Si l'on a pétri une pâte la veille de la fête, on peut en prélever la 'halla le jour de fête. En règle générale, on ne prélève pas la téroumah ni les dîmes un jour de fête. Cependant, comme il est permis de cuire du pain le jour de fête pour les besoins du jour, et que le pain ne peut être mangé sans qu'on en ait d'abord prélevé la 'halla, le prélèvement de la 'halla est tenu pour une étape nécessaire de la confection du pain, et les Sages l'ont permis. Le père de Chmouel dit : même si l'on a pétri la pâte la veille de la fête, on ne peut en prélever la 'halla le jour de fête, car on aurait dû la prélever alors — la mitsva de prélever la 'halla prenant effet au moment du pétrissage de la pâte.
גִּלְגֵּל עִיסָּה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּתָהּ בְּיוֹם טוֹב. אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ גִּלְגֵּל עִיסָּה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּתָהּ בְּיוֹם טוֹב.
La Guemara remarque : disons que Chmouel diverge de son père, car Chmouel a dit : au sujet de la 'halla hors d'Erets Israël — où le prélèvement de la 'halla est une obligation rabbinique — on peut manger le pain et prélever ensuite la 'halla sur le reste de la pâte. Cet énoncé indique que le prélèvement de la 'halla hors d'Erets Israël n'est pas requis pour rendre le pain permis (contrairement au prélèvement de la téroumah et des dîmes sur les produits). Par conséquent, prélever la 'halla est permis un jour de fête, car cela n'implique pas de changement notable. Cela contredit l'opinion du père de Chmouel, qui interdisait de prélever une 'halla qu'on aurait pu prélever avant la fête.
לֵימָא פְּלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל אַדַּאֲבוּהּ (דִּשְׁמוּאֵל). דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ, אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ!
Rava dit : ce n'est pas nécessairement le cas. Chmouel ne concède-t-il pas que si l'on a désigné un morceau de pâte comme 'halla hors d'Erets Israël, il est interdit aux non-Cohanim ? Cela prouve que même Chmouel admet qu'une certaine sainteté s'attache à la 'halla. Il pourrait donc lui aussi convenir, avec son père, qu'il est interdit de prélever la 'halla un jour de fête, même hors d'Erets Israël.
אָמַר רָבָא: מִי לֹא מוֹדֶה שְׁמוּאֵל שֶׁאִם קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לְזָרִים?
Mishna 1
MICHNA : Beit Chammaï disent : on ne peut transporter une échelle — servant à atteindre les pigeons — d'un colombier à un autre. On peut cependant la déplacer légèrement, en l'inclinant d'une lucarne à une autre dans le même colombier. Et Beit Hillel permettent même de transporter une échelle d'un colombier à un autre.
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rav 'Hanan bar Ami dit : cette controverse ne vaut que dans un cas où l'on déplace l'échelle dans le domaine public. Car Beit Chammaï tiennent que celui qui voit quelqu'un porter son échelle se dira : « il doit avoir besoin de l'échelle pour crépir son toit, afin d'empêcher l'eau de pluie de s'infiltrer chez lui » — autrement dit, un témoin le soupçonnera d'accomplir un travail interdit le jour de fête. Et Beit Hillel tiennent que son colombier témoigne à son sujet qu'il ne déplace pas l'échelle en vue d'une transgression, puisqu'il est manifeste qu'il place l'échelle le long du second colombier, et que chacun comprendra son intention. Mais dans le domaine privé, où nul étranger ne l'observe, tous s'accordent que c'est permis.
גְּמָ׳ אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי: מַחְלוֹקֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: הָרוֹאֶה אוֹמֵר לְהָטִיחַ גַּגּוֹ הוּא צָרִיךְ, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: שׁוֹבָכוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו. אֲבָל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
La Guemara demande : en est-il ainsi ? Mais Rav Yehouda n'a-t-il pas dit que Rav a dit : partout où les Sages ont interdit un acte à cause de l'apparence d'une transgression (marit ayin), même si on l'accomplit dans sa chambre la plus retirée, où nul ne le verra, c'est interdit ? La Guemara répond : c'est une controverse entre tannaïm, comme il est enseigné dans une baraïta : celui dont les vêtements sont tombés à l'eau le Chabbat ou un jour de fête peut les étendre au soleil pour les faire sécher, mais non face à la foule — c'est-à-dire en un lieu où les gens peuvent le voir — de peur qu'ils ne le soupçonnent d'avoir lavé le Chabbat. Mais Rabbi Eliézer et Rabbi Chimon interdisent de le faire même en privé.
אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
D'aucuns rapportent une version différente de cette discussion. Rav 'Hanan bar Ami dit : la controverse s'applique au domaine privé. Car Beit Chammaï sont d'avis que la halakha est conforme à ce qu'a dit Rav Yehouda au nom de Rav, et Beit Chammaï étendent donc le décret au domaine privé. Et Beit Hillel, à l'inverse, sont d'avis que la halakha n'est pas conforme à ce qu'a dit Rav Yehouda au nom de Rav. Mais dans le domaine public, tous s'accordent qu'il est interdit de déplacer l'échelle.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי: מַחְלוֹקֶת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּבֵית שַׁמַּאי אִית לְהוּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וּבֵית הִלֵּל לֵית לְהוּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
La Guemara objecte à cette interprétation : dirons-nous que Rav a énoncé son opinion conformément à Beit Chammaï ? Car selon Rav 'Hanan bar Ami, seuls Beit Chammaï soutiennent que tout ce qui est interdit par les Sages à cause des apparences ne peut être accompli même en privé.
לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי?
La Guemara rejette cette suggestion : non, c'est une controverse entre tannaïm, comme il est enseigné dans une baraïta : si des vêtements sont tombés à l'eau le Chabbat ou un jour de fête, on peut les étendre au soleil mais non face à la foule ; Rabbi Eliézer et Rabbi Chimon interdisent de le faire. Rav 'Hanan bar Ami accepte l'opinion du premier tanna de la baraïta, qui rejette le principe de Rav ; selon ce tanna, on peut soutenir que Beit Hillel aussi rejetaient le principe de Rav, et qu'ils permettaient de déplacer l'échelle en privé mais non en public. Rav, en revanche, suit l'opinion de Rabbi Eliézer et Rabbi Chimon dans son interprétation de l'avis de Beit Hillel.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.
Rachi
גלגל עיסה מערב י"ט מפריש ממנה חלתה בי"ט - ואע"ג דתנן לקמן (ביצה דף לו:) אלו הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י"ט אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה:,אין מפריש הימנה - דלא התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל בי"ט אבל זו היה לו להפריש מערב יו"ט כתרומת דגן ופירות:
חלת [חו"ל] - חלה טורטי"ל חלה שמרימין מן העיסה שבחוצה לארץ הואיל ואינה מן התורה כדקיימא לן בקדושין (דף לו:) כל מצוה התלויה בפירות הגדלים בארץ אינו נוהג אלא בארץ:,אוכל והולך - כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה אלמא הפרשתה שלא לצורך היא ולא הויא הפרשה והמפריש בי"ט אינו כמתקן דלתסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן:
מי לא מודה שמואל - אע"פ שאינו צריך להפרישה שאם קרא עליה שם שחל עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט:
מתני' אין מוליכין את הסולם - קס"ד סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך וטעמא דב"ש מפרש בגמרא דאסרי ואע"פ שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת י"ט:,מחלון לחלון - באותו שובך עצמו שכן דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה קן לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן:
גמ' הרואה - שהוא מוליכו אומר להטיח גגו הוא צריך והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב:,להטיח - שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה ומשתמשין בהן לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו:,שובכו מוכיח עליו - שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך:,מותר - שהרי אין אדם רואהו:
והאמר רב יהודה אמר רב כו' - וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל: ,תנאי היא - איכא תנא דקאי כוותיה:,שוטחן בחמה - מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים שוטחן בחמה והן נוגבין מאליהן:,אבל לא כנגד העם - שלא יאמרו כבסן בשבת אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע:
לימא רב דאמר כב"ש - לרב חנן קא פריך דאוקי לה בית הלל ברה"ר אסרי וברשות היחיד שרו א"כ לרב חנן רב דאמר כל מקום שאסרו כו' דאמר כב"ש בתמיה הא ודאי לא שביק ב"ה ועביד כב"ש ועל כרחך לבית הלל אפי' ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו דאי ברה"ר אסור וברשות היחיד שרי לא הוה אמר רב להא שמעתא:
תנאי היא - כלומר אמר לך רב חנן ודאי רב סבר דבית הלל אפילו בר"ה שרו ופליג עלי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד ורבי אליעזר ור"ש דסבירא להו כרב מוקמי שריותא דבית הלל דמתניתין ואפי' ברה"ר דקא סברי שובכו מוכיח עליו וב"ש לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפי' בחדרי חדרים י"מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא ולאו מלתא היא דמאי רבותייהו דרבי אלעזר ור' שמעון במקום בית הלל הא ב"ש נמי טובא הוו ואין הלכה כמותן:
Tossafot
גלגל עיסה מערב י"ט מפריש חלה בי"ט. פרש"י דאע"ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט והא נמי כתרומת גורן דמיא שהוא היה יכול להפריש מעי"ט דהא מאתמול התחיל זמנה להפריש דתנן (חלה פ"ג) מאימתי חיוב חלה משגלגל אפילו הכי מפרישין לה שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגל בי"ט ולאפות כדי לאכול פת חמה ואז מותר להפריש ממנה חלה כיון שבי"ט נלושה א"כ לא היה הפרשת חלה בכלל איסור הגבהת תרומה ואפי' כשגלגלה מבעוד יום עי"ל דלפי הירושלמי ניחא דקמיירי שלא גמר הלישה מעי"ט ואע"ג דסוף סוף היה יכול להפריש מבעוד יום משעת גלגול מכל מקום אחר שנגמרה הלישה בי"ט הוה ליה כאילו נעשית כל הלישה בי"ט שרגילות שלא להפריש חלה עד גמר הלישה ולעולם הפרשת חלה הוי בכלל הגבהת תרומה היכא דהיה לו להפריש מאתמול אבל לא מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי משום דגבי כסוי לא ממנע משמחת י"ט דאין הכסוי מעכב האכילה אבל הפרשת חלה מעכב אכילה דזה אינו דהא מיירי הכא בחוצה לארץ כדאמר בסמוך וא"כ אוכל ואחר כך מפריש דמשמע דליכא מאן דפליג בזה ובתוספתא פי' דטעמא דרבה דמיירי בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן כיון שבלאו הכי יוכל לאכול אבל בא"י מודה רבה ואין נראה דמשמע בסמוך דלא שייך כלל לומר זה הטעם דקאמר מי לא מודה שמואל שאם קרא וכו' א"כ כיון דשם חלה עליה מיחזי כמתקן ומשמע לפי הלשון דסברא זו פשוטה ולכך נראה עיקר כדפי' לעיל דאפי' בא"י מתיר רבה ואבוה דשמואל אסר אפי' בחו"ל ותדע דהא ודאי הירושלמי מיירי בא"י ואפילו הכי לא קא אסר אלא היכא דלש אבל ערס שרי דהיינו גלגל ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה ודוקא גלגל שלא נגמרה לישתה לגמרי דאי נגמרה לגמרי אפילו רבה מודה דאין מפרישין אותה בי"ט והכי נמי איתא בירושלמי כל הלש עיסה מעי"ט אין מפרישין חלתה בי"ט וקאמר לש אין ערס לא וה"פ דוקא לש דנגמרה מערב י"ט אין מפרישין אבל ערס לא דלא נגמרה הלישה מערב י"ט מפריש והכא נמי מיירי בגלגל שהוא כמו ערס והיכא דשכח ולא הפריש מן הפת מעי"ט קי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"כ ישייר מן הפת מכל אחד ואחד ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה הכירא אחר הפרשה דכתיב (במדבר טו) ראשית דבעינן שיהיו שיריה ניכרין והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב י"ט ושכח ולא הפריש חלה מערב י"ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן כאחד אבל במצות בערב הפסח אם שכח ולא הפריש צריך לשייר מכל אחת ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחת בפני עצמה ולמחר יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו אם ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם ויפריש [מאחת על] כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו:
אין מוליכין הסולם. תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהו משום צידה כדאמרינן לקמן (ביצה דף כד.) הצד יוני שובך [ויוני עליה] חייב וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו:
והאמר רב יהודה אמר רב. אף על גב דרב היה אמורא מ"מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא דרב חנן פליג עליה:
ורב כבית שמאי. פרש"י ומקשה לרב חנן דמוקי דבית הלל לית להו דרב וברה"ר דברי הכל אסור ואפילו ב"ה אסרי וברשות היחיד שרו (ואדרבה) רב לא יאמר הכי דלא יאמר דלא כהלכתא אלא יאמר דב"ה שרו אפילו ברה"ר דשובכו מוכיח עליו ודלא כוותך ומשני תנאי היא כלומר רב חנן אמר לך אין הכי נמי דרב סבר דבית הלל שרו ברה"ר ופליג עלי ואנא דאמרי כי ההוא תנא דשוטחן דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי לה בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד וי"מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא דסבירא להו כב"ש ואנא סבירא לי כהני תנאי ולא נראה דמאי אולמייהו דרבי אליעזר ור"ש לגבי בית הלל הא ב"ש טובא תנאי הוו ואע"פ כן אין הלכה כמותם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.