Guémara
Rava dit plutôt : Lorsqu'on rompt le pain, on récite la berakha sur le pain entier et c'est seulement ensuite qu'on le rompt.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ.
La Guemara rapporte : Les Sages de Neharde'a agissaient selon l'avis de Rabbi Hiyya et récitaient la berakha tout en rompant le pain, achevant la berakha au moment où ils achevaient de détacher le morceau de pain. Et les Rabbanan agissaient selon l'avis de Rava et récitaient la berakha avant de rompre le pain. Ravina dit : Ma mère m'a dit : Ton père agissait selon l'avis de Rabbi Hiyya, car Rabbi Hiyya a dit : La berakha doit se conclure avec le commencement du brisement (betsia) du pain. Et les Rabbanan agissaient selon l'avis de Rava. La Guemara conclut : La halakha est conforme à l'avis de Rava, qui a dit qu'on récite la berakha sur le pain entier et c'est seulement ensuite qu'on le rompt.
נְהַרְדָּעֵי עָבְדִי כְּרַבִּי חִיָּיא וְרַבָּנַן עָבְדִי כְּרָבָא. אָמַר רָבִינָא: אָמְרָה לִי אֵם, אֲבוּךְ עָבֵיד כְּרַבִּי חִיָּיא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא: צָרִיךְ שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה עִם הַפַּת. וְרַבָּנַן עָבְדִי כְּרָבָא. וְהִלְכְתָא כְּרָבָא, דְּאָמַר מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ.
Il a été énoncé qu'il y eut un différend entre Amoraïm sur le point de savoir si l'on récite la berakha sur un pain entier ou sur un morceau de pain : Si l'on apporta des morceaux et des pains entiers devant les convives d'un repas, Rav Houna a dit : On peut réciter la berakha sur les morceaux et, par cette berakha, on acquitte aussi les pains entiers. Rabbi Yohanan a dit : La manière optimale d'accomplir la mitsva est de réciter la berakha sur le pain entier. Toutefois, si le morceau était de pain de blé et le pain entier de pain d'orge, tout le monde s'accorde à dire qu'on récite la berakha sur le morceau de pain de blé : bien que ce soit un morceau de pain, il est néanmoins de qualité supérieure, et ce faisant on acquitte le pain entier d'orge.
אִיתְּמַר: הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם פְּתִיתִין וּשְׁלֵמִין, אָמַר רַב הוּנָא: מְבָרֵךְ עַל הַפְּתִיתִין וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁלֵמִין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׁלֵמָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר. אֲבָל פְּרוּסָה שֶׁל חִטִּין וּשְׁלֵמָה מִן הַשְּׂעוֹרִין, דִּבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עַל הַפְּרוּסָה שֶׁל חִטִּין, וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִין.
Rabbi Yirmeya bar Abba dit que le différend entre Rav Houna et Rabbi Yohanan est parallèle à un différend tannaïtique relatif aux lois de la téroumah. Nous avons appris : Bien que les oignons dont on doit prélever la téroumah soient répartis également entre les deux, on prélève la téroumah d'un petit oignon entier, mais non de la moitié d'un grand oignon. Rabbi Yehouda dit : Non, plutôt, on la prélève de la moitié d'un grand oignon. Quoi, n'est-ce pas qu'ils sont en désaccord sur ce point : un Sage, Rabbi Yehouda, tenait que le plus important a la priorité — dès lors la moitié d'un grand oignon, qui est de qualité supérieure, est préférable —, tandis que le premier Tanna tenait que l'élément entier a la priorité ?
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא כְּתַנָּאֵי: תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, אֲבָל לֹא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר חָשׁוּב עָדִיף, וּמָר סָבַר שָׁלֵם עָדִיף.
La Guemara rejette cette comparaison : Là où il y a un Cohen qui peut immédiatement recevoir de lui la téroumah, tout le monde s'accorde à dire que le plus important a la priorité. Là où ils sont en désaccord, c'est dans un cas où il n'y a pas de Cohen présent, ainsi que nous l'avons appris dans une michna : Partout où il y a un Cohen, on prélève la téroumah du meilleur ; et partout où il n'y a pas de Cohen, on prélève la téroumah de ce qui se conserve, de sorte que, lorsqu'un Cohen finira par la recevoir, il pourra en tirer profit. Rabbi Yehouda dit : On prélève toujours la téroumah du meilleur uniquement, même si ce n'est pas ce qui se conserve le plus longtemps.
הֵיכָא דְּאִיכָּא כֹּהֵן, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחָשׁוּב עָדִיף. כִּי פְּלִיגִי דְּלֵיכָּא כֹּהֵן. דִּתְנַן: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן — תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה, וְכׇל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן — תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין תּוֹרֵם אֶלָּא מִן הַיָּפֶה.
Au sujet du différend entre Rabbi Yohanan et Rav Houna, Rav Nahman bar Yitshak dit : Celui qui craint le Ciel s'acquitte des deux avis. Et qui est cet homme craignant le Ciel ? Mar, fils de Ravina ; car, ainsi que le rapporte la Guemara, Mar, fils de Ravina, plaçait le morceau à l'intérieur du pain entier et les rompait ensemble.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וִירֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶן, וּמַנּוּ? — מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא, דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מַנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ הַשְּׁלֵמָה וּבוֹצֵעַ.
De même, la Guemara rapporte que le Tanna récita une baraïta devant Rav Nahman bar Yitshak : On place le morceau à l'intérieur du pain entier, puis on rompt le pain et on récite la berakha. Rav Nahman lui dit : Quel est ton nom ? Il répondit : Chalman. Rav Nahman répliqua par un jeu de mots : Tu es paix [chalom] et l'enseignement que tu as récité est entier [chéléma], car, au moyen de cette baraïta, les avis en désaccord se trouvent réconciliés, et tu as établi la paix parmi les élèves.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַנִּיחַ הַפְּרוּסָה בְּתוֹךְ הַשְּׁלֵמָה וּבוֹצֵעַ וּמְבָרֵךְ. אֲמַר לֵיהּ: מַה שִּׁמְךָ? אֲמַר לֵיהּ: שַׁלְמָן. אֲמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם אַתָּה וּשְׁלֵמָה מִשְׁנָתְךָ, שֶׁשַּׂמְתָּ שָׁלוֹם בֵּין הַתַּלְמִידִים.
Cette résolution se trouve renforcée dans un cas singulier, car Rav Pappa dit : Tout le monde s'accorde à dire que, en accomplissant la mitsva de manger de la matsa à Pessah, on place le morceau à l'intérieur du pain entier et on rompt. Quelle en est la raison ? Au sujet de la matsa, l'expression « pain de misère » (lehem oni, Devarim 16, 3) est écrite, et les pauvres mangent typiquement leur pain en morceaux. C'est pourquoi, le soir de Pessah, la matsa brisée est elle aussi importante.
אָמַר רַב פָּפָּא: הַכֹּל מוֹדִים בְּפֶסַח, שֶׁמַּנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ שְׁלֵמָה וּבוֹצֵעַ. מַאי טַעְמָא? — ״לֶחֶם עֹנִי״ כְּתִיב.
En lien avec les diverses halakhot relatives au brisement du pain, en particulier lors des fêtes, la Guemara cite une autre halakha. Rabbi Abba dit : Et le Chabbat, on est tenu de rompre le pain du repas sur deux pains (lehem michné). Quelle en est la raison ? Parce que, dans la section de la Torah qui traite du ramassage de la manne le vendredi pour le Chabbat, l'expression « du pain en double » (Chemot 16, 22) est écrite. Pour commémorer cela, les repas du Chabbat se fondent sur deux pains.
אָמַר רַבִּי אַבָּא וּבְשַׁבָּת חַיָּיב אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת. מַאי טַעְמָא? — ״לֶחֶם מִשְׁנֶה״ כְּתִיב.
Quant à la manière dont ces deux pains doivent être rompus, Rav Achi dit : J'ai vu Rav Kahana qui prenait deux pains et en rompait un. Rabbi Zéira rompait du pain un seul grand morceau et en mangeait pour tout le repas du Chabbat. Ravina dit à Rav Achi à ce propos : Cela ne paraît-il pas glouton, de rompre un morceau si grand ? Rav Achi lui répondit : Puisque, tous les autres jours, il n'agit pas ainsi, et qu'aujourd'hui il le fait, cela ne paraît pas glouton, mais plutôt fait par égard pour la mitsva des repas du Chabbat.
אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּנָקֵיט תַּרְתֵּי וּבָצַע חֲדָא. רַבִּי זֵירָא הֲוָה בָּצַע אַכּוֹלָּא שֵׁירוּתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָא קָא מִתְחֲזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא. אֲמַר [לֵיהּ]: כֵּיוָן דְּכָל יוֹמָא לָא קָעָבֵיד הָכִי, וְהָאִידָּנָא קָא עָבֵיד — לָא מִתְחֲזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא.
Au sujet du repas du Chabbat, la Guemara rapporte : Rav Ami et Rav Assi, lorsque l'occasion d'employer le pain de l'eirouv dans le repas du Chabbat se présentait à eux, récitaient dessus : « Qui fait sortir le pain de la terre » (hamotsi lehem min ha'arets). Ils disaient, pour s'en expliquer : Puisqu'une mitsva a été accomplie avec lui, accomplissons avec lui une autre mitsva.
רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי כִּי הֲוָה מִתְרְמֵי לְהוּ רִיפְתָּא דְעֵרוּבָא מְבָרְכִין עֲלֵיהּ ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״. אָמְרִי: הוֹאִיל וְאִתְעֲבִיד בֵּיהּ מִצְוָה חֲדָא, נַעֲבֵיד בֵּיהּ מִצְוָה אַחֲרִיתִי.
Rachi
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע – וגומר כל הברכה ואח"כ מפריש הפרוסה דכליא ברכה אפת שלם:
פתיתין ושלמין אמר רב הונא – אם רצה מברך על הפתיתין ואם הפתיתין גדולים מן השלמין צריך לברך עליהן:
כתנאי – הא דאמרת פרוסה של חטין ושלמה של שעורין כו' תנאי היא:,אבל לא חצי בצל גדול – ואע"פ שיש בו יותר מקטן שלם:
במקום שיש כהן – ונותנו לו מיד:,במקום שאין כהן – צריך לישראל שיצניענו עד שימצא כהן ליתנו לו וחצי בצל אין מתקיים:
יוצא ידי שניהן – ידי מחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן:,מניח פרוסה תחת השלמה – ונמצאו שתיהן בידו ובוצע או משתיהן או מן השלמה:
לחם עוני כתיב – ודרכו של עני בפרוסה לפיכך צריך שיראה כבוצע מן הפרוסה:
אכולה שירותא – פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה בשבת:
ריפתא דערובא – שערבו בו אתמול ערובי חצירות:
Tossafot
והלכתא כרבא דמברך ואח"כ בוצע - פי' שלא יפריש הפרוסה מן הפת עד אחר הברכה ויש שנוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך כדי שתהא הפת שלמה בשעת ברכה ואין המנהג נכון לעשות דהוי היסח הדעת בין הברכה לאכילה ומיהו בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה ובפרק שלשה שאכלו (לקמן ברכות מז.) מסקינן דבעינן עד שתכלה אמן מפי העונין שלא יבצע קודם ויש שמביאים ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע מדתני רבי חייא בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס והיינו משום שאם יפרוס קודם הברכה שמא תפול הפרוסה מידו ולא יוכל לאכול פרוסה אחרת שיבצע בלא ברכה אלא יצטרך לחזור ולברך ויש כאן ברכה לבטלה אבל אם (לא) היה צריך לברך על כל הפת ולא יוכל לפרוס קודם הברכה אז אם תפול הפרוסה אינו מברך על פרוסה אחרת ויפטר בברכה ראשונ':
מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין - פירש"י אם הפתיתין והשלמין שוין יברך על איזה שירצה ואם הפתיתין גדולים צריך לברך על הפתיתין לפטור את השלמין ור' יוחנן אומר על השלמין מצוה מן המובחר אפי' אם הפתיתין גדולי' טפי ותימה א"כ סברא הפוכה דלרב הונא פתיתין שהם גדולים עדיפי ולר' יוחנן שלמין עדיפי ואין סברא לומר דפליגי בהפוך סברות ועוד תימה אמאי שינה בסמוך לשונו דנקט לשון פרוסה של חטין ע"כ פירש רבינו תם דמיירי בפתיתין גדולים ושלמים קטנים וה"פ אמר רב הונא מברך על הפתיתין כלומר אם ירצה והוא הדין על השלמין אם ירצה ורבי יוחנן אמר שלמין עיקר וכן הלכה כרבי יוחנן דהא רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן לגבי רב הונא שהלכה כמותו שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי:,אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורים ד"ה מברך על הפרוסה של חטין - דחיטי עדיפי משום דאקדמיה קרא אבל פתיתין ושלמין ממין אחד אפילו יהיו הפתיתין מפת נקיה והשלמין מפת קיבר מברך על השלמין כדאיתא בתוספתא (פרק ד) שלמין דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דגלוסקאות פרוסה דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דבעל הבית פת כשר ופת של נכרי מברך על הכשר (תחלה) וכן אמרינן בירושלמי פת טהור ופת טמא מברך על הטהור אבל אם פת של נכרי חביב ונקי ופת של ישראל אינו חביב מברך לאיזה שירצה כדאיתא בירושלמי פת נקי טמא ופת קיבר טהור מברך לאיזה שירצה אבל רבינו שמשון צוה לסלק הפת לבן של נכרי מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא. שני שלמין ממין אחד אם אחד יותר נקי מברך על הנקי דחביב ליה טפי:
כתנאי כו' - פירש רש"י חצי בצל גדול קרי חשוב לפי שיש בו יותר מבצל קטן שלם ולא נראה דהא לכאורה משמע דלהכי נקט חצי בצל גדול משום דיש בחצי בצל גדול כמו בקטן שלם ולא יותר ועוד דאם כן לא הוי דומיא דחשוב דגבי פרוסה של חטין דקאי עלה דהתם שוין ויש לפרש דכהדדי שוין הם אבל דגדול טוב יותר לאכילה מן הקטן ועוד פירש רש"י דמייתי תנאי אסיפא דמברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורים ומר סבר חשוב עדיף ומר סבר חטין דמקדמי בקרא עדיפי אבל א"א לפרש דחטין עדיפי משום שפת של חטין חשוב מפת של שעורים דהא פי' דבמין אחד פת נקיה ופת קיבר השלם עדיף:,ומר סבר שלם עדיף - וא"ת מנא ליה הא אימא דחטין חשיבי טפי משום דאקדמיה קרא ויש לומר דהכי מדמה דהתם אע"ג דמסברא חשוב לכהן עדיף דכתיב (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו ואפי' הכי קאמר דשלם עדיף ה"נ נימא שלם עדיף מפתיתין של חטין אע"ג דאקדמיה קרא והדין עם רש"י שלא רצה לפרש כתנאי אפלוגתייהו דרבי יוחנן ורב הונא שהרי למאי דמפרש לרב הונא כשהן שוין מברך על איזו שירצה א"כ לא קפיד אחשיבות ולא אשלמות וא"כ מאי כתנאי איכא ולפר"ת נמי דפי' דמברך על הפתיתין גדולים אם ירצה ואי בעי בריך על השלמים קטנים אלמא לא חשיב ליה עדיף אלא כי הדדי נינהו לרב הונא וא"כ לא מצי קאי כתנאי אפלוגתא דפתיתין:
כל היכא דאיכא כהן כ"ע לא פליגי דחשיב עדיף - ונהי דלעיל קאמר פתיתין גדולים ושלמים קטנים דמברך על השלמים היינו דוקא לברכה דלא איכפת ליה שיברך בגדול דלמה יברך בגדול הואיל ואינו נקי מזה אבל גבי נתינה לכהן איכא נפקותא דיתן לו הגדול החשוב טפי דניחא ליה:
מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע - פירש רש"י ובוצע לשתיהן או בוצע לשלמה בלבד והיינו ע"י שניהן דכיון שהניח הפרוסה תחת השלמה נראה כמו שבוצע נמי אפרוסה ודוקא בוצע לשלמה אבל לא רצה לפרש ובוצע לאיזה מהן שירצה או לפרוסה או לשלמה דמדקאמר לתוך השלמה משמע דהשלמה עיקר ולפי' רש"י ה"פ ירא שמים יוצא ידי שניהם כדרב הונא וכדר' יוחנן בפתיתין ושלמה ולפי' ר"ת לא מצינו לפרש הכי דקאי אפתיתין שהרי אינו צריך לעשות כן אלא יברך על השלמה ודי בכך לכ"ע דאפילו רב הונא לא קאמר אלא על הפרוסה אם ירצה אבל פשיטא אם בירך על השלמה יצא ונראה לפירוש ר"ת שניהם קאי אשני לחמים אפרוסה של חטים ושלמה של שעורים:
הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב - משום דכתיב לחם עוני מניח הפרוסה תחת השלמה ונראה כבוצע על הפרוסה ומ"מ אין לבצוע כי אם על השלמה ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה וכורכים ואוכלים משתיהן יחד כדי שיהא נראה כבוצע על הפרוסה וכן המנהג אבל אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות ונראה לי דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים חבילות חבילות דהא אקידוש מברכים קידוש וברכת היין ורבינו מנחם מווינ"א היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה ואין השלמה באה כי אם בשביל לחם משנה והר"י היה רגיל לברך תחלה ברכת המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואחר כך מברך על אכילת מצה ובוצע משתיהן אחר כך ואין זה חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן ופעמים מפיק הר"י נפשיה מפלוגתא ולא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלמה תחלה המוציא והיה בוצע קצת ולא היה מפרידה עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ובוצע משתיהן יחד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.