Guémara
[La Guémara argumente :] Et s'il vous venait à l'idée de dire que la halakha de la térefa [amputée] est identique à celle de l'animal en danger de mort imminente [mésoukénét, non amputé] — que le Miséricordieux aurait dû écrire : « La graisse d'une névéla pourra servir à tout usage, et la graisse d'une térefa vous ne la mangerez pas » [en mentionnant la térefa seule pour l'interdiction de consommation], et j'aurais dit [par raisonnement a fortiori] : Si, de son vivant [alors qu'il était en danger de mort imminente], l'interdiction de la térefa prend effet sur l'interdiction de la graisse [qui existait déjà], est-il encore nécessaire de préciser [qu'après la mort, l'interdiction de la névéla prend également effet sur la graisse] ?
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חֵלֶב נְבֵלָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְחֵלֶב טְרֵפָה לֹא תֹאכְלוּהוּ״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֵחַיִּים אָתֵי אִיסּוּר טְרֵפָה חָיֵיל אַאִיסּוּר חֵלֶב, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?!
[La Guémara conclut :] Mais plutôt, du fait que le Miséricordieux écrit [séparément le terme] « névéla » [distinct de la térefa dans le verset], on en déduit par voie d'inférence que la térefa [du verset] n'est pas identique à l'animal en danger de mort imminente [mésoukénét]. [La térefa du verset désigne l'animal lacéré et amputé,] et c'est seulement cet animal [la térefa amputée] qui est interdit après abattage. [Mais] manger [la viande d'] un animal en danger de mort imminente [après une che'hita valide] est permis.
אֶלָּא, מִדִּכְתַב רַחֲמָנָא ״נְבֵלָה״, מִכְּלָל דִּטְרֵפָה לָאו הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת.
Mar bar Rav Achi objecte à cela : Et peut-être, en réalité, direz-vous que la halakha de la térefa est identique à celle de l'animal en danger de mort imminente — et quant à ce que vous avez dit : « Pourquoi ai-je besoin [de la mention de la] névéla que le Miséricordieux écrit ? » — on peut expliquer qu'elle est nécessaire pour [enseigner la halakha de] cette névéla qui ne provient pas d'un [état préalable d'] animal en danger de mort imminente. Et quel est [ce cas particulier de] névéla ? C'est le cas où on a rendu l'animal comme un tesson [guissatra] — en le coupant en deux dans le sens de la largeur [et l'animal est mort sur le coup]. [La Guémara répond à cette objection :] Là aussi, dans le cas où on a rendu l'animal comme un tesson, il est impossible que l'animal n'ait pas été au moins un peu [dans l'état d'] animal en danger de mort imminente avant qu'on tranche la majorité [de son corps].
מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.
Et si vous le souhaitez, dites [qu'il y a une autre source pour la permission de manger l'animal mésoukénét] : Si c'est [comme vous le dites, que l'animal mésoukénét est inclus dans la catégorie de la térefa,] que le verset dise simplement : « La graisse d'une névéla et d'une térefa [pourra servir à tout usage,] etc. » — pourquoi ai-je besoin que [le terme] « graisse » soit répété [deux fois : « la graisse d'une névéla et la graisse d'une térefa »] ? [Ce doublement du mot] enseigne [par opposition] que voici [l'animal de la térefa], dont la graisse n'est pas distincte de sa viande [les deux étant interdits à la consommation] ; et il existe [un autre animal] dont la graisse est distincte de sa viande [la graisse étant interdite mais la viande permise]. Et quel est cet [animal] ? C'est l'animal en danger de mort imminente [mésoukénét].
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אִם כֵּן לֵימָא ״חֵלֶב נְבֵלָה וּטְרֵפָה״, ״חֵלֶב״ ״חֵלֶב״ לְמָה לִי? זוֹ הִיא שֶׁאֵין חֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁחֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? מְסוּכֶּנֶת.
Et si vous le souhaitez, dites [qu'il y a encore une autre source pour la permission de manger l'animal mésoukénét] — [le verset tiré du livre d'Ye'hezqel :] « Et je dis : Hélas ! Seigneur Dieu ! Voici que mon âme n'a pas été souillée, et je n'ai jamais mangé de mon enfance jusqu'à présent de carcasse [névéla] ni de bête déchirée [térefa], et aucune chair pigoule n'est entrée dans ma bouche » (Ye'hezqel 4, 14).
וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא, ״וָאֹמַר אֲהָהּ ה׳ אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״.
La Guémara explique [le sens des expressions du verset de Ye'hezqel] : « Voici que mon âme n'a pas été souillée » — cela signifie : je n'ai jamais eu de pensées coupables pendant la journée [qui m'auraient conduit] à une impureté [par émission séminale involontaire] pendant la nuit [qeri]. « Et je n'ai jamais mangé de mon enfance jusqu'à présent de carcasse ni de bête déchirée » — cela signifie : je n'ai jamais mangé la chair d'un animal dont on disait [d'urgence] « kos kos » [« abats-le ! abats-le ! vite ! »] avant qu'il ne meure [c'est-à-dire, la chair d'un animal mésoukénét]. « Et aucune chair pigoule n'est entrée dans ma bouche » — cela signifie : je n'ai jamais mangé [la chair] d'un animal au sujet duquel un Sage avait été consulté [en cas de doute sur sa cacherout] et avait rendu une décision [le permettant]. Au nom de Rabbi Natan ils ont dit [une autre interprétation de cette dernière partie] : Je n'ai jamais mangé d'un animal dont les dons [matanot] auxquels les cohanim ont droit [le zéroua' — avant-bras, haël'ha'yayim — mâchoires, et haqéva — caillette] n'avaient pas encore été prélevés.
״הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה״ – שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה, ״וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם, ״וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
[Voici la preuve tirée de ce verset :] Certes, si vous dites que [l'animal mésoukénét] est permis [après che'hita] — voilà la grandeur de Ye'hezqel : bien que sa consommation soit permise, il s'en est abstenu [par scrupule de sainteté]. Mais si vous dites qu'il est interdit — où est la grandeur de Ye'hezqel [d'avoir évité quelque chose d'interdit comme tout le monde] ?
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שַׁרְיָא – הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֲסִירָא – מַאי רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל?
§ La Guémara demande : Quelles sont les circonstances d'un animal en danger de mort imminente [mésoukénét] ? Rav Yéhouda dit au nom de Rav : C'est tout animal qu'on dresse sur ses pattes [pour qu'il se tienne] mais qui ne tient pas debout seul [sans aide]. Rav 'Hanina bar Chélamya au nom de Rav dit : [La définition est si inclusive que même si] cet animal mange encore des échardes de bois [montrant qu'il a encore des forces dans la mâchoire] — [s'il ne peut se tenir debout,] son statut est celui d'un animal en danger de mort imminente. Rami bar Ye'hezqel dit : [C'est le cas] même s'il mange des poutres [entières — a fortiori].
הֵיכִי דָּמֵי מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
À Soura [l'académie talmudique de Soura], on enseignait [la tradition] de cette façon-là [comme rapportée ci-dessus, avec Rav 'Hanina bar Chélamya comme celui qui ajoute la précision sur les échardes]. À Poumbédita [l'autre grande académie], on enseignait [la tradition] de cette façon-ci : Quelles sont les circonstances d'un animal en danger de mort imminente ? Rav Yéhouda dit au nom de Rav : C'est tout animal qu'on dresse sur ses pattes mais qui ne tient pas debout seul — même s'il mange encore des échardes de bois [il est mésoukénét]. Rami bar Ye'hezqel dit : [C'est le cas] même s'il mange des poutres [a fortiori] — [s'il ne peut tenir debout, il est mésoukénét].
בְּסוּרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנֵי הָכִי: הֵיכִי דָּמְיָא מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, וַאֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
Chmouel trouva [un jour] des disciples de Rav [après le décès de Rav]. Il leur dit : Qu'a dit Rav au sujet de l'animal en danger de mort imminente [mésoukénét] ? Ils lui dirent : Voici ce que Rav a dit : [la suite de la transmission, qui continue au début du daf suivant].
אַשְׁכְּחִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְתַלְמִידִי דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: מַאי אָמַר רַב בִּמְסוּכֶּנֶת? אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב:
Rachi
אי ס"ד טרפה היינו מסוכנת לכתוב רחמנא חלב נבלה יעשה לכל מלאכה - לאשמועינן דלא מטמא חלב משום נבלה ולשתוק מאזהרת אכילתו ובחלב טרפה מסוכנת לחודא לכתוב לא תאכלוהו לאשמועינן דחייל איסור מסוכנת אאיסור חלב ואנא ידענא דכ"ש דכי מייתא אתי נמי איסור נבלה וחייל עליה: ,ומה מחיים - דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה ואתי וחייל אאיסור חלב נבלה גופה מיבעיא:
אלא - מדאיצטריך לאשמועינן בנבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב:,מכלל דמסוכנת לאו טרפה מיקרי - ואצטריך לאשמעינן בהך נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור חלב. ומק"ו דטרפה דאמרינן ומה מחיים כו' לא מצינן למילף גבי נבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרווייהו בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.):
כגון שעשאה גיסטרא - והיא עדיין מפרכסת דאמר בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) עשאה גיסטרא נבלה דזו לא נסתכנה קודם נבלותה ואיצטריך לאשמועינן דתיחול איסור נבלה אאיסור חלב:,עשאה גיסטרא - חתכה לשנים לרחבה:
א"כ - דמסוכנת אסירא:,לימא קרא חלב נבלה וטרפה וגו' - ולאשמועינן דאתי איסור נבלה וטריפה וחייל אאיסור חלב ל"ל למכתב וחלב טרפה למידרשיה אייתר ולמימר דטרפה הוא דקאמינא לך דהיא וחלבה אסורים וכדמזהרנא לך דחייל איסור טרפה אחלב אלמא שני איסורים יש בה אבל יש לך אחרת שהיא קרובה למיתה כזו ואין בה אלא איסור חלב לבדו:,שחלבה חלוק מבשרה - שאיסור חלב נוהג בה משנולדה ותו לית בה איסורא אחרינא:
הנה נפשי לא מטומאה - יחזקאל קאמר ליה להקב"ה לפי שהיה אומר לו קח לך חטים ושעורים וגו' ועוגת שעורים תאכלנה והיא בגללי צואת האדם תעוגינה לעיניהם: ,מקרה יום ומקרה לילה לא כתיב בקרא ולא גרסינן ליה:
לידי טומאה - קרי:,כוס כוס - שחוט שחוט שלא תמות לפי שמסוכנת היא נבלה ממש ליכא למימר דא"כ מאי רבותיה:,שהורה בה חכם - שנולד בה ספק והוצרך לשאול לחכם להתירו:,מתנותיה - הזרוע והלחיים והקבה ואע"פ שהוא היה כהן ובלא הרמה יכול לאוכלה:
שריא - מסוכנת:,היינו רבותיה - דאע"ג דשריא כיון דמאיסה לא אכלתיה:
אפילו אוכלת בקעיות - שיש לה כח בשיניה דכיון דאינה עומדת מסוכנת היא:,רמי בר יחזקאל - לא פליג אדרב יהודה אלא לטפויי אתא וכן רב חנינא:
בסורא מתני הכי - כדאמר דרב חנינא הוסיף אדרב יהודה אפילו אוכלת בקעיות ובפומבדיתא מתני דרב יהודה גופיה סיים בה הכי:
Tossafot
ומה מחיים אתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב - פי' בקונטרס ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה חל על איסור חלב נבלה גופה מיבעיא ומדאיצטריך לאשמועינן בנבלה מכלל דמסוכנת לאו טרפה מקרי ואיצטריך לאשמועינן בהך נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור חלב ומק"ו דטרפה לא אתיא דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרוייהו בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.) וקשה לפירושו דאמאי לא ילפינן שפיר שיחול איסור נבלה על איסור חלב מק"ו דטרפה דאי משום דטרפה מחסרא נבלה נמי כיון דמתה אין לך חסרון גדול מזה ועוד מאי פריך בתר הכי ודלמא איצטריך קרא לנבלה דלא אתיא מכח מסוכנת ההיא נמי אתיא מק"ו לעיל וע"ק נהי נמי דמסוכנת לא הוי בלאו דטרפה מ"מ תתסר בעשה מקרא דזאת החיה דמשמע שאינה חיה לא תיכול ומיהו בזה י"ל אי הוה מוקמא קרא דזאת החיה במסוכנת לאוסרה הוה מסתבר ליה נמי לאוקומי בה לאו דטרפה וכי היכי דעשה דזאת החיה מתוקמא בתרוייהו דתרוייהו מיקרו אינה חיה ה"נ לאו דטרפה מתוקמא בתרוייהו וא"כ נבלה דכתיב דחל על איסור חלב ל"ל ור"ת מפרש דה"ק ומה טרפה דמחיים לא מטמא חייל על איסור חלב נבלה דלאחר מיתה מטמא מיבעיא וליכא למיפרך כדפריך בפרק חטאת העוף (ג"ז שם) דטרפה חמורה דחייל איסורה מחיים דהתם קאמר לפי המסקנא דהכא דמסוכנת שריא אבל למאי דבעי למימר השתא דאיסור נבלה נמי מתחיל איסור שלה מחיים דא"א שלא היתה מסוכנת ומסוכנת אסירא מטעם נבלה מחמת קירוב מיתה ואפילו אם נאמר שלא יהא מסוכנת אלא איסור עשה לא שייך למיפרך מה לטרפה שכן מחיים בלאו כיון דמ"מ איסור נבלה מחיים שפיר הוה ידעינן לה שיחול על איסור חלב מק"ו דטרפה אבל השתא דמסוכנת שריא שייך שפיר למיפרך מה לטרפה שכן חל איסור שלה מחיים תאמר בנבלה שאין כאן איסור מחיים כלל והשתא פריך שפיר בתר הכי דלעולם אימא לך מסוכנת אסורה ואצטריך קרא שיבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ונבלה דלא הוי מסוכנת מעיקרא כגון שעשאה גיסטרא דההיא לא נאסר מחיים ולא אתי בק"ו דטרפה ורבינו גרשום היה מפרש ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב אע"ג דליכא למימר דטרפה מגו דחייל אהאי איסור חייל נמי אהאי איסור דחלב נבלה של אחר מיתה שהיתה מסוכנת בתחלה דאיכא למימר מגו דחייל האי איסור נבלה אאיסור מסוכנת חייל נמי אאיסור חלב לא מיבעיא אלא ודאי מדאיצטריך קרא למכתב נבלה מכלל דמסוכנת שריא לגמרי והשתא פריך שפיר ודלמא איצטריך לעשאה גיסטרא דליכא מגו שהרי לא היתה מסוכנת וקשה לפי' שאין הש"ס מזכיר מגו זה כלל ועוד דאיכא למיפרך דאיכא נמי מגו בטרפה דחייל נמי אאיסור שאינו זבוח ולמ"ד בפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף קג.) בהמה בחייה לאברים עומדת חייל נמי איסור טרפה אאיסור אבר מן החי ואיכא מגו ועוד אפילו כי אמרת דמסוכנת אסירא ואיכא מגו בנבלה לא שייך למילף מק"ו דטרפה כיון דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן אסורה מחיים כדפריך בזבחים (דף ע.):
שלא הרהרתי ביום כו' - ואם תאמר מאי רבותיה דיחזקאל והלא כל אדם נמי אסור כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף כ:) ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כו' וי"ל דאפ"ה חשיב ליה רבותא משום דאמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ולשון הרע ועיון תפלה:,שלא הורמו מתנותיה - ואם תאמר לרבי יוחנן דאמר לקמן בפרק הזרוע (חולין דף קלב:) האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים מאי רבותיה דיחזקאל אע"ג דיחזקאל כהן היה כהן עצמו צריך להפריש תרומות ומעשרות ואסור לאכול טבל ויש לומר דרבי יוחנן סבר כמ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.