Traité Chullin

104a

Étude de Chullin 104a

Étude de la Mishna & Guémara 104a

Et celui qui prend un vœu [interdisant] la viande [générique] est autorisé à manger la viande de poissons et de sauterelles [car celles-ci ne sont pas désignées par le terme courant « viande »].

הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

Guémara

GUEMARA : Puisque la michna ne distingue pas entre la viande d'animaux domestiques et celle de volailles, on peut en déduire que la viande de volaille cuite dans du lait est interdite par la loi de la Torah [comme la viande d'animaux domestiques]. Conformément à l'opinion de qui est cette décision ? Ce n'est pas conformément à l'opinion de Rabbi Akiva, car si l'on disait que c'est selon Rabbi Akiva, n'a-t-il pas dit : l'interdiction [de cuire] la viande d'animaux sauvages et de volailles [dans du lait] n'est pas prescrite par la Torah [mais seulement d'ordre rabbinique] ?

גְּמָ׳ הָא עוֹף אָסוּר מִדְּאוֹרָיְיתָא, כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא – הָאָמַר: חַיָּה וָעוֹף אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה.

La Guemara continue : Mais lisez la partie finale [sof] de la michna : celui qui prend un vœu [interdisant] la viande est autorisé à manger la viande de poissons et de sauterelles, ce qui implique qu'il lui est interdit de manger de la volaille. Si c'est ainsi, nous nous retrouvons ici à suivre l'opinion de Rabbi Akiva, qui a dit : tout ce au sujet de quoi un émissaire envoyé pour acheter un objet donné s'interrogerait [en se demandant si cela entre dans la catégorie demandée] est considéré comme appartenant à ce type [et donc inclus dans un vœu portant sur cette catégorie].

אֵימָא סֵיפָא: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, הָא עוֹף אָסוּר, אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: כֹּל מִילֵּי דְּמִימְּלִיךְ עֲלֵיהּ שָׁלִיחַ – בַּר מִינֵיהּ הוּא.

Comme il est enseigné dans une michna [du traité Nedarim 54a] : celui qui prend un vœu [interdisant] les légumes [yerakot] est autorisé à manger des courges [dilouïn], car les gens ne considèrent pas habituellement les courges comme un type de légume — mais Rabbi Akiva le déclare interdit [de manger des courges]. Les Sages dirent à Rabbi Akiva : Mais n'arrive-t-il pas couramment qu'une personne dise à son émissaire : « Achète-nous des légumes », et que l'émissaire, n'ayant pas trouvé de légumes, revienne et dise : « Je n'ai trouvé que des courges » ! [Ce qui prouve que les courges ne sont pas considérées comme des légumes, puisque l'émissaire ne les a pas achetées d'emblée.]

דְּתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מוּתָּר בַּדִּלּוּעִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ ״קַח לָנוּ יָרָק״, וְהוּא אוֹמֵר ״לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דִּלּוּעִין״!

Rabbi Akiva leur dit : Il en est bien ainsi, et c'est précisément cela qui prouve que j'ai raison. Est-ce que l'émissaire revient dire : « Je n'ai trouvé que des légumineuses [kitnyot] » ?! Non ! Il est donc évident que les courges sont incluses dans la catégorie des légumes [même si elles s'en distinguent] — et c'est pourquoi l'émissaire explique qu'il n'a trouvé que des courges et demande s'il doit les acheter. Mais les légumineuses ne sont pas incluses dans la catégorie des légumes, et voilà pourquoi un émissaire ne mentionnerait même pas la question à leur sujet. De même, Rabbi Akiva devrait soutenir que celui qui prend un vœu [interdisant] la viande est interdit de manger de la volaille [car l'émissaire s'interrogerait à son sujet]. Si c'est ainsi, la première partie de la michna [disant que toute viande est interdite, incluant implicitement la volaille] est conformément à l'opinion des Sages qui contestent Rabbi Akiva, et la partie finale est conformément à l'opinion de Rabbi Akiva. [Ce qui crée une contradiction interne dans la michna.]

אָמַר לָהֶן: כֵּן הַדָּבָר, כְּלוּם אוֹמֵר ״לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית״?! אֶלָּא שֶׁדִּלּוּעִין בִּכְלַל יָרָק, וְאֵין קִטְנִית בִּכְלַל יָרָק. רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא!

Rav Yossef dit : [Ce n'est pas difficile.] L'intégralité de la michna est conformément à l'opinion de Rabbi Yehouda HaNassi [Rebbi], et il formule la michna selon les opinions de différents tannaïm. Dans la partie finale [concernant les vœux], il adopte l'opinion de Rabbi Akiva, tandis que dans la première partie [concernant la viande cuite dans le lait], il adopte l'opinion des Sages [qui s'opposent à Rabbi Akiva].

אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי, בִּנְדָרִים סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, בְּבָשָׂר בְּחָלָב סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן.

Rav Achi dit une explication différente : L'intégralité de la michna est conformément à l'opinion de Rabbi Akiva, comme l'indique la partie finale concernant les vœux. Quant à la première partie de la michna, voici ce qu'elle dit : il est interdit de cuire toute viande dans du lait — certains types de viande par la loi de la Torah [à savoir la viande d'animaux domestiques], et certains types de viande par décret rabbinique [à savoir la viande d'animaux sauvages et de volailles]. Cette interdiction s'applique à tous les types de viande, sauf à la viande de poissons et de sauterelles, qui ne sont interdites ni par la loi de la Torah ni par décret rabbinique.

רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְהָכִי קָאָמַר: כׇּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, מֵהֶן מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּמֵהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, שֶׁאֵינָם לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

La michna enseigne en outre : Et il est interdit de placer [de la viande et du fromage, même de la volaille avec du fromage] ensemble sur la même table [car cela pourrait mener à les manger ensemble]. Rav Yossef dit : Déduisez-en que manger de la viande de volaille cuite dans du lait est interdit par la loi de la Torah. Car si l'on supposait que cette interdiction de consommer n'est que d'ordre rabbinique — alors la consommation elle-même serait déjà un décret rabbinique [pour éviter de consommer de la viande d'animaux domestiques dans du lait] — et nous décrèterions-nous [une interdiction supplémentaire de] placer [la viande et le fromage sur la même table] à cause d'une consommation qui est elle-même un décret ? [Non, car les Sages n'édictent pas un décret pour prévenir la violation d'un autre décret.]

וְאָסוּר לְהַעֲלוֹת [וְכוּ׳]. אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁמַע מִינַּהּ בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן – אֲכִילָה גּוּפַהּ גְּזֵירָה, וַאֲנַן נִגְזַר הַעֲלָאָה אַטּוּ אֲכִילָה?

La Guemara demande : Et d'où sait-on que nous n'édictions pas un décret rabbinique pour prévenir la violation d'un autre décret rabbinique ? La source est ce que nous avons appris dans une michna [Ḥalla 4:8] : la 'halla [séparation du pain] provenant de l'extérieur d'Eretz Yisraël [dont l'obligation n'est que rabbinique], qui doit être mangée par un kohen [prêtre],

וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא גָּזְרִינַן גְּזֵירָה לִגְזֵירָה? דִּתְנַן: חַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ

Rachi

הנודר מן הבשר - כל הנודר אין דעתו אלא אחר לשון בני אדם שהוא קורא שם הדבר כך ואשמועינן מתני' דכל מין בשר אדם קורהו בשר חוץ מבשר דגים וחגבים:

גמ' - קס"ד האי איסור דמתניתין מדאורייתא קאמר:,דר"ע במתניתין היא בהאי פירקא (לקמן חולין דף קיג.):

מותר בבשר דגים - שאין קורהו בשר:,הא עוף אסור - דבנדרים אחר לשון בני אדם אנו צריכין להלך ואשמועינן מתני' דדרך לקרותו בשר:,כל מידי דמימליך עליה שליח - כל דבר שאינו נשמע מן הסתם לא בתוך הכלל ולא מוצא [מן] הכלל וצריך השליח לחזור ולפרש ולשאול רוצה אתה בזה:,מיניה הוא - חשוב לענין נדרים מאותו המין כגון הכא שהאומר לשלוחו קנה לנו בשר מן השוק אינו נשמע לו מן הסתם בשר עוף והוא נמלך בבעל הבית ושואל כלום אני לוקח בשר עוף:,מיניה הוא - מין בשר הוא שהרי אמר לו קנה לי בשר ואם לא היה עוף מין בשר לא היה נמלך אם יקח ממנו דהא לאו בשר הוא:

לא מצאתי אלא דילועין - ואינו לוקחן מיד כשמוצאן אלמא לא קרו ליה אינשי ירק דהא האי ירק סתם קאמר ליה ואי בכלל ירק הוא לא היה צריך לימלך:

אמר להם כן הדבר - ומשם אני מביא ראיה שהוא מין ירק שאילו לא מצא אלא קטנית לא היה משיבו לא מצאתי אלא קטנית אלא לא מצאתי ירק ובדילועין היה אומר לא מצאתי ירק אחר אלא דילועין ולמה היה אומר כן אלא שיש לך ללמוד שהדילועין נקראים ירק ואין הקטנית בכלל ירק:

סבר לה כר"ע - דאע"ג דצריך לאימלוכי (ולא שקיל) מיניה הוא דאי לאו מיניה הוא לא הוה אמר אשקול מהאי:

ויש מהן מה"ת - בשר בהמה:,ויש מדברי סופרים - חיה ועוף:

ש"מ - מדאסר עוף בהעלאה משום גזירת אכילה ש"מ איסור אכילה דידיה מדאורייתא ולא כרב אשי:,אכילה גופה גזירה - אטו בשר בהמה:

חלת חו"ל - אינה אסורה לזרים אלא מדרבנן אבל חלת הארץ תרומה קרייה רחמנא ואסורה לזרים מוכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב):

Tossafot

הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים - בגמרא מוקי לה כר"ע דכל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא ובפ' הנודר מן הירק (נדרים דף נד:) פריך דבבשר דגים נמי מימלך ומוקי מתניתין דהכא במאן דכאיב ליה עיניה וביומא דהקזה דלא אכיל איניש דגים אבל עוף אכיל בשלקא ומיהו בפרק בתרא דמעילה (דף כ.) לא קיימא שינויא דהקזה אלא מסיק במאן דכאיב ליה עיניה אבל בשאר ימים הנודר מן הבשר אסור נמי בדגים:

הא עוף אסור מדאורייתא - ה"נ ה"מ למינקט חיה ונראה דהא דס"ד שהוא דאורייתא משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף בסמוך אבל אין לומר דדייק מדקתני כל הבשר דמשמע ליה שכל הבשר שוה זה כזה בשר עוף כבשר בהמה דהא הנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה דאפילו ר"ע מודה דלא מיתסר בבשר עוף מדאורייתא כדאמר בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נד.) דמודה ר"ע דלא לקי:

ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה - בכמה מקומות אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה בפ"ק דשבת (דף יא:) ובפ' במה מדליקין (שבת דף כא.) ובריש ביצה (דף ג.) והכא בעינן לאתויי ראיה לענין גזירה דהעלאה אטו אכילה ויש מקומות נמי דגזרינן גזירה לגזירה ולא חיישינן אין לדמות גזירות חכמים זו לזו אלא במקומות שהש"ס מדמה:,חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן - אין המשנה שנויה כן אלא הגמרא מביאה בקיצור וכן היא שנויה בפ' בתרא דמס' חלה (משנה ח) אמר ר"ג שלש ארצות לחלה מארץ ישראל עד כזיב חלה אחת מכזיב עד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה רבי יוסי אומר אין צריך טבילה ואסורה לזבים ולזבות ולנדות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה והכי פירושו מכזיב עד הנהר ועד אמנה שהיו סמוכים לארץ העמים ואין יכולין לשמור עצמם ופירותיהם בטהרה והיו חלותיהם טמאות וטעונות שרפה ולכך צריכין להפריש שתי חלות אחת לאור שהיא חלה דאורייתא דפירותיהן גדלין בארץ ישראל ולכך נמי יש לה שיעור כדמפרש בירושלמי מפני שהיא מדברי תורה ואחת לכהן מדברי סופרים שלא תשתכח תורת חלה ולפי שהיא מדברי סופרים אין לה שיעור מנהר ועד אמנה ולפנים שהוא חוצה לארץ שתי חלות ושתיהן מדברי סופרים אחת לאור משום דסמוכין לארץ ישראל ומתחזיא חלה דידהו כחלת ארץ ישראל גזרו עליה שלא לאוכלה כלל אפילו כהן טהור גמור כמו בחלת אור דא"י ואחת לכהן שלא תשתכח ויש לה שיעור לפי שהיא נאכלת וטבול יום אוכלה ואין צריך הערב שמש שלא החמירו בה כמו בתרומה דאורייתא רבי יוסי אומר אין צריך טבילה ואפילו בטומאה דקרי דבטומאה היוצא מגופו שרי רבי יוסי מדלא חשיב בעל קרי באיסורא דזבין וזבות ואסורה לזבין וזבות כו' בלא טבילה איירי מדקאמר עלה בירושלמי דלרבי יוסי נצרכה ונראה דלרבנן נמי דבעו טבילה דוקא לבעל קרי שטומאה יוצאה לו מגופו אבל טמא מת שרי בלא טבילה כרבי יוסי דאי מצרכי נמי טבילה בטמא מת תקשה להו כדמקשה גמ' בפ' עד כמה (בכורות דף כז:) וכי הזאה יש לנו ומה תועיל טבילה בטמא מת ומסתמא טמאי מתים היו כמה פעמים כי אי אפשר להם ליזהר מטומאת מת דנהי דמטומאת מת עצמו צריכין ליזהר מחמת כהונתם מטומאת חרב הרי הוא כחלל אין יכולים כלל ליזהר דבשום בית שהיה בו מת מעולם נעשה כחלל כל המתכות שבתוכו והוי כמאהיל על המת כדאמרינן בנזיר בפ' כ"ג (דף נג:) וגם לא היו צריכין ליזהר מטומאת חרב הרי הוא כחלל כיון שאין הנזיר מגלח עליה כדמוכח בריש תוספתא דאהלות וא"כ כולן צריכין הזאה ואין סברא כלל שתקנו חכמים חלת חו"ל שלא יאכלוה אא"כ ילך ויזה בא"י ולהכי מסתבר שבלא הזאה וטבילה היו אוכלין אותה אפילו לרבנן דרבי יוסי ובבבל וכן לדידן שרחוקין מא"י א"צ שתי חלות אלא אחת כדאמרינן בפ' עד כמה (בכורות דף כז.) ונותנה לכהן קטן ואכיל לה דכי ליכא כהן קטן דוקא קאמר התם דמפריש אחרת ונותנה לכהן גדול וראשונה שורפה וחלה של אור מנהר ועד אמנון ולפנים אינה מותרת לכהן קטן אלא לעולם נשרפת דומיא דחלת אור א"י משום דסמוכין לא"י ומתחזיא כחלת א"י כדפרישית ומש"ה צריך לעולם שתים אבל ברחוקים כגון דבבל ודידן דלא מתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה נותן לכהן קטן ומסתבר דאף לכהן גדול שטבל לקריו ולא בעינן הערב שמש דאין להחמיר בה מבחלה של כהן בסמוכין לא"י וכ"כ בה"ג בהלכות חלה אמר רבינא הלכה נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן או מאן דטביל לקריו ויש קצת תימה אמאי קאמר דנותנה לכהן קטן כיון דאפילו כהן גדול יכול לאוכלה אחר שטבל או לבטלה ברוב כמו תרומה דאמרינן בפ' עד כמה (שם) רבה הוה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאה ונראה דדוקא חלת חו"ל לפי שאין לה שיעור ודבר מועט הוא קאמר דיכול ליתנה לכהן קטן כ"ש אם יש כהן גדול שטבל או רוצה לבטלה שיכול ליתנה לו וכן משמע דדבר מועט הוא דקאמר התם דשקל לה בריש מסיא אבל תרומה שהיא מתבואה או מיין ושמן אין ליתן לכהן קטן לפי שהוא מאבדה ועוד יש לה שיעור כמו בתרומת מעשר ולכך אין ליתנה לקטן אלא לכהן גדול שטבל או רוצה לבטלה ברוב וא"צ להפריש שניה דלא תשתכח כיון דמפרישין אחת כמו בחלה היכא דאיכא כהן קטן שלא מצינו בכל הש"ס שהיה צריך לפרש שתי תרומות אלא דוקא חלה כי ליכא כהן קטן או גדול שטבל שאז היא נשרפת ולכך צריך להפריש חלה שניה שלא תשתכח תורת חלה אבל תרומה דאין נותנין אותה אלא לכהן גדול שטבל או רוצה לבטלה ברוב א"צ להפריש שניה דלא תשתכח כיון שמפרישין אחת ומיהו נראה דגם בסמוכים לא"י שמפרישין לעולם שתי חלות לא היו מפרישין אלא תרומה אחת לכך נראה שבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממריחי תבואות והיכא דליכא כהן קטן ששורפה ומפריש שניה נותנה לכהן טמא אפילו הוא זב דלא מפליג התם בשום טומאה ולא דמיא לחלה שניה בסמוכין לא"י דהתם לעולם צריך להפריש אבל ברחוקים אי איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו אין צריך להפריש חלה שניה כלל והיא קלה ביותר אלא שאסורה לזרים דלא אשכחן דשרי לה אלא לכהנים ונראה שאינה טובלת שהרי יש כמה מקומות דלא מפרשי לה כלל ואפילו ליכא כהן קטן ועל אותן מקומות יש קצת תימה אלא לפי שאינה טובלת וצריך לשומרה מלהאכילה לזרים נמנעו מלהפריש ושמא אפילו אינה מדמעת ואף על פי שהראשונה נראה קצת דמדמעת מדתניא בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) תרומת עובד כוכבים בחו"ל אינה מדמעת דמשמע הא דישראל מדמעת מ"מ השניה שהיא קלה ביותר שמא אינה מדמעת וכמו שלא גזרו על תערובות דמאי כמו כן שמא לא גזרו בה כיון שהיא קלה כל כך:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Chullin 104a

100%

חולין ק״ד אמַסֶּכֶת חוּלִּין