] Mais pour une offrande animale [zeva'h de bétail, par opposition à la 'hattat d'oiseau], il n'existe aucune façon de violer les trois interdictions simultanément [puisque la 'hattat animale requiert deux simanim, laissant le temps à l'animal de perdre son statut de qorban avant la fin de l'abattage]. Or si « une personne ne rend pas interdit une chose qui n'est pas la sienne » [aïn adam ossér], pourquoi le tanna enseigne-t-il cette halakha spécifiquement au sujet de la 'hattat d'oiseau ? La même halakha s'appliquerait même pour une 'hattat animale, car l'incision d'un siman à fin idolâtre ne rendrait pas l'animal interdit [puisqu'il appartient aux kohanim, pas au propriétaire]. Par conséquent, [l'officiant] violerait les trois interdictions simultanément. La Guemara répond : Puisque celui qui apporte une 'hattat acquiert l'animal pour son expiation [son statut] est comme celui d'un animal lui appartenant, et il le rend interdit dès la première incision au début de l'abattage.
אֲבָל זֶבַח לָא. וְאִי אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַאי אִרְיָא חַטַּאת הָעוֹף? אֲפִילּוּ חַטַּאת בְּהֵמָה נָמֵי, כֵּיוָן דְּקַנְיָא לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא.
La Guemara suggère une autre preuve : Viens et entends [ta chemah'] la michna [déjà citée] : « Si deux personnes tiennent ensemble un couteau et abattent, l'une [abattant] au nom de l'un de tous ceux [énumérés dans la première clause de la michna] et l'autre au nom d'une chose permise — leur abattage est invalidé. » [Or dans ce cas, la personne qui abat avec une intention illégitime n'est pas nécessairement le propriétaire de l'animal. Comment peut-elle le rendre interdit ?] Apparemment, on peut rendre interdit une chose qui n'est pas la sienne. La Guemara répond : De quoi traite-t-on [ici] ? D'un cas où celui qui a l'intention illégitime détient une part de l'animal [choutatfout] — il rend donc interdit son propre animal.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
La Guemara suggère une autre objection [depuis une michna de Guittin 52b] : Viens et entends : « Celui qui rend impures [les taharo(t)] d'autrui [métatamé], et celui qui mélange de la térouma dans les produits non-sacrés d'autrui [médam'mé'], et celui qui verse le vin d'autrui en libation idolâtre [ménasskh] — [s'il l'a fait] par inadvertance [bechogeg], il est exempté [de paiement de dommages] ; [s'il l'a fait] intentionnellement [bémézid], il est tenu [de payer] » — [Apparemment, quelqu'un rend bien interdit ce qui ne lui appartient pas.] La Guemara répond : Ici aussi, il s'agit d'un cas où [le responsable du dommage] détient une part [choutatfout] dans le produit [ce qui lui confère la qualité de propriétaire partiel].
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ – בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר, בְּמֵזִיד חַיָּיב. הָכָא נָמֵי דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
[La Guemara note que] la dispute [entre Rav Houna d'un côté et Rav Na'hman, Rav Amram et Rav Yitz'haq de l'autre, sur la question de savoir si l'on peut rendre interdit ce qui ne lui appartient pas] est parallèle à une dispute entre tannaïm [rapportée dans une baraïta] : Dans le cas d'un non-Juif [goï] qui versa le vin d'un Juif en libation idolâtre, mais pas en présence d'une idole ['avoda zara] — il l'a rendu interdit [selon le premier tanna]. Rabbi Yehouda ben Betéïra et Rabbi Yehouda ben Bava le permettent [à la consommation] pour deux raisons : Premièrement, parce que les adorateurs d'idoles ne versent une libation qu'en présence d'un objet d'idolâtrie. Et deuxièmement, parce que même si le non-Juif l'a versé en libation idolâtre, le Juif peut lui dire : « Il n'est pas en ton pouvoir de rendre mon vin interdit contre ma volonté [lo' kol héïménou'. »
כְּתַנָּאֵי: גּוֹי שֶׁנִּיסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אֲסָרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד – שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד – שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ ״לֹא כׇּל הֵימֶנָּךְ שֶׁתֶּאֱסֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי״.
Et Rav Na'hman, Rav Amram et Rav Yitz'haq disent : [Notre opinion peut se concilier] même avec celui qui dit qu'une personne rend interdit ce qui n'est pas le sien [comme le premier tanna de la baraïta] — cela [ne vaut] que dans le cas d'un non-Juif [goï qui accomplit un acte idolâtre]. Mais si c'est un Juif [qui verse le vin d'autrui ou abat son animal pour l'idolâtrie], il cherche à le contrarier [létzao'réï — à le nuire, à l'embêter], et non à se livrer au culte idolâtre. C'est pourquoi un Juif ne rend pas l'animal interdit [dans ce contexte].
וְרַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרַב יִצְחָק אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – הָנֵי מִילֵּי גּוֹי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְצַעוֹרֵיהּ קָא מִיכַּוֵּין.
La Guemara suggère une objection : Viens et entends [ta chemah'] la michna : « Si deux personnes tiennent ensemble un couteau et abattent, l'une au nom de l'un de tous ceux [énumérés dans la première clause de la michna] et l'autre au nom d'une chose permise — leur abattage est invalidé. » [La michna traite manifestement de Juifs ;] cela indiquerait donc que même un Juif qui abat pour le culte idolâtre rend l'animal interdit. La Guemara répond : De quoi traite-t-on [ici] ? Du cas d'un Juif transgresseur [Israël mechoumad] — dont on sait qu'il sert les idoles et dont l'intention déclarée [de tuer « pour les montagnes, les collines » etc.] est bien idolâtre.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
La Guemara suggère une autre objection [depuis la michna de Guittin 52b] : Viens et entends : « Celui qui rend impures les taharoth d'autrui, et celui qui mélange de la térouma dans les produits d'autrui, et celui qui verse le vin d'autrui en libation devant une idole — par inadvertance, il est exempté ; intentionnellement, il est tenu [de payer]. » [Apparemment, même un Juif peut rendre interdit ce qui ne lui appartient pas.] La Guemara répond : Ici aussi [il s'agit] d'un Juif transgresseur [mechoumad] dont l'intention est bien le culte idolâtre.
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר, בְּמֵזִיד – חַיָּיב. הָכָא נָמֵי בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
Rav A'ha fils de Rava dit à Rav Achi : [Dans le cas d'un Juif ordinaire qui n'est pas transgresseur, mais qui a déclaré abattre l'animal d'autrui pour l'idolâtrie,] si des témoins l'ont mis en garde [hitrou bo] [que l'acte est interdit par la Torah et passible de mort] et qu'il a accepté la mise en garde [qibbél 'alav hatara'a] — quelle est la halakha [rend-il l'animal interdit] ? Rav Achi lui répondit : Tu me parles d'un cas où il s'est [lui-même] condamné à mort [en acceptant la mise en garde] ? Il n'existe pas de transgresseur [mechoumad] plus grand que celui-là [et certainement, dans ce cas, il rend l'animal interdit].
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הִתְרוּ בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה קָאָמְרַתְּ? אֵין לָךְ מְשׁוּמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.
Mishna 1
MICHNA : On ne doit pas abattre [un animal] ni [laisser son sang couler] dans les mers, ni dans les fleuves, ni dans des récipients [kellim] [car dans tous ces cas, cela ressemble à un abattage idolâtre]. Mais on peut abattre [et laisser le sang couler] dans un bassin circulaire ['ouga] contenant de l'eau. Sur un bateau, on peut abattre [et laisser le sang couler] dans des récipients [posés sur le pont, sans verser directement à la mer]. On ne doit pas abattre [de sorte que le sang coule] dans une petite fosse [gouma] du tout [kol 'iqqar], mais on peut creuser une petite fosse à l'intérieur de sa maison pour que le sang y coule. Et sur la place publique [bachouq] on ne doit pas faire ainsi, pour ne pas —
מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים, אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם. וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא(משנה)
Rachi
אבל זבח - דבר הזבוח בסכין דהיינו בהמה דעוף מלוק הוא:,ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי איריא - דתני עוף אפי' בהמה נמי דהא לא פקע שם קדשים מיניה ומיהו איהו מיחייב משום עובד עבודת כוכבים דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא:,כיון דקניא ליה לכפרה - שהרי הבעלים מתכפרים בה:,כדידיה דמיא - הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאילו עולה מכפרת אעשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידיה נינהו להכי נקט עוף ובחצי קנה פגום דמיחייב בשחיטת חוץ בההוא פורתא דמיתסר ביה:
אחד לשום אחד מכל אלו - אפילו בהמה דלאו דידיה אלא דאידך ששחט לשום דבר כשר:
המטמא - טהרות של חבירו:,והמדמע - תרומה בחולין של חבירו דמוזיל להו דמיבעי ליה לזבונינהו לכהנים בדמי תרומה דהיינו בזול דלא חזו אלא לכהנים:,והמנסך - יין של חבירו לעבודת כוכבים:,בשוגג - שלא ידע שהיא תרומה ולא ידע שהוא נאסר בניסוך זה או כסבור יין שלו הוא:,פטור - מלשלם. ואע"ג דמזיק בשוגג חייב כדקיימא לן (ב"ק דף כו.) אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן בין שוגג ובין מזיד הכא היזק שאינו ניכר הוא ולא שמיה היזק ובמזיד חייב לשלם דקנסוה רבנן ומשום דקם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר ואע"ג דחייב מיתה משום עבודת כוכבים ואפילו לא התרו בו דלא מיקטיל קיימא לן (כתובות דף לד:) חייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם הכא חייב אפי' אתרו ביה כדאוקימנא טעמא במסכת גיטין (דף נב:) משעה דאגבהיה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך:
שניסך - שכשך ידו לתוכו לעבודת כוכבים:,שלא בפני עבודת כוכבים - רבותא אשמועינן:,אסרו - אף בהנאה דאדם אוסר דבר שאינו שלו:,ועוד שיכול לומר לו - אפילו ניסכו לעבודת כוכבים:,לא כל הימנך כו' - דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:,לאונסי - על כרחי שתאסר:
ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי לך - הא דרב הונא תוקים כתנאי דהא ר' יהודה בן בבא פליג אבל מילתא דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרינן שפיר אפילו לת"ק דאפילו לדידיה דאדם אוסר ה"מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי לחבריה עביד ואין דעתו לעבודת כוכבים:
בישראל מומר - וה"ה דמצי לאוקמא בדאית ליה שותפות בגוה כדאוקמוה אינהו לעיל השתא מיהא כיון דאתינן להכי דעובד כוכבים אוסר מוקמינן לה בגוה ואליבא דתנא קמא:
התרו בו - בישראל שלא ישחט לעבודת כוכבים ושחט לאחר שקבל התראה וקודם לכן לא היה בחזקת מומר:,מאי - מי אסר או לא קבלת התראה שמתרין בו הוי יודע שאתה מוזהר על כך והתורה אמרה שאתה חייב מיתה והוא אומר יודע אני וע"מ כן אני עושה שאמות והכי אמרינן בסנהדרין (דף מא.) מות יומת עד שיתיר עצמו למיתה:
מתני' לתוך ימים - דלא לימרו לשרא דימא קא שחיט:,ולא לתוך הכלים - שלא יאמרו מקבל דם לעבודת כוכבים הוא:,לתוך עוגה של מים - גומא כמו עוגיות לגפנים דמ"ק (דף ב.) לשון מורי. לישנא אחרינא לתוך העוגל והיא היא:,ובספינה - יכול לשחוט על גב הכלים והדם שותת לתוך הים שלא ללכלך את הספינה ולא מיחזי כשוחט לתוך ימים:,אבל עושה גומא - משמע שוחט לתוכה ובגמרא פריך הא אמרת אין שוחטין לגומא. וטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים לעבודת כוכבים:
Tossafot
כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא - והא דפריך בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) מוקצה ונעבד אינו שלו הוא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומוקי לה בקדשים קלים היינו כרב הונא דלעיל דלהני אמוראי דהכא מתוקמא אף בחטאת דכדידיה דמיא:
תא שמע ב' אוחזין בסכין ושוחטין כו' - משמע הכא דרב הונא ועולא דלעיל (חולין דף מ.) אסרי אף להדיוט דהך דשנים אוחזין וההיא דר' יהודה בן בתירא ורבנן דבסמוך איירי אף להדיוט ומשמע דלדידהו ניחא והשתא הא דמייתי ראייה בפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נד:) מכלים שהזניח המלך אחז דאמר מר הכננום שגנזום והקדישו אחרים תחתם הוי אסור אף להדיוט ותימה דהתם לעיל בההוא פירקא (חולין דף נב:) בעי מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי כלים שנשתמשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבהמ"ק אליבא דמ"ד עבודת כוכבים הוא לא תיבעי לך דהשתא להדיוט אסירי כו' ומסיק דאסורין ודריש ליה מקרא דהכננום שגנזום ומה ראייה היא התם אסירי אף להדיוט כלים שהזניח אחז והנך דבית חוניו שרו להדיוט למ"ד לעבודת כוכבים הוא וי"ל דקרא דכל הכלים ודאי איירי לגבוה ומייתי מיניה ראיה לעולא דכיון דאסירי אע"פ שלא עשה בהן אחז שום שנוי אלא שנשתמש בהן לעבודת כוכבים א"כ היכא דעביד מעשה גמור שמתחיל לשחוט הבהמה אית לן למימר דאסור אפילו להדיוט:
ת"ש המטמא והמדמע והמנסך כו' - למ"ד בהניזקין (גיטין דף נב:) מנסך ממש פריך וא"ת ומאי קא משני דאית ליה שותפות בגוה הא אמר התם למ"ד דמנסך ממש לא בעי למימר מערב משום דהיינו מדמע וכיון דאוקמיה דאית ליה שותפות בגוה ולא נאסר חלק חבירו אלא משום שמערב בשלו וא"כ הא אכתי היינו מדמע וי"ל דמכל מקום קמ"ל דאף על גב דחייב מיתה לא אמרינן קם ליה בדרבה מיניה כדאמרינן התם ואי לא תנא מדמע הוה אמינא דבדבר מועט לא מיחייב:
לאו כל כמינך שתאסר ייני לאונסי - תימה דמשמע הכא דר' יהודה בן בתירא שרי לזבוני לכל עובד כוכבים שירצה מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובמס' ע"ז פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נט: ושם ד"ה אמר) משמע דלא שרי לזבוני אלא לההוא עובד כוכבים דנסכיה דמינה מייתי ראיה אהא דקאמר התם האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דאסור בהנאה למשקל דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה שרי דמקלא קלייה וי"ל דהכי מייתי התם כיון דר' יהודה בן בתירא שרי לזבוניה לכל עובד כוכבים שירצה לרבנן נמי דפליגי עליה שרי לזבוניה לההוא עובד כוכבים דנסכיה:
בישראל מומר - פי' בקונטרס דה"ה דהוה מצי לאוקומי דאית ליה שותפות בגוה כדאוקים לעיל וקשה דא"כ אמאי חזר והקשה קושיות שכבר תירץ אלא נראה דאף על גב דאית ליה שותפות בגוה אכתי איכא למימר לצעוריה קמיכוין:
הכא נמי בישראל מומר - להנך אמוראי הוה מצי למימר בהנזקין (גיטין דף נב:) מנסך היינו שנגע בו:
אין שוחטין לתוך הגומא - אומר רבינו תם דהיינו גומא נקייה דנראה כמקבל דם לעבודת כוכבים וקשה דאם כן בלא עושה לו מקום חוץ לגומא איכא תקנה לנקר חצרו ולפיכך טוב ליזהר מלשחוט אפילו לתוך גומא שאינה נקיה:,ובשוק לא יעשה כן - אע"ג דאמר רב (שבת דף סד:) כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור היינו כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם היו רואים אותו עושה כן בצינעא היה שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה ומיהו בירושלמי יש דהך משנה פליג אדרב מההיא ונראה שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא הקשה ממתניתין לרב כמו שהקשה מזוג שבצואר ומשני תנאי היא בפרק במה אשה (שבת דף סד:) וכל הנהו דפריך לרב בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יב.) מי שנתפזרו לו מעותיו לפני עבודת כוכבים וישב לו קוץ ברגלו ומשני להו קאמר בירושלמי דפליגי אדרב והא דאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס.) צינור שעלו בו קשקשים בשבת ממעכו ברגלו בצינעא בשבת ואינו חושש בההוא נמי מודה רב דלא שייך שם חשד דהא מדאורייתא שרי למעכו לכתחלה בשבת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.