Abaye lui dit : La réponse est évidente [et la question ne mérite pas d'être posée] ! Lequel de ses fils rendrait-il pécheur [trop paresseux pour monter], et lequel rendrait-il zélé [désireux d'accomplir la mitsva dès la première occasion] ?!
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא, הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ פּוֹשְׁעִים, וְהֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ זְרִיזִין!
Plutôt, pour quoi le verset [« Tous tes mâles »] vient-il ? Il vient enseigner ce qu'Aherim [littéralement « les Autres » — terme pour des Sages non identifiés] ont enseigné. Car il est enseigné dans une baraïta : Aherim disent : Le mekamets [celui qui ramasse des excréments de chiens pour les donner aux tanneurs afin de tanner les peaux] ; et le metsaref ne'hochet [celui qui affine le cuivre en purifiant le métal de ses scories] ; et le bourssi [le tanneur de peaux] — sont tous dispensés de la mitsva d'apparaître [au Temple], car il est dit : « Tous tes mâles » — [ce qui signifie] celui qui peut monter avec tous tes mâles [c'est-à-dire en compagnie des autres pèlerins]. Ceux-là sont exclus, car ils ne peuvent pas monter avec tous tes mâles [en raison de l'odeur nauséabonde que leur profession leur inflige, dont les gens fuient la compagnie].
אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? לִכְדַאֲחֵרִים. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבּוּרְסִי — פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל זְכוּרְךָ״, מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ. יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ.
Mishna 1
MICHNA : Les olot [holocaustes] offerts pendant le 'hol haMoïed [les jours intermédiaires de la fête] doivent provenir de biens non-sacrés ['houlin], et non de biens sacrés comme l'argent de la dîme. Mais les chelamim [sacrifices de paix] peuvent être apportés à partir de la [deuxième] dîme [c'est-à-dire à partir de l'argent provenant du rachat de la deuxième dîme, qui doit être dépensé à Jérusalem]. En ce qui concerne l'offrande de fête [chagiga] du premier jour de la fête de Pessah [Yom Tov harichon], Beit Shammaï disent : Elle doit provenir de biens non-sacrés ; et Beit Hillel disent : Elle peut provenir même de la deuxième dîme.
מַתְנִי׳ עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחוּלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.(משנה)
[La michna continue :] Les Israélites [yisraelim] s'acquittent de leur obligation [de réjouissance festive] grâce à leurs vœux [nedarim] et à leurs offrandes volontaires [nedavot] faits au cours de l'année [et apportés lors de la fête], ainsi qu'avec les dîmes animales [ma'sar behema]. Et les cohanim s'acquittent de leur obligation de réjouissance grâce à la viande des 'hataot [offrandes expiatoires] et des achamot [offrandes de culpabilité], grâce aux premiers-nés [bekhor], et grâce à la poitrine et à la cuisse [des chelamim des pèlerins] qui leur reviennent. Mais ils ne s'acquittent pas [de l'obligation de réjouissance] avec des offrandes d'oiseaux, ni avec des offrandes de repas [minhot] — car seule la consommation de viande [d'animal] constitue la réjouissance.
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּבִבְכוֹר, וּבְחָזֶה וָשׁוֹק. אֲבָל לֹא בְּעוֹפוֹת, וְלֹא בִּמְנָחוֹת.
Guémara
GUEMARA : [La michna dit que les olot du 'hol haMoïed proviennent des 'houlin.] Mais [à lire la michna ainsi], cela implique que les olot ne proviennent de 'houlin que pendant le 'hol haMoïed — mais le jour de Yom Tov [la fête elle-même], elles pourraient provenir de la dîme [de la deuxième dîme] ! Pourquoi donc [permettre cela] ? Une ola est une chose obligatoire [davar chébe'hovah], et toute chose obligatoire [quant aux offrandes] ne peut provenir que de biens non-sacrés ['houlin].
גְּמָ׳ אֶלָּא: עוֹלוֹת — בַּמּוֹעֵד הוּא דְּבָאוֹת מִן הַחוּלִּין, הָא בְּיוֹם טוֹב — מִן הַמַּעֲשֵׂר? אַמַּאי, דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, הִיא! וְכׇל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.
Et si tu veux dire : [la michna spécifie le 'hol haMoïed] pour nous enseigner accessoirement une autre information — à savoir que les olot d'apparition ne sont pas sacrifiées pendant Yom Tov [uniquement pendant le 'hol haMoïed] — conformément à quelle opinion serait alors cette michna ? Conformément à l'opinion de Beit Shammaï !
וְכִי תֵּימָא: הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת, כְּמַאן — כְּבֵית שַׁמַּאי?!
Car nous avons appris dans une michna [Beïtsa 19a] que Beit Shammaï disent : On peut apporter des chelamim [pendant Yom Tov] mais on ne leur impose pas les mains [en raison de l'interdiction rabbinique de se servir d'animaux pendant Yom Tov] — mais on ne peut pas apporter du tout des olot [pendant Yom Tov, car elles ne sont pas consommées par les hommes, et l'abattage n'est permis pendant Yom Tov que pour les besoins humains]. Et Beit Hillel disent : On peut apporter à la fois des chelamim et des olot, et on leur impose les mains. [Il est peu probable qu'une michna anonyme suive l'opinion de Beit Shammaï, dont les décisions ne sont pas retenues comme halakha.]
דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.
La Guemara répond : Cette michna est incomplète [il manque une partie du texte], et voici ce qu'elle enseigne : Les olot apportées en accomplissement d'un vœu ou en tant qu'offrandes volontaires [nedarim ve-nedavot] peuvent être offertes pendant le 'hol haMoïed ; mais pendant Yom Tov lui-même, elles ne peuvent pas être offertes. Et l'olat reïya [l'holocauste d'apparition] peut être offerte même pendant Yom Tov — mais lorsqu'elle est apportée, elle ne peut provenir que de biens non-sacrés ['houlin, car c'est une offrande obligatoire]. Et les chelamim de réjouissance [chalmé sim'ha] peuvent provenir même de la dîme [deuxième dîme]. Et en ce qui concerne la chagiga du premier jour de Yom Tov de Pessah, Beit Shammaï disent : Elle doit provenir de biens non-sacrés, et Beit Hillel disent : Elle peut provenir de la dîme.
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב, וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.
Cela est également enseigné dans une baraïta : Les olot [apportées en accomplissement d'un] vœu ou [en tant qu']offrandes volontaires peuvent être offertes pendant le 'hol haMoïed ; mais pendant Yom Tov lui-même, elles ne peuvent pas être offertes. Et l'olat reïya peut être offerte même pendant Yom Tov — mais lorsqu'elle est apportée, elle ne peut provenir que de biens non-sacrés. Et les chelamim de réjouissance peuvent provenir même de la dîme. Et en ce qui concerne la chagiga du premier jour de Yom Tov de Pessah, Beit Shammaï disent : Elle doit provenir de biens non-sacrés, et Beit Hillel disent : Elle peut provenir de la dîme.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹלוֹת, נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב. וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.
La Guemara demande : En quoi [la chagiga du] premier jour de la fête de Pessah est-elle différente [des autres fêtes pour que la michna la mentionne spécifiquement] ? Rav Achi dit : [La spécification] nous enseigne ceci : pour la chagiga du quinze Nissan [le premier jour de Pessah, Yom Tov], oui [cette restriction du 'houlin s'applique selon Beit Shammaï] ; mais pour la chagiga du quatorze Nissan [erev Pessah], non [cette restriction ne s'applique pas]. En effet, lorsque le groupe du sacrifice pascal était trop nombreux, ils apportaient une offrande de paix supplémentaire [chagigat arba'a asar] afin que l'agneau pascal soit mangé après que l'on soit rassasié. Cette offrande n'étant pas obligatoire, tout le monde s'accorde à dire qu'elle peut être achetée avec l'argent de la deuxième dîme.
מַאי שְׁנָא חֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר — אִין, חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר — לָא.
Rachi
א"ל אביי האי נמי לא תיבעי לך קרא דבלאו קרא נמי פשיטא מאחר שחייב את כולן אנא ידענא דכל אחד צריך לזרז את עצמו דהיאך יאמר האב לאלו הוו זריזין ולאלו הוו עצלין:
אלא קרא לכדאחרים - והיינו נמי אין נראין לחצאין דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן כך נראה בעיני וחביריי מפרשין דלאו אין נראין לחצאין אתא אביי לפרושי אלא למימרא דקרא לאו להכי אתא וקשיא לי סוף סוף הא דאין נראין חצאין מאי קאמר תנא ועוד ששיטת הש"ס כל היכא דאיכא סבר פלוני למימר הכי ואמר ליה פלוני הכי ההיא מילתא גופא דהוה מצי למימר קמא מתרץ בתרא ואמר ליה דלא תפרשיה הכי אלא הכי:
מתני' עולות במועד באות מן החולין - משמע השתא עולות ראייה הבאות בחולו של מועד באות מן החולין ולא ממעות מעשר שני דקיי"ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין במסכת מנחות (דף פב.) ולקמן נמי בגמרא (דף ח.) תניא מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ובגמ' פריך אמאי נקט חולו של מועד כי מייתי לה ביום טוב נמי מן החולין בעי לאתויי:,ושלמים מן המעשר - בגמרא מפרש שלמי שמחה דרבינהו קרא בכל מילי:,ויו"ט הראשון של פסח - בגמרא מפרש מאי היא ומאי שנא פסח דנקט:
ישראל יוצאין ידי חובתן - משום שמחה בכל ענין שיש להן בשר לשובע ואין זקוקין לזבוח שלמים לשם כך:,בנדרים ונדבות - שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אימוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה משום דבעי למיתני סיפא והכהנים בחטאות וכו' נקט ברישא ישראל:,והכהנים - שבאו להן חטאות ברגל חטאות ואשמות שהיו עולי רגלים מחוייבין ויש להן בשר לשובע יוצאין בהן משום שמחה ואין צריכין להביא שלמים לשם שמחה אלא בזמן שאין להן בשר לשובע:,יוצאין בחזה ושוק - המורמים להן משלמי עולי רגלים:,אבל לא בעופות - בחטאת העוף שאין שובע אלא בבשר בהמה ובגמ' יליף לה:
גמ' הא - אם הביאן ביום טוב יביאם מן המעשר אם ירצה בתמיה:
וכי תימא - האי דנקט במועד משום דאגב אורחיה קא משמע לן מילתא אחריתי דאין עולת ראייה קריבה ביום טוב ואף על פי שהיא חובת הרגל הואיל ויש לה תשלומין למחר:
מביאין שלמים - ביום טוב לפי שיש בהם צורך מאכל הדיוט:,ואין סומכין עליהן - שהסמיכה שבות היא שמשתמש בבעלי חיים ותנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה (ביצה דף לו:):,אבל לא עולות - אין מביאין כלל דסבירא להו לב"ש לכם (שמות יב) ולא לגבוה חוץ מתמידין ומוספין שזמנן קבוע וכל שזמנן קבוע כתיב בהו במועדו ואפילו בשבת וכל שכן ביו"ט:,וסומכין עליהן כיון דמותר להביאן לא גזרו שבות לבטל סמיכתן:
ביו"ט אינן באות - ואפי' לב"ה סבירא ליה לתנא דמתני' דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וכי שרו ב"ה בעולת ראייה ושלמי חגיגה אע"פ שיש להן תשלומין עיקר מצותן ביום ראשון דכתיב וחגותם אותו (ויקרא כ״ג:ז׳) ביום ראשון משמע:,וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין - והכא לא מצו לאיפלוגי ולמימר טופל מעות מעשר עמהן דכי אישתרי טפילה בחגיגה הוא דאישתרי לקמן מניין שאם רצה לערב כו' גבי שלמים יש אדם שיש לו אוכלין מרובין ונכסין מועטים ואי אפשר להביא אכילות כולן מן החולין אבל עולה למה טופלה יביא במעה כסף:,אף מן המעשר - דלאו דבר שבחובה הוא במקום שיש בשר והרי יש לו מעות מעשר שני שיש לו להוציא בירושלים ויקנה בהם שלמים ורבי קרא לקמן כל מיני שמחות לשמחה:,וחגיגת יום טוב הראשון - שהוא ודאי דבר שבחובה אפי' יש לו בשר הרבה דילפינן לקמן מוחגותם אותו וגו' ולקמיה פריך מאי שנא פסח דנקט:,וב"ה אומרים כו' - לקמן פריך הא ודאי דבר שבחובה היא ומוקי לה בטופל:
חגיגת י"ד לא - כלומר להכי נקט פסח לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת כשהיתה חבורת פסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא פסח נאכל על השובע ואשמעינן מתניתין דחגיגת יו"ט עצמו הוא דאינה באה אלא מן החולין אבל חגיגת ארבעה עשר באה אף מן המעשר:
Tossafot
מביאין שלמים ואין סומכין עליהם. דסבירא להו כשמאי רבם דאמר לקמן (חגיגה דף יז.) שלא לסמוך ביום טוב והלל אומר לסמוך אבל מעולות לא מצינו פלוגתא דפליגו בה הלל ושמאי ואמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו. ושם) דלא נחלקו רק בשלשה דברים ומההיא דסמיכה פריך ומשני לה שפיר אלא התלמידים קבלו מרבם אף עולות ולא נחלקו בהא ובההיא דפרק שני דביצה (דף כ:) מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו בעזרה כו' ואמר לו אחד מתלמידי שמאי מה זו סמיכה הוא הדין דמצי למימר מה זו עולה שהם אומרים שלא להביא אלא לא הבין שהיה עולה אבל הסמיכה שראה לפניו הקפיד והא דלא הקפיד כמו כן בהלל עצמו בעובדא דמייתי לעיל מינה דשמא לא ראו הסמיכה ועוד שמא לא היו מוחין אלא לתלמידיו שהיו חולקין אבל הלל חלק עם רבם ואין בידם למחות:
עולות ונדרים ונדבות במועד באות ולא ביו"ט. דאף בית הלל מודו דאין קריבין ביו"ט והא דקאמרי' בפ"ק דביצה (דף יב. ושם) השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה דאמר לך מני ב"ש היא ולא מוקי לה כב"ה דנהי דאיסורא איכא לאו ליכא . כיון דאית ליה מתוך כדקאמרינן התם וכן אמרינן התם פ' שני דביצה (דף יט.) בגמרא דהאי משנה אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על עולות שאינם של יו"ט שאין קריבין [והא] דהתם כי פריך על עולא דאמר מחלוקת ב"ש וב"ה בשלמי חגיגה לסמוך וכו' מברייתא דתני בה פלוגתא על שלמים שאינן של יו"ט כו' ולא אקשי ליה ממתניתין דהכא כי היכי דמתרצי לה עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו"ט לא היינו טעמא דעדיפא ליה לאקשויי מברייתא דמתני בהדיא ולא ע"י דיוקא וחסורי מיחסרא והכי קתני והא דלא מייתי להו נדרים ונדבות לעולא דאמר לב"ה אין קריבין נדרים ונדבות משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה כדאמרינן בסמוך דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו והרב רבי אלחנן והר"י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבום משום שמחה אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.