Traité Berakhot

41b

Étude de Berakhot 41b

Étude de la Guémara 41b

Guémara

…car un ustensile impur perd son statut d'ustensile, et par conséquent son impureté, lorsqu'il ne peut plus servir : à savoir s'il présente des trous de la taille de grenades.

שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.

« Un pays d'olives à huile » : Rabbi Yossi, fils de Rabbi Hanina, a dit que le verset doit s'expliquer ainsi — un pays dont toutes les mesures sont de la taille d'olives. La Guemara pose une question : peut-il te venir à l'esprit que ce soit un pays dont toutes les mesures sont de la taille d'olives ? N'y a-t-il pas ces mesures que nous avons mentionnées plus haut, qui ne sont pas de la taille d'olives ? Dis plutôt : un pays dont la plupart des mesures sont de la taille d'olives, car la plupart des mesures relatives aux aliments interdits et à d'autres matières sont de la taille d'olives.

״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן״, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֶרֶץ שֶׁכָּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. כׇּל שִׁיעוּרֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! וְהָא אִיכָּא הָנָךְ דַּאֲמַרַן! אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים.

« Le miel » — c'est-à-dire les dattes dont on extrait le miel de dattes — fait également allusion à une mesure. À l'égard de Yom Kippour, on n'est passible que si l'on mange l'équivalent d'une grosse datte à Yom Kippour. La Guemara demande : et que dira l'autre amora, celui qui a interprété le verset comme se rapportant aux lois de priorité des berakhot, au sujet de ce midrach ? La Guemara répond : ces mesures sont-elles écrites explicitement dans la Torah ? En réalité, elles relèvent de la loi rabbinique, et le verset n'est qu'un simple appui [asmakhta], une allusion à ces mesures.

״דְּבָשׁ״, כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִידָךְ — הָנֵי שִׁיעוּרִין בְּהֶדְיָא מִי כְּתִיבִי? אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

À propos des lois de priorité des berakhot, la Guemara rapporte : Rav Hisda et Rav Hamnouna étaient assis à un repas. On apporta devant eux des dattes et des grenades. Rav Hamnouna prit et récita d'abord une berakha sur les dattes. Rav Hisda lui dit : le Maître ne tient-il pas cette halakha qu'a énoncée Rav Yossef, et certains disent Rabbi Yitshak : tout aliment qui précède les autres dans ce verset les précède aussi pour la berakha ? Or la grenade précède la datte dans ce verset.

רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוֹדְתָּא. אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ תַּמְרֵי וְרִמּוֹנֵי. שְׁקַל רַב הַמְנוּנָא, בָּרֵיךְ אַתַּמְרֵי בְּרֵישָׁא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמּוּקְדָּם בְּפָסוּק זֶה קוֹדֵם לִבְרָכָה?

Rav Hamnouna lui dit : ceci, la datte, est mentionnée en seconde position par rapport au mot « pays », dans le verset « Un pays d'olives à huile et de miel », juste après l'olive ; et cela, la grenade, est en cinquième position par rapport au mot « pays ». Rav Hisda lui dit avec admiration : qui nous donnera des jambes de fer pour que nous puissions te servir et entendre constamment de toi des idées nouvelles !

אֲמַר לֵיהּ: זֶה שֵׁנִי לְ״אֶרֶץ״, וְזֶה חֲמִישִׁי לְ״אֶרֶץ״. אֲמַר לֵיהּ: מַאן יָהֵיב לַן נִגְרֵי דְפַרְזְלָא וּנְשַׁמְּעִינָּךְ.

Il fut énoncé : si l'on apporta devant des convives des figues et des raisins au cours du repas, quelles berakhot faut-il réciter ? Rav Houna a dit : elles requièrent une berakha avant d'en manger, mais ne requièrent pas de berakha après en avoir mangé, car le birkat hamazon les exempte. Et de même Rav Nahman a dit : elles requièrent une berakha avant d'en manger, mais ne requièrent pas de berakha après en avoir mangé. Et Rav Chéchet a dit : elles requièrent une berakha aussi bien avant d'en manger qu'après en avoir mangé, même si on les a mangées au cours du repas ; car tu n'as rien qui requière une berakha avant d'en manger et ne requière pas de berakha après en avoir mangé du fait d'être exempté par le birkat hamazon, sinon le pain — à savoir une pâtisserie sucrée et épicée [pat haba'a bekhissanin] servie au dessert, car elle aussi est une sorte de pain. Les paroles de Rav Houna comme celles de Rav Chéchet divergent de l'opinion de Rabbi Hiyya, car Rabbi Hiyya a dit : le pain exempte toutes les sortes d'aliments que l'on mange après lui, et le vin exempte toutes les sortes de boissons que l'on boit après lui, et l'on n'a besoin de réciter de berakha ni avant ni après en avoir consommé.

אִיתְּמַר: הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, אָמַר רַב הוּנָא: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: טְעוּנִין בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו אֶלָּא פַּת הַבָּאָה בְּכִסָנִין בִּלְבַד. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא: פַּת פּוֹטֶרֶת כׇּל מִינֵי מַאֲכָל, וְיַיִן פּוֹטֵר כׇּל מִינֵי מַשְׁקִים.

En résumé, Rav Pappa a dit que la halakha est la suivante : les aliments qui viennent en raison du repas [c'est-à-dire que l'on mange avec le pain comme partie du repas], au cours du repas, ne requièrent de berakha ni avant ni après, car ils sont considérés comme accessoires au pain. Et les aliments tels que les fruits, qui ne viennent pas en raison du repas comme partie du repas, mais qui peuvent être apportés au cours du repas, requièrent une berakha avant d'en manger et ne requièrent pas de berakha après en avoir mangé. S'ils viennent après le repas, ils requièrent une berakha aussi bien avant d'en manger qu'après en avoir mangé.

אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — אֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם. וְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. לְאַחַר הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם.

La Guemara rapporte que les élèves demandèrent à Ben Zoma : pourquoi les Sages ont-ils dit que les aliments qui viennent en raison du repas, au cours du repas, ne requièrent de berakha ni avant ni après ? Il leur dit : parce que le pain les exempte. Ils demandèrent : s'il en est ainsi, le pain devrait aussi exempter le vin — or l'on récite une berakha sur le vin durant le repas. La Guemara répond : le vin est différent… [le folio se poursuit sur Berakhot 42a].

שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינָם טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וּפַת פּוֹטַרְתָּן. אִי הָכִי, יַיִן נָמֵי נִפְטְרֵיהּ פַּת! שָׁאנֵי יַיִן

Rachi

שיעורן כרמונים – ניקב כמוציא רמון טהור בעלי בתים חסים על כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי:

שרוב שיעוריה – אכילת חלב דם נותר ופיגול:

דבש – האמור בתורה הוא דבש תמרים וכותבת היא תמרה:

זה שני לארץ – ארץ זית שמן ודבש דכתיב בסיפיה דקרא הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מתאנים ורמונים שהרמון חמישי לארץ הכתובה בראש המקרא ודבש שני לארץ הכתובה בסופו:,מאן יהיב לן נגרי דפרזלא – רגלים של ברזל:,ונשמעינך – נשמשך ונלך אחריך תמיד:

הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה – ולא ללפת את הפת דא"כ הוו להו טפלה ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו אלא לפעמים שבא למתק את פיו בתוך הסעודה בפירות:,מברך לפניהם – דלאו טפלה נינהו:,ולא לאחריהם – דבהמ"ז פוטרתן:,בין לפניהם בין לאחריהם – דלא פטר אלא מידי דזיין והני לא זייני:,פת הבאה בכסנין – לאחר אכילה ובהמ"ז היו רגילים להביא כיסנין והן קליות לפי שיפין ללב כדאמרי' בעלמא (עירובין כט:) הני כיסני דמעלו לליבא ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש שלנו ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא הטעינוה ברכה מעין ג' מידי דהוה אפת אורז ודוחן דאמרינן בפרקין (דף לז:) בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום:,פת פוטרת – בין לפניהם בין לאחריהם:

דברים הבאים מחמת הסעודה – ללפת בהן את הפת:,אין טעונין ברכה – דהוו להו טפלה הלכך כל מידי בין מזון בין פירות שהביאו ללפתן אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו:,שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה – כגון דייסא וכן כרוב ותרדין שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע:,טעונין ברכה לפניהן – דלאו טפלה נינהו ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת המוציא:,ולא לאחריהן – דמיני מזון נינהו וברכת המזון פוטרתן:,דברים הרגילין לבא לאחר סעודה – כגון פירות אפי' הביאן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן:,טעונין ברכה בין לפניהן – דלאו טפלה נינהו:,בין לאחריהם – דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזוני נינהו:

Tossafot

אייתו לקמייהו תמרי ורמוני - ולא ללפת בהן את הפת דאם כן הוו להו פת עיקר והן טפלה ותנן (דף מד.) מברך על העיקר ופוטר את הטפלה:

זה שני לארץ - מ"מ היכא דאיכא חטה וזית או שעורים ותמרים אע"ג דשוין לארץ מכל מקום המוקדם בפסוק דהיינו לארץ ראשון יקדים לברכה:

הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה - וכגון שאין באין ללפת את הפת אלא לקנוח סעודה:,אלא פת הבאה בכסנין - דטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו רק בורא נפשות רבות מידי דהוה אאורז ודוחן דאמרי' לעיל (ברכות דף לז:) בתחלה מברך במ"מ ולבסוף ולא כלום הואיל ונתנו בהן שקדים הרבה. ופי' רש"י אפי' אם אכל מהן אחר בהמ"ז קאמר ולא נהירא חדא דאמרי' לעיל כל שיש בו מחמשת המינין צריך ברכה מעין שלש ועוד אמאי קאמר כיסנין לימא נמי אורז ודוחן ע"כ צריך לפרש דמיירי בתוך הסעודה קודם בהמ"ז דמיירי בה וה"ק חוץ מן הפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה קודם ברהמ"ז דאין טעון ברכה לאחריו דפטר ליה בהמ"ז אפי' לרב ששת משום דהוי דבר מועט אבל בלא סעודה אף לאחריו צריך לברך מעין ג' ברכות ולהכי לא נקט פת אורז ודוחן שהרי אפילו בלא סעודה נמי אין צריכין ברכה מעין ג' לאחריו: ,לא קי"ל כרב ששת אלא כרב הונא ורב נחמן דאין הלכה כיחיד במקום רבים. ה"ג:, ויין פוטר כל מיני משקין - ולכאורה מיירי ביין בלא סעודה דאי בהדי פת תיפוק ליה דפטר ליה פת דאפי' יין נמי רצה לומר הספר בסמוך דפטור אי לאו טעמא דקובע ברכה לעצמו אלא מיירי בלא סעודה ואפ"ה יין פוטר ולית הלכתא כוותיה שהרי מפת פוטרת אין הלכה כמותו אלא כפסק רב פפא א"כ גם מהא דקאמר יין פוטר וכו' לית הלכתא כוותיה:

הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה - פי' הקונטרס ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה דהוו להו טפלה ולא נהירא דא"כ מתני' היא (דף מד.) דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קמ"ל ועוד קשה דפריך בסמוך יין נמי נפטריה פת ומאי קשה והלא כששותים היין אינו טפלה לפת ואנן במידי דטפל לפת מיירינן ואין לפרש לפירוש הקונטרס יין נפטריה פת כששורה פתו ביינו קאמר דהוה ליה יין טפל דהא לא אשכחן שיברך עליו בענין זה אלא ודאי מיירי בשתיה ועוד קשה מה שפי' רש"י דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון דייסא ותרדין וכרוב שאינן של לפתן ובאין לזון ולשבוע טעונים ברכה לפניהם דלאו טפלה נינהו ומיהו פטורין מברכת המזון דמיני מזון נינהו ולא נהירא דאמרי' במתני' ברך על הפת פטר את הפרפרת ובגמ' מפרש דהוא הדין כל מעשה קדרה ודברים הרגילים לבא לאחר הסעודה פירש"י כמו פירות ואפי' הביא אותן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונים ברכה בין לפניהם דלאו טפלה נינהו ובין לאחריהם דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזון נינהו דהיינו כרב ששת דאמר לעיל הביאו לפניו תאנים ורמונים בתוך הסעודה דטעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם והוי דלא כהלכתא דקיי"ל כרב נחמן וכרב הונא כדפרישית לעיל. על כן פי' ר"י דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילים לבא מחמת הסעודה בפת שרגילים לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים וכל מיני קדרה והביאן בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם אפי' אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת דכיון דמשום פת הם באין הפת פוטרתן אבל דברים שאין דרכן לבא בתוך הסעודה כגון תמרים ורמונים ושאר כל פירות שאין רגילים ללפת בהן את הפת טעונין ברכה לפניהן דכיון דלאו משום לפתן אתו אין הפת פוטרתן והיינו כר"נ וכרב הונא דלעיל דאמרי דטעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן:,לאחר הסעודה גרסי' ותו לא ולא גרסי' דברים הבאים בהך סיפא והכי פירושו אם הביאו דברים שהזכרנו אחר הסעודה פי' לאחר שמשכו את ידיהם מן הפת שוב אין הפת פוטרתן כלל והוי כמו שאכלן בלא שום סעודה ובין דברים הרגילים לבא מחמת הסעודה ובין דברים שאין רגילים לבא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם דאכל דברים דלעיל קאי ועכשיו אין לנו דין זה דאין מנהג שלנו למשוך ידינו מן הפת כלל עד לאחר בהמ"ז אלא כל שעה שאנו אוכלין פירות או שום דבר קודם בהמ"ז דעתנו לאכול פת כל שעה וקיי"ל כפסק דרב פפא:

אי הכי יין נמי נפטריה פת - דודאי יין מחמת סעודה אתי שהוא שותה כמה פעמים דאי לאו הסעודה לא ישתה ולפטריה פת ומשני שאני יין דגורם ברכה לעצמו פירש"י דבהרבה מקומות הוא בא ומברכין עליו אע"פ שאין צריכין לשתות כגון בקידוש ובברכת אירוסין ורשב"א פי' משום דצריך לברך על היין בורא פרי הגפן ובתחלה כשהוא בענבים בורא פרי העץ ועל שאר משקין שהכל נהיה בדברו ומיהו אומר ר"ת דבשאר משקין כמו מים ושכר הבאים מחמת הסעודה פת פוטרתן דאפי' יין הוה פוטר אי לאו דקובע ברכה לעצמו ודלא כמחזור ויטרי שכתב שמברכין למים ברכה בכל פעם ופעם ואפי' בתוך הסעודה דהוי כנמלך והא דלא פריך הכא מהן משום דיין זיין אבל מים לא זייני כדאמר (לעיל ברכות לה.) הנודר מן המזון וכו' ופשיטא דלא פטר להו פת דאינה בכלל ברכת הפת: מיהו ר"י ור"ת היו אומרים שלא לברך כלל אשאר משקין הבאין בתוך הסעודה וטעמא דפת פוטרת כל הדברים הבאים בשבילה והשתא יין פוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והן טפלין לו לענין ברכה והלכך משקין הבאין מחמת הסעודה שבאין בשביל הפת לשרות המאכל וגם א"א לאכילה בלא שתיה והלכך פת פוטרתן חוץ מן היין כדקאמר גמרא טעמא ולהאי טעמא ניחא מה שאנו מברכים בפסח על החזרת על אכילת מרור לבד שהעולם מקשים אמאי אין מברכין נמי ב"פ האדמה וב"פ האדמה דשאר ירקות אינו פוטר כדקאמרינן התם כיון דאיכא הגדה והלל אסח דעתיה אלא וודאי טעמא הוי כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Berakhot 41b

100%

ברכות מ״א במַסֶּכֶת בְּרָכוֹת