Guémara
Le bénéfice de la discrétion pour les propriétaires des produits, c'est-à-dire le bénéfice découlant de la possibilité de donner la teruma et la dîme à tout prêtre ou Lévite de leur choix.
טוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים.
La baraïta continue: Comment ça? Quant à un Israélite qui séparait la teruma de son tas de blé, et qu'un autre Israélite le trouva et lui dit: Prends cette pièce de sela pour toi et donne la teruma et la dîme au fils de ma fille qui est prêtre, c'est permis. Mais si c'est un prêtre qui a donné la pièce de sela pour avoir le droit de donner la teruma et la dîme à un autre prêtre, cela est interdit. Les prêtres ne peuvent pas payer pour les cadeaux qu'ils reçoivent.
כֵּיצַד? יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִכִּרְיוֹ, וּמְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר, וְאָמַר לוֹ: ״הֵא לְךָ סֶלַע זֶה, וּתְנֵהוּ לְבֶן בִּתִּי כֹּהֵן״ — מוּתָּר. אִם הָיָה כֹּהֵן לְכֹהֵן — אָסוּר.
La Guemara demande: Et selon le tanna de ce baraïta, quelle est la raison pour laquelle il ne déclare pas que les propriétaires ont également le bénéfice de la discrétion en ce qui concerne les dons du sacerdoce, c'est-à-dire la patte antérieure, la mâchoire et la gueule, qui doivent être donnés au prêtre de tout animal non sacré que l'on abat? Pourquoi mentionne-t-il uniquement le teruma? La Guemara répond qu'il aurait pu vous dire: Dans le cas du teruma, qui a un caractère sacré inhérent et qui ne peut donc pas être racheté, le prêtre ne se trompera pas avec lui et ne le traitera pas comme s'il n'avait pas de caractère sacré, même si le propriétaire en reçoit un paiement.
וְתַנָּא מַאי טַעְמָא לָא קָאָמַר מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה? אָמַר לָךְ: תְּרוּמָה, דִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הִיא, דְּכֵיוָן דְּלָא מִתַּחֲלָא — לָא אָתֵי לְמִיטְעֵי בַּהּ.
En revanche, en ce qui concerne ces dons du sacerdoce, puisqu'ils ont un caractère sacré qui est inhérent à leur valeur, ce qui signifie qu'une fois que le prêtre les a reçus, il peut les vendre, le prêtre pourrait se tromper en disant que le caractère sacré qu'ils ont peut être racheté par quatre zuz, c'est-à-dire un sela, et il pourrait en arriver à les traiter de la même manière qu'on traite la nourriture non sacrée. Ce serait une erreur, car un prêtre doit manger ses dons sacerdotaux de manière digne, c'est-à-dire rôtis et assaisonnés (voir Ḥullin 132b).
הָנֵי, כֵּיוָן דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִינְהוּ, אָתֵי לְמִיטְעֵי בְּהוֹן, דְּבַר מִיתַּחַל קְדוּשְׁתַּיְיהוּ אַאַרְבְּעָה זוּזֵי, וְאָתֵא לְמִינְהַג בְּהֹן מִנְהָג דְּחוּלִּין.
§ Sur un sujet connexe, Rava dit: Teruma de l'extérieur d'Eretz Yisrael n'a aucune interdiction en raison de l'assistance d'un prêtre à l'aire de battage. Les Sages ont décrété qu'il fallait séparer le teruma des produits cultivés dans certains endroits en dehors d'Eretz Israël. Pourtant, les halakhot régissant ce teruma ne sont pas aussi strictes que celles qui s’appliquent au teruma provenant de produits cultivés en Eretz Israël. Par conséquent, on peut donner un tel teruma à un prêtre pour aider à l'aire de battage. À l’appui de cette affirmation, la Guemara raconte que Rav Ḥama a donné du teruma provenant de l’extérieur d’Eretz Israël à son serviteur, qui était prêtre, comme salaire.
אָמַר רָבָא: תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כֹּהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת. רַב חָמָא יָהֵיב לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ.
Concernant le teruma provenant de l'extérieur d'Eretz Israël, Chmouel dit: Le teruma provenant de l'extérieur d'Eretz Israël qui a été mélangé avec des produits non sacrés est annulé en majorité, contrairement au teruma ordinaire, qui nécessite cent parties de produits non sacrés pour l'annuler. La Guemara raconte que Rabba, qui était prêtre, annulait sa teruma de l'extérieur d'Eretz Israël à une majorité dès l'origine (ab initio) et la mangeait pendant ses jours d'impureté. Ces deux actes sont interdits dans le cas du teruma provenant de produits cultivés en Eretz Israël.
אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ — בְּטֵילָה בְּרוֹב. רַבָּה מְבַטְּלָהּ בְּרוֹב, וְאוֹכֵל לָהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ.
La Guemara raconte: Rav Houna, fils du Rav Yehoshua, lorsqu'il avait du vin de teruma provenant de produits cultivés en dehors d'Eretz Israël, versait deux cruches de vin non sacré et une cruche de vin de teruma dans une cuve afin d'annuler le vin de teruma, puis il en sortait l'équivalent d'une cruche de vin à boire. Ce faisant, à partir de maintenant, chaque fois qu’il recevait plus de vin de teruma cultivé en dehors d’Eretz Israël, il versait une cruche de vin de teruma dans la même cuve, qui contenait encore l’équivalent de deux cruches de vin, et en retirait l’équivalent d’une cruche de vin.
רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מִתְרְמֵי לֵיהּ חַמְרָא דִּתְרוּמָה, הֲוָה רָמֵי תְּרֵי נַטְלֵי דְּחוּלִּין וַחֲדָא נַטְלָא דִּתְרוּמָה, וְשָׁקֵיל חַד. מִיכָּן וְאֵילָךְ, רָמֵי חֲדָא וְשָׁקֵיל חֲדָא.
Et Chmouel ajoute: Le Teruma provenant des produits cultivés en dehors d'Eretz Yisrael n'a pas besoin d'être séparé avant de manger ces produits. Au lieu de cela, on peut commencer à manger et ensuite séparer le teruma du reste.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ, וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ.
Et Chmouel dit également: Teruma en dehors d'Eretz Yisrael est interdit uniquement à un membre d'une maison sacerdotale dont l'impureté provient de son corps, par exemple, un homme qui éprouve une émission séminale ou une femme en période de menstruation. Il n'est pas interdit à un prêtre qui est entré en contact avec un cadavre, une carcasse d'animal ou la carcasse d'un animal rampant. Et cette affirmation selon laquelle un tel teruma est interdit à celui dont les impuretés proviennent de son corps, ne s'applique qu'à sa consommation. Mais en ce qui concerne le fait de toucher à Teruma depuis l’extérieur d’Eretz Israël, cela ne nous pose aucun problème.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ אֲסוּרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁהַטּוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, וְהָנֵי מִילֵּי בַּאֲכִילָה, אֲבָל בִּנְגִיעָה — לֵית לַן בַּהּ.
Ravina dit: Par conséquent, une femme menstruée, dont l'impureté provient de son corps, peut séparer la ḥalla de la pâte en dehors d'Eretz Israël, et un prêtre mineur, qui n'a jamais éprouvé d'émission séminale et est donc rituellement pur, peut la manger. Et s’il n’y a pas de prêtre mineur disponible, elle prend la ḥalla avec le dessus d’une brochette [massa] et la jette au four, puis sépare un autre morceau de la pâte comme ḥalla, non pas parce que cela est nécessaire mais pour que la catégorie halakhique de ḥalla ne soit pas oubliée. Et un prêtre adulte peut en manger, même s'il est rituellement impur.
אָמַר רָבִינָא: הִילְכָּךְ, נִדָּה קוֹצָה חַלָּה, וְאוֹכֵל לָהּ כֹּהֵן קָטָן, וְאִי לֵיכָּא כֹּהֵן קָטָן — שָׁקְלָה לַהּ בְּרֵישׁ מַסָּא, וְשָׁדְיָא בְּתַנּוּרָא, וַהֲדַר מַפְרְשָׁא חַלָּה אַחֲרִיתִי, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת חַלָּה, וְאוֹכֵל לָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל.
La Guemara raconte que Rav Nahman, Rav Amram et Rami bar Ḥama voyageaient à bord d'un ferry. Rav Amram est allé se soulager. Une certaine femme s'est présentée devant Rav Nahman et Rami bar Ḥama et leur a dit: Dans le cas d'une personne qui est impure par contact avec un cadavre, quelle est la halakha quant à savoir si elle peut s'immerger dans un bain rituel et prendre la teruma depuis l'extérieur d'Eretz Israël? Rav Nahman dit à Rami bar Ḥama:
רַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרָמֵי בַּר חָמָא הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאַרְבָּא, סְלֵיק רַב עַמְרָם לְאִפְּנוֹיֵי, אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא עַלַּת קַמַּיְיהוּ, אֲמַרָה לְהוּ: טְמֵא מֵת מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל וְאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ? אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרָמֵי בַּר חָמָא:
Rachi
טובת הנאה - דבר מועט ואם היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן אחר קרובו אסור כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע:
ה"ג ותנא מ"ט לא אמר מתנות כהונה ולא גרס ותנא קמא - בכולן יש בהן טובת הנאה ומפרש כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו מאי טעמא לא אמר נמי או טבח שהפריש מתנותיו ורועה שהיו לו בכורות:,אמר לך תרומה - היינו טעמא דשריא טובת הנאה דידה דקדושת הגוף היא דכולי עלמא ידעי דלא נפקא לחולין ולא אתי האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה למיטעי ולמנהג בה ענין חול ולמימר איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי אמו:
אבל הני - מתנות בכור: ,דקדושת דמים נינהו - דאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרן לישראל ותו לא בעי ליה לישראל למיכלינהו בצלי ובחרדל כי היכי דעביד כהן הילכך אתי האי כהן למיטעי בהון וסבר כיון דבני קנין נינהו:,תיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי - דיהיב אבי אמו דהיינו ד' זוזי ואתי למינהג בהו מנהג דחולין שלא יאכלם בצלי ובחרדל כדינם המפורש בפרק הזרוע והלחיים והקיבה (חולין דף קלב:) ומשום הכי לא תנינהו. והאי דנקט ובכולן הכי קאמר ובכולן התרומות והמעשרות יש בהן טובת הנאה:
תרומת חוצה לארץ - דרבנן היא ויכול ליתנם לכהן המסייע:,לשמעיה - כהן:
בטילה ברוב - לאוכלה לזר ולא בעינן אחד ומאה ולאחר שעירבה ברוב חולין יכול לאכול זר או כהן בימי טומאה לאחר שביטלה:,רבה - כהן היה דמדבית עלי קאתי:
חמרא דתרומה - דחוצה לארץ:
אוכל והולך - הטבל וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה:
טומאה יוצאת מגופו - כגון זב וזבה ונדה ובעל קרי אבל לטמא מת שריא:,בנגיעה לית לן בה - ואע"ג שמטמאה לא איכפת לן דאינו מוזהר עליה לשומרה שלא יטמאנה:
הילכך - דבנגיעה אינו מוזהר נדה קוצה לה חלה ואכיל לה:,כהן קטן - ולא גדול מפני שהטומאה יצאה עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן. ל"א להכי נקט כהן קטן שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו ובשאלתות דרב אחאי מפרש הכי:,בריש מסא - פורגו"ן דכמה דאפשר לאיזדהורי מזדהרא מליגע בה מאחר שקראה לה שם:,כהן גדול - כהן שהגיע לכלל מצות:
[לאפנויי - לנקבים]:,מהו שיטבול ויאכל תרומת חוצה לארץ - בלא הערב שמש:
Tossafot
ואתי למינהג בהו מנהג דחולין - ובעינן (זבחים דף כח.) למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין בצלי ובחרדל ובכל מתנות כתיב למשחה אפילו בזרוע ובלחיים ובקיבה כדמשמע הכא וגבי תרומה לא מצינו שיצריך בשום אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר:
תרומת חוצה לארץ בטלה ברוב - להתירה לכהן טמא קאמר כדקאמר רבה מבטל לה ברוב (ואפילו) בימי טומאתו ולא כמו שפירש הקונטרס לאוכלה זר ולא בעיא אחד ומאה דבהדיא מוכח במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) דאסורות לזר גבי חלת עובד כוכבים בארץ ותרומתו בחוצה לארץ מודיעין אותו שהוא פטור חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת דדייק התם הא דישראל מדמעת משמע דאינה עולה לאכול לזרים אלא באחד ומאה:,רבה מבטל לה ברוב כו' - רבה גרס שהיה כהן דאמרינן רבה מדבית עלי קאתי אבל רבא לא היה כהן כדמוכח בפרק הזרוע (חולין דף קלג.) דא"ל רבא לשמעיה זכי לי מתנות כו':
אוכל והולך ואח"כ מפריש - משמע דלא בעי מוקף מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר שיפריש התרומה ישאר מכריו שיתקיים בו מוקף אבל בקונטרס פי' דאוכל והולך וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה:
הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן - יש קצת תימה אמאי נקט כהן קטן והלא אפילו גדול יכול לאוכלה אחר שטובל וטהר מקריו ואי משום טורח טבילה והלא גם בא"י טובלין לתרומה וגם בבבל היו טובלים לתרומת חוצה לארץ כדמשמע לעיל דלא אכיל לה רבה ברוב אלא בימי טומאתו ובריש בנות כותים (נדה דף לב.) שהטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ונראה לר"י מתוך כך דאין לחלה זו שיעור ולפי שדבר מועט הוא נותנה לכהן קטן והכי משמע לישנא דשקליה בריש מסא שהדבר מועט הוא ואע"ג דלא מזכיר לה אלא גבי שריפה מ"מ משמע דההיא נמי דנותנה לקטן דבר מועט וגם אותה שנשרפת הוצרך להזכיר בריש מסא לפי שבה משליכה בתנור אבל תרומה שלהם שהיתה מן התבואה לא היתה ראויה כל כך לינתן לכהן קטן אפילו לא היה לה שיעור שקטן היה מאבדה וכן יין ושמן ועוד י"ל שהתרומה יש לה שיעור כגון תרומת מעשר:,בריש מסא ושדי לה בתנורא - פי' בקונטרס דכמה דאפשר לאזדהורי מליגע בה מאחר שקרא עליה שם מיזדהר וקשיא לפירושו דהא בנגיעה אמרו דלית לן בה ולגמרי שרי ליגע אלא נקט ריש מסא לפי שדרך להפך בו גחלים ועצים כמו שפי' בקונטרס מסא פורג"א בלע"ז ויכול להכניס יפה החלה בתנור בתוך האור ונראה דמסא היינו מרדא שרודין בו את הפת כדמשמע בתענית (דף כה.) גבי דביתהו דר' חנינא דקאמר לה שיבבתה אייתי מסא דקא חרכא ריפתא וקאמרינן התם אף היא להביא מרדא נכנסה אבל מתארא יכול להיות פורגו"ן כמו שפי' הקונטרס בפ"ק דחגיגה (דף ד:) גבי [מרים] מגדלא דרדקי שקלתיה למתארא וקא מהדרא תנורא שהיתה אוחזת האוד של תנור שקורין מכבדת את התנור ולפי שיש דברים שאין מתחייבין בחלה עד לאחר אפייה כגון סופגנין ודובשנין בפ' כל שעה (פסחים דף לז.) וכדאמר טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה נקט שקיל לה בריש מסא דכשבא לרדותה שורפה ומשליכה באש בראש המרא עצמה:,פסק והדר מפרשא חלה אחריתי - משמע שלא החמירו להפריש חלה שניה אלא היכא דליכא כהן קטן ולא כהנהו מקומות דקתני במסכת חלה (פ"ד מ"ח) שלעולם מפרישין שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן דאותן מקומות קרובין לא"י ומתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה וטעונה שריפה דגזרו עליה שלא לאוכלה אפילו כהן טהור גמור מחמת שהיא טמאה ולכך מפרישין לעולם של אור וחלה שניה שלא תשתכח תורת חלה כדמפרש נמי הכא אבל כאן בבבל שזה רחוק מארץ ישראל ולא מתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה ולא גזרו עליו שום איסור מחמת טומאה עצמה ולכך התירוה גם לכהן טמא כיון דלא יוצאה עליו מגופו וגם התירו לבטל ברוב והשניה אוכל כהן גדול אפילו זב דלא מפליג הכא כלל דאע"ג דבחלה שניה דהתם תנן (גם זה שם) ואסורה לזבין ולזבות ולנדות וליולדות ואין ללמוד דהא דהכא לאוסרה לזבים ולזבות שהיא בבבל רחוק מא"י וגם אינה טעונה להפריש אלא היכא דליכא כהן ממקומות הקרובים הקבועים להפריש שתי חלות לעולם ויש פירושים שמוגה בהם דהך חלה אחריתי דהכא אין קורא עליה שם חלה דלית ליה תורת חלה ומסתברא דאינה מדמעת דאע"ג דתרומת חוצה לארץ מדמעת כדתניא במנחות בפ' רבי ישמעאל (דף) ושמא אפילו השניה במקומות השנויים במשנה אינה מדמעת ונראה לרבי דבין הכא ובין התם אף במקום שהחמירו להפריש חלה שניה לא החמירו להפריש שתי תרומות דהא לא מצריך במשנה להפריש שתים אלא בחלות ויש ליתן טעם שבחלה יש יותר לחוש שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם המגלגל עסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.