Guémara
[Suite du raisonnement de Rav A'ha bar Ya'akov sur le bouc émissaire :] …que peut-être l'un des animaux, le bouc pour Azazel, est une tréfa ? Car puisqu'il n'est pas abattu mais jeté vivant du haut d'un rocher escarpé, il n'existe aucun moyen de vérifier qu'il n'est pas une tréfa. Eh bien, n'est-ce pas parce que nous disons : suis la majorité des animaux, qui ne sont pas tréfot ?
דִּילְמָא חַד מִינַּיְיהוּ טְרֵיפָה הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
Et si vous disiez, en réfutation de cette preuve, qu'il n'est pas nécessaire d'examiner [si le bouc est une tréfa], car quelle différence pratique cela a-t-il pour nous — puisque [le bouc pour Azazel] n'est ni mangé ni sacrifié — n'est-il pas vrai que le tirage au sort ne désigne le bouc pour Azazel que parmi [des animaux] aptes au sacrifice pour l'Éternel [la-Chem] ? Et si vous disiez que l'on peut examiner le bouc après qu'il a été précipité du rocher escarpé — n'avons-nous pas appris dans une michna (Yoma 67a) que le bouc n'atteignait même pas la mi-pente de la montagne qu'il était déjà mis en pièces [membre à membre] ?
וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם. וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתְנַן: לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
Rav Mari dit : [le principe de la majorité non quantifiable] est dérivé de la halakha de celui qui frappe son père ou sa mère, au sujet duquel le Miséricordieux dit : qu'on le mette à mort (voir Chémot 21, 15). Rav Mari précise : mais ne devrions-nous pas craindre que l'homme qu'il a frappé ne soit peut-être pas réellement son père ? Eh bien, n'est-ce pas parce que nous disons : suis la majorité, et la majorité des actes d'union d'une femme mariée sont attribuables à son mari ?
רַב מָרִי אָמַר: אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.
La Guemara demande : d'où tire-t-on cette conclusion ? Peut-être la référence est-elle à un cas où, au moment de la conception, sa mère et son père étaient [tous deux] incarcérés ensemble dans une prison [de sorte que la paternité est fondée sur une certitude, et non sur une majorité]. La Guemara répond : même dans ce cas, « il n'y a pas de gardien contre l'immoralité sexuelle » [eïn apotropos la'arayot] — et l'identité de son père ne repose pas sur une certitude.
מִמַּאי? דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין! אֲפִילּוּ הָכִי, אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.
Rav Kahana dit : [le principe] est dérivé de la halakha de celui qui a tué quelqu'un, au sujet duquel le Miséricordieux dit : qu'on le mette à mort (voir Chémot 21, 12). Rav Kahana précise : et ne devrions-nous pas craindre que la personne qu'il a tuée était peut-être une tréfa [quelqu'un qui souffrait d'une blessure ou d'une condition qui aurait de toute façon causé sa mort dans les douze mois] ? En effet, celui qui tue une tréfa est exempt de la peine capitale [car au sens halakhique, la tréfa est considérée comme déjà morte]. Eh bien, n'est-ce pas parce que nous disons : suis la majorité des personnes, qui ne sont pas des tréfot ?
רַב כָּהֲנָא אָמַר: אָתְיָא מֵהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
Et si vous disiez, en réfutation de cette preuve, qu'on examine le cadavre pour déterminer s'il était une tréfa — le cadavre ne serait-il pas mutilé par cet examen ? Et si vous disiez que c'est en raison de la crainte d'une perte de vie injustifiée [pour le meurtrier] qu'on mutilera le cadavre pour déterminer si la victime était une tréfa — il resterait nécessaire de s'appuyer sur la majorité, car il faudrait alors aussi craindre que peut-être il y avait une perforation à l'endroit où il a poignardé la victime avec l'épée [ce que l'examen du cadavre ne pourrait pas toujours révéler].
וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, הָא קָא מִינַּוַּול, וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם אִיבּוּד נְשָׁמָה דְּהַאי – נִינַוְּולֵיהּ, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה.
Ravina dit : [le principe] est dérivé de la halakha des témoins [zomemim] qui ont comploté [pour faire condamner à mort un innocent], au sujet desquels le Miséricordieux dit : « Et vous lui ferez ce qu'il avait comploté de faire à son frère… » (Devarim 19, 19). Si ces témoins ont témoigné faussement qu'une personne était coupable d'une infraction capitale, ils sont passibles de la peine de mort. Et ne devrions-nous pas craindre que la personne contre laquelle ils ont témoigné était peut-être une tréfa [et qu'ils ne doivent donc pas être exécutés pour avoir comploté de faire condamner une tréfa] ? Eh bien, n'est-ce pas parce que nous disons : suis la majorité des personnes, qui ne sont pas des tréfot ?
רָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מֵעֵדִים זוֹמְמִין, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳״, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָךְ דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
Et si vous disiez, en réfutation de cette preuve, qu'on examine le cadavre de l'accusé exécuté pour déterminer s'il était une tréfa — n'est-il pas enseigné dans une baraïta qu'un Sage éminent [bérébi] dit à propos des témoins qui ont comploté pour faire condamner une personne : si les témoins [zomemim] n'ont pas encore fait exécuter l'accusé par leur témoignage, ils sont exécutés ; mais s'ils ont fait exécuter l'accusé par leur témoignage, ils ne sont pas exécutés [et l'examen du cadavre n'est donc plus possible pour protéger les témoins zomemim] ?
וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: בְּרַבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ – אֵין נֶהֱרָגִין.
Rav Achi dit : le principe [de la majorité non quantifiable] est dérivé de la halakha de la che'hita [l'abattage] elle-même, au sujet de laquelle le Miséricordieux dit : égorge et mange. Et ne devrions-nous pas craindre qu'il soit peut-être en train d'égorger l'animal à l'endroit d'une perforation préexistante [sur l'œsophage ou la trachée, ce qui rendrait l'animal tréfa] ? Eh bien, n'est-ce pas parce que nous disons : suis la majorité des animaux, qui ne sont pas des tréfot ? Rav Achi dit : j'ai exposé cette halakha devant Rav Kahana, et d'autres disent que Rav Kahana l'a exposée devant Rav Chimi, et [le sage] devant qui la halakha fut exposée lui dit : peut-être là où il est possible d'examiner la situation, on l'examine et on ne s'appuie pas sur la majorité ; et là où il n'est pas possible d'examiner la situation, on ne le peut pas [et c'est alors seulement que l'on s'appuie sur la majorité]. Car si vous ne dites pas ainsi, alors selon Rabbi Meïr — qui, malgré l'existence d'une majorité, tient compte de la minorité et ne suit pas la majorité — est-il donc vrai que l'on ne mangerait pas de viande [par crainte qu'il y ait eu une perforation à l'endroit de l'abattage] ? Et si vous disiez qu'il en est effectivement ainsi selon Rabbi Meïr [que la viande est interdite selon lui]…
רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Rav Ashi said: I stated this halakha before Rav Kahana, and some say that Rav Kahana stated this halakha before Rav Shimi, and the Sage before whom the halakha was stated said to the one who stated it: And perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; but where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וַאֲמַר לֵיהּ: וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : As if you do not say so, then according to Rabbi Meir, who despite the existence of a majority takes the minority into consideration and does not follow the majority, is it indeed true that one does not eat meat due to the concern that there was a perforation in the place that he slaughtered the animal? And if you would say, indeed, according to Rabbi Meir it is prohibited to eat meat,
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי,
Rachi
ודילמא חד מינייהו - האי דעזאזל טרפה הוא דבשלמא הך דלשם בדיק ליה לאחר שחיטה אלא חבירו משתלח לצוק ואין נשחט:
אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם - שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם הילכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן:,בדקינן ליה - לאחר דחייתו לצוק:,אברים אברים - ותו לא מצי בדק ליה דאין יכול לידע איזו שבירה מחיים:
קטליה - הורגהו:
בבית האסורין - שם עברתו אמו ואין לחוש שמא בא עליה אחר ששניהן לבדם היו עד הוכר העובר:
טרפה הוה - ההרוג ואין זה ראוי ליהרג דגברא קטילא קטיל:
וכי תימא משום איבוד נשמה דהאי - רוצח דלא לימות משום דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה):,נינווליה - להאי נהרג ואי לאו משתכח טרפה יהרג רוצח זה:,ואמאי - ליחוש במקום סייף שהרגו בה נקב היה תחלה וטרפה הוא וגברא קטילא קטיל:
וכי תימא דבדקינן ליה - כלומר דכשנהרג על ידי עדותן ואח"כ הוזמו מישתעי קרא ונבדקיה קודם שנהרגם:,והתניא ברבי אומר - לא ידעינן מנו אלא אחד גדול בדורו היה ועל שם כך נקרא ברבי כדאשכחן בכיצד מעברין בעירובין (דף נג.) אמר רבי אושעיא ברבי ובפ"ב (לקמן חולין כח.) רבי אלעזר הקפר ברבי:,הרגו - קודם שהוזמו:,אין נהרגים - דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה:
אתיא משחיטה עצמה - דאיירי בה עד השתא:,דלמא במקום נקב קא שחיט - נקובת הושט במשהו אבל גרגרת ברובא ואם חסרה בכאיסר טרפה באלו טרפות (לקמן חולין דף מה.):
היכא דאפשר - לעמוד על בירור בודקין ולא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק בהמה מכל י"ח טרפות אי נמי כגון קטן וקטנה דאפשר לנו להמתין עד שיגדלו ונדע שאינו סריס נמתין והנך כולהו משום דלא אפשר הוא:
לרבי מאיר - דלא אזיל בתר רובא הכי נמי דלא אכל בשרא משום דשמא במקום נקב קא שחיט:
Tossafot
כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין - ועוד הוה מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת:
וכי תימא דבדקינן ליה - מקשינן דנילף מרוצח גופיה דאזלינן בתר רובא דדילמא הרוצח הוא טרפה וטרפה שהרג את הנפש פטור ושמא דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילף בעלמא ועוד נראה לי דטעמא דטרפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן ואם כן אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה כדקאמר בסמוך וכן מצינו בשם רבינו מנחם הקדוש אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן ליה הא מכל מקום הויא ליה התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה:,ליחוש דלמא במקום סייף נקב הוה - אין להקשות משכחת לה כגון שהטביעו בנהר דאפשר בתר הכי למיבדקיה דהא קרא בכלי עץ ובכלי ברזל ואבן כתיב אבל קשה דמשכחת לה כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו והרגו ויש לומר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ואם תאמר ובספ"ק דמכות (דף ז.) דאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג ומפרש דהוו בדקו להו ואמרי ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה והכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא ויש לומר דרבי עקיבא לטעמיה דאמר דחיישינן למיעוטא בפרק הלוקח בהמה (בכורות כ:) דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בבכורה אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות ואע"ג דאפילו רבי מאיר דחייש למיעוטא מודה היכא דלא אפשר רבי עקיבא חשיב ליה אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כדפירשנו ורשב"ג דפליג עלייהו ואמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אפילו חייש למיעוטא מ"מ חשיב ליה לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ועוד אור"ת דאף על גב דאי לא שיילינן לעדים קטלינן ליה דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי פטור מידי דהוה אסייף וארירן דאי לא שיילינן להו חייב ואי שיילינן להו ואמר אחד בסייף ואחד בארירן פטור אע"ג דבסייף וארירן כשאומרים אין אנו יודעין חייב עד דמכחשי אהדדי היינו משום דסייף וארירן לא שייך כל כך בגוף העדות דמה לי הרגו בסייף ומה לי בארירן אבל במקום סייף נקב הוה דשייך לגוף העדות טפי אי בדקינן להו ואמרו אין אנו יודעין פטור ואחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים דלא שייך לגוף העדות אע"פ דמכחשי אהדדי חייב הקשה רבינו יצחק ברבי מרדכי דהכא ילפינן מרוצח ועדים זוממים דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וכן מוכח בריש פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) ובאלו הן הנשרפין (שם דף עט:) אמרינן נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אע"ג דרוב נשרפים נינהו ותירץ ר"ת דכיון דממה נפשך הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא ועוד יש לומר דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והא דפריך התם מעיקרא כי הוה תני הנשרפין בנסקלין תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו הכי פירושו לכל הפחות לא גרע משום דהוו רובא דנסקלין:
ודילמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה - ואם תאמר דחובשים אותו י"ב חדש ואם יחיה לאו טרפה הוא ויש לומר דשמא קסבר טרפה חיה ועוד נראה לי דאי אין הורגין העדים כשהוזמו אלא אחר י"ב חדש דדילמא הך דאסהידו ביה טרפה א"כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד לאחר י"ב חדש וכיון דלא באו להורגו אלא אחר י"ב חדש א"כ לא יהרגו הם אף לאחר י"ב חדש דדילמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י"ב חדשים והרי לא באו אלא להרוג את הטריפה:
לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו' - מדקאמר לרבי מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כר' מאיר דחייש למיעוטא וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד.) פסיק רבי יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מיפטר אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד וולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דרבי יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה: ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מפטרינן מטעם חלב ואפשר דאף רשב"ג סבר דחלב פוטר והשתא אתי שפיר דאשכחן רשב"ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים (ע"ז דף מ:) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר"מ התם ורבי יוחנן נמי אכל לעיל (חולין דף ה:) משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר"מ ובעשרה יוחסין (קידושין דף פ.) גבי שני דברים שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב כו' משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן דר"מ ס"ל והא דא"ר יוחנן בסוף אין מעמידין (ע"ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כר"מ התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (עבודה זרה מ:) והא דאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) וקיימא לן התם כוותיה אע"ג דרובן אינן נפלים וכן תוך שמנה ימים בבהמה אסרינן התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות דקי"ל (מו"ק דף [יח.] כ.) הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.