…il est raisonnable de conclure que Chmouel est venu nous enseigner la halakha pratique. Sachant qu'une baraïta permet la pratique, Chmouel jugea nécessaire d'énoncer que la halakha est autre [qu'elle interdit].
שְׁמוּאֵל — הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן.
§ Les Sages enseignèrent dans une baraïta : on ne peut tamiser de la farine une seconde fois un jour de fête, car cela implique un effort supplémentaire superflu. On dit au nom de Rabbi Papéyyas et de Rabbi Yehouda ben Betéra : on peut tamiser la farine une seconde fois. Cependant, tous s'accordent que si un caillou ou un éclat de bois est tombé dans la farine après qu'elle eut été tamisée la veille, on peut la tamiser une seconde fois afin d'en ôter ces objets.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שׁוֹנִין קֶמַח בְּיוֹם טוֹב. מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָיס וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אָמְרוּ: שׁוֹנִין. וְשָׁוִין שֶׁאִם נָפַל לְתוֹכָן צְרוֹר אוֹ קֵיסָם, שֶׁשּׁוֹנִין.
Un tanna enseigna la baraïta suivante devant Ravina : on ne peut tamiser de la farine une seconde fois un jour de fête, mais si un caillou ou un éclat de bois est tombé dans la farine après le premier tamisage, on peut l'ôter à la main. Ravina lui dit : ce dernier procédé est à plus forte raison interdit, car il s'apparente au travail interdit de trier (borer). Il est donc préférable de tamiser la farine avec un tamis, et les objets indésirables s'en trouveront ainsi ôtés.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא: אֵין שׁוֹנִין קֶמַח בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נָפַל צְרוֹר אוֹ קֵיסָם — בּוֹרֵר בְּיָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ: כׇּל שֶׁכֵּן דְּאָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ כְּבוֹרֵר.
Rava bar Rav Houna le Court enseigna à l'entrée de Neharde'a : on peut tamiser de la farine une seconde fois un jour de fête. Rav Na'hman dit aux élèves qui se tenaient devant lui : sortez et dites à Abba — c'est-à-dire à Rava bar Rav Houna, « Rava » étant une forme abrégée de « Rav Abba » : ton bien a été ôté et jeté sur les épines — c'est-à-dire que tes enseignements ne sont pas nécessaires. Sortez et voyez combien de tamis circulent à Neharde'a, car toutes les femmes savent déjà que c'est permis.
דָּרֵשׁ רָבָא בַּר רַב הוּנָא זוּטֵי אַפִּתְחָא דִנְהַרְדְּעָא: שׁוֹנִין קֶמַח בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: פּוּקוּ וֶאֱמַרוּ לֵיהּ לְאַבָּא: שְׁקִילָא טֵיבוּתָךְ וְשַׁדְיָ[א] אַחִזְרֵי, פּוֹק חֲזִי כַּמָּה מַהוֹלָתָא הַדְרָן בִּנְהַרְדְּעָא.
La Guemara rapporte que l'épouse de Rav Yossef tamisait un jour de la farine d'une manière inhabituelle, sur le revers d'un tamis. Il lui dit : vois, je veux du pain de bonne qualité — laissant entendre qu'elle n'avait pas à retourner le tamis mais pouvait tamiser la farine de sa manière habituelle. La Guemara rapporte de même que l'épouse de Rav Achi tamisait un jour de la farine sur une table, plutôt que dans un bol à la manière ordinaire. Rav Achi dit : celle-ci, la nôtre — mon épouse — est la fille de Rami bar 'Hama, et Rami bar 'Hama est un maître en bonnes actions, méticuleux dans l'accomplissement des mitsvot. Si mon épouse n'avait pas observé cette pratique dans la maison de son père, elle n'aurait pas agi de la sorte. On peut donc apprendre la halakha en pratique de ses actes.
דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף נָהֲלָא קִמְחָא אַגַּבָּא דְּמַהוֹלְתָּא. אֲמַר לַהּ: חֲזַי, דַּאֲנָא רִפְתָּא מְעַלַּיְתָא בָּעֵינָא. דְּבֵיתְהוּ דְּרַב אָשֵׁי נָהֲלָא קִמְחָא אַגַּבָּא דְּפָתוּרָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא דִּידַן, בְּרַתֵּיה דְּרָמֵי בַּר חָמָא, וְרָמֵי בַּר חָמָא מָרָא דְעוֹבָדָא הֲוָה, וְאִי לָאו דַּחֲזַאי מִבֵּי נָשָׁא לָא הֲוָה עָבְדָא.
Mishna 1
MICHNA : une personne peut aller, un jour de fête, chez un épicier auprès duquel elle a coutume d'acheter et lui dire : donne-moi des œufs et des noix de tel nombre — car c'est la manière d'un maître de maison de compter ainsi chez lui. Compter des œufs ou des noix n'est pas tenu pour une activité commerciale, car les gens mentionnent régulièrement le nombre d'œufs et de noix dont ils ont besoin.
מַתְנִי׳ הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.(משנה)
Guémara
GUEMARA : les Sages enseignèrent dans la Tossefta : une personne peut aller, un jour de fête, chez un berger avec qui elle a coutume de traiter et lui dire : donne-moi un chevreau, ou un agneau. De même, on peut aller chez un boucher auprès duquel on a coutume d'acheter et lui dire : donne-moi une épaule d'animal, ou une cuisse. De même, on peut s'adresser à un marchand de volailles engraissées auprès duquel on a coutume d'acheter et lui dire : donne-moi une colombe ou un pigeon. On peut aussi se rendre chez un boulanger auprès duquel on a coutume d'acheter et lui dire : donne-moi une miche ou un gâteau (gelouska).
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי גְּדִי אֶחָד אוֹ טָלֶה אֶחָד. אֵצֶל טַבָּח הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי כַּף אַחַת אוֹ יָרֵךְ אַחַת. אֵצֶל פַּטָּם הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי תּוֹר אֶחָד אוֹ גּוֹזָל אֶחָד. אֵצֶל נַחְתּוֹם הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי כִּכָּר אֶחָד אוֹ גְּלוּסְקָא אַחַת.
Et on peut aller, un jour de fête, chez un épicier auprès duquel on a coutume d'acheter et lui dire : donne-moi vingt œufs, ou cinquante noix, ou dix pêches, ou cinq grenades, ou un étrog — pourvu qu'on ne mentionne aucune mesure. Autrement dit, on ne doit pas spécifier d'unité de mesure, comme un kav ; on doit plutôt énoncer un nombre, ce qui n'est pas la manière habituelle de faire un achat. Rabbi Chimon ben Elazar dit : c'est permis pourvu qu'on ne mentionne pas le montant de l'achat — c'est-à-dire qu'on ne doit pas mentionner la somme d'argent qu'on dépense ; on doit plutôt prendre ce dont on a besoin, et après la fête on calculera combien on doit.
וְאֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי עֶשְׂרִים בֵּיצִים, אוֹ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים, עֲשָׂרָה אֲפַרְסְקִין, וַחֲמִשָּׁה רִמּוֹנִים וְאֶתְרוֹג אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִדָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִקָּח.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵין צָדִין — « Nous reviendrons vers toi, Ein Tsadin » : formule traditionnelle de clôture marquant l'achèvement du troisième chapitre (perek « Ein Tsadin »).
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵין צָדִין
Mishna 2
MICHNA : celui qui apporte des cruches de vin d'un endroit à un autre ne peut en apporter un grand nombre dans une corbeille ou dans une cuve, à la manière ordinaire de semaine, un jour de fête, car cela manque de respect envers la fête ; mais il peut apporter un ou deux tonneaux sur son épaule, ou les porter devant lui. De même, celui qui apporte de la paille pour l'allumage ou pour nourrir des animaux ne peut placer la cuve derrière lui en la portant, car c'est la manière ordinaire de semaine ; mais il peut la transporter devant lui, à la main, d'une façon inhabituelle. Et on peut commencer à prendre de la paille pour l'allumage…
הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם — לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקוּפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן — לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקּוּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְּיָדוֹ. וּמַתְחִילִין
Rachi
אין שונין קמח - שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין דאפשר לו מאתמול:,שונין - דליכא טרחא ודבר הנראה הוא שזו היא פעם שניה ואין זה כמרקד לברור:
תני תנא קמיה דרבינא אין שונין - ואפילו נפל לתוכן צרור או קיסם אלא בודק הקסמין והצרורות ובוררן בידיו: ,כל שכן דאסור - דמחזי כבורר ובורר אב מלאכה היא כהרקדה והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין:
לאבא - לחברי:,שקילא טיבותיך - אין אנו מחזיקין לך טובה בכך נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים טיבותיך גרי"ר בלע"ז:,מהולתא - נפות:,הדרן בנהרדעא - שכולן יודעות שמותר:
אגבא דמהולתא - באחורי הנפה כדי לשנות:,רפתא מעליתא - אי את צריכה לשנות דשונין קמח ביום טוב:,אגבא דפתורא - אחורי השלחן שיש לו תוך שקורין טורנרוייר"א והיא היתה שונה הקמח על אחוריו משום שנוי:,הא דידן - זו אשתי ברתיה דרמי בר חמא היא:,מרא דעובדא - מדקדק במעשיו:
רועה - זה המגדל בהמות ופעמים שמוכר מהן:,הרגיל אצלו - שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פסוק דמים:,פטם - המפטם עופות לשון משמין:
סכום מדה - קב או קבים:,סכום מקח - דמים:
מתני' המביא ממקום למקום - בתוך התחום או ע"י ערוב:,לא יביאם בסל ובקופה - לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות:,אבל מביא על כתפו - אחת או שתים דמוכח דלצורך י"ט:,או לפניו - בידו:,וכן המוליך את התבן - להסק או לבהמה לא יפשיל קופה לאחריו דגנאי יו"ט שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול:
Tossafot
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן. פי' דאם יבא שום אדם לשאול לנו כיצד יעשה אומרי' לו הוראה לאסור אבל אם אנו רואין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צריכין למחות בו ולפי זה לא פליג שמואל ארב דתרוייהו מודו לאסור למעשה מיהו בה"ג פירש ושמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן ופליג אברייתא ופליג ארב ויש שפוסקין כשמואל ואע"ג דהלכה כרב באסורי מ"מ מדאמר סתמא דהש"ס שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן משמע דהלכה כותיה ויש פוסקין כרב משום דהלכה כרב באסורי וכ"ש הכא דהא תנא [דבי] שמואל כותיה דרב ואומר הר"ר שמואל מאייבר"א דאפי' למ"ד דהלכה כרב מ"מ אסור לנו בזמן הזה למדוד משום ליטול חלה בעין יפה דדוקא בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ"ד ונותנין לכהן שייך לומר דמותר משום עין יפה אבל אנו שאין מפרישין כי אם מעט אפילו מעיסה מרובה ואותו מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף אין למדוד דלא שייכא סברא דקאמר הכא כדי שתטול חלה בעין יפה אלא יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח כשיעור משום הברכה וכן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא ימדוד במדה שעשה למדוד בחול בצמצום אלא יפחות או יוסיף אם המדה קטנה:
אגבא דפתורא. פ"ה אחורי השלחן כמו אגבא דמהולתא ואפשר לפרש ע"ג השלחן ממש וחשיב שנוי לפי שדרך לרקד בעריבה ומ"מ אין להתיר תחלת הרקדה על ידי שנוי דהא אשונין דברייתא קאי ורשב"ם פירש דע"י שנוי אין לחלק ויש לסמוך עליו לענין להתיר לשפחה נכרית תחלת הרקדה ע"י שנוי אבל אנו לעצמנו אין לסמוך:
אצל חנוני הרגיל אצלו. בין הוא נכרי בין ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד:
שלא יזכיר לו סכום מדה. פי' רש"י קב או קבים וסכום מקח שלא יאמר לו תן לי אגוזים בדינר אחד או בשנים וקשה דפשיטא דאסור ועוד אמאי קאמר סכום מדה ה"ל למימר ובלבד שלא יזכיר מדה ותו לא לכן נ"ל כר"ח דגריס סכום מנין וקאי אלעיל וה"פ אמרת דילך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו תן לי ה' אגוזים או י' אפרסקין ובלבד שלא יזכיר סכום מנין שלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב לך מ' בין הכל אבל רבי שמעון אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח שלא יאמר לו תן לי אגוזים בששה פשיטין וכבר נתת לי כך ואם כן אני חייב לך מכל י"ב פשיטין אבל סכום מנין שרי וכן איתא בתוספתא ובה"ג מכאן יש ליזהר שלא להזכיר אפילו סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר:
מתני' המביא כדי יין וכו' לא יביאם בסל. ותימה דאמרינן בשבת פ' מפנין (שבת דף קכו: ושם) מפנין ד' קופות או ה' וכ"ש שיהא מותר בי"ט וי"ל דהתם מיירי שאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו וע"כ מותר והכא מיירי ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וע"כ יהא אסור שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ולהכי אסור ומ"מ קשה דאמר אבל הוא מביא על כתפו אלמא משמע דמרבה בהלוכא עדיף וקאמר התם במסכת שבת למעוטי בהלוכא עדיף ויותר טוב להביאן בסל או בקופה בפעם אחת מלהביאן כל אחת בפני עצמה וי"ל דלמה דפי' ניחא דהתם מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי משום טרחא יתירא אבל הכא מיירי ביו"ט משום טרחא יתירא לא קפדינא אלא משום דמחזי דעביד כעובדי דחול וא"כ עדיף טפי לאפושי בהלוכא ויעשה דרך שנוי כי היכי דלא לתחזי דעביד כעובדי דחול ופעמים נמי דאסור לאפושי בהלוכא אע"ג דממעט במשאוי כיון שאין משנה מדרך חול:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.