…que vous ne touchiez pas à la table [des pains de proposition]. Si vous la souilliez en la touchant, il faudrait la retirer pour l'immerger, ce qui entraînerait la suspension temporaire de la mitsva des pains de proposition, qui doit se trouver sur la table en permanence.
שֶׁלֹּא תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן.
La Michna continue : Tous les récipients qui se trouvaient dans le Temple avaient des deuxièmes et troisièmes récipients de rechange — de sorte que si les premiers devenaient impurs, on pouvait apporter les deuxièmes à leur place. Tous les récipients qui se trouvaient dans le Temple nécessitaient une immersion après la fête — à l'exception de l'autel d'or [miz'ba'h hazahav] et de l'autel de bronze [miz'ba'h hane'hochet], parce qu'ils sont considérés comme le sol [et donc, à l'instar du sol lui-même, non susceptibles de contracter l'impureté]. C'est l'opinion de Rabbi Eliézer. Et les Rabbins disent : C'est parce qu'ils sont revêtus [d'une couche métallique].
כׇּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים — יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן. כׇּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ טְעוּנִין טְבִילָה, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.
Guémara
GUEMARA : Un tanna a enseigné dans une baraïta qu'on leur disait [aux prêtres amei haarets] : « Prenez garde de ne pas toucher à la table et au chandelier [menorah]. » La Guemara demande : Et quant au tanna de notre Michna, quelle est la raison pour laquelle il n'a pas enseigné qu'on leur ordonnait aussi de ne pas toucher au chandelier ? La Guemara répond : En ce qui concerne la table, il est écrit : « [Pains de proposition] devant Moi en permanence [tamid] » (Chémot 25, 30), ce qui indique que la table portant les pains de proposition doit se trouver en permanence à sa place ; tandis que pour le chandelier, il n'est pas écrit « en permanence [tamid] » [dans ce sens absolu], et il peut donc être retiré pour être immergé.
גְּמָ׳ תָּנָא: הִזָּהֲרוּ שֶׁמָּא תִּגְּעוּ בַּשּׁוּלְחָן וּבַמְּנוֹרָה. וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי מְנוֹרָה? שֻׁלְחָן כְּתִיב בֵּיהּ ״תָּמִיד״, מְנוֹרָה לָא כְּתִיב בַּהּ ״תָּמִיד״.
La Guemara demande : Et quant à l'autre tanna [de la baraïta], pourquoi inclut-il le chandelier [dans l'avertissement] ? La Guemara répond : Puisqu'il est écrit : « Et tu placeras la table en dehors du voile, et le chandelier en face de la table » (Chémot 26, 35), ce qui indique que le chandelier doit toujours se trouver en face de la table — c'est comme s'il était écrit « en permanence » concernant le chandelier également. Et l'autre tanna [de la Michna], qui ne s'oppose pas au retrait du chandelier pour l'immersion, répondrait : Ce verset vient uniquement établir un emplacement pour le chandelier — décrire où il doit être positionné — mais cela ne signifie pas qu'il doit se trouver en face de la table en tout temps.
וְאִידָּךְ: כֵּיוָן דִּכְתִיב: ״וְאֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן״, כְּמַאן דִּכְתִיב בַּהּ ״תָּמִיד״ דָּמֵי. וְאִידָּךְ: הָהוּא לִקְבּוֹעַ לָהּ מָקוֹם הוּא דַּאֲתָא.
La Guemara soulève une question concernant l'exigence de protéger la table des contacts des amei haarets : Et déduisons-en [établissons-le comme fait] qu'il n'est pas nécessaire de protéger la table contre les contacts, car elle est incapable de contracter l'impureté rituelle — puisque c'est un récipient en bois destiné à reposer à un endroit fixe, et la halakha est que tout grand récipient en bois destiné à reposer à un endroit fixe ne peut devenir impur. Quelle est la raison de cette halakha ? Puisque les récipients en bois et les sacs sont juxtaposés dans le verset décrivant leur impureté (Vayikra 11, 32), nous exigeons qu'un récipient en bois soit similaire à un sac pour être capable de contracter l'impureté — de la manière suivante : De même qu'un sac est porté aussi bien lorsqu'il est plein que lorsqu'il est vide, de même tout récipient en bois qui est porté [qu'il soit] plein et vide peut contracter l'impureté — à la différence des récipients, comme la table, qui sont destinés à reposer à un endroit fixe. La table ne devrait donc pas du tout être susceptible d'impureté.
וְתִיפּוֹק לִי דִּכְלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת לָא מְטַמֵּא. מַאי טַעְמָא — דּוּמְיָא דְשַׂק בָּעֵינַן: מָה שַׂק מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָם — אַף כֹּל מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָם!
La Guemara répond : La table aussi est en réalité portée pleine et vide — conformément aux paroles de Rech Lakich. Car Rech Lakich a dit : Que signifie ce qui est écrit : « Et tu les disposeras en deux rangées, six [pains] par rangée, sur la table pure » (Vayikra 24, 6) ? Les mots « table pure » enseignent a contrario [qu'elle est] capable de devenir impure — et la Torah nous avertit donc de veiller à ce qu'elle soit pure quand les douze pains y sont disposés.
הַאי נָמֵי מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָם הוּא, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״, מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא.
Et pourquoi la table est-elle susceptible d'impureté rituelle, étant donné que c'est un récipient en bois destiné à reposer à un endroit fixe et qui ne devrait donc pas être susceptible d'impureté ? Cela enseigne plutôt qu'ils [les prêtres] soulevaient la table avec les pains de proposition dessus afin de les montrer aux pèlerins [olei regalim] qui se tenaient dans le parvis du Temple — car il était interdit aux [simples] Israélites d'entrer dans le Sanctuaire où se trouvait la table — et on leur disait : « Voyez à quel point vous êtes aimés devant D-ieu, qui accomplit un miracle perpétuel avec le pain — car lorsqu'il est retiré de la table le Chabbat, il est aussi frais qu'au moment où il y avait été disposé le Chabbat précédent. » Comme Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : Un grand miracle fut accompli avec les pains de proposition : telle était leur condition lors de leur disposition, telle était leur condition lors de leur retrait — comme il est dit : « Pour placer du pain chaud le jour où il fut pris [de la table] » (1 Chmouel 21, 7), ce qui indique qu'il était aussi chaud le jour de son retrait qu'il l'était le jour où il avait été placé [sur la table].
וְאַמַּאי? כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ וּמַרְאִין בּוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים לֶחֶם הַפָּנִים, וְאוֹמְרִים לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, כְּסִידּוּרוֹ כָּךְ סִילּוּקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״.
La Guemara soulève une autre question : Déduisons ce fait [que la table peut contracter l'impureté rituelle] non pas parce qu'elle est portable, mais en raison de son revêtement d'or. Car n'avons-nous pas appris dans une Michna [Kelim 22, 1] : « Concernant une table et un dulpaki [un siège pliable] dont une partie de la surface s'est brisée, ou qu'on a recouverts de marbre [pierre qui n'est pas susceptible d'impureté] — si l'on a laissé sur eux un endroit de la surface qui est resté intact ou non recouvert, assez grand pour y poser des coupes, il [le récipient] reste susceptible d'impureté en tant que récipient en bois. Rabbi Yehouda dit : Il doit avoir un endroit intact et non recouvert assez grand pour y poser également des morceaux de viande et de pain, pour conserver la susceptibilité d'impureté en tant que récipient en bois. » Il ressort clairement de cette Michna que si une table est entièrement recouverte de pierre, elle n'est pas susceptible d'impureté — montrant que le statut d'un récipient suit son revêtement extérieur et non son matériau principal. La table du Temple, revêtue d'or, devrait donc avoir le statut d'un récipient métallique [susceptible d'impureté].
וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם צִיפּוּי. דְּהָתְנַן: הַשֻּׁלְחָן וְהַדּוּלְפְּקֵי שֶׁנִּפְחֲתוּ, אוֹ שֶׁחִיפָּן בְּשַׁיִישׁ, וְשִׁיֵּיר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת כּוֹסוֹת — טָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מָקוֹם הַנָּחַת הַחֲתִיכוֹת.
La Guemara propose une réponse possible : Et si l'on disait que le bois d'acacia [atsé chittim], dont était faite la table du Temple, est différent, car c'est un bois précieux et important qui n'est donc pas annulé par un revêtement — cela convient bien selon Rech Lakich, qui a dit : On n'a enseigné [que le récipient est annulé par son revêtement] que pour les récipients faits de bois d'akhselag ordinaire qui vient d'outre-mer, mais les récipients faits de bois de masmi précieux ne sont pas annulés par un revêtement. Selon cette opinion, c'est bien — car on peut dire que le bois d'acacia de la table n'est pas non plus annulé par son revêtement d'or. Mais selon Rabbi Yo'hanan, qui a dit : Même les récipients précieux en bois de masmi sont également annulés par un revêtement — que peut-on dire ?
וְכִי תֵּימָא: שָׁאנֵי עֲצֵי שִׁטִּים דַּחֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי, הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלֵי אֶכְּסְלָגֵים הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם, אֲבָל בִּכְלֵי מְסִמֵים — לָא בָּטְלִי, שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ בִּכְלֵי מְסִמֵים נָמֵי בָּטְלִי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
La Guemara propose une autre réponse possible : Et si l'on disait que la Michna [de Kelim] ne s'applique pas à la table du Temple parce que là [dans la Michna] le bois est annulé par son revêtement car il s'agit d'un revêtement fixe, tandis qu'ici [dans le cas de la table du Temple] le revêtement d'or n'est pas fixé solidement sur le bois — cela est impossible. Car n'est-ce pas Rech Lakich qui interrogeait Rabbi Yo'hanan à ce sujet : Cette loi [selon laquelle les récipients suivent leur revêtement] ne s'applique-t-elle qu'à un revêtement fixe, ou même à un revêtement non fixé ? Et il lui demanda en outre : S'applique-t-elle uniquement à un revêtement qui recouvre également le rebord [livzevazav] de la table, ou même à un revêtement qui ne recouvre pas son rebord ? Et Rabbi Yo'hanan lui répondit : Il n'y a pas de différence selon qu'il s'agit d'un revêtement fixe ou non fixé — il n'y a pas de différence selon que le revêtement couvre le rebord de la table ou non. Par conséquent, puisque le revêtement détermine toujours le statut du récipient, la table du Temple, avec son revêtement d'or, devrait être susceptible d'impureté. Il faut donc proposer une autre explication quant à la raison pour laquelle le revêtement ne confère pas à la table sa susceptibilité d'impureté : La table est différente —
וְכִי תֵּימָא: כָּאן בְּצִיפּוּי עוֹמֵד, כָּאן בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד — הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: בְּצִיפּוּי עוֹמֵד, אוֹ בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד? בְּחוֹפֶה אֶת לְבִזְבְּזָיו, אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה אֶת לְבִזְבְּזָיו?
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : And Rabbi Yoḥanan said to him in response: It is not different if it is a fixed coating and it is not different if it is a coating that is not fixed; and it is not different if the coating covers the table’s rim and it is not different if it does not cover its rim. Therefore, since the coating always determines the status of the vessel, the Temple table, with its gold coating, should be susceptible to impurity. Rather, we must say a different explanation as to why the coating does not make the table susceptible to impurity: The table is different
וַאֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא בְּצִיפּוּי עוֹמֵד וְלָא שְׁנָא בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, לָא שְׁנָא בְּחוֹפֶה אֶת לְבִזְבְּזָיו וְלָא שְׁנָא בְּשֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה אֶת לְבִזְבְּזָיו. אֶלָּא: שָׁאנֵי שֻׁלְחָן —
Rachi
טעונין טבילה - מפני טומאת הרגל:,חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע - שהכתוב קראו מזבח אדמה ושלחן הא אמרן דלא נגעו בו:,מפני שהן מצופין - בגמרא מפרש:
גמ' מנורה לא כתיב בה תמיד - כלומר תמידין האמורין במנורה לא תמיד יומם ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת תמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב (שמות כח) תן לה מדת השמן שיש בה כדי לידלק מערב עד בוקר לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה ולהטבילה אבל תמיד האמור בשלחן תמיד יום ולילה הוא דמשבת לשבת הוא ערוך עליו:
נוכח השלחן - כל זמן שהשלחן שם תהא מנורה נוכחו:
ותיפוק לי - דאי נמי נגעו בשלחן לא מיטמאו ליה דהא כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד הוא:,דומיא דשק בעינן - לענין טומאה הוקשו כלי עץ לשק דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא י״א:ל״ב):,מה שק מיטלטל מלא וריקם - יצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן יצא כלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש אע"פ שמיטלטל ריקן אינו מיטלטל מלא שאם יטלטלנו מלא ישבר:
השלחן הטהור - שאמרתי שיהא טהור מכלל שהוא ראוי לטומאה והלא כלי עץ העשוי לנחת הוא:
סילוקו כסידורו - שסילוקו לשבת הבאה חם כיום סידורו:,חם ביום הלקחו - שיהא חם ביום הלקחו מעל השלחן:
ותיפוק לי - דמקבל טומאה ואפילו הוא עשוי לנחת:,משום ציפויו - שהוא מתכת דכלי מתכת לא איתקש לשק:,דהתנן - דבתר ציפוי אזלינן:,הדולפקי - כסא המתקפל ומכוסה עור:,שחיפהו בשייש - דשוב הוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה:,ושייר בהן - מן הפחיתה או מן החיפוי כדי הנחת כוסות:,טמא - שעדיין ראוי למלאכתו ראשונה:,רבי יהודה אומר - צריך אף הנחת חתיכות לחם ובשר ואי לא לאו שלחן הוא אלמא ציפויו מבטלו אפילו להקל וכל שכן להחמיר:
לא שנו - הך דקתני ציפויו מבטלו אלא בעצי אכסלגים שאינו חשוב כ"כ:
ציפוי שאינו עומד - שאינו מחוזק במסמרים יפה ותאמר דההוא דמקדש לאו עומד הוא:,לבזבזין - שפה לשלחן סביב:
Tossafot
שלא תגעו בשלחן. בכהנים עמי הארץ ההולכין להיכל להשתחות קאמר דאילו ישראל לא היו ראוין לילך אף בין אולם למזבח וכן פירש רש"י:
מנורה לא כתיב בה תמיד. פי' רש"י דתמיד דכתיב בה לא דמי לתמיד דשלחן דהאי תמיד מלילה ללילה הוי כמו עולת תמיד האמור בתמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב ועד בקר כתיב תן לה מדתה מערב עד בקר הלכך כל היום יכול לסלקה אבל תמיד האמור בשלחן כל היום וכל הלילה דהלחם נסדר עליו משבת לשבת והקשה הר"ר אלחנן דהא במסכת תמיד (דף ל:) משמע דנר מערבי דולק כל היום שממנה היה מדליק ובה היה מסיים ומסתמא מתמיד נפקא ועוד קשה להר"ר אלחנן עלה דההיא דהא כתיב מערב עד בקר ושיערו חכמים מדתה לחצי לוג וי"ל דמ"מ לא היה בה טפי מבשאר נרות ומ"מ ממילא מחמת הנס דולק כל היום ובשעה שלא היה הנס היו דולקין אותה בבקר כדי להדליק ממנה האחרות:
כלי עץ העשוי לנחת. הקשה הר"ר אלחנן כל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלים אותה ואם כן אין עשוי לנחת ואם כן אמאי צריך ראייה מקרא השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא ותירץ דלא איצטריך קרא רק לנוב וגבעון ושילה ובית עולמים שלא היתה מטולטלת ושמעינן מקרא שהיו מגביהין אותה ולא נראה כיון שהיתה מטולטלת כבר אף משבאו לבית עולמים נמי לא נפקא מידי קבלת טומאה ראשונה אלא י"ל דלא מהני טלטולה כיון דלא היתה מטולטלת לבדה כי אם בהדי שאר כלים:
סילוקו כסידורו. לענין שהיה רך ומה שאמר הפסוק חום ביום הלקחו לאו דוקא אלא דחם לא היה דאיכא מ"ד במנחות (דף צה:) שהיא נאפת מערב שבת ואי אפשר . שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבקר:
בכלי אכסלגים. יתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובים כלים הבאים משם וקשה דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) משמע שהיו של עור כדפי' רש"י גבי העור טעון כבוס במקו' קדוש: [וע' תוס' מנחות צז. ד"ה כלי]:
כאן בצפוי עומד. ושל מקדש לא היה עומד דשלש שולחנות היו במקדש כמין שלשה ארונות שעשה בצלאל והצפוי נוח להסירו וי"מ בצפוי עומד צפוי דשייש כגון שלחן ודולבקי דשייש עב וחזק וגם בלא עץ נמי עומד מאליו לכך לא חשיב העץ אבל שלחן של משה הזהב היה דק וקלוש ובלא עץ לא מצי קאי לפיכך העץ עיקר והצפוי בטל לגביה:
שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ. יש להקשות מזבח נמי איקרי עץ דכתיב המזבח עץ שלש אמות ותנן ליה במתני' דפליגי ביה משום דלא בטיל הצפוי אגב העץ אלא העץ בטל ועוד אמר בסמוך ואיבעית אימא רבנן לר"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין מיבטל בטל צפוי לגבייהו אלמא טעמא משום דהצפוי בטל לגבי העץ ואילו גבי שלחן ודולבקי היכא דלא שייר כלום בטל העץ אגב הצפוי ומיהו הך קרא דמזבח של עץ מתרגם יהונתן פתורא דסמוך למזבח דדהבא אבל מזבח לא מיקרי של עץ וגם שלחן לא מצינו דאיקרי עץ כי אם השלחן דסמוך למזבח מדאפקי' בלשון מזבח אבל שמא שלחן ודולבקי עץ לא איקרי לפיכך לא בטיל הצפוי לגבייהו אי לא שייר כלום והר"ר אלחנן תי' דלא קשה מידי כדתנן במתני' כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה חוץ ממזבח הזהב והנחשת מזבח הנחשת דכתיב מזבח אבנים תעשה לי מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות ואיתקוש להדדי לפיכך נבטל צפוי גבי מזבח הנחשת הלכך לא מקבלי טומאה אך צריך עיון האי קרא דמזבח שלש אמות במאי מיתוקם אי מזבח הזהב אמתים ותו לא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.