…car il occasionne par lui-même une berakha. Il est si important que l'on récite une berakha dessus en plusieurs occasions, comme le kiddouch et la havdala, même si l'on n'a pas particulièrement envie de le boire. Au cours d'un repas aussi, on récite une berakha sur le vin, et il n'est pas exempté par la berakha sur le pain.
דְּגוֹרֵם בְּרָכָה לְעַצְמוֹ.
Puisque la Guemara a mentionné le pain servi au dessert, elle rapporte à présent que Rav Houna mangea treize miches sucrées d'une taille substantielle — trois miches par kav de farine — et ne récita pas le birkat hamazon, parce qu'il ne s'agissait pas de pain véritable. Rav Nahman lui dit : c'est de la faim ! On ne mange pas habituellement une telle quantité au seul titre de dessert. En réalité, sur tout ce qui est assez substantiel pour rassasier et sur quoi d'autres fondent un repas, on doit réciter le birkat hamazon.
רַב הוּנָא אֲכַל תְּלֵיסַר רִיפְתֵי בְּנֵי תְּלָתָא תְּלָתָא בְּקַבָּא וְלָא בָּרֵיךְ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: עָדֵי כַּפְנָא! אֶלָּא כֹּל שֶׁאֲחֵרִים קוֹבְעִים עָלָיו סְעוּדָה, צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
La Guemara rapporte aussi : Rav Yehouda était occupé aux préparatifs du mariage de son fils, dans la maison de Rav Yehouda bar Haviva, lorsqu'on apporta devant eux du pain servi au dessert [pat haba'a bekhissanin]. À son arrivée, il les entendit réciter : « …qui fais sortir le pain de la terre [hamotsi lehem min haarets] ». Il leur dit : quel est ce bruit de « tsitsi » que j'entends ? Peut-être récitez-vous « …qui fais sortir le pain de la terre » ? Ils lui dirent : oui, en effet, car il a été enseigné dans une baraïta : Rabbi Mona a dit au nom de Rabbi Yehouda : sur le pain servi au dessert, on récite « …qui fais sortir le pain de la terre ». Et Chemouel a dit : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Mona.
רַב יְהוּדָה הֲוָה עָסֵיק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא. אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ פַּת הַבָּאָה בְּכִסָנִין. כִּי אֲתָא, שַׁמְעִינְהוּ דְּקָא מְבָרְכִי ״הַמּוֹצִיא״. אָמַר לְהוּ: מַאי ״צִיצִי״ דְּקָא שָׁמַעְנָא? דִּילְמָא ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״ קָא מְבָרְכִיתוּ? אָמְרִי לֵיהּ: אִין. דְּתַנְיָא, רַבִּי מוּנָא אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: פַּת הַבָּאָה בְּכִסָנִין מְבָרְכִין עָלֶיהָ ״הַמּוֹצִיא״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא.
Rav Yehouda leur dit : vous vous trompez. En réalité, il fut énoncé que Chemouel a dit : la halakha n'est pas conforme à l'opinion de Rabbi Mona. Ils lui dirent : mais n'est-ce pas toi, Maître, qui as dit au nom de Chemouel, à propos des gaufrettes [lahmaniyot] : on peut constituer avec elles un érouv [la jonction des cours, qui permet de porter dans une cour partagée, et la jonction des mets cuits, qui permet de cuisiner un jour de fête pour le Chabbat], et l'on récite dessus « …qui fais sortir le pain de la terre » ? Pourquoi est-ce là la berakha sur ces gaufrettes ? Elles aussi sont du pain sucré servi au dessert. Il leur répondit : c'est différent là-bas, car il fondait son repas dessus ; mais ici, où l'on ne fonde pas son repas dessus, non, on ne récite pas « …qui fais sortir le pain de la terre ».
אָמַר לְהוּ: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא אִתְּמַר. אָמְרִי לֵיהּ: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל לַחְמָנִיּוֹת מְעָרְבִין בָּהֶן, וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶן ״הַמּוֹצִיא״? שָׁאנֵי הָתָם דְּקָבַע סְעוֹדְתֵּיהּ עֲלַיְיהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא קָבַע סְעוֹדְתֵּיהּ עֲלַיְיהוּ — לָא.
La Guemara rapporte : Rav Pappa se trouva de passage à la maison de Rav Houna, fils de Rav Natan. Après qu'ils eurent achevé leur repas, on apporta devant eux quelque chose à manger. Rav Pappa prit cet aliment et le mangea sans réciter de berakha. Ils lui dirent : le Maître ne tient-il pas qu'une fois son repas achevé, on a l'interdiction de manger à nouveau sans réciter de berakha ? Il leur dit que, dans la version exacte de cette halakha, il est énoncé : « débarrassé » — on n'a besoin de réciter une seconde berakha qu'en mangeant après que la table a été débarrassée de devant soi.
רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן. בָּתַר דְּגָמְרִי סְעוֹדְתַּיְיהוּ אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ מִידֵּי לְמֵיכַל שָׁקֵל רַב פָּפָּא וְקָא אָכֵיל. אָמְרִי לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר גָּמַר אָסוּר מִלֶּאֱכוֹל? אָמַר לְהוּ: ״סִלֵּק״ אִתְּמַר.
De même, la Guemara rapporte : Rava et Rabbi Zeira se trouvèrent de passage à la maison de l'Exilarque. Après le repas, lorsqu'on eut débarrassé la table de devant eux, on leur envoya une portion [ristena] de nourriture de la maison de l'Exilarque. Rava en mangea et Rabbi Zeira n'en mangea pas. Rabbi Zeira dit à Rava : le Maître ne tient-il pas qu'une fois la table débarrassée, on a l'interdiction de manger ? Rava lui dit : nous dépendons de la table de l'Exilarque, et tant qu'il n'a pas achevé son repas, ses hôtes n'ont pas achevé le leur non plus.
רָבָא וְרַבִּי זֵירָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. לְבָתַר דְּסַלִּיקוּ תַּכָּא מִקַּמַּיְיהוּ שַׁדַּרוּ לְהוּ רִיסְתָּנָא מִבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא. רָבָא אָכֵיל וְרַבִּי זֵירָא לָא אָכֵיל. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר סִלֵּק אָסוּר מִלֶּאֱכוֹל? אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן אַתַּכָּא דְּרֵישׁ גָּלוּתָא סָמְכִינַן.
Rav a dit : pour celui qui a coutume d'appliquer une huile parfumée sur ses mains après les repas, le défaut d'appliquer cette huile retarde la fin de son repas — il n'est pas considéré comme ayant achevé son repas et n'est pas tenu de réciter une berakha avant de continuer à manger. De même, Rav Achi a dit : lorsque nous étions à la maison de Rav Kahana, il nous dit : nous, par exemple, qui avons coutume de l'huile, le défaut d'appliquer cette huile retarde pour nous la fin du repas. Néanmoins, la Guemara conclut : la halakha n'est conforme à aucune de ces affirmations, et la fin du repas ne se détermine pas par de tels facteurs. Elle se détermine plutôt par ce qu'a dit Rabbi Hiyya bar Achi au nom de Rav : il y a trois paires d'actes qui se suivent immédiatement — immédiatement après l'imposition des mains sur la tête d'un sacrifice, son abattage ; immédiatement après la berakha de la délivrance [gueoula] récitée après le Chéma, la prière de la Amida ; et immédiatement après l'ablution rituelle des mains après le repas, la berakha du birkat hamazon.
אָמַר רַב: הָרָגִיל בְּשֶׁמֶן — שֶׁמֶן מְעַכְּבוֹ. אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הָוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אָמַר לַן: כְּגוֹן אֲנַן דִּרְגִילִינַן בְּמִשְׁחָא — מִשְׁחָא מְעַכְּבָא לַן. וְלֵית הִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ תְּכִיפוֹת הֵן: תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה, תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְּפִלָּה, תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה.
Abaye dit que, dans le même esprit, nous dirons nous aussi : immédiatement après l'entrée de talmidé hakhamim [sages de la Torah] dans une maison, une berakha repose sur cette maison, ainsi qu'il est dit, à propos de Lavan et de Yaakov : « L'Éternel m'a béni à cause de toi » (Béréchit 30, 27). Et si tu veux, dis plutôt que la preuve vient d'ici, ainsi qu'il est dit : « Et ce fut depuis qu'il l'eut établi sur sa maison et sur tout ce qu'il possédait, l'Éternel bénit la maison de l'Égyptien à cause de Yossef » (Béréchit 39, 5).
אָמַר אַבָּיֵי, אַף אָנוּ נֹאמַר: תֵּכֶף לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּרָכָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרְכֵנִי ה׳ בִּגְלָלֶךָ״. אִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף״.
Mishna 1
MICHNA : Cette michna explique les cas et les circonstances dans lesquels les berakhot récitées sur certains aliments exemptent d'autres aliments du repas de l'obligation de réciter une berakha dessus. Celui qui a récité une berakha sur le vin que l'on a bu avant le repas a, par cette berakha, exempté le vin que l'on boit après le repas. De même, celui qui a récité une berakha sur les hors-d'œuvre [parperet] que l'on a mangés avant le repas a, par cette berakha, exempté les hors-d'œuvre que l'on mange après le repas. Celui qui a récité une berakha sur le pain a exempté les hors-d'œuvre, car ils sont considérés comme accessoires au pain. En revanche, celui qui a récité une berakha sur les hors-d'œuvre n'a pas exempté le pain. La maison de Chammaï dit : la berakha récitée sur les hors-d'œuvre n'a pas exempté même un plat cuisiné [maassé kedera] que l'on mange au cours du repas.
מַתְנִי׳ בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת — לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.(משנה)
Une halakha supplémentaire est citée : si plusieurs personnes étaient assises pour manger sans que ce soit dans le cadre d'un repas commun, chacune récite une berakha pour elle-même. Si elles étaient accoudées sur des divans pour manger, ce qui en fait un repas commun, l'une récite une berakha au nom de toutes.
הָיוּ יוֹשְׁבִין — כׇּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסַבּוּ — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן.
Rachi
דגורם ברכה לעצמו – בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו:
רב הונא אכל תליסר ריפתי – מפת הבאה בכסנין ולא בירך אחריו:,אמר רב נחמן עדי כפנא גרסי':,עדי – אלו. כלומר אלו לרעבון נאכלו ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה אלא כל שאחרים קובעין אכילתן בכך טעון בהמ"ז כך פירש רב האי ורבותינו פירשו תליסר ריפתי מפת שלנו ולא בירך אחריו משום דלא שבע וקרא כתיב (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת וכך פירש רב יהודאי בה"ג ואינו נ"ל דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה (לעיל ברכות דף כ:) ודלא כר"מ ודלא כר' יהודה (לקמן ברכות דף מט:):
לחמניות – אובליא"ש בלע"ז:
אסור מלאכול – עד שיברך בהמ"ז ויחזור ויברך על הבא לפניו דכיון דגמר אסח דעתי' מברכה ראשונה ומסעודתיה:,סלק אתמר – אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו אסור לאכול:
ריסתנא – אמנישטרשיו"ן:,אתכא דריש גלותא סמכינן – ואין סילוקתנו סלוק שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו נאכל:
הרגיל בשמן – למשוח ידיו אחר אכילה:,שמן מעכבו – לענין ברכה שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו עדיין סעודה קיימת ואוכל בלא ברכה:,ולית הלכתא ככל הני שמעתתא – אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן אלא במים אחרונים כ"ז שלא נטל מים אחרונים הוא מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול:,לנטילת ידים – דמים אחרונים בהמ"ז ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו:
תכף לת״ח – המקריבו אליו ומארחובביתו:,ברכה – בביתו:
מתני' ברך על היין כו' – נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן (ברכות דף מג.) כיצד סדר הסבה כו' ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השלחן ולאחר גמר סעודה יושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלו ללבא ולחמניות והוא יין ופרפרת שלאחר המזון ושניהם קודם בהמ"ז:,מעשה קדרה – חלקא טרגיס וטיסני:
היו יושבים – בלא הסבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה:,כל אחד ואחד מברך לעצמו – דאין קבע סעודה בלא הסבה:
Tossafot
לחמניות - פרש"י אובליא"ש ולא נהירא דא"כ אפילו לא קבע נמי לבריך המוציא שהרי הוא לחם גמור שהרי סופו עיסה ונראה לפרש דהיינו נילי"ש מיהו כי קבע סעודתיה עליה מברך עליו המוציא כמו בפורים מיהו רבינו שמשון פירש דאין לברך עליו המוציא דהוי כמו דייסא:
סלק אתמר - משמע שדרכן היה לסלק השלחן קודם בהמ"ז ולכאורה קשה למנהג שלנו שאנו מקפידים שלא לסלק הלחם קודם ושמא בימיהם נמי לא היו מסלקין השלחן מקמי המברך כי אם מלפני שאר המסובין לפי שהיו להן שלחנות קטנים וכל אחד לפני עצמו אוכל על שלחנו אבל אנו שרגילים לאכול כולנו על שלחן אחד אין נאה לסלק השלחן עד לאחר ברכת המזון:
רבי זירא לא אכל - תימה לפי מה שמפרשים העולם הב לן ונבריך אסור למשתי בלא ברכה שלפניו אמאי לא אכל לבריך עליה וליכול ושמא היה תבשיל שהיה בו פת והיה צריך ברכת המוציא ונט"י וטורח היה לעשות כל כך:,אתכא דריש גלותא סמכינן - מי ששכח לאכול אפיקומן ואמר הב לן ונבריך אינו היסח הדעת דאנן אתכא דרחמנא סמכינן ואם שכח וברך ולא אכל אפיקומן א"צ לחזור דכל מצות לשם מצוה עשויות והא דאמרינן כי אמר הב לן ונבריך אסור למשתי וכן אסורים כולן היינו דוקא כי אמר בעל הבית אבל לא אורח (וכי אסורים כולן היינו כי אמר בעה"ב אבל בשביל אורח אינן נאסרין) ואף איהו גופא יכול לחזור ולאכול עם בעה"ב:,אתכא דריש גלותא סמכינן – וכשרגיל לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה יש אומר שצריך לברך אכל חד וחד לפי שאינן יודעים אם יתן להם בעה"ב יותר ונראה שאין צריך לברך לפי שסומכין על שלחן בעה"ב והיינו דבי ריש גלותא:
תכף לנטילת ידים ברכה – והלכך כיון שנטל ידיו באחרונה לאחר סעודה אסור לאכול עד שיברך והוא הדין אם אמר הב לן ונבריך אפי' בלא נטילה:
ברך על הפת פטר את הפרפרת – נראה דמיירי בפרפרת שבתוך הסעודה דאי בפרפרת שלאחר הסעודה הא פסק רב פפא דברים הבאים לאחר סעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ורש"י פירש פרפרת מיני דגים ופרגיות וקצת קשה א"כ מאי קמ"ל דברך על הפרפרת דלא פטר את הפת ונראה כפירוש ר"ח דפירש דפרפרת פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמעינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהוא מין פת וכן משמע בגמרא דחשיב פרפרת מעשה קדרה ומעשה קדרה היינו חלקא טרגיס וטיסני כדאמרינן לעיל (ברכות לז.):
הסבו אחד מברך לכלן - ואנו אין לנו הסבה אלא בפת בלבד ופת מהני אפי' בלא הסבה דדוקא לדידהו שהיו אוכלים בהסבה היו צריכים הסבה אלא ישיבה שלנו הוי קביעות לנו כהסבה דידהו שהם היו רגילים כל אחד להסב על מטתו ועל שלחנו אבל עכשיו כולנו אוכלים על שלחן אחד וכשאנו אוכלין יחד היינו קביעותינו והכא דקאמר היו יושבין וכו' בגמרא משמע דמיירי בין בברכת המוציא בין בברכת המזון בבהמ"ז כעובדא דתלמידי דרב בברכת המוציא מההיא דפליגי ביין אי בעי הסבה ומיהו בני אדם האוכלים בדרך והולכים ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו וא"ת מאי שנא דבמוגמר אפילו לא הסבו אחד מברך לכולם בירושלמי פריך ומשני משום דבמוגמר כולם נהנים ביחד אבל אכילה ושתיה אינה באה אלא לזה אחר זה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.