Traité Bechorot

17b

Étude de Bechorot 17b

Étude de la Mishna & Guémara 17b

Et lorsqu'il abat l'animal, il est obligé de se faire retirer les dons du sacerdoce, c'est-à-dire les dons qu'on est tenu de donner à un prêtre sur un animal non sacré: la patte antérieure, la mâchoire et la gueule. Et Rabbi Yossei le considère exempté de donner ces cadeaux. Si l'un des deux nés ensemble meurt, Rabbi Tarfon dit: Le prêtre et le propriétaire se partagent l'agneau restant. Rabbi Akiva dit: Puisqu'il y a une incertitude à qui il appartient, il reste en possession du propriétaire, car la charge de la preuve repose sur le demandeur. Si un mâle et une femelle sont nés ensemble, tout le monde s'accorde à dire que le prêtre n'a rien ici.

וְחַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן — רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.

Guémara

GEMARA: La mishna enseigne que les rabbins ne sont pas d’accord avec le rabbin Yosei HaGelili, affirmant qu’il est impossible que le moment de la naissance des jumeaux coïncide précisément. Ils ont dit à l'école du rabbin Yannai: Selon le rabbin Yosei HaGelili, nous avons entendu dans la mishna qu'il dit: Il est possible que deux événements qui sont entre les mains du Ciel coïncident avec précision, et d'autant plus il est clair qu'il est possible que deux événements qui sont entre les mains de l'homme coïncident avec précision, car ils sont censés être simultanés. Mais selon les rabbins, ils soutiennent évidemment qu'il est impossible que deux choses qui sont entre les mains du Ciel coïncident exactement, mais en ce qui concerne les événements qui sont entre les mains des hommes, quelle est leur opinion?

גְּמָ׳ אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם, וְרַבָּנַן — בִּידֵי שָׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, בִּידֵי אָדָם מַאי?

La Guemara suggère: Venez entendre une preuve d'une mishna (Middot 3:1): Une ligne rouge encerclait l'autel au milieu, pour séparer entre le sang qui doit être présenté sur la partie supérieure de l'autel et le sang qui doit être présenté sur la partie inférieure de l'autel. Et si vous dites qu'il est impossible que deux choses qui sont entre les mains de l'homme coïncident exactement, c'est-à-dire que l'on ne peut pas mesurer avec précision le milieu d'une zone, alors cette ligne ne sera pas exactement au milieu, ce qui signifie qu'il y aura des moments où le prêtre mettra du sang destiné à la partie supérieure de l'autel sur la partie inférieure et du sang destiné à la partie inférieure de l'autel. La Guemara rejette cette preuve: Dans ce cas, on élargit un peu le trait pour qu'il recouvre bien la partie médiane de l'autel.

תָּא שְׁמַע: חוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְאִי אָמְרַתְּ אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם, זִימְנִין דְּקָא יָהֵיב עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה! דְּמַרְוַוח בָּהּ פּוּרְתָּא.

La Guemara suggests: Come and hear a proof from the measurements of the vessels and from the measurements of the altar of the Temple. Since the Torah gives precise measurements for them, this indicates that it is possible to measure precisely. La Guemara rejette également cette preuve: là c'est différent, comme le dit le Miséricordieux: Faites-le, et dans la mesure où vous pouvez accomplir Ses directives, cela trouve grâce à Ses yeux, comme le dit le verset: « Tout cela par écrit, comme le Seigneur m'a rendu sage par Sa main sur moi, même toutes les œuvres de ce modèle » (I Chroniques 28:19).

תָּא שְׁמַע מִמִּדַּת כֵּלִים, מִמִּדַּת מִזְבֵּחַ. שָׁאנֵי הָתָם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר עֲבֵיד, וּבְכֹל הֵיכִי דְּמָצֵית לְמִיעְבַּד נִיחָא לֵיהּ, ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״.

Rav Ketina a dit: Venez entendre une preuve différente de la part d'un baraïta: un récipient en terre cuite devenu rituellement impur ne peut être purifié qu'en étant brisé. S’il est brisé en deux, le plus gros morceau reste impur tandis que le plus petit devient pur. Si l'on divise un four en terre cuite impur en deux morceaux et qu'ils sont de taille égale, les deux sont rituellement impurs, car il est impossible que les deux coïncident avec précision, c'est-à-dire qu'on ne peut pas mesurer exactement. Rav Kahana a dit, rejetant cette preuve: Un récipient en terre cuite est différent, car il présente des empreintes, c'est-à-dire que l'endroit de la cassure est inégal et est donc particulièrement difficile à mesurer avec précision.

אָמַר רַב קַטִּינָא, תָּא שְׁמַע: חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם וְהֵן שָׁוִין — שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: שָׁאנֵי כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ גּוּמּוֹת.

La Guemara suggère: Venez entendre une autre preuve d'une mishna (Sota 45b): En ce qui concerne le cas de la génisse dont le cou est brisé, si la personne tuée a été trouvée précisément entre deux villes, les deux villes amènent deux génisses entre elles; c'est la déclaration du rabbin Eliezer. Quelle est la raison pour laquelle chaque ville doit amener une génisse?

תָּא שְׁמַע: נִמְצָא מְכוָּּון בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי טַעְמָא?

N’est-ce pas parce que Rabbi Eliezer dit: En ce qui concerne les affaires qui sont entre les mains des hommes, il est possible que deux affaires coïncident précisément? Et Rabbi Eliezer soutient également que lorsque le verset dit au singulier: « Et la ville la plus proche de l’homme tué, les anciens de cette ville prendront une génisse du troupeau » (Deutéronome 21: 3), il ne fait pas nécessairement référence à une seule ville, mais même aux deux villes les plus proches, si elles sont à égale distance du cadavre. S'il était impossible que les deux villes soient mesurées exactement à la même distance du cadavre, ils n'amèneraient pas deux génisses mais une seule en association, en stipulant qu'elle appartient à la ville qui est effectivement la plus proche.

לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר בִּידֵי אָדָם אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, וּקְרוֹבָה — וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת?

La Guemara rejette cela: Non, Rabbi Eliezer

לָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר

Rachi

וחייב במתנות - כשישחטנו יתן לכהן את הזרוע והלחיים וסתם משנה היא זו:,ור' יוסי פוטר - מפרש בגמ':,יחלוקו - דחזר בו ר"ט ממאי דאמר לעיל כדמפרש בגמ' דס"ל דאפילו כשהן חיין מעלין את היפה בדמים לשניהם שיחלקו בשניהם הלכך מת אחד מהן יחלוקו את החי:,זכר ונקבה אין כאן כלום לכהן - דשמא נקבה יצאה תחלה והמוציא מחבירו עליו הראיה. והכא אפילו רבי טרפון מודה דהתם הוא דפליג משום דוודאי חד מינייהו לכהן הלכך יפה כחו לחלוק בשוה אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל ומיהו ירעה עד שיסתאב ואח"כ יאכלנו דספק הוא:

גמ' אפשר לצמצם בידי שמים - כגון הך לידה ואע"ג דאין מקפידין בכך:,וכל שכן בידי אדם - דמתכוונין לצמצם שום מדה או שום דבר דוודאי אפשר לצמצם:,בידי אדם - שמתכוונין ומודדין כדי לצמצם מאי אפשר לצמצם או לא:

חוגרו - למזבח באמצע גובהו הוא:,קיהיב - דמים עליונים הראוים להנתן למעלה מאמצעיתו וקא יהיב להו למטה דשמא לא צמצמו יפה ועשו את החוט למטה מאמצעיתו הרבה וכי נותנין דמים עליונים למעלה מן החוט מעט איכא למימר למטה מאמצעיתו הוא:,ותחתונים למעלה - דשמא למעלה מאמצעיתו נתנו את החוט:,דמרווח ביה פורתא - לעולם א"א לצמצם והכא כגון שעשו את החוט רחב מאחר שמדדו והתחילוהו באמצע הרחיבוהו למטה ולמעלה דממה נפשך למטה דידיה הוי תחתונו של מזבח ולמעלה דידיה הוי עליונו בלא שום ספיקא:

ת"ש ממדת כלים - דאמר רחמנא (שמות כ״ה:כ״ג) ועשית שלחן אלמא צמצמו יפה ועשאוהו באמותיו מצומצמות: ,שאני התם דאמר רחמנא עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא ליה - ולעולם לא צמצמו יפה:,הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל - כל מלאכת התבנית דוד אמרו לפסוק זה. ולא גרסינן ליה הכא:

חלקו לשנים - תנור שנטמא וחלקו לשנים והן שוין טמאין דאי אפשר לצמצם ובכל חד וחד איכא למימר הכא איכא רובא וקי"ל תנור שיריו ברובו בהעור והרוטב (חולין דף קכד.):,ויש בו גומות - שאינו נחלק בשוה אלא כששוברין אותו חתיכות (קרקע) בולטות בו ועושה בזה גומא וכן במקומות הרבה והילכך אי אפשר לשער אותן בליטות:

נמצא - חלל מכוון בין שתי עיירות שאין זו קרובה לו יותר מזו כלום:

אפשר לצמצם - ולמדוד יפה כיוונו שתיהן קרובות זו כזו וקסבר קרובה דכתב בקרא (דברים כ״א:ג׳) הקרובה אל החלל אפילו קרובות משמע שאם יש שתים קרובות לו בשוה שתיהן עורפות דאי אי אפשר לצמצם אלא ודאי אחת קרובה מחברתה אמאי מביאות שתי עגלות יביאו אחת בשותפות כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו:

Tossafot

זכר ונקבה אין לכהן כלום - אאפילו יוצא שני ראשים כאחד קאי ומודה ר' יוסי הגלילי הכא דאע"ג דאפילו אי כוליה רחם מיקדשי מ"מ מין במינו אינו חוצץ כדאמר בפ"ק (לעיל בכורות דף ט:) הכא שהיא נקבה והויא פטר רחם כמוה בטלה בכורתו לגמרי ולא דמי לההיא דפ' בהמה המקשה (חולין דף ע.) כרכתו אחותו והוציאתו דהתם איירי כדנפק הוא דרך ראשו והיא דרך מרגלותיה דלא הויא איהי פטר רחם:

אפשר לצמצם בידי שמים - פי' בקונטרס כגון הך דלידה דאע"ג דאין מקפידין בכך וכ"ש בידי אדם במתכוונים לצמצם שום מדה או שום דבר דודאי אפשר לצמצם וקשה לר"י כי קא מבעיא ליה לרבנן דבידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי היכי פשיט מצמצם מכוון בין שתי עיירות הא על כרחך נהי דיכולין לצמצם הדבר כשמתכוונין למדוד מ"מ לרבנן א"א שיהא הדבר מצומצם בין שתי עיירות דכיון דבידי שמים הוא שמעצמו נפל שם מתחלה ולא נתעסקו עליו למדוד ולהניחו שם מכוון ונראה לרבי דאפילו למ"ד א"א לצמצם בידי שמים אף שפעמים שנמדד בו שהוא מצומצם אלא ה"ק אי אפשר לברר צמצום שבידי שמים כגון לידה דהכא שאין פנאי לברר ולדקדק איזה יצא תחלה ולכך אין שניהן לכהן אבל בידי אדם שיש שהות לברר מיבעיא לן ופשיט ליה מנמצא מכוון בין שתי עיירות דאי אמרת אי אפשר לברר אם הוא מצומצם אע"ג דפרישית דזימנין דמיקרי שהוא מצומצם כיון דאי אפשר להבחין לא יביאו שתי העגלות מספק דמילתא דלא שכיחא היא ואין לנו לתלות מספק שאירע כן ובמסקנא פשטינן דלרבנן אי אפשר לצמצם ואפילו אדם ומתוך הא דפליגי אמוראי בפ"ק דעירובין (דף טז:) בפרוץ כעומד ופ"ב דחולין (דף כח:) במחצה על מחצה כרוב היה נראה דהלכה כרבי יוסי הגלילי דאפשר לצמצם לכל הפחות בידי אדם ואין לומר דקרי פרוץ כעומד כשדומה לנו שהם שוים דאף על גב דשמא אינם שוים וכן מחצה על מחצה דשחיטה דהא מפרש טעמא דלא הוי כרוב וכעומד משום דאמר רחמנא למשה שחוט רובא וגדור רובא דתיפוק לי דבלאו הכי היה אסור מספק משום דשמא שייר רובא והא דפריך בגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עח.) והא א"א לצמצם גבי מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת דמפרש כגון דאתו תרוייהו בהדי הדדי בארבע אמות ואפי' יהא הלכה כר' יוסי הגלילי מ"מ דוחק הוא להעמיד המשנה בכך שאין רגילות להיות הדבר מצומצם וסתמא לא כוונו בבת אחת לבא ובפ' שבועת העדות (שבועות דף לב.) גבי כפרו שניהם כאחת פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני הא מני רבי יוסי הגלילי ור' יוחנן משני אפילו תימא רבנן כו' משמע דאין הלכה כר' יוסי הגלילי וכן בפ' ארבעה אחין (יבמות דף כח.) גבי אחיות איני יודע מי שנאן אמרינן אליבא דרבי יוחנן לא סתים לן תנא כר' יוסי הגלילי לכך נראה דבידי שמים אין הלכה כמותו והך דשבועות וד' אחין הוו בידי שמים אבל בידי אדם הלכה כמותו כדמוכחא ההיא דחולין ועירובין וא"ת הא דאמרינן בפ"ק דעירובין (דף ה:) לחי המושך מדופנו של מבוי פחות מד' אמות אין צריך לחי אחר להתירו וארבע אמות צריך לחי אחר להתירו וקאמר רב הונא בר' יהושע לא אמרן אלא במבוי ז' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ רב אשי אמר מבוי ח' לא צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נדון משום לחי פירוש דאם כן אין בלחי עשרה אמות מאי אמרת דשוו תרווייהו כי הדדי הוה ליה ספק דבריהם ולהקל משמע דאי אפשר לברר הדבר ויש לומר דלעולם אפשר למדוד אלא לא הטריחו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אא"כ הם שווים ומילתא דלא שכיחא היא ומכל מקום אם היה איסורא דאורייתא היה אסור כיון שאפשר למדוד וזה אין להקשות על רב אשי כי שוו כי הדדי נמי לשתרי דקיימא לן פרוץ כעומד מותר דהתם קאי על רב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה פרוץ כעומד אסור והרב רבי שמעון מיינבלא היה מפרש דפרוץ כעומד ומחצה על מחצה כרוב סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ומאן דשרי כשדומה לנו שהפרוץ כעומד משום דאימר פרוץ מרובה ואם תמצא לומר שהם שוים רחמנא אמר גדור רובא ובענין זה יש לפרש ההוא דמחצה על מחצה כרוב והשתא ניחא טפי ההיא דספק דבריהם להקל כיון דאי אפשר למדוד אבל קשיא לרבי דמשמע דספיקא דאורייתא היה אסור מטעם חששא בעלמא דשמא הם שוים אע"ג דאי עומד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר וא"כ היכי דייק מנמצא מכוון בין שתי עיירות התם נמי אע"ג דאי אפשר לכוון ולצמצם מודו רבנן דמביאות שתי עגלות משום חששא דאורייתא דשמא הם שוים ועוד דמאן דאסר פרוץ כעומד לא אסר אלא מטעם דא"ל רחמנא למשה גדור רובא שחוט רובא ואיכא למתלי טפי לאיסור מלהיתר אבל אם היה לתלות להיתר יותר מלאיסור היה מותר כדאשכחן מאן דשרי משום דאמר רחמנא למשה לא תשייר רובא ולא אסר מטעם דשמא הפרוץ מרובה ואם כן ההיא דלחי אפילו הוי ספק דאורייתא תישתרי כיון דבין פרוץ (מעומד) נפיש בין עומד נפיש מותר ומהא דפריך בההיא שמעתא דפרוץ כעומד והא אפשר לצמצם גבי אם יש ריוח ביניהם (סוכה דף טו:) אין לדקדק שום דבר דרבינו חננאל גריס והא אי אפשר לצמצם וכן רבינו שמעון ולרבינו תם נמי אין ראיה שיהא הלכה כן דלא הוי כמו אי אפשר לצמצם בעלמא אלא כלומר אי אפשר לצמצם בשום ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפוד כמו שפירש שם ובההיא דסוף מכילתין (דף ס:) יצאו שנים בעשירי וקראו עשירי משמע דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי אפילו בידי שמים דאי כרבנן דא"א לצמצם אותו שקדם הוי עשירי אפי' ישתוק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי דאין אחד עשר קדוש שלא נעקר שם עשירי ממנו וכן בההיא דסוף פ"ב דחולין (דף לח:) דתחת אמו פרט ליתום דאוקימנא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי הא דבעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב ויש לדחות ההיא דלקמן בפרק בתרא (בכורות דף ס:) דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר אי זה קדם משהו לחבירו ונתכוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואח"כ לאחד עשר עשירי ובסמוך דקאמר התם דכל בבת אחת תרוייהו קדשי לאו ממש בבת אחת בצמצום אלא כדפרשינן ומיהו קשה דבעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נ.) ובפ"ב דקדושין (דף נא.) פריך מהא דיצאו שנים בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ומשמע דקשה ליה דהוה לן למימר דכיון דבזה אחר זה אין האחרון קדוש בבת אחת לא יהא קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה ואחותה והיאך יכול להיות זה דל קריאת שם דידיה מהכא כיון דאי אפשר לצמצם וממה נפשך עשירי מאליו קדוש וי"ל דמבתרא פריך היאך הוא הקדוש כיון דאינו קדוש אלא מחמת דיבורו:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Bechorot 17b

100%

בכורות י״ז במַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת