Traité Bechorot

52a

Étude de Bechorot 52a

Étude de la Mishna & Guémara 52a

Et la femme ne prélève pas non plus sur les biens de son mari ces parts, c'est-à-dire toute augmentation de la valeur des biens ou des biens dus au mari, pour le paiement de son contrat de mariage en cas de divorce ou de décès de son mari; Les filles ne prennent pas non plus cette part de propriété pour leur subsistance, à laquelle elles ont droit grâce aux biens de leur défunt père. Un homme dont le frère marié est mort sans enfant [yavam] ne reçoit pas non plus ces parts, même s’il acquiert la part de son frère dans l’héritage de leur père commun après avoir célébré un lévirat avec la femme de son frère. La Michna résume: Et tous ne prennent part à aucune augmentation de la valeur de la propriété après le décès du propriétaire, ni ne prennent part aux biens dus au défunt, comme ils le font aux biens en sa possession.

וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא אֶת הַיָּבָם, וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.

Guémara

GEMARA: La mishna enseigne que le fils aîné ne reçoit pas une double portion lorsqu'il hérite des biens de sa mère. La Guemara demande: Quelle en est la raison? La Guemara explique que le verset déclare: « La loi de primogéniture est à lui » (Deutéronome 21:17); cela signifie qu'il existe une loi de primogéniture pour l'homme, c'est-à-dire l'obligation de léguer une double part à son fils premier-né, et qu'il n'y a pas de loi de primogéniture pour la femme.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְלוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה״ — מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִישׁ, וְאֵין מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִשָּׁה.

La Michna enseigne plus loin: Et il ne prend pas non plus le double de la part dans toute augmentation de la valeur de la propriété après la mort de son père. La Guemara explique que cela est dû au fait qu’il est écrit: « Une double portion de tout ce qu’il a » (Deutéronome 21:17), et que cette amélioration n’était pas en possession de son père au moment de sa mort. La Michna enseigne également: Il ne prend pas non plus le double de la part des biens dus au père, comme il le fait pour les biens en possession du père. La Guemara explique que cela aussi est dû au fait qu'il est écrit: « De tout ce qu'il a » (Deutéronome 21:17), et les biens dus au père ne sont pas en sa possession.

וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח. דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״, וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק, דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״.

§ La Michna enseigne: Et une femme ne prend aucune augmentation de la valeur des biens ou des biens dus à son mari, sur les biens de son mari pour le paiement de son contrat de mariage. La Guemara demande: Est-ce vrai? Mais Chmouel ne dit-il pas qu’un créancier perçoit la valeur de la valorisation du domaine d’un emprunteur après le décès de ce dernier? Puisque le contrat de mariage d’une femme est comme un billet à ordre, elle est considérée comme une créancière. Rabbi Abba dit: Les Sages ont enseigné ici l'une des clémences pour le mari qui s'appliquent au contrat de mariage: qu'une femme ne perçoive pas la valeur de l'amélioration malgré le fait qu'elle soit créancière.

וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ. אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח! אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ כָּאן.

La Michna enseigne: Les filles ne prennent pas non plus cette part de propriété pour leur subsistance, à laquelle elles ont droit grâce aux biens de leur défunt père. La Guemara demande: Quelle en est la raison? La Guemara explique qu’une stipulation dans le contrat de mariage, telle que le fait que les filles ont droit à la subsistance des biens du père après son décès, est comparable au contrat de mariage lui-même et qu’elles ne peuvent donc pas prétendre à ce qui ne peut être réclamé dans un contrat de mariage, c’est-à-dire une augmentation des biens du père.

וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי.

La Michna enseigne: Le yavam ne reçoit pas non plus ces portions. La Guemara demande: Quelle en est la raison? La Guemara répond que le Miséricordieux appelle le yavam un premier-né, dans le verset: « Et ce sera le premier-né » (Deutéronome 25: 6). Abaye dit: Les Sages n'ont enseigné cette halakha qu'à propos d'une valorisation par laquelle la propriété était valorisée entre la mort du frère et le mariage du lévirat. Mais concernant la valorisation qui s'opère entre le mariage du lévirat et la répartition de l'héritage, il l'accepte. Quelle est la raison? Le Miséricordieux déclare: « Réussira au nom de son frère qui est mort » (Deutéronome 25: 6), et à ce stade, il lui a succédé, et l’amélioration s’est produite à ce stade.

וְלֹא (אֶת) הַיָּבָם. מַאי טַעְמָא? ״בְּכוֹר״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים בֵּין מִיתָה לְיִבּוּם, אֲבָל דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה — שָׁקֵיל. מַאי טַעְמָא? ״יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי קָם.

Rava dit: Même en ce qui concerne l'amélioration qui se produit entre le mariage du lévirat et la répartition de l'héritage, le yavam ne l'accepte pas. Quelle est la raison? Il est comparé à un premier-né: De même qu'un premier-né n'a aucun droit particulier sur l'héritage avant sa distribution, de même un yavam n'a aucun droit sur l'héritage avant sa distribution.

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה נָמֵי לָא שָׁקֵיל, מַאי טַעְמָא? כִּבְכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה, אַף יָבָם נָמֵי אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה.

La Michna enseigne: Et tous ne participent à aucune amélioration.

וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח,

Rachi

ולא האשה בכתובתה - לא בשבח שהשביחו אם אינם שוין הנכסים בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובה ואח"כ השביחו אינה נוטלת אלא כמה שהיו שוין ולא בראוי כבמוחזק:,ולא הבנות - שהיה מקבל עליו לזון את בתה שהיה לה מאיש אחר חמש שנים אינה ניזונת לאחר מיתתו אלא לפי מה שהנכסים שוין לא בשבח ולא בראוי:,ולא היבם - שנוטל פי שנים חלקו וחלק המת שייבם את אשתו אינו נוטל [בחלק] אחיו לא בשבח ולא בראוי:,וכולן אין נוטלים כו' - מפרש בגמ' אמאי נקיט ליה:

גמ' כי הוא ראשית אונו ולו משפט הבכורה - משמע דאדידיה קאי כלומר בנכסיו משפט הבכורה ולא בנכסי אשתו:

לו - לאב בשעת מיתה:

בעל חוב - שהלוה לחבירו מעות ומכר לוה הנכסים והשביחום לקוחות טורף בעל חוב הגוף והשבח והך אשה נמי בעלת חוב היא:,מקולי כתובה - זה אחד מקולי כתובה:

בכור קרייה רחמנא - והיה הבכור אשר תלד ומוקמינן ביבמות (דף כד.) דביבם מיירי וקאמר רחמנא דמצוה לייבם בגדול:,יקום על שם אחיו - והיינו לנחלה כדאמר ביבמות (שם:) בכור קריי' רחמנא ודינו כבכור דלא יטלו בראוי ובשבח בין מיתת אביהם לייבום:,והרי קם - משעה שנשא אשת אחיו כמו פי שנים בנכסים ברשותו וכי אשבח ברשותו אשבח ונוטל פי שנים אף בשבח:

Tossafot

ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם - הא דלא חשיב בעלים דאמר רב פפא ביש נוחלין (ב"ב דף קכה: ושם ד"ה אמר) הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק משום דשבח נוטל כדפירש רבינו שמואל התם דכיון דאין יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיד ובירושתו באו לשבח ונראה דכיון שאין הבעל נוטל בראוי כמו כן אינו נוטל ממלוה אשתו אפי' מה שהלוותה מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כדמוכח בשור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב:) שאינו יורש נזקי אשתו (לרבנן) משום דהוה כמלוה דמדמי ראוי דבכור לראוי דגבי בעל דמייתי התם גבי בעל פלוגתא דרבי ורבנן דגבי בכור ביש נוחלין (ב"ב דף קכד.) דלרבי צריך לאוקמה בגירשה משום דלא חשיב מלוה ראוי בבכור וה"ה באשה אע"ג דבבכור יש פסוקא דילפינן מהדדי ורבנן חשבי לה ראוי אע"ג שאם הנזקין שלה באים לידה בחיים היה עליהם תורת נכסי מלוג כדמוכח מתני' דמציאת האשה (כתובות דף סה:) והאי דשבק ביש נוחלין (ב"ב דף קכד:) בעל דאיירי ביה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה לאו משום דס"ל דבעל שקיל במלוה דהא ודאי לא שקיל כדפרישית אלא להכי נקט גבי בכור פסקא דמלוה משום דלגבי בכור פליגי בה אמוראי התם בההיא שמעתא ולהכי שבקיה לבעל ונקט בכור והא ליכא לאקשויי אמאי לא תני להו בהדי הדדי הא אין הבעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ואין נוטלין במלוה משום דלגבי בכור משנה שלימה היא כדתנן הכא דאין נוטל בראוי כבמוחזק אבל בעל דאינו נוטל בראוי לא אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא היא בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.) ד אבהו א"ר ינאי ומטו בה משמיה דר' יהושע מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר הוליד את יאיר וגו':,והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח מקולי כתובה שנו כאן - ביתומים איירי הכא דומיא דבנות במזונותיהן דמזון האשה והבנות אין גובין מנכסים משועבדים כדתנן בפ' הנושא בכתובות (דף קא:) ובקונטרס פירש מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ולפירושו אין ראייה דמצי איירי שפיר בשבח לקוחות ואין לשון בנות משמע כן דמה ליה בנות יותר מבן דהכי נמי בבן אם פסק עם אשתו כי ההיא דקתני גבי חמשה גובין מן המחוררין והמקבל עליו לזון בת אשתו ובן אשתו ולא הוה ליה נמי למינקט בנות לשון רבים אלא הוה ליה למיתני ולא בת אשתו במזונותיה דלשון בנות משמע מזון הבנות דתנן בהניזקין (גיטין מח:) שאוכלת בתנאי ב"ד כדתנן בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נב:) לא כתב לה בנן נוקבן דיהויאן ליכי מינאי כו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ועוד דפריך הכא טעמא משום דתנאי כתובה (כתנאי ב"ד) ובתה הניזונית בפסק שפסק עם אשתו לזון את בתה חמש שנים לא מקרי תנאי כתובה דאינה ניזונית מכח שהיא בתה דאפי' בת אחרים היתה ניזונית אם פסק עליה עם אשתו שהיא כב"ח אלא במזון הבת שהוא תנאי ב"ד איירי והנהו לא גבי ממשעבדי כדתנן בגיטין בהניזקין (גיטין דף מח:) ובכתובות פ' הנושא (כתובות דף קא:) וא"כ הא ודאי הא דקאמרי הכא דאינן גובות שבח כי אם קרן היינו מיתמי ולא מלקוחות ודומיא דהכא איירי בכתובה דלא גביא משום דמקולי כתובה שנו כאן כדאמר טעמא משמע אבל ב"ח גובה שבח כדאמר שמואל ואפי' מיתמי כדפרישית דביתמי עסקינן ואע"ג דאמר בפרק קמא דב"מ (דף טו.) דבעל חוב גובה שבח מלקוחות שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואימרוק זבינא אלין אינון עמליהון ושבחיהון אבל המקבל מתנה דלא כתב לה הכי לא גבי כיון דאין לו על מי לחזור מהאי טעמא גופיה דלא גבי מיתמי דאין להם על מי לחזור יש לחלק בין יורש למקבל מתנה דיורש כרעיה דאבוה הוי ויש לו לב"ח לגבות את השבח ממנו כמו מאביו ומשום נעילת דלת צריך לתקן שיגבה מהן את השבח יותר ממקבל מתנה דלא שייך לאב והא דאמרינן בפרק המקבל (ב"מ דף קי.) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח כו' משמע דאם השביחו יתומים לא גבי בעל חוב שבחא היינו דוקא כשעשאה אפותיקי דהכי נמי קאמר התם דלא גבי מלקוחות דקאמר שמואל ג' שמין להם את השבח ומעלין אותם בדמים אלו הם בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים וב"ח ללקוחות ומההוא דשמואל מייתי התם דאי אייתו יתמי ראייה דאינהו אשבחן בדמי מסלקינן להו משמע שלשתן ענין אחד באפותיקי דפריך עליה מי אמר שמואל ב"ח ללוקח יהיב ליה שבחא והאמר שמואל ב"ח גובה מן השבח ומשני הכא במאי עסקינן בשעשאה אפותיקי (כי) הא דאמר ב"ח גובה שבח כגון דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכשהגיע זמן הויא ליה כמאן דגבי ונשאר שדות של ב"ח ונטעה שלא ברשות וגרע כחו של ב"ח במה שנעשית אפותיקי דמשום דהויא כמאן דגביא צריך לשלם דמי השבח בין ליתומים בין ללקוחות והיינו דקאמר בתחילת הסוגיא גבי יתומים ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא גם בקונטרס פי' עלה דכשנעשית אפותיקי מוכח כדלקמן בשמעתין ומה שתירץ הש"ס תחלת הקושיא דשמואל הא דמסיק בה שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק כו' לא קאי במסקנא דמוקמינן לה כשעשאו אפותיקי דאפי' מסיק בה שיעור ארעא ושבחא צריך לשלם ליתומים וללקוחות דמי שבחן כדפרי' ועוד דעל כרחיך הך יתומים אומרים אנו השבחנו לא מתוקמא דלא מסיק בה שיעור ארעא ושבחא דא"כ אפילו אביהם השביח לא שקיל אלא ודאי במסיק ביה שיעור ארעא ושבחא איירי ואפ"ה לא שקיל אם השביחו יתומים כדפרש כשעשאו אפותיקי ואשנוייא קמא דהוה משני הא דמסיק בה שיעור ארעא הא דלא מסיק כו' הוה מצי לאקשויי א"כ הך יתומים אמרו אנו השבחנו במאי נוקי לה אי כדמסיק אפילו השביחו יתומים שקיל ואי דלא מסיק אפי' השביחו אביהם הא לא שקיל אלא לא קאי ההיא שנוייא אהא סוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו אלא אקושיא דשמואל אדשמואל דאיתא נמי בפ"ק דב"מ (דף טו.) ובהגוזל קמא (ב"ק צה:):

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bechorot 52a

100%

בכורות נ״ב אמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת