Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta : « Concernant quelqu'un dont les ânoniers [convoyeurs à dos d'âne] et les ouvriers, qui étaient des 'amei haarets' [gens du peuple, peu rigoureux en matière de pureté], portaient des aliments purs [sans les toucher directement, mais seulement les récipients en terre qui les contenaient] — même s'il s'était éloigné d'eux de plus d'un mil [environ un kilomètre] en marchant, ses aliments purs restent purs. » [Puisque les ouvriers ignorent son départ, il est encore considéré comme surveillant les aliments en leur possession, et il n'y a pas lieu de craindre qu'ils aient touché les aliments purs.] « Mais s'il leur a dit : “Allez, et je vous suivrai” — dès qu'ils ont disparu de sa vue, ses aliments purs sont impurs. »
וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו טְעוּנִין טְהָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיג מֵהֶן יוֹתֵר מִמִּיל — טַהֲרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. וְאִם אָמַר לָהֶם: ״לְכוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם״, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַלְּמוּ עֵינָיו מֵהֶן — טַהֲרוֹתָיו טְמֵאוֹת.
La Guemara demande : En quoi le premier cas [où les aliments restent purs] diffère-t-il du dernier [où ils sont impurs] ? Rabbi Yitsḥak Nappaḥa dit : « Le premier cas parle de quelqu'un qui a purifié ses ânoniers et ses ouvriers à cet effet [c'est-à-dire qu'il s'est assuré qu'ils s'étaient immergés et purifiés au préalable], de sorte que toute inquiétude concernant l'impureté a été écartée. »
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֵישָׁא בִּמְטַהֵר חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו לְכָךְ.
La Guemara interroge cela : « Si c'est ainsi, dans le dernier cas [où il a dit “allez“], les aliments devraient également rester purs. » La Guemara répond : « Un 'am haarets' ne se soucie pas du contact de son compagnon [qui est lui aussi un 'am haarets'], et il y a donc lieu de craindre qu'ils aient rencontré en chemin un autre 'am haarets' qui aurait touché les produits et les aurait rendus impurs. »
אִי הָכִי, סֵיפָא נָמֵי! אֵין עַם הָאָרֶץ מַקְפִּיד עַל מַגַּע חֲבֵירוֹ.
La Guemara objecte : « Si c'est ainsi, dans le premier cas aussi, il faudrait craindre qu'ils aient rencontré un 'am haarets', et malgré la mise en garde du patron à ses ouvriers de rester rituellement purs, ils ne se montrent pas prudents vis-à-vis de l'impureté d'un autre 'am haarets'. » La Guemara répond : « Le premier cas traite d'une situation où il [le patron] les rejoint par un chemin détourné [dérech akaltôn]. Puisqu'il ne marche pas directement derrière eux mais peut surgir sur les côtés, ils ne peuvent pas toujours le voir. Ils craignent donc qu'il revienne à tout moment. C'est pourquoi ils font attention de ne pas se rendre rituellement impurs, et ils se méfient également du contact d'autres 'amei haarets', bien qu'ils n'y soient pas ordinairement attentifs. »
אִי הָכִי, רֵישָׁא נָמֵי! בְּבָא לָהֶם דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן.
La Guemara soulève une difficulté : « Si c'est ainsi, dans le dernier cas aussi, puisqu'il peut arriver à l'improviste à tout moment, ils devraient certainement être prudents. » La Guemara répond : « Puisqu'il leur a dit : “Allez et je vous suivrai“, ils s'en remettent à cela [ils s'appuient sur cette parole pour se croire non surveillés], et ils ne se considèrent pas sous observation. En conséquence, ils ne se montrent pas attentifs au contact d'un autre 'am haarets'. »
אִי הָכִי, סֵיפָא נָמֵי! כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ ״לְכוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם״ — מִיסְמָךְ סָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ.
[Formule de séparation entre chapitres :] Nous retournons à toi [chapitre] « Ein dorshin » [« On n'étudie pas »].
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵין דּוֹרְשִׁין
Mishna 1
MICHNA : Concernant plusieurs matières, il y a une plus grande rigueur [homra] pour le kodesh [les aliments sacrés du Temple] que pour la terouma [la part du prêtre] — [et cela se manifeste de plusieurs façons, la première étant que] : on peut immerger des ustensiles dans d'autres ustensiles pour [les purifier en vue de] la terouma, mais pas pour le kodesh [pour lequel on doit immerger chaque ustensile séparément]. [Autre différence :] les lois concernant le derrière d'un ustensile, son intérieur, et son anse [beit hatsevita] s'appliquent aux ustensiles utilisés pour la terouma [chaque partie de l'ustensile ayant sa propre utilisation et étant considérée comme un ustensile distinct, en ce sens qu'elle ne transmet pas l'impureté aux autres parties lorsqu'elle la contracte] ; mais pas pour le kodesh [pour lequel une partie impure d'un ustensile transmet l'impureté à toutes les autres parties].
חוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבִּתְרוּמָה, שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. אֲחוֹרַיִים וָתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.(משנה)
De même, celui qui porte un objet sur lequel un zav [atteint de gonorrhée] a marché [midras] peut en même temps porter la terouma [à condition qu'il veille à ce que ni lui ni l'objet impur n'entre en contact avec la terouma] — mais cela ne peut pas être fait avec le kodesh. Les vêtements de ceux qui mangent la terouma sont [considérés] comme un objet sur lequel un zav a marché [midras] vis-à-vis du kodesh.
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס, נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה, מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.
La mishna énumère d'autres rigueurs qui s'appliquent aux aliments sacrés [kodesh] mais non à la terouma : Les caractéristiques de la terouma ne sont pas identiques aux caractéristiques du kodesh — car en ce qui concerne le kodesh : si l'on a un vêtement ou un ustensile qui est attaché [noué], on doit le dénouer, le sécher [s'il y a de l'humidité], puis l'immerger, et on peut ensuite le renouer si on le désire. Mais pour la terouma, on peut, si on le souhaite, nouer le vêtement puis l'immerger sans crainte que le nœud soit considéré comme une interposition [hatsitsa]. — Des ustensiles qui ont été fabriqués et achevés en état de pureté nécessitent néanmoins une immersion pour être considérés purs pour le kodesh, mais non pour la terouma. — Un ustensile rassemble [métsaréf, « joint '] tout ce qu'il contient pour le kodesh [de sorte que si un morceau de nourriture devient impur, tous les autres morceaux le deviennent également] ; mais pas pour la terouma [pour laquelle chaque morceau est traité de manière indépendante]. — Le kodesh qui est impur au quatrième degré [revi'i bakodesh] est disqualifié [passoul] [il ne peut pas être consommé mais ne transmet plus l'impureté] ; la terouma est disqualifiée lorsqu'elle est impure au troisième degré [chlichi]; elle n'est pas susceptible d'atteindre le quatrième degré. — En ce qui concerne la terouma : si l'une des mains de quelqu'un est devenue impure par décret rabbinique [d'une impureté qui ne concerne que les mains et non le corps], son autre main reste pure ; mais pour le kodesh : si une main devient impure, il doit immerger les deux, car une main rend son vis-à-vis impur pour le kodesh, mais non pour la terouma. — On peut manger des aliments secs [naguivim, qui n'ont jamais été en contact avec un liquide et ne sont donc pas susceptibles d'impureté] avec des mains impures lorsqu'il s'agit de terouma, mais non lorsqu'il s'agit de kodesh.
לֹא כְּמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה. שֶׁבַּקֹּדֶשׁ: מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל, וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר. וּבִתְרוּמָה: קוֹשֵׁר, וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Vessels that were fashioned and completed in purity nevertheless require immersion to be considered pure for sacrificial foods, but not for teruma. A vessel combines all the food that is in it with regard to sacrificial food, meaning that if one piece of food becomes impure all the other pieces become impure as well; but not with regard to teruma, concerning which each piece is treated independently.
כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה, צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The mishna continues the list of differences between sacrificial food and teruma. Sacrificial food that is impure with fourth-degree impurity is disqualified, meaning that the sacrificial food is rendered impure but it does not impart impurity to other items. Teruma is disqualified when it is impure with third-degree impurity; it is not susceptible to fourth-degree impurity at all. And with regard to teruma, if one of one’s hands became impure by rabbinic law that renders only the hands impure, its counterpart, i.e., the other hand, remains pure. But with regard to sacrificial food, if one hand becomes impure he must immerse them both, as one hand renders its counterpart impure with regard to sacrificial food but not with regard to teruma. One may eat dry foods, i.e., foods that have never come into contact with liquid and are therefore not susceptible to impurity, with impure hands when it is teruma, but not when it is sacrificial food.
הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, וְהַשְּׁלִישִׁי בִתְרוּמָה. וּבִתְרוּמָה, אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו — חֲבֶירְתָּהּ טְהוֹרָה, וּבַקֹּדֶשׁ — מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַיָּד מְטַמֵּא אֶת חֲבֶירְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא בִתְרוּמָה. אוֹכְלִין אוֹכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת בִתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.
Rachi
חמריו ופועליו - עמי הארץ:,טעונין טהרות - כגון יין בחביות של חרס והן אינן נוגעין בתוכן וכלי חרס אינו מיטמא מגבו:,טהרותיו טהורות - ואין חוששין שמא נגעו דכיון דלא הודיען שהוא מפליג כל שעתא סברי השתא אתי אלמא אדם משמר מה שביד חברו:
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - לא גרסי' ליה ואי גרסי' הכי פירושו ואי ס"ד אין אדם משמר מה שביד חברו מאי שנא רישא מאי שנא סיפא:,א"ר יצחק במטהר חמריו ופועליו לכך - לעולם אין אדם משמר מה שביד חברו והני אין צריכין שימור דאי נמי נגעו לא איכפת להו דכשהטבילן לכך עסקינן:
בבא להן דרך עקלתון - כשיכול לבוא להם פתאום דרך עקלתון שלא יבינו הלכך דחלי מיניה:
מתני' חומר בקדש מבתרומה כו' - שמטבילים כלי בתוך כלי ששניהם טמאים:,אבל לא לקדש - בגמרא מפרש טעמא:,אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה - כלי הראוי להשתמש בתוכו ומאחוריו ובית צביטתו כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה שאם נטמא זה לא נטמא זה ובטומאות דרבנן קאמר כדמפרש בגמ':,אבל לא לקדש - שאם נטמא אחד מהן כולו טמא לקדש:
הנושא את המדרס - מנעל של זב:,נושא את התרומה - בחבית שאינו נוגע באוירה:,אבל לא את הקדש - בגמרא מפרש טעמא:
לא כמדת הקדש - בחציצת טבילותיו מדת התרומה:,שבקדש - אם יש בגד טמא ובא להטבילו אם קשור הוא מתיר את קשרו משום דדמי לחציצה:,ומנגב - אם לח הוא מנגבו תחלה ואח"כ מטבילו וכל זה משום דדמי לחציצה הוא:,ובתרומה - אם רצה לקושרו קושר ואח"כ מטביל:
כלים הנגמרים בטהרה - שנזהר בהן משבאו סמוך לגמרן שראויין לקבל טומאה:,צריכין טבילה לקדש - ובגמרא מפרש טעמא:,הכלי מצרף את מה שבתוכו - אוכלים חתיכות הרבה בכלי אחד ונגע טמא באחד מהן הכלי מצרפן להיות כולן חתיכה אחת ונטמאו כולן:,אבל לא לתרומה - אלא אותה שנגע בה הויא ראשון והנוגעת בה הויא שניה והנוגעת בשניה שלישית והשאר טהורות:
פסול - ואינו פוסל עוד אחר:,אם נטמאת אחת מידיו - בטומאה דרבנן שאינה מטמאה אלא ידים ולא את הגוף:,נגובין - שהיו נגובין מימיהן שלא הוכשרו לטומאה מעולם:,בידים מסואבות - שניות לתרומה דכיון דלא הוכשרה לא מיפסלא:,אבל לא לקדש - בגמרא מפרש טעמא:
Tossafot
והתניא וכו'. אלמא אדם משמר מה שביד חברו ובפ' בתרא דע"ז (דף סט.) פרש"י גבי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דהא חזי ליה דנגע דקתני טעונין טהרות והני לא בחביות מיירי שהיו סתומות אלא באוכלין מיירי בלא חביות אך קשה להר"ר אלחנן לוקמי בחביות ולא תקשה ליה ועוד דהכא כי אקשי ור"ל שאדם משמר מה שביד חברו היכי מצי משמר ליה כיון דאינו בחביות ותו למה לי נתעלמו עיניו מהם לטמאותם תיפוק ליה שהוא נוגע בהם ועוד אפי' בלא סיפא נמי תיקשי ליה מ"ט דרישא ופי' הר"י דהכא בחביות מיירי ואמנם פתוחות הן דאי סתומות לא יטמאו בהעלמת עין ועוד לא היה צורך לאוקמי רישא במטהר לכך כיון שלא הודיעו שהוא מפליג ומיהו זה יש לדחות דאגב דמוקי ליה הכא משום שינויא דשני' ליה אוקמ' גם התם בע"ז ופריך מינה מכח ההיא דהכא דאי לא תימא הכי אלא אקשי ליה מסברא כי יש לחוש שמא נגעו בהך ברישא א"כ הכא בשמעתין כי פריך מ"ש רישא משום מה שביד חבירו כו' אכתי תיקשי ליה ליחוש שמא יגע בהם אלא ודאי מסברא לא קשיא דלא נגעו דמרתתי כיון שלא הודיעום שהוא מפליג ומיהו הוה מצי לאקשויי ולטעמיך רישא גופא ליחוש שמא נגע וכן בכמה דוכתי ולא פריך ליה:
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר יצחק רישא במטהר חמריו ופועליו לכך. כך כתוב בספרים ויש פי' כתוב ולא גרסינן ליה אך בפי' שלפני מצאתי כתוב ופירוש לעולם אין אדם משמר מה שביד חבירו וכי תימא מאי שנא רישא במטהר חמריו ופועליו לכך ולפיכך מרתת ובפי' ישנים כתוב וכן פי' מורי דהוי כמו וליטעמיך כלומר אדמוכחת מרישא דאדם משמר תיקשי לסיפא והיינו מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דאי אדם משמר סיפא אמאי לא אלא במטהר לכך:
בבא להם דרך עקלתון. ואפ"ה בעינן שיטהרם לכך כדי שיהו מרתתים ליגע בו ואי לאו הכי לא מירתתי הואיל ומוסרין להם הטהרות ומחזיקים עצמם כטהורים ואפי' מזהירין אותן שלא ליגע סברי דלא קפדי אהך אבל בנכרי סגי בדרך עקלתון לחוד דלעולם יודע הוא שמקפיד על מגעו ומרתת:
מתני' חומר בקדש. י"א מעלות חשיב לרבא ולרבי אילא י' מעלות והיה קשה להר"ר אלחנן ליתני ההיא דלעיל (חגיגה דף יח:) נוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקדש מטבילין טבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש ונראה למורי דלא קא חשיב במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בבתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה והכי נמי בפ"ק דנדה (דף ו.) לא חשיב מעת לעת שבנדה משום דליכא דררא דטומאה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש איכא דררא דטומאה אף דאורייתא שמא ישבה עליהן אשתו נדה:
הנושא את המדרס. מנעל של זב נושא את התרומה ובלבד שלא יגע בה רק נושא את החבית וכי תניא בתורת כהנים הנושא את המדרס מטמא שנים ופוסל אחד פי' מטמא שנים ופוסל אחד דהוה אב הטומאה ועושה ראשון ושני בחולין ופוסל בתרומה התם בנוגע בה ועל מה שפרש"י נושא מדרס שנושא את התרומה בחבית ואינו נוגע באוירה וקשה לפירושו דחשיב ליה להאי נושא אב הטומאה לטמא כלי כמו זב וא"כ ליטמא האי חבית ותרומה שבתוכו בהיסט מי לא תניא משכב ומושב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה הכריע המשכב טימא האוכלין ועוד תניא בת"כ הנוגע במשכבו יכבס בגדיו (ויקרא טו) אין לי אלא בגדים שהוא לבוש בגדים אחרים מנלן ת"ל בגד בגדיו א"כ מה ת"ל בגדיו לפרט פי' לפרט אדם וכלי חרס אלמא דנושא המדרס לא יטמא כלי אפי' בעת נשאו את המדרס אלא ודאי אפי' יגע באוירה אין לחוש:
לא כמדת התרומה מדת הקדש. לפי שמפרש בו הרבה דינים ביניהם נקט האי לישנא:
כלים הנגמרים וכו'. אומר הר"ר אלחנן דלהכי נקט נגמרים ולא נעשים משום דאין רגילות לשומרם בטהרה בזמן עשייתן עד עת גומרם לפי שאין מקבלין טומאה עדיין אבל כי נגמרו שמקבלין טומאה נותנין לב להן לשומרם בטהרה: ,הכלי מצרף מה שבתוכו. הקשה הרב רבי אפרים דבפ"ק דחולין (דף כד: ושם) דרשינן מכל אשר בתוכו יטמא לימד על כלי חרס שאפי' מלא חרדל טמא ומנא ליה דטעמא הכי דלמא התם מטעמא דצירוף ותירץ הר"י דלא מצינו צירוף לחולין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.