Guémara
On peut abattre des animaux provenant d'enclos contenant des bassins d'eau potable un jour de fête, mais non ceux trouvés pris dans des filets ou des pièges, car ils ont pu être pris le jour de fête lui-même. Rabbi Chimon ben Elazar dit : si l'on est venu et a trouvé les filets et les pièges en désordre la veille de la fête — ce qui indique qu'un animal y a été pris — alors on sait que les animaux ont été pris la veille de la fête, et ils sont donc permis. Mais si l'on a vérifié les filets et les pièges peu avant l'entrée de la fête et les a trouvés intacts, et qu'on est ensuite venu les trouver en désordre la fête, on sait que les animaux ont été pris la fête, et ils sont donc interdits.
שׁוֹחֲטִין מִן הַנְּגָרִין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא מִן הָרְשָׁתוֹת וּמִן הַמִּכְמוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בָּא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ, וּמוּתָּרִין. בָּא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין בְּיוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁבְּיוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ, וַאֲסוּרִין.
La Guemara pose une question : la baraïta elle-même est difficile, car elle contient une contradiction interne entre ses clauses. Tu as d'abord dit que si l'on est venu et les a trouvés en désordre la veille de la fête, on sait qu'ils ont été pris la veille. La raison en est qu'on est venu et les a trouvés en désordre — mais s'il y a doute, les animaux sont interdits. Or énonce maintenant la clause finale de cette même baraïta : si l'on est venu et les a trouvés en désordre la fête, on sait qu'ils ont été pris la fête. La raison en est qu'on est venu et les a trouvés en désordre — mais en cas de doute, on présume qu'ils ont été pris la veille de la fête et ils sont permis [d'où la contradiction sur le traitement du doute].
הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: בָּא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ. טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין, הָא סְפֵיקָא — אֲסוּרִין. אֵימָא סֵיפָא: בָּא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין בְּיוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁבְּיוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ. טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין, הָא סְפֵיקָא — מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ, וּמוּתָּרִין.
La Guemara explique : voici ce que la baraïta veut dire : si l'on est venu et les a trouvés en désordre la veille de la fête, on sait qu'ils ont été pris la veille, et ils sont permis. Mais en cas de doute, c'est tenu comme s'ils avaient été pris la fête, et ils sont interdits.
הָכִי קָאָמַר: בָּא וּמְצָאָן מְקוּלְקָלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — בְּיָדוּעַ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ, וּמוּתָּרִין. הָא סְפֵיקָא — נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנִּצּוֹדוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין.
Rav Yehouda dit que Chmouel dit : la halakha est conforme à Rabbi Chimon ben Elazar. Toutes ces versions de la décision de Chmouel s'accordent fondamentalement : en cas de doute quant à savoir si une chose a été préparée ou non avant la fête, elle est interdite.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
§ Il a été énoncé dans la Michna que Rabban Gamliel dit que les poissons apportés chez lui la fête par le non-Juif sont permis. La Guemara demande : permis à quelle fin ? Rav dit : ils sont permis à être reçus et déplacés, mais ils ne peuvent être mangés. Lévi dit : ils sont même permis à être mangés.
וְאָמַר מוּתָּרִין הֵם. מוּתָּרִין לְמַאי? רַב אָמַר: מוּתָּרִין לְקַבֵּל. וְלֵוִי אָמַר: מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה.
Rav dit : une personne ne devrait jamais s'empêcher d'assister à la maison d'étude, fût-ce un seul instant, et la preuve en est cette affaire : Lévi et moi étions devant Rabbi Yehouda HaNassi quand il énonça cette halakha. Le soir, il dit : ils sont permis à être mangés ; mais le lendemain matin, il dit : ils ne sont permis qu'à être reçus. Moi, qui étais à la maison d'étude le matin aussi, je me suis rétracté de ce que j'avais dit et j'ai enseigné la chose conformément à la seconde opinion de Rabbi Yehouda HaNassi. Lévi, qui n'était pas à la maison d'étude le matin, ne s'est pas rétracté de son énoncé.
אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. דַּאֲנָא וְלֵוִי הֲוֵינַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי כִּי אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, בְּאוּרְתָּא אָמַר: מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה, בְּצַפְרָא אָמַר: מוּתָּרִין לְקַבֵּל. אֲנָא דַּהֲוַאי בֵּי מִדְרְשָׁא — הֲדַרִי בִּי. לֵוִי דְּלָא הֲוָה בִּי מִדְרְשָׁא — לָא הֲדַר בֵּיהּ.
La Guemara soulève une objection à partir de la baraïta suivante : si un non-Juif apporta un présent (doron) à un Juif un jour de fête, fût-ce des poissons frais (méfoulamin) ou des produits du jour même, ils sont permis. Soit, selon celui qui dit qu'ils sont permis à être reçus, c'est bien ; la halakha se comprend. Mais selon celui qui dit qu'ils sont permis à être mangés, des produits du jour même sont-ils permis à être mangés ? S'ils ont été cueillis de l'arbre ce jour-là, ils sont soumis à l'interdit de mouktsé !
מֵיתִיבִי: גּוֹי שֶׁהֵבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ דָּגִים הַמְפוּלָּמִין וּפֵירוֹת בְּנֵי יוֹמָן — מוּתָּרִין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין לְקַבֵּל — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה, פֵּירוֹת בְּנֵי יוֹמָן מִי שָׁרוּ בַּאֲכִילָה?
La Guemara répond par une contre-question : et selon ton raisonnement, des produits cueillis ce jour même sont-ils permis à être déplacés ? Pourquoi donc t'est-il évident que les produits sont permis à être reçus ? Plutôt, il faut expliquer que nous traitons de poissons dont les ouïes sont encore rouges et de produits conservés dans des herbes, et non de produits effectivement cueillis ce jour-là. Pourquoi donc les appelle-t-on « produits du jour même » ? Parce qu'ils sont frais et semblables à des produits cueillis ce jour-là. De tels produits sont permis non seulement à être déplacés, mais même à être mangés.
וּלְטַעְמָיךְ: פֵּירוֹת בְּנֵי יוֹמָן מִי שָׁרוּ בְּטִלְטוּל? אֶלָּא, בִּכְווֹרֵי דַּאֲדִימֵי וּפֵירֵי דִּכְבִישִׁי בְּיַרְקָא עָסְקִינַן, וְאַמַּאי קָרֵי לְהוּ בְּנֵי יוֹמָן — שֶׁהֵן כְּעֵין בְּנֵי יוֹמָן.
Rav Papa dit que la halakha à cet égard est la suivante : dans le cas d'un non-Juif qui apporta un présent à un Juif un jour de fête, s'il y a de cette espèce encore attachée à un arbre ou au sol, il est interdit d'en manger, car on peut présumer que le non-Juif l'a cueillie ce jour même. Et le soir aussi, après la fin de la fête, c'est interdit pour le laps de temps nécessaire à sa préparation — c'est-à-dire le temps nécessaire pour la détacher de l'arbre ou du sol — car on ne peut tirer profit d'un travail interdit accompli un jour de fête pour le compte d'un Juif.
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: גּוֹי שֶׁהֵבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב, אִם יֵשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בִּמְחוּבָּר — אָסוּר. וְלָעֶרֶב נָמֵי אֲסוּרִין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
Et si aucun de cette espèce n'est encore attaché au sol, alors si le présent a été apporté de l'intérieur de la limite (té'houm) — la distance qu'on peut parcourir un jour de fête — il est permis, car aucun travail interdit n'a été accompli.
וְאִם אֵין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בִּמְחוּבָּר, תּוֹךְ הַתְּחוּם — מוּתָּר,
Rachi
שוחטין מן הנגרין - שוחטין חיות מן ביברים לפי שנצודים ועומדים ועל שם שעושין שם ניגרי מים וחריצין לשתות החיות שם קרי להו נגרים:,אבל לא מן הרשתות - מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול:,בא מעי"ט - למקום שהיו פרוסים והן באורך מיל או חצי מיל וכשחיה נופלת בראשו אחד מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת המצודות מתקלקלות כולן וראשו השני נתק ממקום שנתקע וסימן הוא לו שיש חיה בראש האחר: ,נתקלקלו ביום טוב - ע"כ הכי משמע שודאי נתקלקלו בי"ט וכגון שבדקן משחשכה ולא היו מקולקלין ועכשיו מקולקלין ולהכי פריך הא גופה קשיא:
ה"ג טעמא דבא ומצאן הא ספק אסור הכי קאמר כו' - וכולה חדא מילתא היא בא ומצאן שנתקלקלו מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו ואם יש לחוש ולומר שנתקלקלו ביום טוב כגון שלא בא ומצאן מאתמול מקולקלין הרי הן כאילו ידוע שביום טוב נצודו:
הלכה כר' שמעון - דאמר ספק מוכן אסור והיכא דבא ומצאן מקולקלין מאתמול יש לסמוך דנצודו מבעוד יום:
לקבל - בטלטול דכולי האי לא אחמור מספק מוכן דלתסרו בטלטול אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל:,ולוי אמר מותרין באכילה - קאמר רבן גמליאל ולאו דסבירא לרב ולוי כותיה אלא מלתיה הוא דמפרשי:
מפולמים - לחים אמ"י בלע"ז:,מותרין - והא על כרחך רבן גמליאל הוא דמיקל:,שפיר - ואע"ג דלאו ספק הוא אלא ודאי מוקצה איכא למימר דמתיר בטלטולו ולקמן פריך עלה פירות בני יומן בטלטול מי שרי נהי דמיקל רבן גמליאל בספק מוכן בודאי שאינו מוכן מי מיקל:
אלא בכוורי דאדימי - אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם:,ופירי דכבישי בירקי - כשלקטום טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן כבישי טמונין כמו רישא בכבשא (חולין דף צג:) והני ודאי מוכן נינהו דניכרין שמעי"ט הן ואשמועינן דאע"ג דדמו לבני יומן לא חיישינן למראית העין ורבותי פירשו כוורי דאדימי מנותחין הן כמו אדמויי אדמוה (ע"ז דף לח:) וקשיא לי א"כ מאי למימרא:
אם יש מאותו המין במחובר אסורין - משום מוקצה ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי:,ולערב אסורין בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממה נפשך אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין (דף לט:) ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל ביצה דף ד:) אלמא האחד חול הוא וממה נפשך מותר ולא זכיתי לשאול את פי רבי' יעקב בדבר זה כי היו נוהגים בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט ולאחר פטירתו של רבי שמעתי את רבי' יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני וכל אנשי עירו כמותו וגם הלכות גדולות אוסרים כן ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה קאמר ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול ותדע מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו לערב הראשון קאמר ובתשובת רבי' גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן ונחלק עליהן:
Tossafot
אלא בכוורי דאדימי וכו'. דודאי נצודו מערב י"ט וקרי ליה בני יומן כך פרש"י ולא נהירא דפשיטא דמותרין לטלטל ואתיא כדברי הכל ומשמע דלא אתיא אלא כרבן גמליאל דמתיר ספק מוכן לכן נראה לי דאין ודאי שהוא מערב י"ט אלא ספק והשתא אתיא כרבן גמליאל דמתיר ספק מוכן:
ולערב אסורין בכדי שיעשו. פרש"י כדי שיעור לקיטתן שלא יהנה ממלאכת י"ט ולערב ראשון קאמר דממה נפשך הן מותרין אם היה חול הרי היום נלקטו ואם היה היום קדש הרי הלילה הזה חול ובשני ימים טובים של גליות מיירי והביא ראיה מביצה דלעיל (ביצה דף ד: ושם) שנולדה בזה מותרת בזה ומההוא טביא דאתציד ביום ראשון ואכלו אותו ביום שני בעירובין (דף לט: ושס) כן פרש"י ורבינו יצחק הלוי והגאונים אוסרין עד מוצאי ליל יום טוב שני ומפרש בכדי שיעשו לילה הראויה לעשיה ומיהו בתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי וגם רבינו קלונימוס איש רומי בקי בכל הש"ס שלח לי כתב מעיר גרמיז"א כמותי והקשה הר"י לפרש"י דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב א"כ המבשל בשבת בשוגג. אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת אלא ודאי אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לנכרי לך ולקט ומזה הטעם אסורים עד מוצאי י"ט האחרון בכדי שיעשו דאי אמרת דמותרין במוצאי יום טוב ראשון חיישינן שמא יאמר לנכרי בי"ט ראשון לך והביא כדי לאכול מהן בשני ואם כן ע"כ לילה הראויה לעשיה קאמר ומה שהביא רש"י ראיה מביצה וכו' יש לדחות אותה דהתם נולדה מאליה מן השמים וגם ראיה שהביא מההוא טביא דעירובין (דף לט: ושם) יש לומר דמיירי שהיו המצודות פרוסות מעי"ט ומאליו נצודו וכללא הכי הוא דדבר הבא מאליו או דבר מוקצה הבא בידים שהביא נכרי בשביל עצמו או בשביל נכרי אחר ונתנן לישראל בי"ט ראשון מותר בשני אבל אם הביאו בשביל ישראל מן המחובר אסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו ואם לאו שאין במינו במחובר חוץ לתחום אסורין תוך התחום מותרין ור"י פירש שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן כדי שיעשו דלא החמירו אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה"נ הקילו שמותר לישראל אחר אפילו בו ביום וקשה לרבי' יהודה דאמרינן בפרק שואל (שבת דף קנא: ושם) הביאו חלילים למת מחוץ לתחום לא יספוד בהן עד מוצאי יום טוב ומשמע התם בכדי שיעשו ויש לומר דשאני התם דאוושא טפי מילתא דהכל יודעין שהובאו בשבילו ואיכא למגזר טפי ויש חלוק בין מת לדברים אחרים כדאמר התם עשה קבר לאביו בי"ט לא יקבור בו עולמית אע"ג דדברים אחרים מותרים בכדי שיעשו אחר שבת או אחר יו"ט ואומר הר"ר שמואל מאייבר"א דספק חוץ לתחום מותר והביא ראיה מעירובין (דף מה:) גבי מיא בעיבא מיבלע בליעי וכו' וקאמר דהוי ספק אם באו חוץ לתחום וסיפא דברייתא לקולא ורבי יהודה היה אוסר במחובר ובצידה אפי' לא הביאו בשביל ישראל רק בשבילו או בשביל נכרי אחר ולא משמע כן גבי מרחצת בשבת דשרי (שבת דף קבב.) הואיל ואיכא נכרים בעיר ואין סברא לחלק בין דבר אכילה לדבר אחר ואומר הרר"י די"ט שחל להיות בה' בשבת ובע"ש או בא' בשבת ובב' בשבת הבא ביום ראשון שרי ליום שלישי ולא בעינן הראויה לעשיה דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לנכרי ויש להחמיר בדבר (ובכדי שיעשו דאמר לפי' התוס' כדי שיתלשו ויובאו ממקום שצד אותם גם יש לספק אם הביא קופה מלאה פירות אם צריך להמתין כדי שילקטו באדם אחד או בכמה בני אדם):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.