Guémara
§ Rav Yehuda dit que Rav Asi dit: Toute somme d'argent mentionnée dans la Torah sans préciser qu'elle est en shekels fait référence aux dinars d'argent de la monnaie tyrienne, qui ont une grande valeur. Et chaque mention de pièces de monnaie dans les déclarations des Sages fait référence à la monnaie provinciale, qui valait environ un huitième de la monnaie tyrienne.
רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל ״כֶּסֶף״ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
La Guemara conteste: Et est-ce un principe établi selon lequel tout l’argent mentionné dans la Torah est un dinar d’argent de monnaie tyrienne? Mais il y a le cas de quelqu’un qui reconnaît en partie une réclamation selon laquelle il n’a pas restitué un dépôt ou un prêt, où il est écrit: « Si un homme livre à son prochain de l’argent ou des objets à garder, et que ceux-ci soient volés dans la maison de cet homme… la cause des deux parties sera portée devant les juges » (Exode 22: 6-8). Cela enseigne que l'affaire est portée devant un tribunal, où le défendeur doit prêter serment.
וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי טַעֲנָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמוֹר״,
Et nous avons appris dans une Michna concernant celui qui admet une partie d'une réclamation (Chevouot 38b): Le serment administré par les juges à celui qui admet une partie d'une réclamation n'est prêté que lorsque la réclamation est d'au moins deux ma'a d'argent et que l'aveu du défendeur est d'au moins la valeur d'une peruta. Si chaque somme d’argent mentionnée dans la Torah fait référence à la monnaie tyrienne, comment les Sages sont-ils arrivés au montant de deux ma’a dans ce cas?
וּתְנַן: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין — הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף!
La Guemara explique: Ici, la halakha est dérivée d'une juxtaposition, car « l'argent » mentionné dans le verset est similaire aux « récipients »: De même que le mot « récipients » indique au moins deux, de même « l'argent » fait référence à au moins deux pièces de monnaie. Et tout comme l’argent est un élément important, c’est-à-dire l’argent ma’a, les récipients doivent également être un élément important. Rav Asi, en revanche, fait référence à une mention de l’argent sans juxtaposition.
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״כֶּסֶף אוֹ כֵלִים״, מָה כֵּלִים שְׁנַיִם — אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם, וּמָה כֶּסֶף דָּבָר חָשׁוּב — אַף כֵּלִים דָּבָר חָשׁוּב.
La Guemara conteste: Mais il y a le cas du rachat de la deuxième dîme, comme il est écrit: « Et lie l'argent dans ta main » (Deutéronome 14:25). Et pourtant, nous avons appris dans une mishna (Ma'aser Sheni 2: 8): À propos de celui qui échange des pièces de cuivre de la deuxième dîme contre une séla, Beit Shammai dit: Il peut échanger les pièces de cuivre contre la totalité de la sela d'argent. Cette mishna indique que l’argent de la deuxième dîme, mentionné dans la Torah, peut être sous forme de pièces de cuivre et qu’il n’est pas nécessaire qu’il soit sous forme de pièces d’argent. La Guemara explique que le verset dit: « Argent », « argent », en utilisant le terme plus d'une fois. Cela sert d’amplification. En d’autres termes, cet ajout enseigne que la monnaie de la deuxième dîme peut se présenter sous n’importe quelle monnaie, y compris les pièces de cuivre.
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״, וּתְנַן: הַפּוֹרֵט סֶלַע בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי! ״כֶּסֶף״ ״כֶּסֶף״ רִיבָּה.
La Guemara conteste: Mais il y a le cas des biens consacrés, comme il est écrit: « Et il donnera l'argent et cela lui sera assuré » (voir Lévitique 27:19). Et Shmouel dit: Quant aux biens consacrés d'une valeur de cent dinars, qui ont été rachetés contre un objet valant une peruta, ils sont rachetés. Bien que le mot « argent » soit mentionné dans la Torah, une peruta en cuivre peut être utilisée. La Guemara répond: Là aussi, il y a une raison à cette halakha inhabituelle, car il tire cette décision d'une analogie verbale utilisant le terme « saint » mentionné ici et « saint » de la deuxième dîme (voir Lévitique 27: 14, 30). Par conséquent, on peut également utiliser n’importe quel type de pièce dans ce cas.
וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ, דִּכְתִיב ״וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל! הֶקְדֵּשׁ נָמֵי יָלֵיף ״קֹדֶשׁ״ ״קֹדֶשׁ״ מִמַּעֲשֵׂר.
La Guemara conteste: Mais il y a le cas des fiançailles d'une femme, comme il est écrit: « Alors elle sortira pour rien, sans argent » (Exode 21:11). Et pourtant, nous avons appris dans une mishna (Kiddushin 2a) que Beit Shammai dit qu'on peut la fiancer avec un dinar ou avec un objet qui vaut un dinar, et Beit Hillel dit qu'on peut fiancer une femme avec une peruta ou avec n'importe quel objet qui vaut une peruta. Si tel est le cas, dirons-nous que Rav Asi, qui prétend que toutes les sommes d’argent mentionnées dans la Torah sont en monnaie tyrienne, a exprimé son opinion conformément à l’opinion de Beit Shammai, même si la halakha est conforme à l’opinion de Beit Hillel?
וַהֲרֵי קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה, דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף״, וּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִּינָר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה, לֵימָא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי?
La Guemara suggère une explication alternative: si cela était dit, cela aurait été dit comme ceci: Rav Yehuda dit que Rav Asi dit: Chaque somme d'argent définie dans la Torah, c'est-à-dire lorsqu'un montant spécifique est mentionné, comme les cinquante shekels payés par un violeur (Deutéronome 22: 29), fait référence à la monnaie tyrienne, et toute somme d'argent fixée par la loi rabbinique est en monnaie provinciale.
אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף קָצוּב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
La Guemara demande: Si oui, que nous enseigne Rav Asi? Nous apprenons déjà toutes ces halakhot explicitement dans la mishna: le paiement de cinq séla pour le rachat d'un fils premier-né, les trente pour un esclave cananéen tué par un bœuf, les cinquante pour un violeur et un séducteur, et les cent pour le calomniateur sont tous payés dans le shekel du Sanctuaire, qui est déterminé sur la base de la monnaie tyrienne.
מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן וְכוּ׳!
La Guemara répond: Il était nécessaire que Rav Asi précise que les paiements mentionnés dans les déclarations des Sages se réfèrent à la monnaie provinciale, car cette halakha n'était pas enseignée dans la mishna. Comme nous l'avons appris dans une mishna (Bava Kamma 90a): Les Sages ont établi que celui qui en frappe un autre comme un acte de manque de respect doit lui donner une séla en guise d'amende pour l'avoir frappé. Et Rav Asi enseigne: Ne dites pas que cette séla est une séla tyrienne valant quatre dinars. Il s'agit plutôt du sela de la monnaie provinciale, qui vaut un demi-dinar, comme on appelle communément un demi-dinar par le nom de sela.
וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דִּתְנַן: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וְלָא תֵּימָא סֶלַע אַרְבַּע זוּזֵי, אֶלָּא פַּלְגָא דְּזוּזָא, דְּקָרוּ אִינָשֵׁי ״סֶלַע״ פַּלְגָא דְּזוּזָא.
La Guemara raconte que Hanan le méchant a frappé un certain homme. Il se présenta devant Rav Houna pour jugement, et Rav Houna lui dit: Va lui donner un demi-dinar, qui est l'amende imposée pour une telle action. Hanan avait
חָנָן בִּישָׁא תְּקַע לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לֵיהּ פַּלְגָא דְּזוּזָא. הֲוָה אִיכָּא
Rachi
כסף צורי - היכא דכתיב שקל הוי סלע צורי דהוא ארבעה דינרי כדאוקי רבי יוחנן לעיל והיכא דלא כתיב שקל אלא כסף הוי דינר צורי:,כסף מדינה - שמינית של כסף צורי והוא איסתירא סווסריאתא דאמרן לעיל:
טענה - שאדם טוען לחבירו כך וכך מסרתי לך:
שבועת הדיינין - הבאה מחמת הודאת מקצת הטענה אינו נשבע אלא א"כ טענו שוה שתי מעות שהן שליש דינר ואע"ג דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף:
שאני התם - דאקשיה רחמנא לכסף בהדי כלים שנים כל דהו אפי' אין שוין דינר אף כסף שנים:,ומה כסף דבר חשוב - ומעה כסף הוי חשוב אף כלים דבר חשוב ולא כל דהו ממש:
הפורט סלע - מדמי מעות מעשר שני שהיו לו פרוטות ורוצה להחליפן בסילעי כסף מפני משוי הדרך והתם מסיים פלוגתא בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות כו'. ומיהו שמעינן מינה דמכר המעשר בפרוטות וכתיב ונתת בכסף:,הכסף כסף ריבה - תלתא זימני כתיב התם כסף ונתת בכסף וצרת הכסף ונתת בכסף וריבה כל מילי:
ש"פ - והיינו נחשת:,[קדש קדש ממעשר] - במעשר שני כתיב קדש וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו' ובהקדש כתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש:
ויצאה חנם אין כסף - ומהתם גמרינן קדושין דאמרינן אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר:
קצוב - דאיכא שלשים חמשים אבל בכל הנך דפרכינן ליכא קצבה:
התוקע - המכה את חבירו באזנו לשון מורי בבבא קמא וכאן שמעתי תוקע ממש שתקע מפיו באזנו וראיה ללשון מורי בב"ק וכאן שמעתי אל תהי בתוקעי כף שמכין בכפם על כף חביריהם להיות ערבים בשביל אחרים. וקמ"ל רב אשי דלא תימא סלע צורי ליתיב ליה דהוא ארבע זוז אלא סלע מדינה דהוא פלגא דזוזא שמינית שבסלע צורי:
Tossafot
כל כסף האמור בתורה כסף צורי - בפרק קמא דקדושין (דף יא.) פירש הקונטרס בשם רבותיו דדינר הוי מטבע פחותה שבצורי ומייתי לה התם אהא דאמר בית שמאי דאשה מתקדשת בדינר ומפרש טעמא דבית שמאי כדרב אסי דכל כסף האמור בתורה כסף צורי ואע"ג דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין מעין סלעא לא בשביל שהיתה מעה בימי משה אלא משקל אחד היה בימי משה שהיה שוה מעה שנעשית אחרי כן בימי אונקלוס ופריך והרי טענה דקתני שתי כסף שהן מעות מדקתני שתי ולא קתני שני ומשני דהתם דבעינן דבר חשוב דומיא דכלים ומעה דבר חשוב הואי והשתא אתי קרא לגרועי דסגיא במעה ולא בעינן דינר אבל לפי המסקנא דאמר כסף קצוב אתי דבר חשוב לאוסופי דבעינן מעה ולא סגי בפרוטה ורבינו ש"י הקשה לפירוש זה דא"כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא הקישא ומפקא ליה הא כי אתאי היקש לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ונראה דלא קשה מידי דאין היקש למחצה ולרב דפליג אדשמואל בפרק שבועת הדיינין (שבועות לט:) צריך לומר כן דתרוייהו דרשות נפקי מכלים שנים ודבר חשוב דכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד הקשה היכי אמרינן מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמר התם לכך יצאו כלים למה שהן אלמא דלא חשיבי מחטין והא נמי לא קשיא דאפילו מחט יש בו חשיבות שראוי לעשות בו מלאכה חשובה וגדולה ועוד הקשה דבהדיא אמר איפכא בשבועות מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא הוא דאתא והא נמי לא קשה דהיינו לשמואל אבל לרב איתא בהדיא התם דבין שנים בין דבר חשוב מכלים נפקי וכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד דאפילו בדשמואל יש ספרים דגרסי התם כי הכא וכי דייקי קרא כוותיה דשמואל והא דקאמר בתר הכי לשמואל אי כתיב כלים ולא כתיב כסף ה"א מה כלים שנים אבל דבר חשוב לא בעינן לא משום דמפקינן מכסף דבר חשוב אמר הכי אלא משום דאי לא כסף לא הוה מפקינן מכלים אלא שנים להכי כתב כסף לאקושי לכלים ולהצריך בו דבר חשוב ועוד י"ל דמכסף דמשמע חשיבות ממון פרוטה לכל הפחות שמצינו דבעי חשיבות בכלים לאפוקי כלי גרוע כגון מרוקא כדאמר בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) במנא דכשר לאפוקי מרוקא אי נמי לאפוקי כלי שהוא פחות משוה פרוטה דלא תימא גזירת הכתוב הוא בכל כלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה כמו שאומר בירושלמי דטענו שני מחטים מיירי בשוים שתי פרוטות שתהא הכפירה פרוטה וההודאה פרוטה והדר מקשינן כסף לכלים להצריך חשיבות בכסף יותר מפרוטה דמה כלי לאו כל דהו אלא כלי חשוב אף כסף לאו כל דהו אלא כסף חשוב והיינו מעה שבכך יש בו חשיבות ורש"י גריס התם כדדייקי קרא כוותיה דשמואל מה כסף דבר חשוב כו' והגיה אף כל דבר חשוב לא גרס אף כלים משום דשמואל אית ליה יצאו כלים למה שהן ובחנם דחק דבכלים נמי בא לאפוקי מרוקא א"נ שאין בכלי שוה פרוטה כדפרישית ורש"י פירש עוד לשון אחר בקדושין כל כסף האמור בתורה כסף צורי אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחות שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיה של נחשת ובצורי מטבע נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבותא בעי לאוקמוה אדינר כדלקמן בשמעתין והרי טענה כו' ותימה ונימא נהי דמעה היא מטבע פחותה שבצורי מיהו שתים מנא ליה ומשני מה כלים שנים כו' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוים שתי כסף לאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאה אחת מהם לכך יצאו כלים למה שהן כלומר שיתחייב עליהן בכל שהוא ע"כ לשון הקונטרס וקשה לן לפי' דלפי שיטתו דשבועות היה לו להגיה אף כל כמו שמגיה בשבועות דהך דרשא דמה כסף דבר חשוב ליתא אלא לשמואל דרב סבירא ליה דכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד קשה לר"י כיון דמטבע פחות שבצורי היא מעה היכי שייך למימר כלל כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר ה"ל למימר אמעה שהיא מטבע פחותה שבצורי דבשלמא למאן דאמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי של כסף לגבי אמה העברייה וכיון דאפיקתיה מפרוטה דהוי כסף אוקמא אדינר דהוי דבר חשוב אבל השתא דסבירא לן דסתמא מעה כמו גבי טענה אמאי מוקמי ליה אדינר ואין שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה שאין בשום מקום סתמו פרוטה אלא מעה ועוד כי היכי דבקדושין אמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר גבי טענה נמי נימא כיון דאפיקתיה משני פרוטות אוקמה אשני דינרים:
מה כלים שנים כו' - בשבועות (דף לט:) הקשה רש"י מנא ליה לשמואל דדריש לכך יצאו כלים למה שהן הא איצטריך לאשמועינן מה כלים שנים ותירץ דלכתוב כספים דמשמע שנים ודבר חשוב ומיהו תימה דא"כ דבר חשוב מנליה דאמינא שתי פרוטות כמו שאמר לעיל וי"ל דהוה ליה למיכתב כסף או חפצים:
כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה - תימה דבפרק החובל (ב"ק ד' צ.) תנן גבי התוקע לחבירו רבי יוסי הגלילי אומר מנה ומסיק בגמרא דהיינו מנה צורי ובכתובות בפרק אע"פ (כתובות דף סד:) תנן נותן להם כלים של חמשים זוז ובפרק מציאת האשה (כתובות דף סז.) לא יפחות לה מחמשים זוז ודייק בגמרא דחמשים זוזי פשיטי קאמר ולא דייק כלל מדרב יהודה אמר רב אסי וכתובת בתולה שהיא מאתים צוריים בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן ואפי' כתובת אלמנה שהיא לכולי עלמא דרבנן הויא מנה צורי ונראה לר"י דלא מיירי הכא אלא בסלעים דומיא דכסף קצוב האמור בתורה שאין כתוב בתורה אלא שקלים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.