Guémara
Manifestement, il [le Tanna dont il est question] est d'avis que la chagiga [l'offrande de fête] du quatorzième [de Nissan, amenée la veille de Pessah] n'est pas [une obligation] de la Torah [mais seulement d'ordre rabbinique], et c'est pourquoi on peut l'acheter même avec des fonds de [la deuxième] dîme.
אַלְמָא קָסָבַר — חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.
§ Le Maître [le Tanna de la baraïta] a dit : Beit Hillel déclare qu'[on peut acquérir] les offrandes de fête de pèlerinage [également] avec [l'argent de] la deuxième dîme. La Guemara demande : Pourquoi ? C'est une affaire d'obligation [biblique], et toute affaire d'obligation ne peut être accomplie qu'avec des biens non-sacrés [houlin]. Oulla dit : [Il s'agit] du cas où l'on associe [les fonds de la dîme aux fonds non-sacrés pour l'achat d'une seule offrande]. La Guemara ajoute que les Amoraïm se disputent sur les détails de cette halakha.
אָמַר מָר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר. אַמַּאי? דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה הוּא, וְכׇל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין? אָמַר עוּלָּא: בְּטוֹפֵל.
Hizkiya dit : On peut associer [une] bête à [une autre] bête [c'est-à-dire combiner deux animaux, l'un acheté avec des fonds non-sacrés et l'autre avec des fonds de dîme]. Si l'on a de nombreuses bouches à nourrir et qu'un seul animal ne suffit pas, on amène un animal pour l'offrande de fête avec des fonds non-sacrés, et on peut associer des fonds de deuxième dîme pour en acheter un second [car on a déjà accompli l'obligation principale avec le premier]. Mais on ne peut pas associer de l'argent à de l'argent [c'est-à-dire mélanger des fonds de dîme à des fonds non-sacrés pour acheter un seul animal pour l'offrande de fête]. Et Rabbi Yo'hanan dit : On peut associer de l'argent à de l'argent, mais on ne peut pas associer une bête à une autre bête.
חִזְקִיָּה אָמַר, טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְאֵין טוֹפְלִין מָעוֹת לְמָעוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: טוֹפְלִין מָעוֹת לְמָעוֹת, וְאֵין טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה.
La Guemara note : Il est enseigné dans une baraïta [qui va] dans le sens de [l'opinion de] Hizkiya, et il est enseigné dans une autre baraïta [qui va] dans le sens de [l'opinion de] Rabbi Yo'hanan. [La baraïta allant] dans le sens de Rabbi Yo'hanan : « Selon la mesure [missat] du don de ta main » (Devarim 16, 10) — cela enseigne qu'un homme amène son [offrande] obligatoire avec des biens non-sacrés. Et d'où sait-on que s'il désire mélanger [des fonds], il peut mélanger ? Le verset dit : « Selon ce que l'Éternel ton Dieu t'aura béni » (Devarim 16, 10), [c'est-à-dire : on peut utiliser tout argent dont Dieu l'a béni], même la deuxième dîme. Le terme « mélanger » désigne la combinaison d'argent provenant de sources différentes.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״מִסַּת״ — מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחוּלִּין. וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְעָרֵב מְעָרֵב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.
[La baraïta allant] dans le sens de Hizkiya : « Selon la mesure [missat] » — cela enseigne qu'un homme amène son [offrande] obligatoire avec des biens non-sacrés. Beit Chammaï dit : Le premier jour [de la fête], on n'[amène l'offrande] que des biens non-sacrés ; à partir de là, on [peut l'amener] de la deuxième dîme. Et Beit Hillel dit : La première consommation [le premier animal mangé] doit provenir des biens non-sacrés ; à partir de là, on [peut amener] de la deuxième dîme. [L'expression « première consommation » correspond à la notion de « première bête »], ce qui est conforme à l'opinion de Hizkiya.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה: ״מִסַּת״ — מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחוּלִּין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מִן הַחוּלִּין, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחוּלִּין, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִן הַמַּעֲשֵׂר.
La baraïta conclut : Et pour tous les autres jours de Pessah [où l'on est obligé d'amener des offrandes de paix de joie], un homme accomplit son obligation même avec [l'animal de] la dîme du bétail, et à plus forte raison en achetant des offrandes de paix avec des fonds de deuxième dîme. La Guemara demande : Pour quelle raison ne peut-on pas accomplir son obligation avec la dîme du bétail lors de la [première] fête [de pèlerinage] ?
וּשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַפֶּסַח, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. בְּיוֹם טוֹב מַאי טַעְמָא לָא?
Rav Achi dit : Il y a lieu de craindre que [si on a besoin d'animaux supplémentaires], il en vienne à séparer les dîmes lors de la fête [de pèlerinage] elle-même, et il est interdit de séparer les dîmes lors d'une fête en raison de la teinture rouge [sikrata]. Chaque dixième animal est marqué à la teinture rouge [pour l'identifier comme dîme], et comme il est interdit de teindre lors d'une fête — en raison du travail d'écriture [qui est interdit] — on ne peut pas séparer les dîmes lors d'une fête.
אָמַר רַב אָשֵׁי: דִּלְמָא אָתֵי לְעַשּׂוֹרֵי בְּיוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם סְקַרְתָּא.
La Guemara demande : D'où peut-on déduire que ce [mot] missat est un terme désignant les biens non-sacrés [houlin] ? La Guemara répond : Car il est écrit : « Et le roi Assuérus imposa un impôt [mas] sur le pays » (Esther 10, 1), ce qui renvoie manifestement à un impôt prélevé sur des biens non-sacrés.
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי מִסַּת לִישָּׁנָא דְחוּלִּין הוּא? דִּכְתִיב: ״וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ״.
§ [La michna a déclaré que] les Israélites accomplissent leur obligation [d'offrande de joie] avec leurs vœux [nédavim] et leurs dons volontaires [nédavot]. Les Sages ont enseigné : « Et tu te réjouiras en ta fête » (Devarim 16, 14) — [le verset] vient inclure toutes sortes de réjouissances [comme accomplissement de la mitsva] de réjouissance. C'est de là que les Sages ont déclaré : Les Israélites accomplissent leur obligation d'offrandes de paix de réjouissance avec leurs vœux, leurs dons volontaires, et également avec [les animaux de] la dîme du bétail.
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״ — לְרַבּוֹת כׇּל מִינֵי שְׂמָחוֹת לְשִׂמְחָה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה,
Et les kohanim [prêtres] accomplissent leur obligation de réjouissance avec la viande des [offrandes de] 'hattat [péché] et des acham [culpabilité], et avec les offrandes du premier-né [bekhor], et avec la poitrine et la cuisse [de droit sacerdotal] des offrandes de paix. On aurait pu penser qu'ils peuvent aussi accomplir leur obligation en mangeant des offrandes d'oiseaux ou des minha [offrandes de farine]. C'est pourquoi le verset dit : « Et tu te réjouiras en ta fête. »
וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וְאָשָׁם וּבִבְכוֹר, וּבְחָזֶה וָשׁוֹק. יָכוֹל אַף בָּעוֹפוֹת וּבִמְנָחוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״,
Rachi
אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר - והלא דבר שבחובה הוא:,בטופל - מחבר מעשר עם החולין ומביא ופליגי אמוראי כיצד טופלין:
חזקיה אמר בהמה לבהמה - אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר ואע"פ שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין:,ואין טופלין מעות למעות - לקנות בהמה גדולה ורבי יוחנן אמר איפכא למר אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל:
מסת - בשבועות כתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך ולקמן מפרש מסת לשון חולין:,מערב - אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה דשתי בהמות זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה:,אשר יברכך - מכל אשר יברכך:
יום ראשון - שהוא לשם חגיגה יהו מן החולין ולית להו לב"ש טפילה בדבר שבחובה:,מכאן ואילך - שאינו אלא שמחה דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו יום אחד ותו לא אף מן המעשר:,אכילה ראשונה - השתא סלקא דעתך בהמה לעצמה ויביאנה על שלחן ראשון:,מכאן ואילך - אפילו בו ביום:
ושאר כל ימות הפסח - שאינן אלא לשמחה אדם יוצא במעשר בהמה אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני:,ביו"ט מאי טעמא לא - נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה כי היכי דשרו במעשר שני:
משום סקרתא - שצובעו דתנן בבכורות (דף נח:) היוצא בעשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין:
ושמחת - כל השמחות במשמע דלא בעי מיניה אלא שמחה ואמר מר אין שמחה אלא בבשר והאי בשר הוא:
Tossafot
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא. ואין להקשות דתניא בפ' אלו דברים בפסחים (דף ע. ושם) לא ילין מן הבשר לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד כו' אלמא סבירא ליה דהוי דאורייתא ועוד אשכחן תנא התם דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד משמע דאית ליה דאורייתא אבל פליג אאידך תנא [דאמר שני ימים ולילה] ויש לומר דסבר כתנא דמתני' פרק אלו דברים (פסחים דף סט:) דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שבא בחול בטהרה ובמועט בזמן שבא בשבת במרובה או בטומאה אין מביאין א"כ משמע דלאו חובה דפעמים לא אתיא כדקאמר רב אשי התם בגמרא:
אמאי דבר שבחובה הוא. אומר הר"ר אלחנן הוא הדין דהוה מצי להקשות עולה היא ואינה נאכלת ואין נותנין דמי מעשר רק בדבר הנאכל והכי מצינו בסיפרי פרשת עשר תעשר בכל אשר תאוה נפשך יכול בעבדים כו' יכול ליקח בהמה למשתה בנו וכו' הרי אתה דן כו' אי מה להלן עולה ושלמים אף כאן תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו עולות שאינן נאכלות ויש להקשות דאמר בפ"ק דחולין (דף כא. ושם) בשמעתתא דכמשפט איצטריך כמשפט בעולת העוף לומר שאינה באה אלא מן החולין תיפוק ליה דעולה היא ומיהו הא לא קושיא הוא דהתם נמי פריך ביום מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבא והוא הדין דמצי למיפרך עולה היא ולישני הכי אבל הר"ר אלחנן מפרש דכתיב והקריבו דהוי חלוק שמע מינה דמוציא מכלל שאר עולות ולייתי ממעשר אע"ג דאינה נאכלת ומיהו תימה ההיא דמגילה (דף ח.) דאמר אין בין נדרים ונדבות כו' שהקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש ליתני נמי שהנדרים אינם באים אלא מן החולין דהוה ליה חובה ונדבות אף ממעשר והיה מתרץ הר"ר אלחנן דמיירי בעולה דבלאו הכי אינה באה מן החולין שאינה נאכלת כדפרישית:
טופלין בהמה לבהמה. בהמה ראשונה מן החולין ואינך למעשר אבל מעות למעות להצטרף מעות חולין ומעות מעשר לקנות בהמה דמשמע ליה דהוי דבר שבחובה ממעשר לא וכל אחד ואחד לפי סברתו מיהו יש ליתן טעם במילתא דתרוייהו דחזקיה אמר אין טופלין מעות סברתו ניכר כיון שאפשר לו ליטפל בשתי בהמות הכי עדיף דסבירא ליה לחזקיה התם חולק לחובתו לשתי בהמות הלכך במעות לא איטפל ור' יוחנן אומר טופלין למעות כיון דרבייה קרא טפילה דשרי על כרחו הכי הוא דבשתי בהמות לא הוי דסבירא ליה לר' יוחנן אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכן מצינו בירושלמי אמר רבי אילא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכו':
מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין. ובשילהי פרק התודה (מנחות דף פב.) מפקינן ליה מקרא אחרינא וגם בפרק דם החטאת (זבחים דף צח.) וי"ל דהכא איצטריך דסלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אשר יברכך לטפלה דמעשר אימא כולי נמי לייתי מן המעשר: ,ת"ל אשר יברכך. מיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכתיב לא תוכל שאתו (דברים י״ד:כ״ד) מה להלן מן המעשר כו' ר' אליעזר אמר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן מעשר אף כאן מעשר רבי עולא בר ישמעאל נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת מה להלן אחת עיקר והשאר טפל אף כאן:
ה"ג ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה. אבל יש ספרים שכתוב בהן גירסא אחרת ואין לישבה:
משום סקרתא. הקשה הר"ר אלחנן תיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט וכדקאמר בפרק בתרא דביצה (דף לו:) וי"ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדשו כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נח.) הלכך לא שייך ביה שום איסור והר"י תירץ דצביעה דנקט לפי שהוא איסור דאורייתא הלכך גזרו בה אבל מקדיש דלא הוי רק דרבנן לא גזור וכן משמע התם (ביצה דף לו:) גבי אין רוכבין על גבי בהמה ומוקי לה משום תחומין לימא קסבר תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה משמע דמשום איסור דרבנן לא גזרו ורבי אלחנן היה רוצה לתרץ דלהקדיש לא קאמר דהא אמרינן בפרק שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם חגיגתו ביו"ט ופסחו בשבת א"כ הכא נמי כיון דנפיק בה ידי שלמי שמחה מצי להקדיש אך אין הר"י מודה לו כיון דלא אתי עיקר משום שלמי שמחה דאם לא כן בדין דנדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום שמחה ומכל הני שינויי לא יתכן בבכורות פרק בתרא (דף נח.) אמאי נקט סקרתא ולא נקט מקדישין דהתם לא שייך גזרה אלא שינוי ראשון דקדושים ועומדין יתכן התם והכא ולא דמי להגבהת תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלאו הכי שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו:
וישם המלך אחשורוש מס. אבל יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א) וכן ויהי למס עובד (בראשית מ״ט:ט״ו) לא מייתי דהני לאו מעות משתמעינן אלא לשון עבדות בעלמא:
ושמחת בחגך לרבות מיני שמחות לשמחה. גבי חג הסוכות כתיב ודרשינן ליה מדהדר כתביה הכא כיון דכתבי' גבי עצרת ופסח ילפינן מיניה בהיקש וכן מצא רבי אלחנן בסיפרי דמעצרת הוא דרשינן לה דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לימד כל שנוהג בעצרת נוהג בפסח וחג או אינו כל שנוהג בפסח וחג נוהג בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגין בעצרת כו':
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.