Guémara
[Ce cas est different de celui du radis, car le concombre est doux :] en raison de la [grande] acrete [du radis], le couteau absorbe la graisse [qu il contenait]. Mais si l on a coupe un concombre avec ce meme couteau [graisseux], le concombre n absorbe pas la graisse au meme degre. On peut donc simplement gratter l endroit de la coupe [pour enlever tout residu de graisse], et manger ensuite le concombre avec du koutah [mets lacte].
דְּאַגַּב חוּרְפֵּיהּ בָּלַע, אֲבָל קִישּׁוּת – גָּרֵיר לְבֵי פְסָקֵיהּ וְאָכֵיל.
De meme, les tiges de navet [coupees avec un tel couteau graisseux] sont permises a la consommation avec du koutah. Mais le bette [chard] coupe avec un tel couteau est interdit de consommation avec du koutah, car il absorbe la saveur du couteau [etant donne son caractere juteux]. Et si l on a alterne entre couper de la bette et des tiges de navet [lors de la meme session], c est permis, car les tiges de navet annulent le gout de la viande reste dans le couteau.
קִילְחֵי דְּלִיפְתָּא – שְׁרֵי, דְּסִילְקָא – אֲסִירי, וְאִי פְּתַךְ בְּהוּ דְּלִיפְתָּא – שַׁפִּיר דָּמֵי.
Rav Dimi interrogea Rav Na'hman : Quelle est la halakha concernant le fait de placer une jarre de sel [utilise pour saler de la viande] a cote d une jarre de kamka [c est-a-dire du koutah, un mets lacte] ? Faut-il craindre qu un peu du koutah tombe dans le sel a son insu et finisse par contaminer sa viande ? Rav Na'hman lui repondit : Il est interdit de placer les deux jarres l une a cote de l autre. Rav Dimi lui demanda en outre : Quelle est la halakha dans un cas similaire concernant une jarre de vinaigre [utilise pour assaisonner la viande] ? Faut-il craindre que le koutah tombe dans le vinaigre ? Rav Na'hman lui repondit : Il est permis de placer ces deux jarres l une a cote de l autre.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי מֵרַב נַחְמָן: מַהוּ לְאַנּוֹחֵי כַּדָּא דְמִלְחָא גַּבֵּי כַּדָּא דְכַמְכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. דְּחַלָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי.
Rav Dimi demanda : Et en quoi le vinaigre est-il different [du sel pour permettre ce placement] ? Rav Na'hman repondit : Quand tu auras eu le temps d y reflechir suffisamment pour manger un kor de sel [autrement dit : quand tu auras longuement reflechi], tu sauras la raison [par toi-meme]. La Guemara precise : Quelle est donc la raison ? Dans ce cas-ci [du sel], la substance interdite [le koutah qui serait tombe] demeure substantielle, car les traces de koutah sont discernables et ne sont pas annulees par le sel. Mais dans ce cas-la [du vinaigre], la substance interdite n est plus substantielle, car le koutah se dissout dans le vinaigre et ne transmet plus de saveur.
וּמַאי שְׁנָא לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא? מַאי טַעְמָא? הַאי – אִיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ, וְהַאי – לֵיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ.
La Guemara relate : Un certain jeune oiseau [poussin] tomba dans une jarre de kamka [koutah, mets lacte]. Rav 'Hinnana, fils de Rava de la ville de Pachronya, declara l oiseau permis. Rava dit a son sujet : Qui est assez sage pour discerner des raisons de permettre [la nourriture] dans des cas difficiles de ce genre, sinon Rav 'Hinnana, fils de Rava de Pachronya ? [Rav 'Hinnana] soutient que lorsque Chemouel a dit que « un aliment sale transmet sa saveur comme un aliment bouillant », cette declaration ne s applique qu a un aliment si sale qu on ne peut le manger en raison de son sel [autrement dit : un aliment immangeable sans dessalage]. Mais ce koutah, on peut le manger [normalement] en raison de — c est-a-dire malgre — son sel [il reste consommable tel quel]. Par consequent, c est comme si les deux aliments etaient froids et non sales, et ils ne transmettent pas de saveur l un a l autre, a condition de rincer la zone de contact.
הָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דִּנְפַל לְכַדָּא דְּכַמְכָּא, שַׁרְיֵיהּ רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵי כִּי הַאי גַוְונָא, אִי לָאו רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא? קָסָבַר: כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל ״מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ״, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, אֲבָל הַאי כּוּתָּחָא הֲרֵי נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ.
[La Guemara ajoute :] Et cette permission [de rincer sans autres precautions] ne s applique que si l oiseau est cru ; mais s il est roti [et etait tombe dans le koutah], il requiert un pelage [de la couche exterieure], car la cuisson assouplit la viande et la rend plus absorbante. Et s il y a des fissures [pilei] dans sa chair, [l oiseau] est entierement interdit, parce que le lait [du koutah] a ete absorbe dans les fissures. Et s il a ete assaisonne avec des epices, [l oiseau] est egalement entierement interdit, car les epices assouplient la viande et la rendent absorbante.
וְהָנֵי מִילֵּי חַי, אֲבָל צָלִי – בָּעֵי קְלִיפָה, וְאִי אִית בֵּיהּ פִּילֵי – כּוּלֵּיהּ אָסוּר, וְאִי מְתַבַּל בְּתַבְלִין – כּוּלֵּיהּ אָסוּר.
Rav Na'hman dit au nom de Chemouel : Il est interdit de manger un pain sur lequel on a coupe de la viande rotie [non salee], car le sang expulse de la viande rotie est absorbe dans le pain. La Guemara ajoute : Et cette decision ne s applique que si la viande est rouge sang [d avoir du sang en elle]. Et de plus, cette decision ne s applique que si autant de sang a ete absorbe dans le pain qu il l a traverse d un cote a l autre et etait visible des deux cotes. Et de plus encore, cette decision ne s applique que si le liquide emis par la viande rotie est visqueux [epaix]. Mais si ce liquide est fluide [peu epais], nous n avons pas de probleme avec cela [le pain est permis].
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר – אָסוּר לְאׇכְלָהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמֵיק, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַבְרְיֵהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמְכֵיהּ, אֲבָל קְלִישְׁתָּא – לֵית לַן בַּהּ.
La Guemara relate : Chemouel jetait un tel pain [qu il tenait pour interdit] a son chien. Rav Houna ne le mangeait pas lui-meme, mais le donnait plutot a son serviteur. La Guemara objecte : De quelque cote qu on envisage la chose, le comportement de Rav Houna est problematique : Si le pain est permis, il est permis pour tout le monde, y compris pour Rav Houna lui-meme. Et s il est interdit, alors il est interdit pour tout le monde, et il ne devrait pas le donner a son serviteur. La Guemara explique : En realite, ce pain est permis a la consommation, et Rav Houna est particulier [dans son comportement], car il est de constitution delicate [et repugnait a manger ce pain personnellement]. La Guemara relate en outre : Rava mangeait un tel pain, et il appelait ce liquide rouge « vin de viande ».
שְׁמוּאֵל שָׁדֵי לֵיהּ לְכַלְבֵּיהּ, רַב הוּנָא יָהֵיב לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי שְׁרֵי – לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, אִי אֲסִיר – לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר! שָׁאנֵי רַב הוּנָא דַּאֲנִינָא דַּעְתֵּיהּ. רָבָא אָכֵיל לֵיהּ, וְקָרֵי לֵיהּ ״חֲמַר בָּשָׂר״.
Rav Na'hman dit au nom de Chemouel : On ne peut pas placer un recipient sous une viande en train de rotir pour recueillir les graisses qui tombent, tant que tout le rouge [l apparence de sang] de la viande n a pas disparu. Avant ce moment, on doit craindre que du sang tombe avec les graisses dans le recipient, rendant le melange et le recipient interdits. La Guemara demande : Comment savons-nous quand tout le rouge de la viande a disparu ? Mar Zoutra dit au nom de Rav Pappa : Des que sa fumee s eleve [avec une colonne de vapeur blanche constante], on peut etre assure que tout le sang a ete expulse de la viande.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַנִּיחִין כְּלִי תַּחַת בָּשָׂר עַד שֶׁיִּכְלֶה כׇּל מַרְאֵה אַדְמוּמִית שֶׁבּוֹ. מְנָא יָדְעִינַן? מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא אָמַר: מִשֶּׁתַּעֲלֶה תִּימְרָתוֹ.
Rav Achi objecte a cela : Mais peut-etre que la face inferieure de la viande [qui est la plus proche des braises] a ete entierement rotie, mais sa face superieure ne l est pas encore et expulse encore du sang a ce stade. Rav Achi dit alors : Celui qui souhaite recueillir les graisses n a d autre remede que de placer deux morceaux de sel [un dans le recipient sous la viande et un sur la viande elle-meme],
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא תַּתָּאָה מְטָא, עִילָּאָה לָא מְטָא? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אֶלָּא מִשְׁדֵּא בֵּיהּ תַּרְתֵּי גַּלְלֵי מִלְחָא,
Rachi
קישות - מתוקה היא ואינו נבלע בתוכה אלא השמנונית צף ועומד על מקום החתך הלכך גריר לבי פסקיה למקום חתך גורר מעט בסכין ואכיל אף בכותח. הלכך דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח כדאמר דאין נותן טעם הבא מן הממש אלא נותן טעם הבא מנותן טעם דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחים ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון:
קלחי - קלחים:,ליפתא - לפת אינו חריף אלא מתוק ואין טעם שומן ניכר בו:,דסילקא אסירי - לפי שנותן טעם בהן:,ואי פתך בהו דליפתא - ערבן בעת חתוכן שחתך אחת של לפת ואחת של תרדין הלפת מבטל טעם השמנונית מן הסכין ואין התרדין מקבלין טעם הימנו:
כמכא - כותח. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלחו ממנו קדרת בשר:,דחלא מאי - דרך לתת חומץ לתוך התבשיל. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח בחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל:
לכי תיכול - כשתמדוד לי עליה כור של מלח בשכרי אומר לך טעמו של דבר:,האי - כותח הנופל במלח נראה וניכר מפני שהוא עב ולא בטיל אבל כותח הנופל בחומץ ליתיה בעיניה וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ:
שרייה רב חיננא - אע"פ שהכותח מליח הוא:,דאינו נאכל מחמת מלחו - אינו נוח ליאכל מרוב מלח שבו עד ששורין ומדיחין אותו במים כעין מליחת בשר להצניע:,נאכל מחמת מלחו הוא - כלומר נאכל במלחו הוא:
קליפה - מלמעלה סביב:,ואי אית ביה פילי - בקעים והוא צלי לא סגיא ליה בקליפה לפי שבולע דרך הנקבים וכולו אסור:,ואי מתבל בתבלין - התבלין שנתבשלו עמו מרככין אותו ונוח לבלוע וכשנפל לכותח היה צמא לבלוע ובלע:
שחתך עליה בשר - כשהוא חותך מן הצלי:,אסור לאכלה - מפני שהדם יוצא ונבלע בו:,וה"מ דאסמיק - שהיה הבשר אדום שנקטרוד"א:,והני מילי דאבריה - שנקב הדם את הככר כלומר עבר מצדו לצדו עד שנראה משני צדדין:,הכי גרסינן והני מילי דאסמכיה - שהיה אותו מוהל היוצא מן הבשר עבה אבל צלול לאו דם הוא:
שדי ליה לכלביה - לההוא ככר:,מה נפשך - דאיהו לא בעי למיכליה ולשמעיה ספי ליה איסורא:,דאנינא דעתיה - האי דלא אכיל ליה משום דאיסטניס הוה ולאו משום איסורא:,חמר בשר - יין הבשר:
אין מניחין כלי - בי דוגי דלעיל (חולין דף קיא:):,עד שיכלה - שיהא כל דמו כבר נפלט ממנו:,משתעלה תימרתו - שהבשר מעלה עשן. לישנא אחרינא שיהו הגחלים מעלין עשן שכל זמן שהדם שותת עליהן אינן אלא כבין והולכים אבל כשהשומן נוטף הן מעלין עשן. לשון מורי:
ודילמא תתאה מטא - צד התחתון של צד גחלים נצלה והעליון לא נצלה:,תרי גללי דמלחא - בין על הבשר ובין בתוך הכלי והדם נגרר אצל המלח לשוליים:
Tossafot
אגב חורפיה בלע - יש ליזהר שלא לחתוך שומין כרישין ובצלים בסכין חולבת משום דחריפי טובא והיכא דחתך ונתנן בקדרה מלאה מים רותחת מותר בששים לבטל טעם הבלוע בירק ונפלט מן הסכין אבל חתכו בסכין של עובד כוכבים נעשה הירק כולו נבלה וצריך ששים לבטל הירק וצריך עיון אם הסכין מקונח ואין בן יומו אי חורפא דידהו מחליא לשבח כדאמר גבי חלתית פרק אין מעמידין (ע"ז דף לט.):
מהו לאנוחי כדא דמלחא בהדי כדא דכמכא א"ל אסור - אין לאסור מטעם זה להניח בתבה אחת כד של בשר אצל כד של חלב דהתם נזהר יפה שלא יפול מזה על זה אבל הכא לא מסקי אדעתייהו ליזהר שלא יפול מן הכותח במלח ולא ידע וימלח ממנו בשר וכן דחלא כי דרך לתת חומץ בתבשיל וחיישינן שמא יפול מן הכותח לתוכו ויחזור ויתן לתוך התבשיל:
הני מילי דאינו נאכל מחמת מלחו - הר"ר יעקב ישראל התיר פעם אחת גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכת נבלה ואמר דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אא"כ נמלח כעין עבוד כדאמר פרק כלל גדול (שבת דף עה:) האי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד ומוקי לה דבעי לאורחא אבל לביתא לא משוי איניש מיכליה עץ ובקונטרס נמי פירש אינו נאכל מרוב מלח שבו עד ששורהו ומדיחו במים כעין בשר שמולחים להצניע וקשיא לר"ת דאטו הנהו אטמהתא דאימליחו בגידא דנשיא בי ריש גלותא בפרק גיד הנשה (לעיל חולין דף צז:) דמייתי עלה מליח הרי הוא כרותח וכי נמלחו לאורחא וכן (לעיל חולין דף קיא:) קערה שנמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח וההיא פינכא דהוה בי רבי אמי וכן רב מרי דאימלח ליה בשר שחוטה בהדי טרפה בסמוך אטו כל הני הוו לאורחא או להצניע כפי' הקונטרס ואור"ת דכל מליחות שאנו עושין לקדרה חשיבי אין נאכלין מחמת מלחן מדפירש בהלכות גדולות דשיעור מליחה כשיעור צלייה משום דמליח הרי הוא כרותח דצלי וכן משמע בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דקאמר טעמא דמעטיה קרא הא לאו הכי [הו"א] דם ליבעי מלח והא נפק ליה מתורת דם דאמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו אלמא מליחת קדשים הוי אין נאכל מחמת מלחו מדפטר דם שמלחו כמו דם שבשלו דאמרינן התם דאין עובר עליו וקאמר התם רבה על מליחת קדשים וכן לקדרה אלמא למליחת קדרות צריך שלא יהו נאכלים מחמת מלחן:
תרי גללי דמלחא ומשפייה - שהדם נגרר אצל המלח בשולים ואפילו למ"ד (לעיל חולין דף קח:) אפשר לסוחטו אסור יש להתיר כאן ולא אמרינן מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ושוב לא יועיל לו תרי גללי דמלחא דכיון שהדם נפרש ממנו לגמרי אין נשאר בו טעם ואפילו משהו דכך היו בקיאין בדבר המותר ולא דמי לאפשר לסוחטו דלעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא שמתבטל ועכשיו אין להתיר על ידי תרי גללי דמלחא לפי מה שפירש בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי אבל הרבה מלח פוסק כח הדם ואין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.