Traité Chullin

35a

Étude de Chullin 35a

Étude de la Guémara 35a

Guémara

[Oulla explique pourquoi le nezid ha-dema' est permis :] car il n'y a pas un volume d'olive [ke-zayit] de terouma dans la quantite de ragout consommee dans le temps necessaire pour manger un demi-pain [ke-achalat peras]. Par consequent, il n'est pas necessaire de traiter le melange avec le niveau de purete requis de la terouma [et les choulline presents n'ont pas le statut de choulline preparees au niveau de la terouma].

דְּלֵיכָּא כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

Rabbi Yonatan dit au nom de Rabbi [Yehouda HaNassi] : Celui qui consomme de la terouma elle-meme [impure] au troisieme degre d'impurete — il lui est interdit de consommer d'autre terouma, mais il lui est permis d'entrer en contact avec de la terouma.

אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר רַבִּי: הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה עַצְמָהּ – אָסוּר לֶאֱכוֹל, וּמוּתָּר לִיגַּע.

La Guemara releve que la declaration d'Oulla etait necessaire et que la declaration de Rabbi Yonatan etait elle aussi necessaire. Car si on ne deduisait la halakha que de la declaration d'Oulla, j'aurais dit : cela ne vaut que pour des denrees profanes preparees au niveau de purete de la terouma, mais pour la terouma elle-meme, peut-etre que meme le contact [avec une autre terouma] est aussi interdit — c'est pourquoi la declaration de Rabbi Yonatan etait necessaire. Et si on ne deduisait la halakha que de la declaration de Rabbi Yonatan, j'aurais dit : cela ne vaut que pour la terouma, mais pour des denrees profanes preparees au niveau de purete de la terouma, peut-etre que meme la consommation en est permise — c'est pourquoi les deux declarations sont necessaires.

וְאִיצְטְרִיךְ דְּעוּלָּא, וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יוֹנָתָן, דְּאִי מִדְּעוּלָּא הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה, אֲבָל תְּרוּמָה – בִּנְגִיעָה נָמֵי אָסוּר, אִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יוֹנָתָן. וְאִי מִדְּרַבִּי יוֹנָתָן הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי תְּרוּמָה, אֲבָל חוּלִּין – בַּאֲכִילָה נָמֵי שְׁרֵי, צְרִיכִי.

Rav Yits'hak bar Chemouel bar Marta etait assis devant Rav Na'hman, et il disait : Celui qui mange des denrees profanes preparees au niveau de purete des aliments sacres [kodachim], et que ces denrees etaient impures au troisieme degre d'impurete — il est rituellement pur [et peut] manger des aliments sacres, car tu n'as rien [dans la loi rabbinique] qui confere un quatrieme degre d'impurete aux aliments sacres, sauf des aliments sacres eux-memes [kodech me-kodech], mais non des choulline preparees au niveau de purete des aliments sacres.

יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ – טָהוֹר לֶאֱכוֹל בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ אֶלָּא קֹדֶשׁ מִקּוֹדֶשׁ בִּלְבַד.

Rami bar 'Hama souleva une objection a partir de la michna citee precedemment (33b) : Celui qui mange un aliment au troisieme degre d'impurete acquiert le second degre vis-a-vis des aliments sacres et n'acquiert pas le second degre vis-a-vis de la terouma — et cela dans le cas de denrees profanes preparees au niveau de purete de la terouma. [Rami bar 'Hama demande :] Pourquoi ? Ce ne sont pas des aliments sacres consacres [kodech me-kodech] !

מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: שְׁלִישִׁי – שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ, וְאֵין שֵׁנִי לַתְּרוּמָה. בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה. אַמַּאי? הָא לָאו קֹדֶשׁ מִקּוֹדֶשׁ הוּא!

Rav Yits'hak bar Chemouel bar Marta lui dit : Laisse la terouma de cote ; son etat de purete est [considere comme] de l'impurete vis-a-vis des aliments sacres. Par consequent, les denrees profanes preparees au niveau de purete de la terouma [aussi] rendent les aliments sacres impurs.

אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לִתְרוּמָה, שֶׁטׇּהֳרָתָהּ טוּמְאָה הִיא אֵצֶל הַקֹּדֶשׁ.

La Guemara demande : Et d'ou tires-tu cette affirmation, que la purete de la terouma est [comme] de l'impurete vis-a-vis des aliments sacres ? [On le deduit] d'une michna (Chaguiga 18b), car nous avons appris : Le statut juridique des vetements d'un am ha-arets [personne qui n'observe pas scrupuleusement les lois de la purete rituelle] est comparable a celui d'objets rendus impurs par piétinement [midras — comme le siege ou la couche sur lesquels un zav ou une nidda s'est assis ou couche, constituant une source primaire d'impurete] pour les proushim [ceux qui observent scrupuleusement les lois de la purete]. Le statut des vetements des proushim est comparable a celui d'objets rendus impurs par pietinement pour les cohens qui mangent la terouma. Et le statut des vetements des cohens qui mangent la terouma est comparable a celui d'objets rendus impurs par pietinement pour ceux qui mangent des aliments sacres.

וּמְנָא תֵּימְרַאּ? דִּתְנַן: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לִפְרוּשִׁין, בִּגְדֵי פְרוּשִׁין מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה, בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

Rava dit : Tu parles d'objets rendus impurs par pietinement [midrasot] ? [Le cas des] midrasot est different,

אָמַר רָבָא: מִדְרָסוֹת קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי מִדְרָסוֹת,

Rachi

דליכא כזית בכדי אכילת פרס - דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית ואין שום אכילה כשיעור מצטרפת בין כזית דכל איסורין ובין ככותבת ליה"כ אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים ואותה אכילה נשתערה בחצי ככר של עירוב והיא ד' ביצים ובנזיד הדמע תבלי תרומה מועטין וכי אכיל מן המקפה פרס לא אכל מן התבלין כזית עד דאכל מן המקפה טפי מאכילת פרס ובטפי לא מצטרף כזית ואין כאן אכילת תרומה בטומאה אבל ראשון ושני אין נאכל בנזיד הדמע דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה דפתיכא ביה כך שמעתי. וקשיא לי מ"מ היכי ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה לתרומה והא מוזהר הוא מלפסול את גופו דאמרינן בפ"ח דיומא (דף פ:) אל תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גוייה דאורייתא ואפילו למ"ד דרבנן איסורא מיהא איכא ועוד לישנא דהש"ס דפריך ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין. ונ"ל דבחולין גרידא קאי רישא דמתניתין הראשון שבחולין כו' והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה וה"ל שלישי מותר לאוכלו והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא על כרחיך שנעשה על טהרת תרומה בעי למיכליה וה"ל חולין שנעשין על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה אבתריה. הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס הלכך לאו חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דאמאי קרית ליה בטהרת תרומה משום תבלין דפתיכי ביה הנהו לית בהו כזית תרומה בכדי אכילת פרס דמקפה הלכך לא בעי למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו חולין גרידי:

אסור לאכול - בתרומה:,ומותר ליגע - והיינו נמי כדעולא אלא דעולא איירי בשלישי דחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יוחנן איירי בשלישי דתרומה עצמה:

ה"מ - דאמרינן נפסל מלאכול דמשמע אבל מותר ליגע היכא דשלישי שאכל הוה חולין אבל תרומה לא ואי מדרבי כו':

אלא קדש מקודש - אא"כ היה שלישי של קדש מקודש דהאי שלישי עביד רביעי בקדש מעלה היא דרבנן דהא גבי מעלות דחומר בקדש קתני להו (חגיגה דף כ:) בה' מעלות אחרונות דאמרינן התם (שם כא:) דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא וכי תקינו רבנן בשלישי דקדש מקודש הוא דתקון. ואע"ג דמייתינן לה בק"ו ממחוסר כיפורים לאו ק"ו דאורייתא הוא דהא משלישי דתרומה הוא דמייתינן והיא גופה לאו כתיבא בהדיא ואסמכתא בעלמא הוא תדע דהא גבי מעלות תנייה וק"ו דכוותיה אמרינן במסכת סוטה בפרק כשם (דף כט:) דאמרינן ק"ו מאוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי בקדש והוא גופיה לאו מכתב כתיב ולא בק"ו אתי:,קדש מקודש - קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהם ומנחות שקדשו בכלי אבל שלישי של קדש המקודש בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ"ק וכיון דלא עביד רביעי לא פסיל לגברא וקס"ד וכ"ש חולין שנעשו על טהרת תרומה:

והא לאו קדש מקודש הוא - וקפסיל ליה לגברא ואפילו שני נמי עביד ליה:

טומאה היא אצל הקדש - ושלישי דידיה מספקינן ליה בשני לגבי קדש ומש"ה פסיל לגברא:

מדרס לפרושין - הרי הן אצל פרושין כמדרס הזב דמטמא אדם והני נמי מטמו להו מדרבנן:,פרושין - אוכלי חולין בטהרה:

Tossafot

אבל תרומה בנגיעה נמי אסור - אע"ג דאין עושה רביעי ה"א דאסור ליגע דגזרינן שלא יבא לאכול:

האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש - כמו שאינו עושה רביעי והא דנקט אוכל ולא נקט מגע שאינו עושה רביעי אם נגע בקדש רבותא נקט דהאוכל חמור ממגע דהא אוכל את שלישי הוי שני לקדש וא"ת לענין מאי הוי שלישי כיון דאוכלו הוי טהור אפילו לאכול בקדש וגם אם נגע בקדש אינו עושה רביעי ונראה דנ"מ לכי הא [דתנן] (דתניא) בפרק קמא דטהרות השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד והשתא לענין זה יש בהן שלישי דשוב אין שוחטין עליהם הזבח ואין מקדשין המנחות בכלי דתו לא חזו לקדושת הגוף וא"ת רבי יצחק כמאן לא כר"א ולא כרבי יהושע דלרבה בר בר חנה לרבי יהושע אין בהן שלישי כלל ולעולא הא דקאמר רבי יהושע שלישי שני לקדש היינו אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש אי כר"א הא אמר שלישי שלישי ונ"ל דקסבר רבי יצחק דר"א ורבי יהושע לא איירו אלא בשלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל אוכלין שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש וא"ת תקשה מתניתין דטהרות לרבי יצחק דקתני שלישי שבתרומה פוסל ופירשתי לעיל דאיירי בנעשה על טהרת הקדש וי"ל דמסקינן תנאי היא:,אין לך דבר כו' אלא קדש מקודש בלבד - מה שפירש בקונטרס דרביעי בקדש מעלה דרבנן היא מדקתני לה בה' מעלות אחרונות בחומר בקדש דאמר התם דלית להו דררא דטומאה דאורייתא אין נראה דהא חשיב נמי בה' מעלות אחרונות כלי מצטרף מה שבתוכו לקדש וצירוף הוי דאורייתא לרבי יוחנן דספ"ק דפסחים (דף יט.) ואפילו רבי חייא בר אבא דפליג עליה התם ואמר צירוף דרבנן הוא הא איהו מוקי לה כר"ע ור"ע ס"ל שלישי בחולין דאורייתא וא"כ רביעי בקדש נמי דאורייתא דקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והא דקרי לרביעי בקדש בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) מעלה בעלמא לאו משום דהוי מדרבנן דהא הביא כפרתו אוכל בקדשים קרי ליה נמי התם מעלה אע"ג דהוי דאורייתא כדדרשינן בהערל (יבמות עד:) וקאמר נמי התם דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוי מעלה ולקמן (חולין דף לו.) מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא והא דאמר בפ' (כל הפסולים) (זבחים דף לד) גבי והבשר לרבות עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר דלאו למלקות דלא יאכל מרבה ליה אלא ליפסל מהקרבה קאמר דמקבל טומאה ולעולם פסולה דאורייתא והא דאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כא:) דה' אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר"ח ל"ג דאורייתא ואפילו גרסינן דאורייתא ה"פ דכה"ג בחולין ליכא דררא דטומאה דאורייתא דרחוק הוא מטומאה ומה שמדקדק בקונט' בפסחים דלא משכח רביעי בקדש למ"ד טומאת משקה לטמא אחרים לאו דאורייתא ואין אוכל מטמא אוכל דהיאך יכול לבא לידי רביעי שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה הרי אין כאן אלא שלשה ואין זה קושיא דמשכחת ליה שפיר ע"י עצים ולבונה ואע"ג דר"ל מיבעי ליה לקמן אי מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני ההוא אמורא דאמר בפסחים דאין אוכל מטמא אוכל סבר דמונין בו ראשון ושני ור"ל סבר דאוכל מטמא אוכל:

בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואמאי הא לאו קדש מקודש הוא - נ"ל דהאי מקשה סבר דטעמא הוא דהאוכל שלישי שני הוי משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון וסבר כעולא דבנעשו על טהרת הקדש נמי שלישי שני מהאי טעמא ולית ליה דטהרתה של תרומה טומאה היא אצל קדש אלא שמירת תרומה חשיבא לשמירה אצל קדש ורבי יצחק משני דוקא בשלישי הנעשה על טהרת תרומה הוי אוכלו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל שלישי הנעשה על טהרת הקדש הוי אוכלו טהור לאכול בקדש כמו שאינו עושה רביעי ולדידיה תרומה טהורה נמי מטמאה קדש ולהכי קאמר מנא תימרא דממאי דשלישי שני אין להוכיח לפי סברת המקשה ומייתי מבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואין נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס נ"ל:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Chullin 35a

100%

חולין ל״ה אמַסֶּכֶת חוּלִּין