[Voici les opérations de finition qui font qu'un ustensile en métal inachevé reste insusceptible d'impureté :] le poncer [lachouph], l'incruster d'ornements [léchabbets], le raboter [légarér], l'orner de moulures [lékharkev], le marteler au marteau [léhaqich be-qournass]. Si l'ustensile manque d'une base [kan], d'un rebord [ogen] ou d'une anse [ozen] — l'ustensile n'est pas susceptible de contracter l'impureté [car il n'est pas encore fini]. Si l'ustensile est complet [autrement] mais manque seulement d'un couvercle [késoui] — l'ustensile est susceptible de contracter l'impureté.
לָשׁוּף, לְשַׁבֵּץ, לְגָרֵר, לְכַרְכֵּר, לְהַקִּישׁ בְּקוּרְנָס. מְחוּסָּר כַּן אוֹ אוֹגֶן אוֹ אוֹזֶן – טָהוֹר, מְחוּסָּר כְּסוּי – טָמֵא.
La Guemara demande : Quelle est la différence entre ces [ébauches d'ustensiles en bois] — pour lesquelles la règle est que, du moment qu'elles sont aptes à l'usage, elles sont susceptibles de contracter l'impureté — et ces [ébauches d'ustensiles en métal] — pour lesquelles la règle est que, même si elles sont aptes à l'usage, elles ne sont pas susceptibles de contracter l'impureté tant que leur façonnage n'est pas complet ? Rabbi Yo'hanan dit : La différence tient au fait que les ustensiles en métal sont fabriqués pour des usages d'honneur [lékavod], et donc ils ne sont pas considérés comme [de véritables] ustensiles avant leur achèvement [complet]. Rav Na'hman dit : La différence tient au fait que la valeur [démeihem] des ustensiles en métal est élevée, et ils ne peuvent être vendus à ce prix qu'une fois totalement achevés.
מַאי שְׁנָא הָנֵי וּמַאי שְׁנָא הָנֵי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הוֹאִיל וּלְכָבוֹד עֲשׂוּיִין. רַב נַחְמָן אָמַר: הוֹאִיל וּדְמֵיהֶן יְקָרִים.
La Guemara demande : Quelle est la différence pratique entre leurs opinions ? La Guemara répond : La différence [pratique] porte sur les ustensiles faits d'os [kéli etsem], fabriqués à partir de cornes, qui sont chers mais ne sont pas fabriqués pour des usages d'honneur. Et Rav Na'hman suit sa propre ligne de raisonnement, car Rav Na'hman dit : Le statut halakhique des ustensiles en os en matière d'impureté est analogue à celui des ustensiles en métal.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּלֵי עֶצֶם, וְאַזְדָּא רַב נַחְמָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: כְּלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ.
La Guemara demande : Cela implique-t-il par inférence que les ustensiles en os sont susceptibles de contracter l'impureté rituelle ? La Guemara répond : Oui, car il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Ichmaël, fils de Rabbi Yo'hanan ben Broka, dit : Que signifie le verset : « Et tout ouvrage [fabriqué] de chèvres [ve-khol ma'asseh izzim], vous le purifierez » (Nombres 31, 20) ? Il sert à inclure les objets qui proviennent des chèvres — à savoir des cornes et des sabots [des animaux] — et indique ainsi qu'ils sont susceptibles de contracter l'impureté. Et d'où sait-on que les objets provenant des cornes et des sabots des autres animaux domestiques [behémot] et sauvages ['hayot] sont également susceptibles de contracter l'impureté ? Cela découle du verset, car le verset dit : « Et tout ouvrage [ve-khol ma'asseh] » — le terme « tout » est une amplification [leharbot]. Si tel est le cas, pourquoi le verset doit-il mentionner « chèvres [izzim] » ? Cela sert à exclure les oiseaux [ofot], car les ustensiles fabriqués à partir d'os d'oiseaux ne sont pas susceptibles de contracter l'impureté.
מִכְּלָל דִּכְלֵי עֶצֶם מְקַבְּלִי טוּמְאָה? אִין, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכׇל מַעֲשֵׂה עִזִּים תִּתְחַטָּאוּ״? לְהָבִיא דָּבָר הַבָּא מִן הָעִזִּים, מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם. שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכׇל מַעֲשֵׂה״. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עִזִּים״? פְּרָט לְעוֹפוֹת.
Mishna 1
MICHNA : [En matière d'obligation de séparer la teroumah et les dîmes,] l'état de développement [du fruit] qui crée l'obligation [d'un prélèvement] pour les amandes amères [cheqedim ha-marim] est exempté [de prélèvement] pour les amandes douces ; et l'état de développement qui crée l'obligation pour les amandes douces est exempté pour les amandes amères.
מַתְנִי׳ הַחַיָּיב בִּשְׁקֵדִים הַמָּרִים – פָּטוּר בַּמְּתוּקִים, הַחַיָּיב בַּמְּתוּקִים – פָּטוּר בַּמָּרִים.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Les Sages ont enseigné en explication de la michna : Dans le cas des amandes amères, quand elles sont petites [qetannim], on est obligé de séparer la teroumah et les dîmes — car à ce stade elles ne sont pas encore amères et sont comestibles ; quand elles sont grandes [guedolim], on est exempt de séparer la teroumah et les dîmes — parce qu'elles sont amères et impropres à la consommation. Dans le cas des amandes douces, quand elles sont grandes, on est obligé de séparer la teroumah et les dîmes — parce que les amandes sont mûres et propres à la consommation ; quand elles sont petites, on est exempt de séparer la teroumah et les dîmes — parce qu'elles ne sont pas encore propres à la consommation.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁקֵדִים הַמָּרִים, קְטַנִּים – חַיָּיבִין, גְּדוֹלִים – פְּטוּרִין. מְתוּקִים, גְּדוֹלִים – חַיָּיבִין, קְטַנִּים – פְּטוּרִין.
À propos des amandes amères, Rabbi Ichmaël, fils de Rabbi Yossi, dit au nom de son père d'exempter à la fois ceci [la petite amande] et cela [la grande amande]. Et certains disent [au nom du même Rabbi Yossi] d'obliger à la fois ceci [la petite amande] et cela [la grande amande]. Rabbi Ila dit : Rabbi 'Hanina a rendu une décision [hora'ah] à Tsipori [Séphoris] conformément à l'opinion de celui qui dit d'exempter à la fois ceci et cela.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: זֶה וָזֶה לִפְטוּר, וְאָמְרִי לַהּ: זֶה וָזֶה לְחִיּוּב. אָמַר רַבִּי אִלְעָא: הוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בְּצִפּוֹרִי כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר זֶה וָזֶה לִפְטוּר.
La Guemara demande : Et selon celui qui dit d'obliger à la fois ceci et cela [petites et grandes amandes amères], à quel usage les grandes amandes amères sont-elles bonnes ? [Elles sont amères et impropres à la consommation directe !] Rabbi Yo'hanan dit : Puisqu'on peut les adoucir par la torréfaction au feu [ha-our], cela les rend propres à la consommation [et donc soumises à l'obligation de dîme].
וּלְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה לְחִיּוּב, גְּדוֹלִים לְמַאי חֲזוּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹאִיל וְיָכוֹל לְמַתְּקָן עַל יְדֵי הָאוּר.
Mishna 2
MICHNA : Le temed [boisson produite à partir de marcs de raisin trempés dans l'eau], tant qu'il n'a pas fermenté [lo he'hémits], ne peut pas être acheté avec de l'argent de la dîme [ma'assér chéni] [pour être consommé à Jérusalem], car ce n'est pas du vin. Et si trois log de temed tombent dans un bain rituel [miqvé], son statut halakhique est celui d'eau puisée ['hashuvim] et il rend le bain rituel invalide. Une fois qu'il a fermenté, il a statut de vin, et il peut donc être acheté avec l'argent de la dîme [pour être consommé à Jérusalem] et il ne rend pas le bain rituel invalide.
מַתְנִי׳ הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ – אֵינוֹ נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מִשֶּׁהֶחְמִיץ – נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה.
À propos des frères qui sont associés dans l'héritage de leur père : lorsqu'ils sont tenus de payer la surtaxe [qalvon — le supplément versé avec leur demi-cheqel au Temple], ils sont exempts de [séparer la] dîme du bétail [ma'assér behémah] ; lorsqu'ils sont tenus de [séparer la] dîme du bétail, ils sont exempts de payer la surtaxe. Les associés [qui paient ensemble le demi-cheqel] sont tenus de payer la surtaxe et sont exempts de la dîme du bétail. S'ils ne sont pas de véritables associés mais que l'héritage demeure la propriété du père [décédé], les fils sont exempts de payer la surtaxe, et ils sont tenus de séparer la dîme du bétail.
הָאַחִין הַשּׁוּתָּפִין, כְּשֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן – פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה; כְּשֶׁחַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה – פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.
Guémara 2
GUEMARA : À propos du temed, la Guemara demande : Quelle est l'opinion exprimée dans la michna ? Ce n'est a priori ni l'opinion de Rabbi Yehoudah ni l'opinion des Rabbins, car il est enseigné dans une michna [Ma'assérot 5, 6] : Pour celui qui prépare du temed en versant de l'eau sur des sous-produits de raisin [chemérim], s'il a versé une certaine mesure d'eau et qu'en mesurant le produit fini il a trouvé que sa mesure équivaut à la mesure d'eau qu'il avait versée [et pas davantage], il est exempt de l'obligation de prélever la dîme — car bien que cela ait le goût du vin, il n'y a rien là que de l'eau. Et Rabbi Yehoudah l'oblige à prélever la dîme [parce que le goût détermine selon lui le statut de vin].
גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ – פָּטוּר, וְרַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב.
De quelle opinion s'agit-il dans la michna [de Choulline] ? Si c'est l'opinion des Rabbins — alors même si [le temed] a fermenté, il devrait être exempt [car selon leur raisonnement, s'il n'y a pas plus que la mesure initiale d'eau, le statut est celui de l'eau]. Si c'est l'opinion de Rabbi Yehoudah — il estime qu'on est obligé même si [le temed] n'a pas fermenté, car le goût est son seul critère. Rav Na'hman dit au nom de Rabba bar Avouh :
מַנִּי? אִי רַבָּנַן – אַף עַל גַּב דְּהֶחְמִיץ, אִי רַבִּי יְהוּדָה – אַף עַל גַּב דְּלֹא הֶחְמִיץ! אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ:
Rachi
לשוף - בשופינא לימ"א בלע"ז:,לשבץ - במשבצות זהב לנוי:,לגרר - גרוטושיי"ר לשוף שייך בכלי ברזל לגרר שייך בכלי זהב וכסף:,לכרכר - בציורים שקורין ניי"ל:,להקיש בקורנס - שיש בו פחיתות ופושטן בקורנס:,טהור - הואיל ולא נגמרה כל מלאכת נויו ולקמן מפרש טעמא:,מחוסר כסוי טמא - שאין הכיסוי ממלאכת הכלי שהכסוי כלי אחר הוא ובלא כסוי הוא בנויו:
מאי שנא - גולמי כלי מתכות דטהורין ומאי שנא של עץ דטמאין:,הואיל ולכבוד עשויין - הנך דמתכת הלכך לא חשיבי כלי למילתייהו עד שתגמר כל מלאכת כיבודן:,הואיל ודמיהן יקרים - ועד דעבידי לנוי לא חזו למילתייהו לימכר ביוקר כראוי להם:
כלי עצם - דמיהם יקרים ואין עשויין לכבוד לרב נחמן הוו ככלי מתכות ולר' יוחנן הוו ככלי עץ:
דכלי עצם מקבלים טומאה - בתמיה והיכא רמיזא:,להביא דבר הבא מן העזים - מקרניהם ומטלפיהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישא דקרא:,מן הקרנים גרסינן ולא גרסינן ומן הקרנים:,פרט לעופות - כגון צפרני גריפו"ן שעושין מהם כלים:
קטנים חייבין - במעשר שדרכן לאוכלן בקוטנם קודם שיהו מרים:,מתוקים גדולים חייבין - שנגמר פריים:,קטנים פטורין - שאין דרך אכילתן כך:
זה וזה לפטור - קטנים פטורים בין מרים ובין מתוקים:,זה וזה לחיוב - גדולים בין מרים ובין מתוקים ולקמן מפרש גדולים מרים למאי חזו:
מתני' התמד עד שלא החמיץ - הא נמי להכי תנייה הכא משום דדמיא להנך דלעיל אלא דעד השתא איירי בתרתי מילי ודבר הנוהג בזו אינו נוהג בזו ומהשתא מיירי בחדא מילתא ויש בה חלוק פרקים ובזמן שדבר זה נוהג בה אין דבר זה נוהג בה ויש זמן שזה נוהג בה ואין זה נוהג בה: יין הוזכר לענין קיחת מעשר בירושלים ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע בעירובין (דף כז:) ומים הוזכרו לענין לפסול את המקוה בשלשה לוגין מים שאובין אם נפלו לתוכן קודם שהומשכו בו ארבעים סאה ויין אינו פוסל את המקוה:,תמד - מים הנתנים בחרצנים ולכשהחמיץ ותוסס נעשה יין והתמד עד שלא החמיץ מים בעלמא הוא ונוהג בו תורת פסול מקוה ואינו נוהג בו תורת קיחת מעשר ולאחר שהחמיץ ינהוג בו קיחת מעשר ולא ינהוג בו פסול מקוה:
וכן האחין השותפין כשחייבים כו' - האחין שהן שותפין בירושתן:,כשחייבין בקלבון פטורים ממעשר בהמה - חלקו ולבסוף נשתתפו חייבין בקלבון כשמביאין שקליהן מביאין שני חצאי שקלים ונותנין שתי קלבונות והקלבון הוא לשון הכרע שחייבין להכריע שקליהן ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנין שתי קלבונות שהיה להן לשקול לחצאין:,ופטורין ממעשר בהמה - כל הנולדים להם כל ימי שותפותם שהשותפות פוטר ממעשר בהמה בבכורות בפרק בתרא (דף נו:) יהיה לך ולא של שותפות והתם מוקי ליה להאי קרא במעשר ואע"ג דבבכורות כתיב:,וכשחייבין במעשר בהמה - כגון אם לא חלקו מעולם חייבין במעשר בהמה לעשר כל הנולדים להם כל ימי שותפותם דאמר התם יכול אפילו קנו בתפוסת הבית תלמוד לומר יהיה ופטורין מן הקלבון לגמרי ששוקלין בין שניהם שקל שלם שממון אביהם בחזקתו עומד ואביהם השוקל על בניו או על אחד מבני עירו ופוטרו בשלו פטור מן הקלבון דתנן בשקלים (פרק א משנה ז) השוקל על יד עני או על יד שכנו או על יד בן עירו פטור ובניו נמי אין מצות שקליהם עליו והוו ליה כשכנו ובן עירו:
גמ' כדי מדתו - ולא יותר שאם מצא יותר הכל מודים שחייב לעשר שהרי יש כאן יין:,ר' יהודה מחייב - במעשר דכוליה פירא הוא וחכמים פוטרים הואיל ולא נוסף בו כלום אף על פי שיש בו טעם יין אינו כלום:
Tossafot
מאי שנא הני כו' - אגולמייהו קאי דפשוטייהו פשיטא דכלי עץ הוא דאיתקש לשק:
מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה - מדאורייתא קא בעי לאתויי דהא פשיטא שיש בהן טומאה דמתניתין היא במסכת כלים (פ"ב מ"א) ומייתי לה בפ"ק דשבת (דף טז.) כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין:,שאר בהמה וחיה מנין ת"ל וכל מעשה - ואם תאמר דבפרק במה אשה (שבת דף סד.) דריש דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה מבגד ועור תיפוק ליה מוכל וי"ל דאין לרבות מוכל אלא עצמות שדומין זה לזה של עזים ושל בהמה אבל בשער לא דמו ואם תאמר והכא תיפוק ליה מהתם מבגד ועור וי"ל דלא ידעינן אלא דומיא דבגד ועור:
זה וזה לפטור - פירוש מרים בין גדולים ובין קטנים גדולים מפני שמרים ביותר וקטנים מפני שלא נגמרו ואמרי לה זה וזה לחיוב גדולים מפני שנגמרו קטנים לפי שטובים יותר ופירוש הקונטרס דחוק דפירש זה וזה לפטור קטנים מרים ומתוקים זה וזה לחיוב גדולים מרים ומתוקים והשתא לא הויא מענין אחד ועוד דכי בעי גדולים למאי חזו הוי ליה לפרושי גדולים מרים כיון דאיירי נמי במתוקים:
התמד כו' - פירש בקונטרס מים הנתנים בחרצנים ונראה דמיירי במים הנתנים בשמרים דומיא דהמתמד ונתן מים במדה דמייתי עלה בגמרא דמיירי דנתנים בשמרים כדמשמע בפרק המוכר פירות (ב"ב צז.) ואינם שוים לגמרי כדמשמע בפ' אלו עוברין (פסחים מב):,ופוסל את המקוה - היינו מקוה חסר אבל שלם אינו נפסל בשום ענין כדפירשנו בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו: ד"ה מכלל):
המתמד ונתן מים במדה - ואם תאמר ולוקמיה ברמו תלתא ואתא ארבעה ויש לומר דלכולי עלמא חייב אפילו לא החמיץ ואם תאמר ומאי טעמא דרבנן דפטרי שמרים שיש בהם טעם יין ואף על גב שלא החמיץ והלא כל איסור שבתורה שלא במינו בנותן טעם וטבל חמור לענין שלא במינו ועוד שאפילו החמיץ פוטרין חכמים למאן דאמר בהחמיץ מחלוקת ואפילו בטבל ודאי איירי כדמשמע בפ' המוכר פירות (ב"ב דף צז.) ויש לומר דיין במים אפילו בפחות מששים אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשיב טעם גמור לרבנן כבשאר איסורין דהכא לא הוי אלא קיוהא בעלמא:
אי רבי יהודה אף על גב דלא החמיץ - אף על גב דרבי יהודה להחמיר איירי להתחייב במעשר והכא להקל הוא דניקח בכסף מעשר ואין פוסל את המקוה קסבר הש"ס דלא שנא וקשיא לפירוש רשב"ם דבהמוכר פירות (דף צו:) גבי פלוגתא דאחרים ורבנן בבורא פרי הגפן דקאמר הש"ס דברמא תלתא ואתא תלתא לא פליגי אלא ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא ופריך ליה מהא דפליגי בכדי מדתו ולא יותר ומשני ביתר נמי פליגי וכדי מדתו נקט להודיעך כחו דרבי יהודה והשתא קשיא דמאי משני תקשי אמאי לא מוקי נמי פלוגתייהו דרבנן ואחרים בכדי מדתו כי היכי דפליגי ר' יהודה ורבנן ותירץ שם רשב"ם דרבי יהודה דמחייב בכדי מדתו היינו לחומרא ואי אפשר לומר כן כדמשמע הכא וצריך לפרש דגמרא ס"ל כרבנן דפטרי בכדי מדתו ומוקי אחרים ורבנן כרבנן דרבי יהודה אי נמי משמע ליה דרבי יהודה מחייב מדאורייתא ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לכך מחמיר מדרבנן בכדי מדתו ומתניתין ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.