Guémara
Pourquoi, alors, est-il enseigné dans une baraïta que le verset « Alors ton estimation sera pour le mâle » (Vayikra 27, 3) inclut celui dont le statut de mâle est certain, mais pas un toumtoum ni un androgyne ? La Guemara répond : efface de cette baraïta la mention du toumtoum — elle ne vise que l'androgyne, qui est une entité distincte.
אַלְּמָה תַּנְיָא: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס! סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends la suite de cette baraïta : on aurait pu penser que ceux-ci ne seraient pas estimés selon l'estimation d'un homme, mais selon l'estimation d'une femme. Le verset dit donc : « Le mâle » ; et au verset suivant : « Et si c'est une femelle, ton estimation sera de trente sicles » (Vayikra 27, 4) — indiquant seulement celui dont le statut de mâle ou de femelle est certain, mais pas un toumtoum ni un androgyne, qui ne sont classés ni comme mâle ni comme femelle. La Guemara répond encore : efface de cette baraïta la mention du toumtoum — elle ne vise que l'androgyne.
תָּא שְׁמַע: יָכוֹל לֹא יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִישׁ, אֲבָל יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַזָּכָר... אִם נְקֵבָה״, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס! סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends une baraïta traitant de l'offrande de paix, à propos de laquelle il est dit : « Mâle ou femelle » (Vayikra 3, 1). Cela indique : seulement un mâle certain ou une femelle certaine, mais pas un toumtoum ni un androgyne. Encore une fois, la Guemara répond : efface de cette baraïta la mention du toumtoum.
תָּא שְׁמַע: ״אִם זָכָר אִם נְקֵבָה״ — זָכָר וַדַּאי נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends une baraïta : il est dit, concernant un holocauste de gros bétail : « Un mâle » (Vayikra 1, 3) — on en déduit : mais pas une femelle. Lorsqu'il est dit plus bas, concernant un holocauste de moutons : « Un mâle » (Vayikra 1, 10), une seconde fois, c'est difficile à comprendre — car le verset n'a pas besoin de le dire. Pourquoi le verset doit-il dire « un mâle » une seconde fois ? Cela vise à exclure un toumtoum et un androgyne, qui sont disqualifiés comme holocaustes. La Guemara répond : efface de cette baraïta la mention du toumtoum.
תָּא שְׁמַע: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא נְקֵבָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּהּ ״זָכָר״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר; מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends une baraïta traitant des halakhot d'impureté rituelle transmise par un oiseau dans la gorge : tout oiseau qui n'a pas été abattu de la manière appropriée — c'est-à-dire au cou avec un couteau — a le statut de carcasse. Cette carcasse rend impur celui qui la mange lorsqu'elle est dans sa gorge. Les offrandes d'oiseaux, qui sont tuées en pinçant la nuque avec l'ongle, font exception à ce principe et n'impartissent pas d'impureté. Concernant un oiseau adoré comme divinité, ou réservé pour l'idolâtrie, ou donné en paiement à une prostituée, ou donné comme prix d'un chien (voir Devarim 23, 19) ; et de même concernant un oiseau toumtoum ou androgyne — si l'on a tué l'un d'eux par le pincement, ils sont rituellement impurs, car ils sont disqualifiés comme offrandes, et le pincement ne les purifie pas. Ils rendent donc tous impurs la personne et les vêtements qu'elle porte si une olive de leur chair entre en contact avec la gorge pendant qu'on les mange.
תָּא שְׁמַע: הַנֶּעֱבָד, וְהַמּוּקְצֶה, וְהָאֶתְנַן, וְהַמְּחִיר, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — כּוּלָּן מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.
Rabbi Eliezer dit : si l'on a pincé la nuque d'un toumtoum ou d'un androgyne, cela ne rend pas impurs la personne et les vêtements qu'elle porte lorsqu'ils sont dans la gorge — car ils sont en fait aptes à être sacrifiés. Car Rabbi Eliezer disait : partout où il est dit explicitement dans la Torah « mâle » et « femelle », tu dois exclure un toumtoum et un androgyne d'entre eux, car leur statut est incertain. Cela s'applique aux offrandes animales, à propos desquelles la Torah dit « mâle » et « femelle ».
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה, שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״זָכָר וּנְקֵבָה״ אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם.
Mais dans le cas d'une offrande d'oiseau, puisque « mâle » et « femelle » ne sont pas mentionnés à son sujet — on dit seulement « tourterelles et pigeons » —, tu n'exclus pas un toumtoum et un androgyne d'entre eux, car ils sont aptes pour l'autel. Or, si un toumtoum est considéré soit comme mâle soit comme femelle, pourquoi le premier Tana le disqualifie-t-il d'être sacrifié ? La Guemara répond encore : efface de cette baraïta la mention du toumtoum.
וְעוֹף, הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״זָכָר וּנְקֵבָה״, אֵין אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם! סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends que Rabbi Elazar dit : un animal tereifa [blessé mortellement], un mélange interdit d'espèces, un animal né par césarienne, et un animal toumtoum ou androgyne ne deviennent pas consacrés et ne rendent pas un autre animal consacré à leur place.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַטְּרֵיפָה, וְהַכִּלְאַיִם, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — לֹא קְדוֹשִׁים וְלֹא מַקְדִּישִׁין.
Et Chmouel dit en explication : ils ne deviennent pas consacrés par substitution — c'est-à-dire que si l'on a voulu substituer l'un de ces animaux à un animal sacrificiel, il ne devient pas sacré. Et si l'un d'eux est né d'un animal sacrificiel, ils ne rendent pas un animal non consacré sacré dans un cas où l'on voulait en faire un substitut. Et si un toumtoum est soit mâle soit femelle, pourquoi ne deviendrait-il pas consacré et ne rendrait-il pas un autre animal consacré ? La Guemara répond : efface de cette baraïta la mention du toumtoum.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא קְדוֹשִׁים בִּתְמוּרָה, וְלֹא מַקְדִּישִׁין לַעֲשׂוֹת תְּמוּרָה! סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם.
La Guemara propose : viens et entends une version légèrement différente de cette baraïta. Rabbi Elazar dit : il y a cinq types d'animaux qui ne deviennent pas consacrés et ne rendent pas un autre animal consacré, et ce sont : un tereifa, un mélange interdit d'espèces, un animal né par césarienne, un toumtoum et un androgyne. Et si tu disais : ici aussi, efface de cette baraïta un toumtoum — il ne resterait que quatre types d'animaux listés dans la baraïta. La Guemara répond : retire la mention du toumtoum et insère à sa place un orphelin — c'est-à-dire un animal né après la mort de sa mère —, qui est aussi disqualifié comme sacrifice.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה לֹא קְדוֹשִׁים וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְאֵלּוּ הֵן: הַטְּרֵיפָה, וְהַכִּלְאַיִם, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, וְטוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם — הָווּ לְהוּ אַרְבָּעָה! אַפֵּיק טוּמְטוּם, וְעָיֵיל יָתוֹם.
Dirons-nous que cette question — un toumtoum est-il une entité distincte ou est-il définitivement soit mâle soit femelle — fait l'objet d'une dispute entre tannaim ? Comme il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Ilai dit au nom de Rabbi Yishmael : un androgyne est un premier-né, et il vient avec son défaut ; et les Sages disent : la sainteté ne repose pas sur lui. Rabbi Shimon ben Yehouda dit au nom de Rabbi Shimon : le verset dit « Les mâles » (Devarim 15, 19), et partout où il est dit « mâle », cela vise uniquement à exclure un toumtoum et un androgyne. Puisque, selon Rabbi Shimon ben Yehouda, il faut un verset pour exclure un toumtoum, comme un androgyne, de la catégorie du mâle, il est évident qu'à son avis un toumtoum n'est pas considéré comme quelqu'un dont le statut de mâle est incertain, mais comme une entité distincte.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי? רַבִּי אִילְעַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּכוֹר הוּא וּמוּמוֹ עִמּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״הַזָּכָר״, וְכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״זָכָר״ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
La Guemara analyse cette baraïta : et si tu disais : ici aussi, efface de cette baraïta un toumtoum — alors l'opinion de Rabbi Shimon ben Yehouda serait la même que celle des Sages, car eux aussi maintiennent qu'un androgyne n'est pas sacré. Plutôt, n'est-ce pas que la différence entre eux porte sur le statut d'un toumtoum — le premier Tana, c'est-à-dire les Sages, estime : la sainteté ne repose pas sur lui, et ils parlent spécifiquement de l'androgyne, qui était le sujet de la déclaration de Rabbi Ilai ; mais un toumtoum est un cas d'incertitude, et il est donc sacré en raison de l'incertitude. Et Rabbi Shimon
וְכִי תֵּימָא: סְמִי מִיכָּן טוּמְטוּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הַיְינוּ רַבָּנַן! אֶלָּא לָאו טוּמְטוּם אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו אַאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֲבָל טוּמְטוּם סְפֵיקָא הוּא וְקָדוֹשׁ מִסְּפֵיקָא, וַאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן
Rachi
אלמה תניא הזכר - והיה ערכך הזכר ומריבויא דה"א נפקא לן ולא טומטום:
ערך איש ואשה - אין שוין כדמפרש בפ' בהר סיני:,אם נקבה - מריבויא דאם נפקא לן ולא טומטום משום ספיקא לא ממעיט ליה קרא דספיקא קמי שמיא ליכא אלא ודאי משום בריה ממעיט ליה:,סמי מכאן טומטום - מקרא לא ממעט אלא אנדרוגינוס ומשום בריה אבל טומטום נערך ולחומרא נערך כזכר:
אם זכר אם נקבה - בשלמים כתיב (ויקרא ז) ומשום ספק לא ממעט קרא ועוד בין זכר בין נקבה כשר לשלמים אלא ודאי בריה הוא:
הזכר ולא נקבה - דהיינו הך דגבי עולה דפרישית לעיל להוציא טומטום ומדמעטיה קרא בריה הוא דמשום ספק לא ממעט קרא: הרובע ל"ג דלא שייך בעופות:,להוציא טומטום ואנדרוגינוס - דטומטום נמי בריה הוא:
הנעבד - כולה בקרבנות דעופות קמיירי:,מטמאים בגדים אבית הבליעה - כשאר נבלת עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוי נבילה ואי לאו בריה הוא אמאי אינה מליקה מה נפשך אם זכר הוא כשר ואם נקבה הרי כשר דהא בעופות לא חלק הכתוב ועוד מדר"א איכא לאותוביה דקאמר כל מקום שאתה מוצא זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ספיקא מי ממעט ליה קרא אלא ודאי בריה הוא והיכא דמעטיה מעטיה אבל בעופות דלא מעטיה לא מעטיה:
לא קדושין בתמורה - כלומר אפילו תמורה שחלה על בעל מום קבוע אינה חלה עליהן וטעמא מפרש במסכת תמורה בפרק יש בקרבנות (תמורה דף יז.):,ולא מקדשין בעושי תמורה - שאם הם קדושין אין עושין תמורה והיכי דמי שהן עצמן קדושין כגון שהיו ולדות קדשים דקדשי אגב אמן ואי טומטום ספק הוא אמאי לא קדוש ממה נפשך:
יתום - דמי להנך שפסולין משנולדו והיכי דמי יתום כדמפרש בשחיטת חולין בפ' שני (דף לח:) שמתה אמו בשעת לידה זה פריש למיתה וזה פריש לחיים:
לימא כתנאי - הא דרב חסדא דאיכא דס"ל ספק הוי:
Tossafot
אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס - מייתורא קדריש אבל מזכר לחודיה לא קממעט כדאמר בסוף המפלת (נדה דף כח:) וכר' יהודה אתיא כדמוכח בשבת בסוף פרק אם לא הביא כלי (דף קלו:) דאמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ותניא הזכר ולא טומטום כו' פירוש וסתם ספרא ר' יהודה היא (לקמן בכורות דף סא.) וקאמר ר"נ בר יצחק אף אנן נמי תנינא דקא"ר יהודה פוסל באשה ואנדרוגינוס לקידוש מי חטאת ומאי שנא גבי מילה דכתיב (בראשית יז) המול לכם כל זכר ויש לתמוה מאי שנא דבערכין צריך ייתור למעט אנדרוגינוס ובקידוש לא צריך מיעוט אלא ממעטינן ליה מהיכא דממעטינן אשה מונתן ולא ונתנה כדאמרינן בפרק טרף בקלפי (יומא דף מג.) ובמילה אדרבה צריך יתור לרבותן לדין זכר ומיהו מקידוש הוה מצינן למימר דשמא איכא מיעוט אבל מילה קשיא וי"ל דקסבר ר' יהודה אנדרוגינוס מוצא מכלל זכר בלא שום מיעוט מסברא ולהכי פסל ליה קדוש ולענין מילה צריך ייתורא דכל זכר לריבויא והא דבעי מיעוטא בערכין היינו משום דמסברא הייתי מעמידו לכל הפחות בערך נקבה אי לאו דמעטיה מנקבה (לאוקומיה בערך) וברייתא דעולה דלעיל דאיצטריך קרא למעוטי מזכר לאו כר' יהודה אע"ג דסתם סיפרא היא דהא בקידוש פוסלו ר' יהודה בלא שום ייתור ומ"מ פשיטא ליה דההיא דערכין (דף ד.) ר' יהודה כל כמה דאיכא לאוקומיה סתם סיפרא כוותיה מוקמינן ועוד תניא בהדיא בפ"ק דערכין (דף ה:) דר' יהודה אומר הטומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין ומיהו קשה לפי שיטה שפירשתי מפרק הערל (יבמות דף עב:) דמשמע התם דלא פסיל ליה ר' יהודה לענין קדוש אלא מספק דהוי ספק איש ספק אשה דתניא ר' יהודה אומר אף אנדרוגינוס שקדש קדושו פסול מפני שהוא ספק אשה ואשה פסולה לקדש ונראה לפרש דספק הוא לר' יהודה ולענין מילה אי כאשה גמורה ריבהו הכתוב מכל זכר דמשמע כל זכרות ולענין ערכין מעטו הכתוב מערך איש ואשה לפי שהוא משונה:
טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה - ה"ה דלהקרבה נמי כשרין כדמפרש טעמא אלא איידי דנקט ת"ק טמא נקט ר"א אין מטמאין:
ואתא ר"ש בן רבי יהודה משום ר"ש למימר טומטום נמי בריה הוא - משמע הכא דקסבר אנדרוגינוס בריה הוא כמו טעמא דטומטום ואפי' דמסיק נמי דטומטום ממעט לדידיה מטעם שהוא נקבה כשמטיל מים במקום נקבות מ"מ באנדרוגינוס הוי לעולם משום דבריה הוא ותימה דפ' הערל (יבמות דף פא.) משמע דר"ש חשיב ליה ודאי זכר לר' יוחנן דאמר התם אף מאכילה בחזה ושוק וי"ל דאפי' הוי ודאי זכר ממעטינא ליה זכר אבל נקבה ודאי מימעטא מן טומטום המטיל מים במקום נקבות לפי המסקנא דאפי' ודאי נקבה הוי כיון דלא חייש שמא נהפכה זכרות לנקבות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.