La Guemara objecte [a la lecture de Rabbi de la dispute entre Rabbi Yehouda et les Hakhamim] : On peut deduire par inference [de ce que Rabbi a valide l opinion de Rabbi Yehouda uniquement quand on n a pas remue ni couvert la marmite] que Rabbi Yehouda lui-meme soutient que meme quand on a remue continuellement le contenu de la marmite du debut a la fin [c est-a-dire avant et apres que la goutte de lait a ete absorbee], ou qu on l a couverte continuellement du debut a la fin, tout le contenu de la marmite est interdit. Mais pourquoi en serait-il ainsi ? Le premier morceau de viande n a pas absorbe plus de lait que les autres [puisque le lait s est diffuse uniformement depuis le debut]. Le lait devrait etre annule, en supposant que le contenu de la marmite represente plus de soixante fois le volume du lait.
מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כִּי נִיעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְכִסָּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – אָסוּר, אַמַּאי? הָא לָא בָּלַע כְּלָל!
La Guemara repond : [On peut dire que] Rabbi Yehouda est severe parce que l on craint que l on n ait peut-etre pas bien remue [a fond], ou qu on n ait pas couvert hermétiquement la marmite [niyeer yafeh yafeh], et qu il est donc possible qu initialement le lait ait ete absorbe uniquement par le premier morceau, le rendant interdit. Ensuite, quand on remue a fond, ce morceau de viande rend les autres morceaux interdits. Rabbi [Yehouda HaNassi] ne partage pas cette crainte [et ne craint pas cette possibilite de remuage insuffisant].
אֵימָא: לֹא נִיעֵר יָפֶה יָפֶה, וְלֹא כִּסָּה יָפֶה יָפֶה.
§ La Guemara revient a la declaration de Rabbi [Yehouda HaNassi] : Le Maitre [Rabbi] a dit ci-dessus : « Et la declaration des Sages semble correcte dans un cas ou l on a remue la marmite et ou on l a couverte. » La Guemara demande : Quelle est la signification du terme « a remue » et quelle est la signification du terme « a couvert » ? Si l on dit qu il a remue a la fin [apres que le premier morceau a absorbe le lait] et n a pas remue au debut [avant], et de meme qu il a couvert a la fin et n a pas couvert au debut — on peut repondre : N avez-vous pas deja dit [a la page precedente] que la declaration de Rabbi Yehouda semble correcte dans ce cas [ou l on a remue seulement a la fin] ? Il faut donc que ce soit un cas ou l on a remue continuellement du debut a la fin, ou ou l on a couvert la marmite continuellement du debut a la fin.
אָמַר מָר, וְדִבְרֵי חֲכָמִים כְּשֶׁנִּיעֵר וְכִסָּה. מַאי ״נִיעֵר״ וּמַאי ״כִּסָּה״? אִילֵּימָא נִיעֵר בַּסּוֹף וְלֹא נִיעֵר בַּתְּחִלָּה, וְכִסָּה בַּסּוֹף וְלֹא כִּסָּה בַּתְּחִלָּה – הָאָמְרַתְּ נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּהָא! אֶלָּא נִיעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְכִסָּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.
Si tel est le cas, on peut deduire par inference [de la limite que Rabbi a imposee a l opinion des Sages] que les Sages eux-memes soutiennent que meme quand on n a remue qu a la fin et n a pas remue au debut, et de meme si on n a couvert la marmite qu a la fin et non au debut, tout le contenu de la marmite est permis. Meme le premier morceau est permis, car ils soutiennent que le lait qu il a absorbe s en est ecoule et s est repandu dans toute la marmite [et a ete annule].
מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי: נִיעֵר בַּסּוֹף וְלֹא נִיעֵר בַּתְּחִלָּה, כִּסָּה בַּסּוֹף וְלֹא כִּסָּה בַּתְּחִלָּה – מוּתָּר.
Il est donc evident que les Sages soutiennent qu un article qui peut etre presse pour en extraire la substance interdite est permis ['efshar lesochto mouttar']. Cela illustre le fait que des Tannaim sont en desaccord sur ce point : selon Rabbi Yehouda et Rabbi [Yehouda HaNassi], un article qui peut etre presse est interdit.
אַלְמָא קָסָבְרִי אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ מוּתָּר.
Rav Aha de Difti dit a Ravina : D ou tire-t-on que Rabbi Yehouda et les Sages sont en desaccord sur la question d un article qui peut etre presse ? Peut-etre que meme si un article peut etre presse, tout le monde s accorde a dire qu il reste interdit ['efshar lesochto assour' pour tous], et que leur desaccord ici porte sur la question de savoir si un type d aliment melange a un aliment de son propre type peut etre annule ['min be-mino]. Et Rabbi Yehouda suit sa logique habituelle, ayant dit qu un type d aliment melange a un aliment de son propre type ne peut pas etre annule. Et de meme, les Sages suivent leur logique habituelle, ayant dit qu un type d aliment melange a un aliment de son propre type peut etre annule. C est pourquoi ils soutiennent que toute la viande dans la marmite est permise.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מִמַּאי דִּבְאֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ פְּלִיגִי? דִּלְמָא אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, וְהָכָא בְּמִין בְּמִינוֹ קָא מִיפַּלְגִי, וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל, וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי: מִין בְּמִינוֹ בָּטֵיל!
Ravina lui repondit : Qu est-ce que ce raisonnement [apporte-t-il] ? Il est comprehensible — si l on dit que les Sages ici soutiennent conformement a l opinion de Rabbi Yehouda concernant 'min be-mino' [c est-a-dire que tous les deux sont d accord qu un type n est pas annule dans son propre type], et qu ils sont en desaccord uniquement sur la question de l article qui peut etre presse — c est pour cela que Rabbi [Yehouda HaNassi] dit : « La declaration de Rabbi Yehouda semble correcte dans ce cas [sans remuage initial], et la declaration des Sages semble correcte dans ce cas [avec remuage initial depuis le debut] » — car la question du moment ou l on a remue ou couvert la marmite est bien pertinente au desaccord, comme explique ci-dessus.
הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּרַבָּנַן בְּמִין בְּמִינוֹ הָכָא כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לְהוּ, וּבְאֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ פְּלִיגִי – הַיְינוּ דְּקָאָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּהָא, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּהָא.
Mais si tu dis : Tout le monde s accorde sur le fait qu un article qui peut etre presse est interdit, et qu ils sont en desaccord uniquement sur 'min be-mino' — Rabbi [Yehouda HaNassi] n aurait pas du formuler son acceptation qualifiee des deux opinions, ce qui semble arbitraire. Il aurait plutot du dire simplement : « J accepte [la these] qu un type d aliment n est pas annule dans son propre type. Par consequent, la declaration de Rabbi Yehouda semble correcte la ou l on n a pas remue initialement, car la saveur du premier morceau interdit ne peut pas etre annulee ; mais elle ne semble pas correcte la ou l on a remue immediatement, puisque dans ce cas meme le premier morceau n est pas interdit — et je ne partage pas la crainte de Rabbi Yehouda selon laquelle l on n aurait peut-etre pas bien remue. » Et il n y aurait rien de plus a ajouter.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: אֶפְשָׁר לְסוֹחֳטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, וְהָכָא בְּמִין בְּמִינוֹ קָמִיפַּלְגִי – הַאי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְאֵין נִרְאִין מִבְּעֵי לֵיהּ, וְתוּ לָא מִידִּי.
Mishna 1
MICHNA : Celui qui veut manger le pis ['khal'] d un animal abattu le fend [qore'o] et en extrait son lait [u-motsi et halvavo] — et seulement alors il est permis de le cuire. S il ne l a pas fendu avant de le cuire, il ne transgresse pas l interdiction [de cuire et de manger de la viande et du lait] et ne reçoit pas de coups [melaqot] pour cela, car le statut halakhique du lait contenu dans le pis n est pas celui du 'lait' [au sens biblique]. Celui qui veut manger le coeur [lev] d un animal abattu le fend et en extrait son sang — et seulement alors il peut le cuire et le manger. S il n a pas fendu le coeur avant de le cuire et de le manger, il ne transgresse pas l interdiction de consommer le sang [dam] et n est pas passible du 'karet' [retranchement].
מַתְנִי׳ הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ. לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.(משנה)
Rachi
ופרכינן מכלל דר' יהודה סבר כי ניער כו' - נמי אסירי דמדקאמר רואה אני דברי ר' יהודה בשלא ניער בתחלה אבל איני רואה את מה שהוא אוסר אף בשניער מכלל דאיהו אף בשניער אסר מדלא קתני אמר רבי לא אמר ר' יהודה אלא בשלא ניער:,הא לא בלעה - חתיכה ראשונה יותר מן האחרונה ובטיפה הזאת אין שיעור לאסור את כולן:
שמא לא ניער תחלה יפה - ובלעה ואח"כ פלטה כשניער בסוף ובהא גזירה לא סבר לה רבי כוותיה אבל בדאפשר לסוחטו אסור ובמין במינו לא בטיל סבר לה כוותיה:
אמר מר ודברי חכמים - המתירין את הכל נראין לרבי כשניער אבל בשלא ניער לא נראה לו מכלל דהם מתירין אף בשלא ניער:,ומאי ניער - דקאמר רבי:,אילימא ניער בסוף ולא בתחלה - דאע"ג דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה הוא את דברי המתירין הואיל וניער בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר לסוחטו מותר האמרת נראין דברי ר' יהודה בהא:,ניער מתחלה ועד סוף - ראה את דברי המתירין בזו דכיון דפשט מתחלה הטעם בכולה קדרה ואין בה כדי לאסור את כולה מותר ולא ראה דברי ר' יהודה החושש שמא לא ניער יפה יפה:
מכלל דרבנן סברי כו' - מדקאמר רואה אני את דבריהם בשניער בתחלה ואין אני רואה את דבריהם מה שהתירו בשלא ניער מתחלה והן מתירין אותו בניעור שבסוף ומשום סחיטה מכלל דקסברי אפשר לסוחטו מותר:
וממאי דבאפשר לסוחטו פליגי - והאי עד שתתן דקאמרי רבנן אטיפה קאי ושרי אף החתיכה דילמא חתיכה קמייתא ודאי אסירא ואסיפא דמילתיה דרבי יהודה דאסר את השאר אפילו הן אלף מפני שהן מינה פליגי רבנן ואמרי לעולם אין חתיכה זו אוסרת את השאר עד שיהא בחתיכה כדי לתת טעם בכולן דמין במינו נמי בטיל ורבי הכי קאמר רואה אני את דברי רבי יהודה לאסור אף בשאר החתיכות בשלא ניער בתחלה וקבלה טעם האיסור ונעשת איסור אלא בסוף וחזרה ופלטה באחרות ומין במינו לא בטיל ואין אני רואה דבריו בשניער בתחלה דהא לא נעשת איסור ולשמא לא ניער יפה לא חיישינן ורואה אני את דברי המתירין כשניער בתחלה כדפרישית דלא נעשת איסור ולשמא לא ניער לא חיישינן ואין אני רואה היתר אפילו באחרות בשלא ניער בתחלה אלא בסוף דנעשת איסור מתחלה ואוסרת בסוף את חברותיה במשהו דמין במינו לא בטיל:
האי מאי אי אמרת בשלמא במין במינו - כולם מודים דלא בטיל ובחתיכה קמייתא שרו רבנן משום דאפשר לסוחטו מותר ועד שתתן דקתני אטיפה קאי:,היינו - דשייך למימר נראין דברי חכמים המתירין בשניער בתחלה דלא בלעה:
אלא אי אמרת אפשר לסוחטו לרבנן נמי אסור - והאי דקשרו רבנן בין שניער בתחלה ובין שלא ניער בתחלה אשארא הוא דקשרו ומשום דמין במינו בטל ועד שתתן דקתני אחתיכה קאי היכי מצי רבי למיתני נראין דברי חכמים בשניער והא רבנן נמי אסרי לה לחתיכה דאית להו גזרה שמא לא ניער יפה יפה ורבי מדתלי טעמא דהיתרא בשניער מכלל דשרי אף בקמייתא משום דלא בלעה ואין נראין לו בה לא דברי רבי יהודה האוסר בכולן ולא דברי חכמים המתירין באחרות ואוסרין מיהא בראשונה ואם בא רבי להשמיענו דמין במינו לא בטיל ועוד דלא חיישינן לשמא לא ניער יפה הכי איבעי ליה למיתני נראין דברי רבי יהודה שאוסר בכולן בשלא ניער בתחלה אלא ניער בסוף דכיון שקבלה הטעם ונאסרה אוסרת חברותיה בכל שהוא דמין במינו לא בטיל ואין נראין דבריו כשניער דאיהו חושש לשמא לא ניער יפה ואוסרת כולן דכיון דניער לא חיישינן להכי ואף הראשונה מותרת ומדקאמר נראין דברי חכמים מכלל דרבנן בקמייתא נמי שרו ועד שתתן אטיפה קאי וקסברי אפשר לסוחטו מותר ולא נעשית החתיכה נבלה:,ותו לא מידי - אין לשנות את הסוגיא. והשתא דקם ליה רבי בשיטתיה דר' יהודה דאפשר לסוחטו אסור ורב ורבי יוחנן ורבי חנינא נמי כוותיה סברי אע"ג דאיפליגו עלייהו שמואל ור"ל הא אמרינן שמואל באיסורי במקום רב ליתא וכן לגבי רבי יוחנן ליתא ועבדינן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפל על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפילו אין בו כזית דהוי חצי שיעור אסור מן התורה והחתיכה עצמה נעשית נבלה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה דכולן נאסרות ואפילו הן אלף דבהא נמי קיימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה ורב ושמואל נמי בשיטתיה קיימי דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו ותניא כותייהו במסכת עבודה זרה (דף עג:) ואע"ג דאיפלוג עלייהו רבי יוחנן ור"ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת עבודה זרה (דף סו.) ובפסחים (דף ל.) נמי פסק רבא הלכתא כרב דמין במינו במשהו דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו ומפרשינן טעמא במינו במשהו רב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ובשלא במינו גזר רב בחמץ אטו מינו משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה שמע מינה בתרוייהו הלכה כר' יהודה בין באפשר לסוחטו אסור וכולה נעשית נבלה בין במין במינו לא בטיל אבל אם יש ברוטב לבדו יותר מששים בכל החתיכה שקבלה את הטעם הרוטב מבטלה ומשליכה וכולן מותרות דבהא אפי' רבי יהודה מודי דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ואית ספרים דמתניא בהו איפכא אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בשניער וכסה כו' ולא אפשר לאוקמא דא"כ כולהו מודו בקמייתא דאסירא דכיון דמוקי פלוגתייהו נמי בשלא ניער כלל א"כ על כרחך לרבנן נמי קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ואין כאן מחלוקת אלא באחרונות ולא איירי באפשר לסוחטו מידי הילכך לא גרסינן לה:
מתני' לא קרעו אינו עובר - על אכילתו ללקות ולא על בשולו דלאו חלב מקרי. ובגמרא מפרש אי איכא מיהא איסורא דרבנן או לא:,הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו - להיות בכרת ובמס' כריתות (דף כב.) מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע והכי נמי אמרינן בפסחים (דף עד:) שאני לב דשיע:
Tossafot
ודברי חכמים כשניער מאי ניער אילימא ניער בסוף ולא בתחלה - ה"מ למיפרך מכלל דלרבנן אפילו לא ניער כלל מבלע בלע מיפלט לא פליט אלא דפריך טפי שפיר:
נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעיא ליה - תימה לימא דכ"ע מין במינו לא בטיל וה"ק נראין דברי ר' יהודה לחכמים בשלא ניער בתחלה אלא בסוף שחכמים לא נחלקו עליו אלא כשניער מתחלה ועד סוף דכי האי גוונא משני לעיל בפרק קמא (חולין דף יב.) גבי אבדו לו גדייו ותרנגוליו ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף עט.) גבי בור ושובך ובכמה דוכתין ויש לומר דלא קאמר אלא היכא דלא אפשר ליה למימר בענין אחר:
הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו - פירש בקונטרס במס' כריתות (דף כב.) מוקי לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפ' דם שחיטה (כריתות דף כב.) בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל ומה שפירש בקונטרס דבשר הלב אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע דהכי אמרינן בפסחים (דף עד:) שאני לב דשיע אומר ר"ת דאין לסמוך על זה לעשות מעשה דדחייה בעלמא הוא בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד:) דהוה בעי למיפשט מיניה דאמרינן כבולעו כך פולטו מדקתני קורעו לאחר בשולו ודחי שאני לב דשיע אבל למאי דמסיק דכבולעו כך פולטו תו לא אמרי' דשיע ולא בלע וקורעו לאחר בשולו היינו לאחר צלייתו דשייך ביה כבולעו כך פולטו שהדם נופל לחוץ אבל בקדרה אסור ולא אמרינן דשיע ולא בלע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.