ברכות נ״ו אמסכת ברכותברכות נ״ו א
גמרא אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי. אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. אמר ליה שבור מלכא, לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי. אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. בר הדיא מפשר חלמי הוה. מאן דיהיב ליה אגרא — מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא — מפשר ליה לגריעותא. אביי ורבא חזו חלמא. אביי יהיב ליה זוזא, ורבא לא יהיב ליה. אמרי ליה: אקרינן בחלמין ״שורך טבוח לעיניך וגו׳״. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך. לאביי אמר ליה: מרווח עסקך ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך. אמרי ליה: אקרינן ״בנים ובנות תוליד וגו׳״ לרבא אמר ליה: כבישותיה. לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה. אקריין ״בניך ובנתיך נתנים לעם אחר״. לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישין, את אמרת לקריבך והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי כעם אחר. לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי. דאמר רבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב ״בניך ובנתיך נתנים לעם אחר״ — זו אשת האב. אקרינן בחלמין: ״לך אכל בשמחה לחמך״. לאביי אמר ליה: מרווח עסקך ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדוא דלבך. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך, טבחת ולא אכלת ושתית וקרית לפכוחי פחדך. אקרינן ״זרע רב תוציא השדה״. לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן ״זיתים יהיו לך בכל גבולך וגו׳״. לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן ״וראו כל עמי הארץ וגו׳״. לאביי אמר ליה: נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית, אימתך נפלת בעלמא. לרבא אמר ליה: בדיינא דמלכא אתבר, ומתפסת בגנבי, ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך. למחר אתבר בדיינא דמלכא ואתו ותפשי ליה לרבא. אמרי ליה: חזן חסא על פום דני. לאביי אמר ליה: עיף עסקך כחסא. לרבא אמר ליה: מריר עסקך כי חסא. אמרי ליה: חזן בשרא על פום דני. לאביי אמר ליה: בסים חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך. לרבא אמר ליה: תקיף חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה. אמרי ליה: חזן חביתא דתלי בדיקלא. לאביי אמר ליה: מדלי עסקך כדיקלא. לרבא אמר ליה: חלי עסקך כתמרי. אמרי ליה: חזן רומנא דקדחא אפום דני, לאביי אמר ליה: עשיק עסקך כרומנא. לרבא אמר ליה: קאוי עסקך כרומנא. אמרי ליה: חזן חביתא דנפל לבירא. לאביי אמר ליה: מתבעי עסקך, כדאמר ״נפל פתא בבירא ולא אשתכח״. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ושדית ליה לבירא. אמרי ליה: חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער. לאביי אמר ליה: מלכא הוית, וקאי אמורא עלך. לרבא אמר ליה: ״פטר חמור״ גהיט מתפילך. אמר ליה: לדידי חזי לי ואיתיה. אמר ליה: ואו ד״פטר חמור״ ודאי גהיט מתפילך. לסוף אזל רבא לחודיה לגביה. אמר ליה: חזאי דשא ברייתא דנפל. אמר ליה: אשתך שכבא. אמר ליה: חזאי ככי ושני דנתור. אמר ליה: בנך ובנתך שכבן. אמר ליה: חזאי תרתי יוני דפרחן. אמר ליה: תרי נשי מגרשת. אמר ליה: חזאי תרי גרגלידי דלפתא. אמר ליה: תרין קולפי בלעת. אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא. אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי. אזל רבא לפרוקינהו, ומחוהו לרבא תרי. דלו למחוייה אחריתי, אמר: מסתיי, תרין חזאי. לסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא. אמר ליה: חזאי אשיתא דנפל. אמר ליה: נכסים בלא מצרים קנית. אמר ליה: חזאי אפדנא דאביי דנפל וכסיין אבקיה. אמר ליה: אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך. אמר ליה: חזאי אפדנא דידי דנפל, ואתו כולי עלמא שקול לבינתא לבינתא. אמר ליה: שמעתתך מבדרן בעלמא. אמר ליה: חזאי דאבקע רישי ונתר מוקרי. אמר ליה: אודרא מבי סדיא נפיק. אמר ליה: אקריון הללא מצראה בחלמא. אמר ליה: ניסי מתרחשי לך. הוה קא אזיל בהדיה בארבא. אמר: בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי. בהדי דקא סליק נפל סיפרא מיניה. אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה ״כל החלומות הולכין אחר הפה״. אמר: רשע, בדידך קיימא, וצערתן כולי האי. כולהו מחילנא לך, בר מברתיה דרב חסדא. יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה. אמר: מאי אעביד? גמירי דקללת חכם, אפילו בחנם היא באה, וכל שכן רבא דבדינא קא לייט. אמר: איקום ואגלי, דאמר מר: גלות מכפרת עון. קם גלי לבי רומאי. אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא. ריש טורזינא חזא חלמא. אמר ליה: חזאי חלמא דעייל מחטא באצבעתי. אמר ליה: הב לי זוזא, ולא יהב ליה. לא אמר ליה ולא מידי. אמר ליה: חזאי דנפל תכלא בתרתין אצבעתי. אמר ליה: הב לי זוזא, ולא יהב ליה, ולא אמר ליה. אמר ליה: חזאי דנפל תכלא בכולה ידא. אמר ליה: נפל תכלא בכולהו שיראי. שמעי בי מלכא, ואתיוה לריש טורזינא קא קטלי ליה. אמר להו: אנא אמאי? אייתו להאי דהוה ידע ולא אמר. אייתוהו בר הדיא, אמרי ליה: אמטו זוזא דידך חרבו