Guémara
GUEMARA : la Guemara s'étonne de la formulation de la MISHNA : mais n'as-tu pas dit, dans la première clause de la Michna, qu'on ne peut fendre les poutres du tout un jour de fête, apparemment à cause de l'effort superflu impliqué ? Pourquoi, dès lors, la Michna définit-elle plus loin comment on peut fendre, et permet-elle même l'usage d'un couperet ? Rav Yehouda dit que Chmouel dit : la Michna est incomplète et enseigne ceci : on ne peut fendre de bois du tas de poutres destinées à la construction, ni d'une poutre qui s'est brisée le jour de fête lui-même, car elle est tenue pour mouktsé. Cependant, on peut fendre du bois d'une poutre qui s'est brisée la veille de la fête, puisqu'elle a vraisemblablement été désignée comme bois de chauffage.
גְּמָ׳ וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין מְבַקְּעִין כְּלָל? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין מְבַקְּעִין מִן הַסְּוָאר שֶׁל קוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל מְבַקְּעִין מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
Et même lorsqu'on fend une telle poutre, cela ne doit pas se faire à la manière de semaine ; un ajustement doit être opéré. On ne peut donc la fendre ni avec une hache, ni avec une scie, ni avec une faucille, mais avec un couperet. La Guemara remarque : cette opinion, conforme à Chmouel, est aussi enseignée dans une baraïta : on ne peut fendre de bois, ni du tas de poutres ni de la poutre qui s'est brisée le jour de fête lui-même, car elle n'est pas tenue pour préparée.
וּכְשֶׁהֵן מְבַקְּעִין — אֵין מְבַקְּעִין לֹא בְּקַרְדּוֹם וְלֹא בְּמַגָּל וְלֹא בִּמְגֵרָה, אֶלָּא בְּקוֹפִיץ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים לֹא מִן הַסְּוָאר שֶׁל קוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
Il est enseigné dans la Michna que, même lorsqu'il est permis de fendre du bois un jour de fête, on ne peut le faire avec une hache. Rav 'Hinnana bar Chélémya dit au nom de Rav : on n'a enseigné cet interdit qu'au sujet d'un cas où l'on fend avec son côté femelle — c'est-à-dire le côté large de la hache, comme on le fait normalement. Mais si l'on fend avec son côté mâle — c'est-à-dire le côté étroit — c'est permis, parce que c'est une manière inhabituelle de fendre.
וְלֹא בְּקַרְדּוֹם. אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ — מוּתָּר.
La Guemara objecte : il est évident qu'on peut le faire de cette manière inhabituelle, puisque nous avons appris dans la Michna qu'il est permis de fendre avec un couperet, et que fendre avec le côté étroit d'une hache s'apparente à fendre avec un couperet. La Guemara explique : il était nécessaire d'enseigner cette halakha, de peur que tu ne dises : cela ne vaut que pour un couperet, qui est étroit des deux côtés ; mais au sujet d'un outil qui est une hache d'un côté et comme un couperet de l'autre, on pourrait dire : puisque ce côté-ci, celui qui est comme une hache, est interdit, l'autre côté, qui est comme un couperet, devrait aussi être interdit. Rav nous enseigne donc que le côté couperet est en fait permis.
פְּשִׁיטָא, בְּקוֹפִיץ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי קוֹפִיץ לְחוֹדֵיהּ, אֲבָל קַרְדּוֹם וְקוֹפִיץ, אֵימָא: מִגּוֹ דְּהַאי גִּיסָא אָסוּר — הַאי גִּיסָא נָמֵי אָסוּר, קָא מַשְׁמַע לַן.
Et d'aucuns enseignent cette halakha en lien avec la clause finale de la MISHNA : « plutôt, avec un couperet ». Rav 'Hinnana bar Chélémya dit au nom de Rav : on a enseigné qu'il est permis de fendre du bois un jour de fête, à partir d'une poutre brisée la veille, comme dit plus haut, lorsqu'on le fait seulement avec son côté mâle ; mais si l'on fend avec son côté femelle, c'est interdit. La Guemara objecte : c'est évident — n'avons-nous pas appris dans la Michna qu'on ne peut user d'une hache ? La Guemara répond : il était nécessaire d'enseigner cette halakha, de peur que tu ne dises : cet interdit ne vaut que pour une hache, mais au sujet d'un ustensile qui est à la fois hache et couperet — c'est-à-dire large d'un côté et étroit de l'autre — on pourrait dire : puisque ce côté-ci, le plus étroit, est permis, l'autre côté, le plus large, devrait aussi être permis. Rav nous enseigne donc qu'on n'a pas permis un côté à cause de l'autre.
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: אֶלָּא בְּקוֹפִיץ. אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ — אָסוּר. פְּשִׁיטָא, וְלֹא בְּקַרְדּוֹם תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי קַרְדּוֹם, אֲבָל קוֹפִיץ וְקַרְדּוֹם, אֵימָא: מִגּוֹ דְּהַאי גִּיסָא שְׁרֵי — הַאי גִּיסָא נָמֵי שְׁרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
Mishna 1
MICHNA : s'il y a une maison emplie de produits et fermée de tous côtés, et qu'un trou s'est formé dans l'une de ses parois ou dans son toit, on peut retirer des produits par l'emplacement du trou. Les produits ne sont pas tenus pour mouktsé, même si l'on ne peut les atteindre sans l'existence du trou. Rabbi Méir dit : on peut même faire un trou d'emblée et prendre les produits par cette ouverture.
מַתְנִי׳ בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּירוֹת וְנִפְחַת — נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל.
Guémara 2
GUEMARA : la Guemara s'étonne de l'énoncé de Rabbi Méir : pourquoi permet-il de faire un trou pour retirer les produits d'emblée ? Celui qui le fait ne démantèle-t-il pas une tente, accomplissant ainsi un travail bibliquement interdit ? Rav Na'houmi bar Adda dit que Chmouel dit : ici, il s'agit de briques placées l'une sur l'autre (avéra delivné) mais non cimentées ensemble. Ce n'est pas du tout tenu pour une construction. La Guemara objecte : en est-il ainsi ? Mais Rav Na'hman n'a-t-il pas dit : au sujet de ces briques restant d'une construction, il est permis de les manier le Chabbat, puisqu'elles sont propres à ce qu'on s'y asseye ; cependant, si on les a arrangées en rangées, l'une sur l'autre, on les a certainement mises de côté de ses intentions ? Cela indique que même des briques placées l'une sur l'autre sans être cimentées sont néanmoins tenues pour mouktsé.
גְּמָ׳ אַמַּאי? וְהָא קָא סָתַר אֻהְלָא! אָמַר רַב נְחוּמִי בַּר אַדָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאַוֵּירָא דְלִיבְנֵי. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן: הָנֵי לִיבְנֵי דְּאִיַּיתּוּר מִבִּנְיָנָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלִינְהוּ בְּשַׁבְּתָא, הוֹאִיל וַחֲזֵי לְמִזְגֵּא עֲלַיְיהוּ. שַׁרְגִינְהוּ — וַדַּאי אַקְצִינְהוּ!
Rabbi Zéira dit : Rabbi Méir se référait à un jour de fête. Un jour de fête, ils ont dit qu'on peut le faire, mais ils ne l'ont pas permis le Chabbat, même de cette manière ; et Rav Na'hman parlait du Chabbat. Cette opinion est aussi enseignée explicitement dans la baraïta suivante : Rabbi Méir dit : on peut même faire un trou un jour de fête d'emblée et en retirer les produits ; ils ont dit cela au sujet d'un jour de fête, mais non au sujet du Chabbat.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל. בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת.
Chmouel dit : au sujet des attaches faites de cordes nouées, fixées au sol et servant de fermetures aux portes de caves et de grottes, on peut dénouer le nœud, mais on ne peut effiler la corde elle-même en ses fibres constitutives, ni la couper. Cela constituerait le travail interdit de démanteler la cave ou la grotte le Chabbat. Au sujet des attaches qui sont sur les portes d'ustensiles — par exemple des armoires — il est permis de dénouer, d'effiler ou de couper si nécessaire, aussi bien le Chabbat qu'un jour de fête, car l'interdit de démanteler ne s'applique pas aux ustensiles.
אָמַר שְׁמוּאֵל: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע — מַתִּיר, אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. שֶׁבַּכֵּלִים — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב.
La Guemara soulève une objection à cela à partir de la baraïta suivante : au sujet des attaches fixées au sol, qui sont sur des portes, le Chabbat on peut dénouer la corde mais non l'effiler ni la couper. Bien que ce soit permis par la Torah, les Sages l'ont interdit. Cependant, un jour de fête, on peut dénouer, effiler ou couper, car ce n'est pas interdit même par la loi rabbinique. Cela paraît contredire l'opinion de Chmouel, qui ne distingue pas entre le Chabbat et les jours de fête.
מֵיתִיבִי: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע, בְּשַׁבָּת — מַתִּיר אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. בְּיוֹם טוֹב — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ!
Chmouel pourrait répondre : de qui est cette baraïta ? Elle est conforme à Rabbi Méir, qui a dit : on peut même faire un trou et retirer des produits d'emblée — tandis que les Sages divergent de lui et l'interdisent ; et moi, j'ai parlé conformément aux Sages. La Guemara demande : et les Sages divergent-ils de lui au sujet des portes scellées au sol ? Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta : les Sages concèdent à Rabbi Méir, au sujet des portes scellées au sol, qu'on peut les dénouer le Chabbat mais non les effiler ni les couper, tandis qu'un jour de fête on peut les dénouer, les effiler ou les couper ?
הָא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל, וּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ, וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבָּנַן. וּמִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע? וְהָתַנְיָא: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע, שֶׁבְּשַׁבָּת מַתִּיר — אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ, בְּיוֹם טוֹב — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ!
Rachi
גמ' והאמרת רישא אין מבקעין כלל - סברה דטעמא דמתני' לאו משום מוקצה תנא ברישא אין מבקעין עצים אלא משום מלאכה וטרחא והכי קאמר אין מבקעין עצים לא מן הקורות הנשברים מערב י"ט ועומדין להסק ולא מן הקורה כו' וזו ואין צריך לומר זו קתני והיינו דמותבי' והאמרת רישא אין מבקעין כלל והדר תני דבקופיץ שרי:, חסורי מחסרא כו' - וטעמא דרישא משום מוקצה:,סואר של קורות - המושכבות לארץ של בנין:,ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט - ואע"ג דהשתא להסקה קיימא בין השמשות לאו להכי קיימא:
תניא נמי הכי - כשמואל דטעמא דמתניתין משום מוקצה:
לא שנו אלא בנקבות שלו - בראש הרחב שקוצצין בו העץ לרחבו דדמי למלאכת אומן:,אבל בזכרות שלו - בראש הקצר שמבקעין בו עצים מותר:
פשיטא אלא בקופיץ תנן - וקופיץ כולה זכרות היא:
ואיכא דמתני לה - להא דרב חיננא אסיפא דמתניתין ובאתריה דהא דמתני לה להא דרב חיננא אסיפא היו עושין לקופיץ זכרות ונקבות כמו שעשוי כלי אומן שקורין בידגוא"ה:,פשיטא ולא בקרדום תנן - משום דכולו נקבות וממילא שמעינן דכי שרו קופיץ משום זכרות הוא דשריוה:,מהו דתימא - ה"מ דאסר קרדום לחודיה דכוליה נקבות ואינו עשוי לבקע אלא לכלי אומן אבל מי שיש לו שני ראשין אחד זכרות כקופיץ ואחד נקבות כקרדום אימא דמוכחא מלתא דלבקע הוא וכי היכי דהאי גיסא שרי האי גיסא נמי שרי קמ"ל:
מתני' ונפחת - מאליו:,נוטל ממקום הפחת - ולא אמרי' מוקצין מחמת איסור הן דאין יכול לפחתו ביו"ט ואסח דעתו מינייהו דכיון דלא הוה פחיתתו איסורא דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו כדאמר גבי טבל בשלהי פרקין (דף לד:) שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן:,אף פוחת לכתחלה - כדמפרש טעמא בגמרא:
גמ' באוירא דליבני - סדור של אבנים בלא טיט:,דאייתור מבנינא - שנשתיירו לו לאחר שגמר בנינו:,שרי לטלטלינהו - דמעתה לאו לבנין קיימי אלא למזגא עלייהו ותורת כלי עליהן:,שרגינהו - סדרן זו על זו גלי דעתיה שמקצן לבנין ואסור לטלטלינהו ומתני' נמי נתסר מדרבנן שהרי מטלטלן:
א"ר זירא ביו"ט - התיר ר"מ כיון דמדרבנן הוא דאסור ומשום שמחת יו"ט שרי שהרי מותר בו אוכל נפש אבל לא לשבת משום טלטול כרב נחמן:
חותמות - פרמדורי"ש:,חותמות שבקרקע - כגון דלתות פתחי בורות ומערה הסגורים בקשרי חבלים:,מתיר - את הקשר דהא לאו קשר של קיימא הוא שהרי להתיר תמיד הוא עשוי:,אבל לא מפקיע - החבל לסתור עבותו וגדילתו:,ולא חותך - דהא סתירה היא ויש סתירה בבנין של קרקע:,ושל כלים - כגון תיבה הנעולה ע"ו קשר חבל מתיר ומפקיע וחותך דאין סתירה בכלים:
מיתיבי חותמות שבקרקע כו' ביו"ט מתיר ומפקיע וחותך - אלמא חותמות הקשורים אין בהן משום סתירה מדאורייתא ובשבת מדרבנן הוא דאסור:
Tossafot
וה"ק כל הנכנסין וכו' היכא אמרינן דבעי פותחת היינו למשרי רחוק אבל סמוך שרי בלא פותחת ש"מ דר' יוסי תרתי אמר לקולא ומדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דבעי תרתי לחומרא דמדנקט בדבריו כל הנכנסין א"כ שמעי' לרבי יהודה דבעי תרתי דאל"כ לישנא דכל קשה ומאי אמרת האי כל דקאמר לטפויי כל הקרפיפות דבעינן שיש להן פותחת הא ר' יוסי תרתי לקולא אמר א"כ הו"ל למיתני אם. כך פירש רבינו שמשון מקוצי:,והאמרת רישא אין מבקעין כלל. קסבר הש"ס דטעמא דמתני' משום דאע"פ דהוו מוכנים להסקה אין מבקעין מטעם מלאכה וטרחא יתירא והיינו זו ואין צריך לומר זו דאפי' עומדים להסק מערב יו"ט אסורין כל שכן קורה שנשברה ביו"ט עצמו והיינו הא דמותבי' והאמרת אין מבקעין וכו' כן פירש רש"י:
אבל קרדום וקופיץ מדהאי גיסא שרי האי גיסא נמי שרי. ופירשו התוספות דאין אנו בקיאין בקרדום היאך הן נעשין ולכך יש לנו לאסור לבקע עצים רק ביד:
ונפחת נוטל ממקום הפחת. פרש"י נפחת מאליו וא"ת אמאי נוטל ממקום הפחת הא הוה מוקצה בין השמשות דאסור לפחתו ביו"ט מדרבנן ומגו דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא ופירש בקונט' דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן לפחות כדמוקים ליה בגמרא באוירא דלבני השתא דנפחת שרי למיכל מינייהו דבמוקצה דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות וכו' והכי אמר גבי טבל בשלהי פרקין שהוא מוכן אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן ולא אמר מגו דאתקצאי וכו' ולא נהירא דאמר גבי שבת (דף נ ג.) גבי סל לפני האפרוחים מגו דאתקצאי אע"ג דאין שם מוקצה אלא מדרבנן וכן גבי גלגל מוכני שיש עליה מעות ואומר הר"ר משה דלא אמרו אלא כשהמוקצה אינו מסתלק מן העולם כגון מעות שע"ג הכר שאף על פי שנטלם עדיין הן בעולם אבל בטבל מיד שתקנו הטבל מסתלק המוקצה מכל וכל וא"ת והא אמרינן בחולין (דף יד. ושם) השוחט בשבת אסור באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר' יהודה היא דמגו דאתקצאי לבין השמשות שהיתה חיה אסורה ואע"ג דעכשיו כשנשחטה נסתלק המוקצה מן העולם וי"ל כיון דבין השמשות היתה מוקצה מחמת חסרון מלאכה דאורייתא אמרינן מגו אע"פ שהמוקצה נסתלק מן העולם ומ"מ קשה דהכא הפחת הוי בעולם דומיא דמוכני שיש עליה מעות דהוי המוקצה בעולם אף על פי שאין כאן שהוא במקום אחר ה"נ גבי הפחת הכי איתא לכנ"ל דאתיא האי סתמא כרבי שמעון דלית ליה מוקצה וא"ת מאי קאמר לעיל בריש מכיליתין (ביצה דף ב:) גבי יום טוב סתם לן תנא כרבי יהודה והא הכא סתם לן תנא כרבי שמעון ויש לומר דאין זה סתמא דסתמא הוי אם היה יכול לומר דברי רבי שמעון ולא קאמר אם כן הוה סתם לן תנא כוותיה אבל הכא לא היה יכול לומר דברי רבי שמעון דהא רישא קאמר נוטל ממקום הפחת דמשמע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא יפחות ולא מצי למימר דברי רבי שמעון דהא סבירא ליה אף פוחת לכתחילה אבל לעיל ניחא דקאמר גבי יו"ט סתם לן תנא כרבי יהודה דלא מיירי אלא במוקצה וא"כ היה יכול למימר דברי רבי יהודה ומדלא קאמר א"כ סתם לן תנא כוותיה:
אמר ר' זירא ביו"ט אמרו. פי' דהתירו מוקצה משום אוכל נפש אבל לא בשבת מכאן יש ראייה לריצב"א שפירש לעיל דטלטול מוקצה התירו ביו"ט משום אוכל נפש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.