Guémara
[Suite du cas de l'Israélite qui achète des produits non dîmés] qui ont été mis en tas lissés [mémorahin] chez un non-Juif : il en prélève la dîme et les produits lui appartiennent, car il n'est pas tenu de donner la terouma au Cohen ni la dîme au Lévi.
מְמוֹרָחִין מִן הַגּוֹי, מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ.
La Guemara demande : qui a lissé les tas ? Si l'on dit qu'un non-Juif les a lissés, le Miséricordieux ne dit-il pas : « ton grain » (Devarim 12, 17 ; 18, 4) — à propos de la terouma et des dîmes —, ce qui indique que seul le grain dont le traitement est achevé par un Juif est soumis aux règles de terouma et de dîmes, mais pas le grain d'un non-Juif !
דְּמָרְחִינְהוּ מַאן? אִילֵימָא דְּמָרְחִינְהוּ גּוֹי — ״דְּגָנְךָ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא דְּגַן גּוֹי!
Plutôt, c'est manifestement un Juif qui les a lissés alors qu'ils étaient encore en possession du non-Juif avant l'achat. Il en prélève donc la dîme, car un non-Juif n'a pas la capacité d'acquérir un terrain en Érets Israël de manière à faire disparaître la sainteté du sol et à le soustraire à l'obligation de dîmer sa récolte. Mais les dîmes restent tout de même à ce Juif, car il dit au Cohen : « je suis venu posséder ces produits sur la base des droits d'un homme avec qui tu ne peux pas engager de procédure judiciaire », c'est-à-dire un non-Juif, chez qui j'ai acheté la récolte. Puisqu'il n'est pas tenu de donner terouma ou dîmes au Cohen, je ne suis pas tenu non plus de les lui donner.
אֶלָּא דְּמָרְחִינְהוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּת גּוֹי. מְעַשְּׂרָן, דְּאֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהֵן שֶׁלּוֹ — דְּאָמַר לֵיהּ: קָאָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית (אִישְׁתַּעֵית) [אִישְׁתַּעוֹיֵי] דִּינָא בַּהֲדֵיהּ.
§ La Guemara cite une discussion supplémentaire sur ce sujet : nous avons appris dans une Michna ailleurs (Demai 3, 4) qu'en cas de dépôt de produits chez un Samaritain ou chez un homme de la terre [am ha'arets, peu fiable en matière de dîmes], lorsqu'on les lui rend, les produits conservent leur présomption de statut quant aux halakhot de la dîme et des produits de l'année sabbatique — dont il faut se débarrasser —, car on ne soupçonne pas le Samaritain ou l'am ha'arets d'avoir échangé les produits déposés contre des produits non dîmés ou sabbatiques.
תְּנַן הָתָם: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי וְאֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעֲשֵׂר וְלַשְּׁבִיעִית.
Mais en cas de dépôt chez un non-Juif, les produits rendus sont traités comme les produits du non-Juif, car on présume qu'il les a échangés contre les siens. Rabbi Shimon dit : ils sont traités comme des produits douteusement dîmés [demai], car on ignore si le non-Juif a échangé les produits ou non.
אֵצֶל הַגּוֹי — כְּפֵירוֹתָיו, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דְּמַאי.
La Michna poursuit : Rabbi Elazar dit : tous conviennent qu'on est tenu de séparer terouma et dîmes des produits que le non-Juif a rendus. Ils ne divergent que sur la question de les remettre au Cohen après la séparation. Le premier tanna estime que le non-Juif a certainement échangé les produits, et que le propriétaire doit donc donner la terouma au Cohen. Rabbi Shimon estime que les produits sont traités comme du demai : pour recevoir la terouma, le Cohen doit apporter la preuve que les produits requièrent la dîme.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְהַפְרִישׁ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי — לִיתְּנָן לְכֹהֵן. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: וַדַּאי חַלְּפִינְהוּ, וּבָעֵי מִיתְּנַנְהוּ לְכֹהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: דְּמַאי.
Rav Dimi était assis et exposait cette halakha de Rabbi Elazar. Abaye lui dit : la raison pour laquelle Rabbi Shimon conteste, c'est que nous ignorons si le non-Juif a échangé les produits ou non. Mais s'il les a certainement échangés, tout le monde convient qu'il faut donner terouma et dîmes au Cohen. Pourquoi donc ? Rabbi Shmuel n'a-t-il pas dit au nom de Rabbi Hanina : celui qui achète des produits non dîmés lissés chez un non-Juif en prélève la dîme et ils lui appartiennent — sans obligation de les remettre au Cohen !
יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: טַעְמָא דִּמְסַפְּקָא לַן אִי חַלְּפִינְהוּ אִי לָא חַלְּפִינְהוּ, הָא וַדַּאי חַלְּפִינְהוּ — דְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵי לְמִיתְּבִינְהוּ לְכֹהֵן, וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַלּוֹקֵחַ טְבָלִים מִן הַגּוֹי מְמוֹרָחִין — מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ!
Rav Dimi lui répondit : peut-être qu'ici, dans la Michna qui impose de remettre la terouma au Cohen, il s'agit de la terouma gedola — la terouma prélevée sur la récolte avant les dîmes —, tandis que là, dans l'énoncé de Rabbi Hanina selon lequel on sépare les dîmes mais elles restent siennes, il s'agit de la terouma de la dîme [teroumat ma'aser].
דִּלְמָא כָּאן בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה, כָּאן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר!
Abaye lui dit : tu m'as rappelé un enseignement de Rabbi Yehoshoua ben Levi : d'où déduit-on que celui qui achète des produits non dîmés lissés chez un non-Juif est dispensé de séparer la terouma de la dîme ? D'un verset, car il est dit : « Tu parleras aux Léviim et tu leur diras : Quand vous prendrez la dîme des enfants d'Israël… » (Bamidbar 18, 26). On en déduit que pour des produits non dîmés achetés aux enfants d'Israël, tu sépares la terouma de la dîme et la donnes au Cohen ; mais pour des produits non dîmés achetés chez un non-Juif, tu ne sépares pas la terouma de la dîme pour la donner au Cohen.
אַזְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ טְבָלִים מְמוֹרָחִין מִן הַגּוֹי שֶׁהוּא פָּטוּר מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, טְבָלִים שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל — אַתָּה מַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, טְבָלִים שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי — אִי אַתָּה מַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן.
§ La Michna enseigne au sujet de l'agneau utilisé pour racheter le premier-né d'ânesse : et s'il meurt, on peut en tirer profit. La Guemara demande : où est-il mort ? Si l'on dit qu'il est mort chez le Cohen, et que la Michna signifie que le Cohen peut en tirer profit — n'est-ce pas évident ? L'agneau est sa propriété. Plutôt, la Michna voudrait-elle dire qu'il est mort chez le propriétaire avant d'être remis au Cohen, et qu'on enseigne que le Cohen peut en tirer profit — n'est-ce pas évident aussi ?
וְאִם מֵת נֶהֱנִים בּוֹ. דְּמִית הֵיכָא? אִילֵּימָא דְּמִית בֵּי כֹהֵן, וְנֶהֱנֶה בּוֹ כֹּהֵן — פְּשִׁיטָא, מָמוֹנָא דִּידֵיהּ הוּא! אֶלָּא, דְּמִית בֵּי בְעָלִים וְנֶהֱנֶה בּוֹ כֹּהֵן — הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא!
La Guemara répond : on pourrait penser que tant que l'agneau n'est pas entré en possession du Cohen, celui-ci ne l'a pas acquis. La Michna nous apprend donc que dès l'instant où l'Israélite l'a séparé, il se trouve en possession du Cohen.
סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא, כֹּל כַּמָּה דְּלָא מְטָא לִידֵיהּ לָא זְכָה בֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵעִידָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ, בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּכֹהֵן קָאֵי.
Rachi
והן שלו - התרומה עצמה ומוכרה לכהנים:
דגנך - דיגונך. מה שאתה ממרח חייב בתרומה ולא מירוח עובד כוכבים:
דאמרחינהו ישראל מרשות עובד כוכבים - שהיה ישראל אריס וקרקע של עובד כוכבים הוי:
למעשרו' - אם מעושרין הן אין חוששין שמא החליפן או בשביעית שמא החליפן בפירות שביעית שיהיו צריכין להתבער בשביעית:
כפירותיו - של עובד כוכבים דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן מעשר. האי תנא סבר דאין מירוח העובד כוכבים פוטר ופלוגתא היא במנחות בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו:):,דמאי - ספק חילפן ספק לא חילפן:
להפריש כולי עלמא לא פליגי - דאפי' לר' שמעון דאמר ספק מספק לא אכיל טבלים שבמיתה הן ובעי אפרושי הכל דדמו לדמאי דעם הארץ דמפריש:,ובעי' מיתבינהו לכהן - לקמן פריך הא דאמרן לעיל מעשרן והן שלו:,דמאי - והמוציא מחבירו עליו הראיה וישראל מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו. והאי דמאי לא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה (דף מח.) משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי אבל הכא ההיא ספיקא גופא דאיכא בתרומת מעשר איכא בתרומה גדולה:
להא שמעתא - דרבי אלעזר:,מעשרן והן שלו - ואוקימנא דאמרחינהו ישראל ברשות עובד כוכבים:
בתרומה גדולה - פליגי תנא קמא ורבי שמעון:,בתרומת מעשר - והן שלו:
Tossafot
דגנך אמר רחמנא ולא דגן עובד כוכבים - למאן דדריש במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סז.) דגנך ולא דגן עובד כוכבים פריך שפיר אמאי מעשרן דתבואה זו גדילה ונתמרחה ברשות עובד כוכבים וא"ת מאי קשה ליה הכא דלמא סבירא ליה כמ"ד מירוח העובד כוכבים אינו פוטר ודגנך למעט מירוח הקדש וכי תימא הא דפליגי במירוח עובד כוכבים היינו בגדל ברשות ישראל אבל גדל ברשות עובד כוכבים ומרחינהו עובד כוכבי' פטור מכל מקום מאי קשיא דלמא בגדל ברשות ישראל וי"ל דמשמע ליה דאיירי בגדל ברשות עובד כוכבים אבל סוגיא דמנחות (דף סו:) מוכח דפליגי אפי' בגדל ברשות עובד כוכבים וי"ל דניחא ליה לשנויי דהכא ככולי עלמא ומיהו קשה דאפילו הניא ליה מירוח דעובד כוכבים פוטר מ"מ חייב לעשר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין י"ל משמע ליה מדקאמר והן שלו אלמא לית ליה גזירה דבעלי כיסין דא"כ היה חייב ליתנו לכהן ואמאי מעשרן והן שלו וקשיא ראשונה נמי מתרצא בהכי דדייק דקסבר מירוח העובד כוכבים פוטר מדקאמר והן שלו דאי אינו פוטר אמאי מעשרן והן שלו לתנינהו לכהן ומיהו קשה ליתני ואע"ג דאינו פוטר לא מחייב למיתב לכהן דא"ל קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ולמאן דאית ליה נמי גזירה בעלי כיסין דהיינו מאן דאית ליה מירוח העובד כוכבים פוטר לא מיסתבר למחייב ליתן לכהן טפי ממאן דאית ליה אינו פוטר ודמשמע בסמוך בשמעתין דודאי חייב למיתב לכהן דאמר אצל עובד כוכבים הרי הוא כפירותיו ומשמע דאי ודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן היינו ודאי כפי המסקנא דמסקינן כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר:
דמרחינהו ישראל ברשות עובד כוכבים - פירש הקונטרס ישראל אריס של עובד כוכבים וקשה לפירושו אי בחלק עובד כוכבים היינו מריחת עובד כוכבים אי בחלק ישראל אין זה לוקח טבלים ונראה לפרש מרחינהו ישראל ברשות עובד כוכבים אחר שלקחן ישראל והכי קא אמר הלוקח טבלין מן העובד כוכבים והן עכשיו ממורחין:,מעשרן דאין קנין - תימה אפי' יש קנין חייב לעשרן מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה (מנחות דף לא.) בשמעתא דר"ש שזורי גבי לך קח מן העובד כוכבים ועשר עליו וכי תימא שרוצה למצוא חיוב דאורייתא לרבותא דאפי' הכי דחייב לעשר דאורייתא והא ממה נפשך לקוח פטור מדאורייתא כדמוכח פרק הפועלים (ב"מ דף פח:) מיהו לפירוש ר"ת דמפרש דהיינו דוקא לוקח אחר מירוח אבל לוקח קודם מירוח ומרחו חייב ניחא ועוד י"ל אפילו מפטר לוקח קודם מירוח מדאורייתא מ"מ הוי רבותא ממה שהן שלו אע"פ שאין קנין ואין טעם לפטור מטעם הפקעה דחמור איסוריה טפי כדמוכח בהקומץ רבה (מנחות לא.) ממה דפריך ולימא ליה לך קח מן העובד כוכבים [ומשני] דקא סבר אין קנין והוה ליה מן החיוב על הפטור אע"ג דלקוח דרבנן:
הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעית - משמע מכאן דסתם עם הארץ חשודין על השביעית וכן פרק לולב הגזול (סוכה לט.) אין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ ופ"ק דחולין (דף ו.) ואם אמר עשה לי משליכי חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית וקשה מההיא דמשאלת אשת חבר לאשת עם הארץ ומשאלת אשה לחבירתה החשודה על שביעית משמע דסתמא לא חשידי ובכתובות (דף כד.) פירשתי:
הא חלפינהו ודאי בעי למיתננהו לכהן - ואע"ג דשמעינן לרבי שמעון מירוח העובד כוכבים פוטר מכל מקום חייב משום גזירה בעלי כיסין כדפרישית לעיל:
טבלים שאתה לוקח מן העובד כוכבים - משמע הכא דלוקח חייב מדאורייתא מדאיצטריך קרא לפטור תרומת מעשר והקשה ר"ת מדקאמרינן פ' הפועלים (ב"מ פח: ושם) תבואת זרעך ולא לוקח ותירץ לוקח קודם מירוח חייב מדאורייתא והא דאמרי' פ' ר' ישמעאל (מנחות סו:) תורמין משל עובדי כוכבים על של כותיים ומשל כל על של כל (אלמא) מירוח העובד כוכבים אינו פוטר לא בלוקח מן העובד כוכבים איירי דלוקח ממורח אפי' מישראל פטור דאורייתא אלא בעובד כוכבים התורם משלו על של ישראל איירי כדתנן (תרומות פ"ג מ"ט) העובד כוכבים והכותי שתרמו תרומתן תרומה ופרק בכל מערבין (ערובין לז:) גבי לוקח יין מבין הכותים אמר כי לית ליה ברירה בדאורייתא יש לפרש תרומת דגן תירוש ויצהר קרי דאורייתא ואפילו מפטר כל לוקח ניחא נמי סוגיא דשמעתין לוקח טבלים מן העובד כוכבים איירי בעובד כוכבים המעשר פירותיו ונתן ללוי לא מיחייב לוי למיתב תרומת מעשר לכהן ומעשר דאורייתא היא אי אין קנין ומירוח העובד כוכבים אינו פוטר ואי למ"ד מירוח העובד כוכבים פוטר אפשר שהקדימו בשבלים ומתקיים שפיר טעמא דלעיל (מכח) דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה כלומר כמו שהמעשר שהעובד כוכבים מפריש ונותן ללוי דאין הלוי חייב ליתן ממנו תרומה לכהן כך כשקונה לוי טבלים מן העובד כוכבים להפריש מעשר אינו חייב לתת ממנו תרומת מעשר לכהן אלא מפרישו והוא שלו דא"ל אתינא כו' דאי לאו הכי אע"ג דלוקח פטור מדאורייתא מ"מ היה חייב ליתן לכהן מדרבנן וההיא דהקומץ רבה (מנחות לא.) משמע כפירוש רבינו תם דפריך ולימא ליה קח מן העובד כוכבים ועשר עליו ומשני קסבר אין קנין והוה ליה מן החיוב על הפטור ומדקרי ליה חיוב משמע מדאורייתא ויש לומר לגבי דבר המעורב ברוב חולין הוי כמו חיוב על הפטור תדע דה"נ קאמר התם ולימא ליה קח מן השוק ועשר עליו קסבר רוב עם הארץ אין מעשרין הן והוה ליה מן החיוב על הפטור משמע אי אין מעשרין הוה ליה מן החיוב על הפטור ואמאי והא דמאי דרבנן ואם טבל מעורב בחולין דרבנן אם הוא מעורב ברוב אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר מחבירו קרי ליה חיוב על פטור ועוד דכי משני קסבר אין קנין אבתר דקנה מן הממורח מן העובד כוכבים דרוב עמי הארץ מעשרים הן לא שייך אלא אחר מירוח ואין לתמוה לאחר סוגיא דמנחות מנא לן להש"ס דפליגי במירוח העובד כוכבים פוטר דלמא ביש קנין ואין קנין פליגי י"ל א"כ קשה דר"מ דמדקאמר ר"מ תורמין משל כל על של כל א"כ קסבר אין קנין ובפ"ק דע"ז (דף כא.) דאמרי' יש קנין גבי אין משכירין להם שדות משום דמפקע להו ממעשר והא דמוקי ירושלמי ביש קנין ואין קנין לטעם דלא מפרש טעמא דמתניתין דע"ז משום הפקעת מעשר ועוד יש לדקדק מרבי יהודה דאמר במנחות (דף סו:) תורמין משל כל על של כל ופ' המקבל (ב"מ דף קא.) קסבר יש קנין לפירוש ר"ת בההיא דהמקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים וההיא דע"ז יש לפרש הפקעה בע"א:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.