Guémara
Et si tu imagines [que la mitsva de la meliqa est] spécifiquement [d'abord] ramener les simanim [le canal trachéen et l'œsophage] derrière la nuque puis les pincer [là], pourquoi le tanna a-t-il énoncé spécifiquement que si l'on pince de cette manière [après avoir ramené les simanim derrière la nuque] cela est valide ? Même si l'on égorgeait [par che'hita] depuis la nuque de cette manière, l'abattage serait valide [car toutes les faces du cou sont aptes à la che'hita, sauf la nuque elle-même]. Doit-on alors ne pas conclure de là que la compréhension exacte est la suivante : on peut même ramener les simanim derrière la nuque et pincer [là], et la michna traite du cas où l'on n'a pas ramené les simanim derrière la nuque.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַחְזִיר דַּוְקָא, מַאי אִירְיָא מוֹלֵק? אֲפִילּוּ שׁוֹחֵט נָמֵי! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אַף מַחְזִיר, וּמַתְנִיתִין בִּדְלָא אַהְדַּר.
Rabbi Yannai dit : Que les jeunes [rovin, c'est-à-dire les fils de Rabbi 'Hiyya] reçoivent leur réfutation [de l'opinion qu'ils ont émise], car il est enseigné dans la michna [Chullin 27b environ] : « Il s'avère que ce qui est valide pour la che'hita n'est pas valide pour la meliqa, et ce qui est valide pour la meliqa n'est pas valide pour la che'hita. » À l'exclusion de quoi cette formulation sert-elle ? N'est-ce pas à l'exclusion du cas où l'on ramène les simanim derrière la nuque [en enseignant que cela] est valide seulement pour la che'hita et non pour la meliqa ?
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: יְקַבְּלוּ הָרוֹבִין אֶת תְּשׁוּבָתָן, דְּקָתָנֵי: נִמְצָא כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה, כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה – פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה. לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי מַחֲזִיר סִימָנִין לַאֲחוֹרֵי הָעוֹרֶף, דְּלָא?
Rabba bar bar 'Hana dit : Non, peut-être la michna sert-elle à l'exclusion de celui qui utilise une dent ou un ongle qui n'est pas détaché [du doigt], [lequel procédé est] valide pour la meliqa et non valide pour la che'hita. La Guemara objecte : Cela ne peut être, car le tanna enseigne explicitement le cas de la dent et de l'ongle dans une michna [Chullin 15b], et il n'y avait pas lieu de le répéter.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לָא, לְמַעוֹטֵי שֵׁן וְצִפּוֹרֶן. שֵׁן וְצִפּוֹרֶן בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ.
Rabbi Yirmiya dit plutôt : [La michna sert à l'exclusion de] celui qui fait aller et venir [le couteau ou l'ongle, c'est-à-dire qui coupe les simanim par un mouvement de va-et-vient] — [procédé] valide pour la che'hita mais non pour la meliqa. La Guemara demande : Cela s'arrange bien selon celui qui dit que le va-et-vient lors de la meliqa est invalide ; mais selon celui qui dit qu'il est valide, qu'y a-t-il à répondre ? La Guemara répond : Les fils de Rabbi 'Hiyya suivent l'opinion de celui qui dit que le va-et-vient lors de la meliqa est invalide.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְמַעוֹטֵי מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל.
Rav Kahana dit : La mitsva de la meliqa est que l'on tranche [de l'ongle] et descend [depuis la nuque vers les simanim], et telle est sa mitsva [idéale]. Rabbi Avin pensait dire : Trancher et descendre — oui [c'est apte] ; faire aller et venir — non [c'est disqualifié]. Rabbi Yirmiya lui dit : A plus forte raison, le va-et-vient lors de la meliqa est valide [car si même le mode minimal de « trancher et descendre » est la mitsva, a fortiori le va-et-vient ne le disqualifie pas]. La Guemara demande : Et quelle est la signification de la formule « telle est sa mitsva », qui semble indiquer qu'il doit s'effectuer exclusivement de cette manière ? La Guemara répond : Dis que cela signifie : c'est également [l'une de] ses mitsvot [le mode idéal, mais non exclusif].
אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִצְוַת מְלִיקָה קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְזוֹ הִיא מִצְוָתָהּ. סָבַר רַבִּי אָבִין לְמֵימַר: קוֹצֵץ וְיוֹרֵד – אִין, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא – לָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה: כׇּל שֶׁכֵּן דְּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה כָּשֵׁר, וּמַאי זוֹ הִיא מִצְוָתָהּ? אֵימָא: אַף זוֹ הִיא מִצְוָתָהּ.
Rabbi Yirmiya dit au nom de Chmouel : Tout endroit [du cou] valide pour la che'hita [côté gorge] est, à l'endroit correspondant [côté nuque], valide pour la meliqa. Il en résulte par inférence que tout endroit [du cou côté gorge] non valide pour la che'hita est non valide pour la meliqa. La Guemara demande : À l'exclusion de quoi ce principe sert-il ? Si l'on dit qu'il sert à l'exclusion de l'arrachage [iqour] des simanim de leur place avant d'inciser — [indiquant que cela est] invalide pour la meliqa comme pour la che'hita —, mais n'a-t-il pas été enseigné [dans une braïta] par Rami bar Ye'hezqel : « Il n'y a pas de disqualification pour arrachage des simanim dans le cas d'un oiseau » [et la meliqa est spécifique à l'oiseau] ?
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַכָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – כְּנֶגְדּוֹ בָּעוֹרֶף כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, הָא פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה. לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי עִיקּוּר סִימָנִין, וְהָא תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: אֵין עִיקּוּר סִימָנִין בָּעוֹף!
Rav Pappa dit : [Le principe de Chmouel] sert à l'exclusion [de la meliqa effectuée sur] l'os occipital à l'arrière de la tête [du volatile] ; de même que cet endroit n'est pas le lieu de la che'hita, de même il n'est pas le lieu de la meliqa. La Guemara demande : N'est-il pas évident que la meliqa à l'arrière de la tête est invalide ? La Torah a dit [Vayiqra 1, 15] : « Adjacent à sa nuque [mimoul orfô] », et non pas à sa tête !
אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי רֹאשׁוֹ. רֹאשׁוֹ פְּשִׁיטָא? ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא בְּרֹאשׁוֹ!
La Guemara répond : Quelle est donc la « tête » [qui n'est pas le lieu de la meliqa, selon Rav Pappa] ? C'est le talus [la déclivité de la tête], par exemple dans le cas où l'on a commencé [la meliqa] au niveau de la déclivité de la tête [là où la nuque commence à s'incliner] et que l'on a dévié [en continuant] jusqu'à atteindre en bas [au niveau des simanim, à leur endroit habituel, où l'on a achevé la meliqa]. Puisqu'on a commencé dans le mauvais endroit, c'est invalide — à l'instar de la che'hita. Et cela est conforme à ce que Rav 'Houna dit au nom de Rav Assi : « Si l'on a dévié [le couteau vers le haut] et coupé un tiers de la trachée [hors de son emplacement normal], puis coupé les deux tiers restants dans l'anneau [de cartilage, à l'emplacement normal de la che'hita], la che'hita est invalide. »
מַאי ״רֹאשׁוֹ״? שִׁיפּוּי רֹאשׁוֹ, כְּגוֹן דְּנָקֵט מִשִּׁיפּוּי רֹאשׁוֹ וְהִגְרִים וַאֲזַל עַד דִּמְטָא תַּתַּאי, וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי: הִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ – פְּסוּלָה.
Rav A'ha, fils de Rava, dit à Rav Achi : Quant à ce qu'enseigne Rami bar Ye'hezqel — « Il n'y a pas de disqualification pour arrachage des simanim dans un oiseau » —, nous le disons seulement selon celui qui dit : « Il n'y a pas de [source biblique pour la] che'hita d'un oiseau dans la Torah [et elle est donc de nature rabbinique] »,
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הָא דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין עִיקּוּר סִימָנִין בָּעוֹף, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה,
Rachi
ואי ס"ד מחזיר דוקא - ומתני' דקתני מליקה כשרה בשהחזיר קמיירי דאי לא החזיר פסולה שוחט אמאי פסולה מאי שנא עורף מצדדין אלא לאו ש"מ אף מחזיר קאמרי ומתני' בדלא אהדר ולא הויא מתני' לא תיובתייהו ולא סייעתייהו:
יקבלו הרובין את תשובתן - הנערים בני ר' חייא:,למעוטי מאי - אי משום דעורף פסול בשחיטה וכשר למליקה וצואר כשר לשחיטה ופסול במליקה הא תנא ליה:,לאו למעוטי חזרת סימנים - דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיידי דתנא כשר בשחיטה ופסול במליקה תנא נמי כשר במליקה פסול בשחיטה:
לא למעוטי שן וצפורן - ומשום סיפא נקט לה כשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי שן מחוברת וצפורן מחוברת דפסולה בשחיטה והכי קאמר כשר במליקה כגון צפורן מחוברת פסול בשחיטה וכיון דאשמועי' צפורן הוא הדין לשן דטעמא משום מחובר הוא ואיידי דתנא סיפא תנא נמי רישא:,שן וצפורן בהדיא תנא להו - לעיל (חולין דף טו:) במתני' חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן ואוקמינן במחוברת. ואית דמפרשי דמרישא ממעט שן תלושה וצפורן תלושה דכשר בשחיטה ופסול במליקה ולא היא דא"כ למה הוזכר שן וצפורן לימא הכי למעוטי תלוש דפסול במליקה אלא תלוש לאו מילתא היא דנימא כשר בשחיטה ופסול במליקה דהא בתלוש לא מיקריא מליקה ואפי' מליקה פסולה לא מיקריא דהא פירש לן קרא דמליקה בעצמו של כהן היתה ובכלי לא מיקריא מליקה דלא אשכחן בכלי דמיקריא מליקה ומנא תימרא דמליקה בעצמו של כהן דתניא בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה.) והקריבו הכהן אל המזבח וכי תעלה על דעתך שזר קרב גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא מליקה אלא בעצמו של כהן ולההוא לישנא פרכינן שן וצפורן בהדיא קתני להו בתורת כהנים כדפרישית והא נמי ליתא דלא פרכינן בהדיא קתני לה אלא א"כ שנויה במשנה דרוב ברייתות שבתורת כהנים ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתינו ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זמני או בחד מסכתא או בתרתי:
למעוטי מוליך ומביא - דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומשום רישא נקט לה ואיידי דתנא רישא תנא סיפא:,הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא דרב הונא ורבה היא לקמן בשמעתין:,סברי לה כמ"ד פסול - ומוקמינן למתני' למעוטי מוליך ומביא:
קוצץ ויורד - בלא הולכה והובאה:,כ"ש כו' - דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדממעט סכין וצואר כי עביד מליקה בשחיטה טפי עדיף:
אמר שמואל כל הכשר כו' - שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפרך טובא דאי סבר מוליך ומביא במליקה פסול הא איכא מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיכא תלוש ואי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר וכל שכן קוצץ ויורד כדאמרינן קשיא סיפא דדייקינן הא פסול פסול והא איכא קוצץ ויורד דפסול בשחיטה וכשר במליקה אלא שמואל בהכשר מקום שחיטה קא מיירי כל מקום הראוי בצואר לשחיטה ראוי למליקה לעומתו מאחוריו במול עורף:,ופרכינן הא פסול פסול - דעל כרחין שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה לאשמועינן דכל מול העורף כשר למליקה הא בהדיא תני לה במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועי' ולמעוטי מאי דכיון דפסול בשחיטה יהא פסול במליקה למעוטי למעלה מן הצואר דפסול במליקה לא אצטריך דהיינו עורף ממש ובהדיא כתיב ממול ערפו ולא ערפו:,אילימא למעוטי סימנים שנעקרו - דכיון דאין אותו צואר כשר לשחיטה אין עורף כנגדו כשר למליקה:,והא תני רמי - דאפי' לשחיטה כשר:
ראשו פשיטא - קרא בהדיא כתיב:
שיפוי ראשו - משהתחיל הראש לשפע ואי נמי שיפע מליקתו:,והגרים ואזל עד דמטא תתאי - לסימנים נגד מקום שחיטה וגמר מליקתו שם דאי עבד רובא בשיפוי הראש דהיינו עורף ממש לא איצטריכא ליה לשמואל דהא מול בהדיא כתיב אלא מיעוטא הוא דעבד התם ואשמועי' שמואל דכי היכי דמיפסלא שחיטה משום התחלת אותו מקום וכדרב הונא כו' אף על גב דרובא במקום שחיטה מיפסלא נמי מליקה:
למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה - אלא מדברי סופרים. רבי אלעזר אמרה בפרק השוחט (לקמן חולין דף כח.):
Tossafot
לא למעוטי שן וצפורן - מה שהקשה בקונטרס לאותן שמפרשים דאיירי בתלושים לא שייך למפרך תנינא מברייתא אלא אם כן שנוייה במשנה נראה דלא קשה דהא נמי שמעינן ממתני' בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף סח.) דתנן מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה אלמא תלוש פסול במליקה ומיהו קשה קושיא אחרת שהקשה דה"ל למימר למעוטי תלוש והוי כל תלוש בכלל וא"ת ולפירושו דאיירי במחוברין היאך שן כשרה במליקה הא בעי ימין דמלק בשמאל פסול כדתנן בפרק חטאת העוף (ג"ז שם) וי"ל דלא נקט שן שיהא שן כשרה למליקה אלא כלומר דלא מיפסל מטעם מחובר כמו בשחיטה ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דאמרינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה.) דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין דאמרינן בירושלמי כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה בימין והתרה בימין ושמא אין כל כך ראיה דדלמא ליכא עיכובא בימין אלא לכתחלה בעי ימין והוא הדין אם חלצה בשמאל דחליצתה כשירה והא דלא קאמר למעוטי דורס דכשר למליקה ופסול לשחיטה משום דבהדיא קתני לה גבי שחיטה בפ' ב' (לקמן חולין ל:) דפסולה דתנן אם התיז את הראש בבת אחת פסולה ואי אשמעינן דכשר במליקה א"כ ה"ל למתני אפכא פסול בשחיטה כשר במליקה דהוה משמע שפשוט לנו בשחיטה:
אילימא למעוטי עיקור סימנים - לפירוש הקונטרס דבעיקור סימנין הוי טרפה תימה אמאי אצטריך לאשמועי' דכי היכי דעיקור פסול בשחיטה פסול נמי במליקה מאין היה לנו להכשיר במליקה יותר מבשחיטה והלא מלק ונמצא טרפה פסול לכולי עלמא אלא דפליגי בזבחים בפרק (קדשי קדשים) (דף סט.) אי מליקה מטהרת מטומאת נבלת עוף טהור או לאו וכן תימה לרבא בר קיסי דקאמר לא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים לעוף אלא במליקה ולא בשחיטה מאי שנא דנקט עיקור מכל שאר טריפות וכן תימה דקאמר בסמוך [אלא] למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין עיקור (אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש עיקור) היאך תלוי זה בזה מ"מ הוא אסור משום טרפה דמה לי טרפה זו ומה לי טרפה אחרת דכיון שנטרף העוף שוב אין מועיל לו נחירה אלא להוציא מידי נבילה למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה כדמוכח בריש השוחט (לקמן חולין כח.) אבל לדברי הלכות גדולות אתיא כולה סוגיא שפיר דלא הוי טרפה על ידי שחיטת סימנין ולהכי קאמר אילימא למעוטי עיקור סימנין כי היכי דהלכתא גמירי לה דאין השחיטה מועלת שם אף על פי שאינו נטרף בכך כמו כן במליקה שוב אינו נמלק אף על פי שאינו טרפה והא תני רמי בר יחזקאל כו' ופליג אההיא דנשמטה הגרגרת כדפירש בקונטרס אבל אהך דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף לא פליג דאפילו בבהמה אינה טרפה בכך אבל לפירוש הקונטרס פליג נמי אלוי וניחא השתא דרבא בר קיסי וכולה סוגיא:
לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה - אין להקשות לדידיה היכי משכחת נבלת עוף טהור דמטמא בגדים אבית הבליעה דנהי דלא בעי שחיטה נחירה מיהא בעי בסימנין כדמוכח לקמן בריש פרק ב' (חולין דף כח.) דקאמר מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה כיון דתבר שדרה ומפרקת הויא טרפה תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אלמא סימנין דוקא מטהרין ובשדרה ומפרקת חשיב טרפה והשתא (משכחת נבלת עוף טהור כשחתך שדרה ומפרקת ורוב בשר קודם שהגיע לסימן) תיהני ליה סכין לטהורי מידי נבילה והא דנקט בהתכלת (מנחות מה.) גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבלה לאו דוקא דנבלה לא הוי כדמוכח לקמן כמו שהבאתי מפרק ב' (לקמן חולין דף כח.) אלא כלומר טרפה וקרא נקט נבלה אגב טרפה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.