Et de même, si l'on souhaite placer des œufs sur l'ouverture d'un récipient creux ou sur un gril posé au-dessus de braises, on doit d'abord tenir le récipient dans ses mains et y poser les œufs, et seulement ensuite les positionner tous deux sur les braises. Et de même, au sujet d'une marmite posée sur des tonneaux, on doit tenir la marmite au-dessus des tonneaux avant de les placer dessous. Et de même, dans le cas d'un lit démontable, dont les pieds et le cadre sont des pièces séparées, on doit d'abord tendre la partie supérieure, puis ajouter les pieds. Et de même, dans le cas de tonneaux placés l'un sur l'autre, on doit d'abord maintenir le supérieur en place, puis ajouter les autres en dessous.
וְכֵן בֵּיעֲתָא, וְכֵן קְדֵרָה, וְכֵן פּוּרְיָא, וְכֵן חָבִיתָא.
§ Il a été enseigné dans la MISHNA : et on ne peut caler une marmite avec un morceau de bois, et de même une porte. La Guemara demande : au sujet d'une porte, cela peut-il te venir à l'esprit ? Est-il possible de caler une marmite au moyen d'une porte ? Plutôt, dis et corrige la formulation ainsi : et de même, on ne peut caler une porte avec un morceau de bois. Les Sages enseignèrent : on ne peut caler une marmite avec un morceau de bois, et de même une porte — car le bois ne doit servir qu'à l'allumage ; pour tout usage autre que l'allumage, le bois est tenu pour mouktsé. Et Rabbi Chimon, qui n'admet pas l'interdit de mouktsé, le permet.
וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַּבְּקַעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת. בַּדֶּלֶת סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: וְכֵן הַדֶּלֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַּבְּקַעַת, וְכֵן הַדֶּלֶת, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לְהַסָּקָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
La baraïta poursuit : et on ne peut conduire un animal avec un bâton un jour de fête, mais Rabbi Elazar, fils de Rabbi Chimon, le permet. La Guemara demande : dirons-nous que Rabbi Elazar, fils de Rabbi Chimon, tient comme son père, Rabbi Chimon, qui n'est pas d'avis qu'il y a un interdit de mouktsé, et permet donc de prendre n'importe quel bâton et de conduire un animal avec ? La Guemara rejette cela : non, il n'y a ici aucune question de mouktsé, car en ce cas même Rabbi Chimon concède au premier tanna que cette activité est interdite — non à cause du mouktsé, mais parce que celui qui le fait a l'air de se rendre au marché ('hinga) à la manière de semaine. Un jour de fête, on doit donc conduire l'animal d'une façon inhabituelle.
וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַּמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כַּאֲבוּהּ סְבִירָא לֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה? לָא, בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה, מִשּׁוּם דְּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּאָזֵיל לְחִנְגָּא.
§ Dans un cas où l'on prend une branche de bambou pour s'en servir de broche, Rav Na'hman l'interdit parce qu'elle est mouktsé, n'ayant pas été faite ustensile la veille, et Rav Chéchet le permet. La Guemara développe : dans le cas d'une branche humide, tous s'accordent que c'est interdit ; elle est impropre à l'allumage et est donc mouktsé. Là où ils divergent, c'est dans le cas d'une branche sèche. Celui qui interdit de la manier, Rav Na'hman, aurait pu te dire : le bois n'est que pour l'allumage, mais il est tenu pour mouktsé pour tout autre usage. Et celui qui permet de la manier, Rav Chéchet, aurait pu te dire : puisque tout bois sert à rôtir, que m'importe de rôtir avec lui quand il est inséré dans la viande ? Que m'importe de rôtir avec ses braises ? De même qu'il est permis de brûler le bambou comme charbon, il est permis de s'en servir comme broche pour cuire.
חִזְרָא, רַב נַחְמָן אָסַר, וְרַב שֵׁשֶׁת שָׁרֵי. בְּרַטִּיבָא — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. כִּי פְּלִיגִי — בְּיַבִּשְׁתָּא. מַאן דְּאָסַר, אָמַר לָךְ: לֹא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לְהַסָּקָה. וּמַאן דְּשָׁרֵי, אָמַר לָךְ: מָה לִי לִצְלוֹת בּוֹ, מָה לִי לִצְלוֹת בְּגַחַלְתּוֹ?
D'aucuns rapportent une version différente de l'explication de cette controverse : dans le cas d'une branche sèche, tous s'accordent que c'est permis ; là où ils divergent, c'est dans le cas d'une branche humide. Celui qui interdit de la manier le fait parce qu'elle n'est pas propre à l'allumage. Et celui qui le permet aurait pu te dire : n'est-elle pas du moins propre à un grand feu, qui asséchera la branche et lui permettra de brûler elle aussi ? La Guemara conclut : et la halakha est qu'une branche sèche est permise et une branche humide interdite.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּיַבִּשְׁתָּא — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי — בְּרַטִּיבְתָּא. מַאן דְּאָסַר, דְּלָא חֲזֵי לְהַסָּקָה, וּמַאן דְּשָׁרֵי אָמַר לָךְ: הָא חֲזֵי לְהֶיסֵּק גָּדוֹל. וְהִלְכְתָא: יַבִּשְׁתָּא שְׁרֵי, רַטִּיבְתָּא אֲסִיר.
Rava enseigna : une femme ne peut entrer dans un dépôt de bois afin d'y prendre un tison (oud) — un morceau de bois à demi brûlé servant à retourner le bois du bûcher — parce que ce morceau de bois n'a pas été fait ustensile la veille et est donc mouktsé. Et un tison qui s'est brisé ne peut être allumé un jour de fête, car on peut allumer un feu avec des ustensiles mais non avec des tessons d'ustensiles, et ce tison était tenu pour un ustensile avant de se briser.
דָּרֵשׁ רָבָא: אִשָּׁה לֹא תִּכָּנֵס לְדִיר הָעֵצִים לִיטּוֹל מֵהֶן אוּד. וְאוּד שֶׁנִּשְׁבַּר — אָסוּר לְהַסִּיקוֹ בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁמַּסִּיקִין בְּכֵלִים, וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים.
La Guemara demande : cela veut-il dire qu'en ce cas Rava tient comme Rabbi Yehouda, qui est d'avis qu'il y a un interdit de mouktsé ? Mais Rava n'a-t-il pas dit à son préposé : rôtis-moi un canard, et jette ses entrailles au chat ? Selon Rabbi Yehouda, il est interdit de donner les entrailles aux animaux, n'ayant pas été préparées à cette fin la veille. La Guemara répond : là, puisque les entrailles deviennent rances lorsqu'elles sont laissées, dès hier — la veille de la fête — son esprit était sur elles. À ce moment-là, il entendait déjà les donner aux chats de sa maison.
לְמֵימְרָא דְּרָבָא כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה? וְהָא אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: טְוִי לִי בַּר אֲווֹזָא וּשְׁדִי מְעֵיהּ לְשׁוּנָּרָא! הָתָם כֵּיוָן דְּמַסְרְחִי — מֵאֶתְמוֹל דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ.
Mishna 1
MICHNA : Rabbi Eliézer dit : un jour de fête, une personne peut prélever un éclat d'un tas de paille ou d'une matière semblable qui est devant elle, afin de se nettoyer les dents avec. Et elle peut ramasser de la paille dans une cour et l'allumer, car tout ce qui est dans une cour est tenu pour préparé à toutes fins. Les Sages disent : elle ne peut ramasser ces matières que parmi les choses placées devant elle dans sa maison, car elles sont certainement préparées à tous usages, et les allumer. Mais quant aux objets gisant dans sa cour — leur ramassage exigeant un grand effort, elle ne les avait certainement pas à l'esprit la veille, et ils sont donc mouktsé.
מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו, לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו. וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכׇּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר — מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק.(משנה)
La Michna énonce une autre halakha : on ne peut produire du feu, ni à partir de bois (en frottant un morceau contre un autre), ni à partir de pierres entrechoquées, ni à partir de terre brûlante, ni à partir de tuiles frappées l'une contre l'autre, ni à partir d'eau placée dans des récipients de verre ronds — qui produit du feu en concentrant les rayons du soleil. Et de même, on ne peut blanchir des tuiles par une chaleur ardente afin d'y rôtir ensuite.
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הָרְעָפִים, וְלֹא מִן הַמַּיִם. וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.
Guémara
GUEMARA : Rav Yehouda dit…
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה:
Rachi
וכן ביעתא - ביצים גסות הנתונות ע"פ כלי חלול כעין טרפי"ד או על האסכלא אין מושיבין את הכלי תחלה ואח"כ יסדר עליו אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו ואח"כ יושיב הכלי על הגחלים שלא יעשנו כסדר בנין:,וכן קדרה - שמושיבין על ב' חביות לא יקיפנה תחלה ואח"כ יושיב הקדרה עליהם אלא העליונה יתלה באויר ויאחזנה בידו ויסדרו החביות תחתיה סביב:,וכן פוריא - מטות השרים שפורקין אותן ומחזירין לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים ואח"כ יפרוס העור למצע ששוכבין עליו אלא פורס העור תחלה ויאחזוהו בני אדם בידיהם ואח"כ יביאו הארוכות ויקשרו הרצועות של עור בהן ואח"כ יזקפו הכרעים ויתנו הארוכות לתוכן:,וכן חביתא - חביות שמסדרים באוצר ומושיבין אחת על גבי שתים:
בדלת ס"ד - ומי זה הסומך קדרה בדלת והלא תשבר:,אימא וכן הדלת - אין סומכין אותו בבקעת:,ור"ש מתיר - דלית ליה מוקצה:
בהא אפי' ר"ש מודה - כלומר הך פלוגתא לאו במוקצה היא ואפי' ר"ש מודה כת"ק דאסור ולא משום מוקצה אלא נראה כמוליכה ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה הרבה כגון למכור בשוק:,חנגא - מחול ועל שם שבני אדם סובבים והולכים בשוק כעין סובבות במחולות קרי ליה חנגא:
חזרא - ענף עץ שהוא חד כקוץ וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו:,ר"נ אסר - ביו"ט משום דמוקצה נינהו לטלטל שלא עשאו לכלי מבעוד יום:,ברטיבא - שאינו ראוי לטלטלו אפילו להסקה דכ"ע לא פליגי דאסור:,מה לי לצלות בו - לתחבו לתוכו:,מה לי לצלות בגחלתו - הרי ראוי לטלטלו לעשותו גחלת וצולה בה:
והלכתא כו' - הך הלכתא אליבא דמאן דאית ליה מוקצה אקבע אבל אנן כר"ש ס"ל בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין וכר' יהודה במכשירי אוכל נפש וכולהו שרו בין חזרא בין סמיכת קדרות והקפת חביות ומדורתא וקדרה וכל האמוראים שאסרו את אלו למעלה תלמידי דרב הוו ורב סבר לה כרבי יהודה במוקצה ואנן קיימא לן כרבי שמעון:
דרש רבא כו' - דכרבי יהודה ס"ל:,לדיר - דיר עצים:,אוד - עץ לעשות אוד לתנור פורגי"ן בלע"ז וטעמא משום דלא נתנו אלא להסיק אא"כ נעשה כלי מבעוד יום:,ואוד שנשבר - ביו"ט:
ושדי מעיה לשונרא - השלך בני מעים לחתול ולר' יהודה אסור לטלטלו ולתתו לחתול דמאתמול מוכן לאדם היה ולא לכלבים דקאמר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה:,כיון דמסרחי - אם יניחם לצורך מחר והיום לא היה צריך להם מאתמול דעתיה עלוייהו להשליכם לחתול:
מתני' נוטל אדם קיסם משלפניו - ממה שלפניו בבית:,לחצוץ בו שיניו - ליטול בשר החוצץ בין שניו בורגיי"ר בלע"ז ומשלפניו לאו דוקא דלר"א אף מן החצר נמי דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא ורישא לא אתא לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה דאפלוג רבנן בה כדלקמן בברייתא בגמרא והא דנקט משלפניו משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין לחצוץ לא:,מגבב - קסמין דקין וקשין מן החצר ומדליק בהן:,וחכ"א מגבב משלפניו ומדליק - אבל מן החצר לא הואיל ודקין הן וטורח לקוששן מאתמול לאו להכי קיימי ודקאמרת נוטל קיסם לחצוץ שניו (מאתמול) אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק דלא נתנו [אלא] להסקה ובתרתי פליגי:
ואין מוציאין את האור - משום דמוליד:,מן המים - נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת כך שמעתי בפיוט יוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה:,מן העפר - קרקע קשה כשחופרים אותה מוציאה אור כעין גרגישתא שלנו ממקום מחפורת שלה:,רעפים - טייבלו"ש:,אין מלבנין - באור ובגמרא מפרש טעמא:
Tossafot
כגון מטה שלנו שאין לה מחיצות אלא שיש לה מחיצות אך תימה דאמר בשבת (דף קלט:) האי פרוונקא (. אפלגא) דכובא אסירא והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל דשאני התם הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל פרש"י דרב יהודה דהכא ס"ל כרבי יהודה דאוסר מוקצה ודבר שאין מתכוין אבל אנן ס"ל כר"ש ודבר שאין מתכוין מותר ודוחק הוא לומר דכל הני מילתא דלא כר"ש אלא נראה לומר דאפילו ר"ש מודה דהויא הכא אסור דהא דא"ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה:
והלכתא יבשתא שרי רטיבא אסור. פרש"י דהלכתא אקבע אליבא דמאן דאית ליה מוקצה ולא נתנו עצים אלא להסקה אבל אנו דקי"ל כר"ש שרי אפי' חזרא רטיבא ודוחק הוא לומר דר"ש פליג אמאי דפסיק הש"ס וי"ל דאפילו לר"ש דנהי דאית ליה שנתנו עצים שלא להסקה היינו בדבר הראוי להסקה אבל רטיבא אין ראויין להסקה:
דרש רבא וכו'. פירש רש"י דכר' יהודה ס"ל וע"כ לא תכנס ליטול אוד דלא נתנו עצים אלא להסקה ודוחק הוא לומר דהש"ס קיימא דלא כהלכתא אלא ודאי דאפילו ר' שמעון מודה דאסור משום דהוי כתקוני מנא:
ושדי מעיה לשונרא. פירש"י דלרבי יהודה הוה אסור לטלטלן ליתן לחתול דמאתמול מוכן לאדם הוה ולא לכלבים וא"ר יהודה דאם לא היתה נבלה מעיו"ט אסור ליתן לכלבים וגם אינו ראוי ליתן לאדם לפי שאין דרך בני אדם לאכול בני מעים ביו"ט דבלאו הכי יש להם הרבה לאכול וא"ת וכי משום שאינו אוכל מהן הוו מוקצין א"כ היכי מטלטלין בשר חי דחזיא לכוס במסכת שבת (דף קכח.) הא אינו אוכל מהן משום שיש לו הרבה לאכול וי"ל דמיירי שכבר הסריחו ולא הוי חזי לאדם ולר' יהודה היה אסור ומשני כיון דמסריחי כלומר כיון דודאי מסריחי דעתידין להסריח דעתו לכלבים:
רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו. פירש"י לאו דוקא משלפניו דה"ה משלאחריו נמי דקתני כל מה שבחצר מוכן הוא אלא נקט משלפניו משום רבנן דפליגי אח"כ דשרו דוקא להדליק אבל לחצוץ בו שניו לא ותימה דהא משמע בפרק המוציא (שבת דף פא: ושם) דדוקא קתני דבעי התם אבנים של בית הכסא מהו להעלותן אחריו לגג וקא פשיט ליה דשריא ופריך מיתיבי ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו דדוקא משלפניו אבל בכל החצר לא ואת אמרת דיכול להעלות לגג וי"ל דאה"נ דודאי דוקא קאמר כדמשמע התם ואף על גב דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא היינו דוקא גבי אכילה משום דאדם קובע לו מקום לאכילתו והיה לו להכין אבל גבי אש לא שייך דפעמים שאינו עושה מדורה ביו"ט וכן מחלק התם בין אבנים לקיסם:,וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק. פרש"י דבתרתי פליגי דאפילו להדליק דוקא משלפניו ולחצוץ שניו אפילו משלפניו לא דעצים לא נתנו אלא להסקה וקשה לפירושו דחכמים סבירא להו דלא כהלכתא דפליגי בפלוגתא דרבי שמעון ורבי יהודה לכן נ"ל דטעמא דרבנן דלכך אסור לחצוץ שניו גזירה משום שמא יקטום וכן מסיק נמי בגמרא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.