Guémara
…parce que le Miséricordieux [HaRa'hamana — D-ieu] l'a appelé « bois » — car il est écrit concernant la table des pains de proposition : « L'autel, haut de trois coudées, et sa longueur de deux coudées, était en bois, et de même ses coins, sa longueur et ses parois étaient en bois, et il me dit : Telle est la table qui est devant l'Éternel » (Ié'hezkel 41, 22). Ce verset indique que même si la table était revêtue [d'or], son identité en tant que récipient en bois était préservée — ce qui signifie que, comme tous les récipients en bois, elle ne serait pas susceptible d'impureté si ce n'était du fait qu'ils la sortaient pour la montrer aux pèlerins [olei regalim, l'occasion qui la rendait portée pleine et vide].
דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״.
Puisque la Guemara a cité le verset ci-dessus, elle clarifie un aspect intriguant de celui-ci : Le verset commence avec le mot « autel » [miz'bea'h] et se termine avec le mot « table » [choul'han] — les deux mots décrivant le même objet. Rabbi Yo'hanan et Rech Lakich disent tous deux l'exposition suivante : Lorsque le Temple [Beit haMikdach] est debout, l'autel [miz'bea'h] expie pour un homme [en recevant ses offrandes] ; maintenant que le Temple a été détruit, c'est la table d'un homme [sur laquelle il accueille des hôtes nécessiteux] qui expie pour lui — car sa façon de nourrir des invités dans le besoin expie ses péchés.
פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו — שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.
§ La Michna a enseigné : Tous les récipients qui se trouvaient dans le Temple avaient des deuxièmes et troisièmes [récipients de rechange], etc. Tous les récipients qui se trouvaient dans le Temple nécessitaient une immersion, à l'exception de l'autel d'or et de l'autel de bronze, parce qu'ils sont considérés comme le sol. La Guemara cite les sources pertinentes : L'autel de bronze est considéré comme le sol — comme il est écrit concernant cet autel : « Un autel de terre tu Me feras » (Chémot 20, 21). L'autel d'or est considéré comme le sol — comme il est écrit : « Le chandelier et les autels » (Bamidbar 3, 31). Le terme pluriel « autels » indique que les deux autels du Temple, le [grand] autel de bronze et le [petit] autel d'or, sont comparés l'un à l'autre — enseignant que de même que l'autel de bronze est comme le sol en ce qu'il ne peut contracter l'impureté, il en va de même pour l'autel d'or.
כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים כּוּ׳. מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת, דִּכְתִיב: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״. מִזְבַּח הַזָּהָב, דִּכְתִיב: ״הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת״ — אִיתַּקּוּשׁ מִזְבְּחוֹת זֶה לָזֶה.
§ Selon la Michna, Rabbi Eliézer soutient que les autels sont purs parce qu'ils sont comme le sol, et les Rabbins disent : C'est parce qu'ils sont revêtus. La Michna semble vouloir dire que les Rabbins offrent une autre raison pour laquelle les autels ne sont pas susceptibles d'impureté, à savoir qu'ils sont revêtus. La Guemara est déconcertée par cela : Au contraire — puisqu'ils sont revêtus d'or ou de bronze, c'est une raison pour qu'ils contractent l'impureté, car le revêtement métallique donne à l'ensemble de l'autel le statut de récipient métallique [susceptible d'impureté], comme indiqué plus haut. La Guemara répond : Dis [et corrige le texte de la Michna] comme suit : Et les Rabbins sont en désaccord total avec Rabbi Eliézer, et déclarent les autels susceptibles d'impureté — parce qu'ils sont revêtus.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. אַדְּרַבָּה: כֵּיוָן דִּמְצוּפִּין נִינְהוּ — מִיטַּמְּאוּ! אֵימָא, וַחֲכָמִים: מְטַמְּאִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.
Et si vous souhaitez [une autre interprétation], dites que notre texte de la Michna est correct, et comprenons que les Rabbins formulaient leur déclaration en réponse à Rabbi Eliézer : Quelle est ta logique pour affirmer que les autels ne sont pas susceptibles d'impureté parce qu'ils sont comme le sol ? Pourquoi n'as-tu pas simplement dit qu'ils sont des récipients en bois fixés à un endroit ? Car c'est une raison suffisante pour qu'ils ne soient pas susceptibles d'impureté. Est-ce parce qu'ils sont revêtus de métal, et que par conséquent ils seraient considérés comme des récipients métalliques plutôt que comme des récipients en bois — et donc susceptibles d'impureté — si ce n'était du fait qu'ils sont considérés comme le sol ?
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבָּנַן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרִי: מַאי דַּעְתָּיךְ, מִשּׁוּם דִּמְצוּפִּין —
C'est une erreur — car le revêtement n'est pas important, et leur revêtement est annulé et considéré comme subordonné à [leur substance en bois], de sorte qu'ils sont bien considérés comme des récipients en bois fixés à un endroit et donc non susceptibles d'impureté. Bien que généralement le statut d'un récipient suive son revêtement, la table du Temple et ses autels sont des exceptions — comme déduit du verset d'Ié'hezkel cité plus haut (41, 22). Il n'est donc pas nécessaire de mentionner qu'ils sont comparés au sol. Puisque ces autels sont faits de bois, ils ne contractent pas l'impureté — qu'ils soient ou non attachés au sol.
מִיבְטָל בָּטֵיל צִפּוּיָין גַּבַּיְיהוּ.
Rabbi Avvahou a dit au nom de Rabbi Elazar : Le feu de la Géhenne [Guéhinam] n'a aucun pouvoir sur les érudits de la Torah [talmidei 'hakhamim]. Cela peut être déduit par un raisonnement a fortiori [kal va'homer] à partir de la salamandre [salamandra] — une créature créée à partir du feu et immunisée contre ses effets, dont le sang est ignifuge : Si une salamandre, qui n'est qu'un produit du feu, et néanmoins lorsque l'on oint son corps avec son sang, le feu n'a aucun pouvoir sur lui — à combien plus forte raison le feu ne devrait-il avoir aucun pouvoir sur les érudits de la Torah, dont tout le corps est feu — comme il est écrit : « Mes paroles ne sont-elles pas comme le feu, dit l'Éternel ? » (Yirmeya 23, 29) — et les paroles de la Torah font partie intégrante du corps même des érudits.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא — הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Rech Lakich dit : Le feu de la Géhenne n'a aucun pouvoir non plus sur les pécheurs d'Israël [pochéï Israël]. Cela peut être déduit par un raisonnement a fortiori à partir de l'autel d'or : Si l'autel d'or, qui ne porte [comme revêtement] qu'une couche d'or [pas plus épaisse que] l'épaisseur d'un dinar d'or — et pourtant on a brûlé de l'encens dessus pendant de nombreuses années et le feu n'a aucun pouvoir sur lui, car l'or est miraculeusement resté intact — à combien plus forte raison devrait-on accorder l'immunité au feu aux pécheurs d'Israël, qui sont remplis de bonnes actions comme une grenade est pleine de graines — comme il est écrit : « Tes tempes [rakatékh] sont comme une grenade fendue » (Chir haChirim 4, 3), qu'il faut expliquer ainsi : Ne lis pas ce mot comme rakatékh [tes tempes] — lis-le plutôt comme reikanin chebakh [les vides, les gens sans valeur qui sont parmi toi] : même ces gens-là sont remplis de bonnes actions comme une grenade est pleine de graines.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב — כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אַל תִּקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״, אֶלָּא: רֵקָנִין שֶׁבָּךְ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
[Formule de conclusion du traité :] Nous revenons à toi [chapitre] « 'Homer baKodech » [Le Texte 'Homer concernant le Kodech] — et le traité [massékhète] Chagigah est achevé.
הֲדַרַן עֲלָךְ חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה
Rachi
רחמנא קרייה עץ - אף כשהוא מצופה:
שולחנו מכפר עליו - בהכנסת אורחין:
הכי גרסינן מזבח הנחושת דכתיב מזבח אדמה הכתוב קראו אדמה למזבח שמעלין עליו העולות והשלמים והיינו מזבח הנחשת:
אדרבה משום דמצופין נינהו נטמאו - דאי לאו מצופה יש להם לטהרם משום כלי עץ העשוי לנחת:
מאי דעתיך - דילפת טעמא מדקרינהו אדמה הא לאו הכי טמאין אע"ג דעשוין לנחת:,מפני שהן מצופין - ובעי למימר שהציפוי מבטלן והוי להו ככלי מתכות:
מיבטל בטיל ציפויין לגבייהו - דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומא':
סלמנדרא - חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק:
כעובי דינר זהב - דבר מועט לא חסר זהבה דנעשה בו נס:
Tossafot
שלחנו של אדם מכפר. דגדול כח הלגימא כדאיתא בהגדת חלק (סנהדרין דף קג:):
מזבח אדמה תעשה לי. וכי מוקמי לה בזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח. ושם) גבי מזבח אבנים להאי קרא דמזבח אדמה אמר הר"ר אלחנן דקאי לתרוייהו ולמורי נראה לפי שהיה מזבח של משה במקום מזבח של אבנים של בית עולמים וכי האי גוונא דריש התם (דף נט.) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל ודריש ליה מזבח אבנים במקום מזבח דנחושת:
ואיבעית אימא רבנן לר"א כו'. וקשה למה לי השלחן הטהור מכלל שהיה טמא תיפוק ליה משום ציפוי דאף במזבחות נמי הוה מטמא [ר"א] משום ציפוי אי לאו טעמא דכקרקע נינהו ללישנא בתרא אע"פ דרחמנא קרינהו עץ אם כן השלחן נמי טמא אע"ג דאיקרי עץ משום ציפוי וללישנא קמא דמוקי לה כרבנן דמטמא ולא בטל הציפוי לגבי עץ ותירץ הר"ר אלחנן דאיצטריך שפיר קרא דהשלחן דאף במזבחות נמי לא ידעינן ליה שיהיה בטל לגבי הציפוי אלא משום דיליף משלחן דאף על גב דמיקרי עץ התורה טמאתו משום ציפוי ורבנן דאמרי מבטיל בטיל ציפוי לגבייהו אמרי מדאיצטריך לרבויי שלחן דהא מסברא טמא משום ציפוי אלא ודאי לאשמועינן דאע"ג שיש לו ציפוי צריך קרא לרבויי דמקבל טומאה ואי לאו הרבוי הציפוי בטל א"כ ממילא גבי מזבח דליכא רבוי הצפוי בטל ללישנא בתרא:
סלמנדרא. החלד והעכבר תרגמם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא. ערוך:
פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'. נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.) וכי אמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נח:) הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה:,שאין בו אלא עובי דינר. בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל (שמות ג׳:ב׳):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.